פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-04-24
Category Archives: מאגיה
קסם של גבישים
פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-04-13
אתמול כמו שהבטחתי
פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-04-06
טראנס ואבקת משאלות- מתכונים מהטקס האחרון
פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-03-17
טראנס למציאת מקור הכוח הפנימי האישי.
רכיבים: תיפוף כמו פעימות לב.
מהלך הטראנס:
עצמו עיניים. תנו לעצמכם רגע לנשום. לשאוף אוויר דרך האף ואז לשחרר אותו דרך הפה. החליטו במודע להביט פנימה. עמוק. תנו לעצמכם להקשיב לפעימות הלב- ודעו שחייכם קשורים ומסונכרנים לכל החיים האחרים- מחוברים בשרשרת.
ראו סביבכם יער עצום מימדים. יש בו עצים- ציפורים- פרחים צבעוניים, סלעים והרים- חושו את פעימת הלב של היער, קחו רגע להנות המראה המלבלב מסביב. קחו עוד רגע לחוש רגשית את היער מסביב. בחרו עץ, או פרח או סלע והקשיבו לקצב החיים שלו, לפעימת ליבו.
כשאתם מוכנים תתחילו להתקדם לקראת מרכז היער. חפשו במרכז היער עץ שקורא לכם. הוא יכול להיות אלון עתיק, צפצפה כסופה, ערבה בוכיה- אלה מאדימה…. חבקו את העץ. הרגישו את פעימות ליבכם משתלבים עם קצב חייו של עץ. קחו את הזמן לחוש זאת. את האיחוד הזה- את היופי הזה שקורן ומאחד את קו חייכם. נישמו.
החליטו שאתם ורוצים להביט מתחת לעץ. לשורשיו.
החליקו בקלילות מגזע העץ אל שורשיו. אתם בתוך האדמה הקרירה והנעימה. רקב עלים ושורשים סביבכם. מצאו את אחד השורשים ולימדו אותו. איך הוא נראה? מה המרקם שלו? מה הצבע שלו?
על השורש יש סמל. קחו את הזמן להכיר אותו. האם הוא סימטרי? האם הוא הוא סגור- או פתוח? שננו את מראהו של הסמל.
כשאתם מוכנים לעזוב את השורשים החליקו מטה אל תוך האדמה העמוקה יותר. אתם עוברים את שכבות הסלע אל תוך כוך ענקי וחשוך. הכוך מואר באור של אלפי אבני חן מנצנצות באור יקרות. במרכז הכוך יש חצובה מסלע ועליה יש חפץ. לימדו את החפץ. ממה הוא עשוי? האם הוא עשוי שנהב בהיר? קרן כהה? אבן? פלסטיק- סיבים טבעיים? אולי הוא עשוי צדף?
החזיקו את החפץ בידכם- מה התחושה שאתם מקבלים?
כשאתם מוכנים השיבו את החפץ למקום.
החליטו שאתם הולכים יותר עמוק. החליקו בקלילות של מים בין נקיקי סלע עמוק יותר אל תוך האדמה. אתם מגיעים לתוך בלוע תת קרקעי של לבה בוערת וזוהרת. נהרות של לבה גועשים בקצב משלהם. היזכרו בפעימות ליבכם והקשיבו לקצב הזה. הלבה ניקוות לתוך בריכה גדולה. הסתכלו אל תוך הבריכה. יש בה השתקפות שלכם. איך אתם נראים? שננו את דמותיכם.
האם אתם אנשים? האם אתם בעלי חיים? אולי אתם רוח, או סלע או מים? לימדו את צורתכם החדשה.
כשאתם מוכנים לחזור- לכו לבריכה וגעו בה. האש לא שורפת אתכם אבל אתם משאירים טביעת כף יד שחורה בבריכת הלבה ואתם יודעים שתמיד תוכלו לחזור אליה כאשר תחפצו בכך.
תנו לרוח גדולה ממעמקי האדמה לגרום לכם לרחף למעלה את תוך כוך הסלע אותו עזבתם. שם בחרו אבן חן נוצצת. קחו אותה עימכם ודעו שתמיד תוכלו לחזור לאולם הזה. הביטו למעלה- אל השורשים- רחפו על אותה רוח והגיעו אל העץ בחיבוק. כשאתם מוכנים טלו ממנו עלה ודעו שביער הסבוך ביותר- תמיד תמצאו את העץ הזה ותוכלו לשוב אליו.
חושו את היער פועם בקצב הלב שלכם מסביב- ולאט לאט הקשיבו לקצב שלכם מעבר לזה של היער.
נשמו. כשאתם מוכנים תבחרו לפקוח עיניים.
סוף הטראנס.
אבקת משאלות- מתכון:
ערבבו בקערת עץ בזמן הירח האפל:
שורש דודא רפואי טחון
פירורי קוורץ ו- או כלצית
קליפת עץ זית עתיק מכפר ערבי שהושמד
עלה ירוק טרי שיבשנו מער אציל (עלי דפנה)
תפרחות אזוביון יבשות.
קרדמון טחון
עלי כותרת של וורדים ריחניים (לא לנוי אבל לריח)
ציפורן טחון
שורש של טיון דביק
אדמה מרוג`רום אל הירי- או מקום מקודש אחר.
ריחן מתוק
מעט אבקת גלנה (אבן גבישית מתכתית שמשמשת הרבליסטים)
ושני סוגים של נצנצים לפחות.
את הרכיבים הקשים יש לטחון מראש בעלי ומכתש (רצוי מאוד מאבן או מחומר לא מטאלי)
את הרכיבים הרכים יש לפורר ביידים. את כל הפעולות יש לבצע מירח אפל אחד עד ירח אפל אחר- תוך כדי תפילה לישות שאחראית על המאגיה- הקטה או קריוודן למשל.
אם היה מספיק זמן אז גם הייתי מביא למפגש בראוניז אבל לקח להם יותר מידי זמן להיות מוכנים אז נסעתי בלעדיהם- ולפיכך גם נוותר על המתכון.
ארדן.
ווילונות והשיקוי הראשון
פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-03-09
האצבעות שלה גרומות מידי- איבדו את גמישותן. עלי נפלה המשימה של להכניס את טבעות הנחושת האלגנטיות לקליפסים הזעירים שבווילונות התחרה הלבנים שכרגע כובסו. הריח שלהם משגע- כמו לילי נמר רק מוגבר כמה פעמים. לפעמים אני מרגיש שהחיים שלי מוגדרים על ידי תחושות- ריח, צבע, טעם… ולא על ידי זכרונות או רגשות. ולפעמים אני מקווה שזה כך. אני מרחיק את מחשבות האפלה שבראשי ומסיים את העבודה המייגעת. סבתי מפנה את הווילאות ומדברת איתי על ענייני דיומא- מה שלום אבא (מאושפז) מה שלום אימא (עצבנית) מה שלומי (שומע אופרה סינית עילאית) בדרך חזרה אני אוסף זרעים זעירים של פרחי יסמין לבנים ועלי וענפים צעירים של הדסים שהפריחה שלהם קוצצה מבעוד מועד כדי להעניק להם אנרגיה של לבלוב
אני שוקל ברצינות לפתוח קורס לשיקויים, מרקחות וקטורות קסומות. האלים יודעים שאני זקוק לכסף- ואת שיעורי הבית שלי עשיתי.
השיקוי הראשון שלי עשיתי בגיל שש או שבע לדעתי. הוא היה חייב להיות יפה ומבעבע אז הוספתי המון המון סבון נוזלי. היו בו גם חרציות, חרדל שחור, פרחים של צלף קוצני (גיליתי למה קוראים לו קוצני על בשרי) פירות של פיקוס צבעוניים, חתיכות אגבה, חרצני משמשים עלים של צמח תרבותי סגול שלא ידעתי מעולם את שמו- והרבה הרבה עירבובים כי שיקוי צריך לערבב המון- וגם אז התאכזבתי שהוא לא הומוגני מספיק (תהרגו אותי אם הייתי יודע אז להגדיר במילים את מה שרציתי- המילה הומוגני או פשוט “אחיד” הייתה מעבר ליכולות שלי) כי שיקויים קסומים צריכים להיות ירוקים או סגולים, מבעבעים ומוציאי עשן- ואם הם לא כאלו הם לא שיקויי קסמים נכון?
היום אני יודע שתה בבונג פשוט במקום הנכון יותר קסום מהשיקוי שעשיתי באושר ותמימות ילדותית. או שלא. אולי התיקווה ששמתי בשיקוי ההוא – כמה שלא ממוקדת שהיא הייתה בעצם. ואז כמו הרבה דברים בילדות, נושא הצמחים והשיקויים נח לו על המדף. הייתה התרגשות כל פעם שרופא עממי הכין תרופה משורשים מוזרים בטלוויזיה, אבל זהו בערך.
זה חזר בגיל 12. קראתי “לאישה” אצל סבתא שלי וראיתי כתבה על צמחי מרפא ושימושם. שוב עלה לי החשק ללמוד. סבתא קנתה לי את “צמחי מרפא- פנלופי אודי” ואני למדתי אותו בעל פה. החברים שלי בבית הספר נהגו לבחון אותי- לפתוח עמוד אקראי בספר להסתיר את השם של הצמח ולהראות לי רק את התמונה שלו- כבר אז ידעתי לדקלם את שם הצמח, השם הלטיני והשימוש הרפואי שלו, ככה למשל ידעתי לומר שסירפד דיואיקה נהדר לטיפול בטחורים מדממים לפני שידעתי בעצם- מהם טחורים מדממים- והצעתי לבן זוגה של אחותי- לימים גיסי ורבנה רפואית נגד הלחץ ומצבי הרוח שהוא עובר.
לפני שנתיים פתחתי שקית ניילון הוצאתי מחברות ישנות ומה מצאתי? את אותה כתבה של לאישה- הדפים מקומטים ומלאי אבק אבל שלמים. הנה- הסיבה שבגללה אני כאן ואני כמו שאני מקופלת יפה בספר הצללים.
מאז זה הפך להיות ה-דבר שלי. בחיים למדתי רפואה עממית של ארץ ישראל- קריספיל עזר המון עם תושיית השדה שלו- ו”צמחי מרפא בארץ ישראל” כמובן שגם ספרים אחרים שאספתי עם השנים שבאו והלכו- גם הספר של המשוררת והזמרת דרורה חבקין העניק לי טעימה של השראה ואהבה לצמחים- מעולם לא שמעתי שיר אחד של הזמרת אבל ביקרתי בגינתה- ביתה העניקה לי רשות לקחת כל צמח שאחפוץ בו- לקחתי אכיאלה אלף-העלה למניעת דימומים ולאהבה- ואת היסמין, הפרח הראשון שהיא גידלה ואהבה.
ארדן של הגן.