פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-03-09

האצבעות שלה גרומות מידי- איבדו את גמישותן. עלי נפלה המשימה של להכניס את טבעות הנחושת האלגנטיות לקליפסים הזעירים שבווילונות התחרה הלבנים שכרגע כובסו. הריח שלהם משגע- כמו לילי נמר רק מוגבר כמה פעמים. לפעמים אני מרגיש שהחיים שלי מוגדרים על ידי תחושות- ריח, צבע, טעם… ולא על ידי זכרונות או רגשות. ולפעמים אני מקווה שזה כך. אני מרחיק את מחשבות האפלה שבראשי ומסיים את העבודה המייגעת. סבתי מפנה את הווילאות ומדברת איתי על ענייני דיומא- מה שלום אבא (מאושפז) מה שלום אימא (עצבנית) מה שלומי (שומע אופרה סינית עילאית) בדרך חזרה אני אוסף זרעים זעירים של פרחי יסמין לבנים ועלי וענפים צעירים של הדסים שהפריחה שלהם קוצצה מבעוד מועד כדי להעניק להם אנרגיה של לבלוב

אני שוקל ברצינות לפתוח קורס לשיקויים, מרקחות וקטורות קסומות. האלים יודעים שאני זקוק לכסף- ואת שיעורי הבית שלי עשיתי.

השיקוי הראשון שלי עשיתי בגיל שש או שבע לדעתי. הוא היה חייב להיות יפה ומבעבע אז הוספתי המון המון סבון נוזלי. היו בו גם חרציות, חרדל שחור, פרחים של צלף קוצני (גיליתי למה קוראים לו קוצני על בשרי) פירות של פיקוס צבעוניים, חתיכות אגבה, חרצני משמשים עלים של צמח תרבותי סגול שלא ידעתי מעולם את שמו- והרבה הרבה עירבובים כי שיקוי צריך לערבב המון- וגם אז התאכזבתי שהוא לא הומוגני מספיק (תהרגו אותי אם הייתי יודע אז להגדיר במילים את מה שרציתי- המילה הומוגני או פשוט “אחיד” הייתה מעבר ליכולות שלי) כי שיקויים קסומים צריכים להיות ירוקים או סגולים, מבעבעים ומוציאי עשן- ואם הם לא כאלו הם לא שיקויי קסמים נכון?

היום אני יודע שתה בבונג פשוט במקום הנכון יותר קסום מהשיקוי שעשיתי באושר ותמימות ילדותית. או שלא. אולי התיקווה ששמתי בשיקוי ההוא – כמה שלא ממוקדת שהיא הייתה בעצם. ואז כמו הרבה דברים בילדות, נושא הצמחים והשיקויים נח לו על המדף. הייתה התרגשות כל פעם שרופא עממי הכין תרופה משורשים מוזרים בטלוויזיה, אבל זהו בערך.

זה חזר בגיל 12. קראתי “לאישה” אצל סבתא שלי וראיתי כתבה על צמחי מרפא ושימושם. שוב עלה לי החשק ללמוד. סבתא קנתה לי את “צמחי מרפא- פנלופי אודי” ואני למדתי אותו בעל פה. החברים שלי בבית הספר נהגו לבחון אותי- לפתוח עמוד אקראי בספר להסתיר את השם של הצמח ולהראות לי רק את התמונה שלו- כבר אז ידעתי לדקלם את שם הצמח, השם הלטיני והשימוש הרפואי שלו, ככה למשל ידעתי לומר שסירפד דיואיקה נהדר לטיפול בטחורים מדממים לפני שידעתי בעצם- מהם טחורים מדממים- והצעתי לבן זוגה של אחותי- לימים גיסי ורבנה רפואית נגד הלחץ ומצבי הרוח שהוא עובר.

לפני שנתיים פתחתי שקית ניילון הוצאתי מחברות ישנות ומה מצאתי? את אותה כתבה של לאישה- הדפים מקומטים ומלאי אבק אבל שלמים. הנה- הסיבה שבגללה אני כאן ואני כמו שאני מקופלת יפה בספר הצללים.

מאז זה הפך להיות ה-דבר שלי. בחיים למדתי רפואה עממית של ארץ ישראל- קריספיל עזר המון עם תושיית השדה שלו- ו”צמחי מרפא בארץ ישראל” כמובן שגם ספרים אחרים שאספתי עם השנים שבאו והלכו- גם הספר של המשוררת והזמרת דרורה חבקין העניק לי טעימה של השראה ואהבה לצמחים- מעולם לא שמעתי שיר אחד של הזמרת אבל ביקרתי בגינתה- ביתה העניקה לי רשות לקחת כל צמח שאחפוץ בו- לקחתי אכיאלה אלף-העלה למניעת דימומים ולאהבה- ואת היסמין, הפרח הראשון שהיא גידלה ואהבה.

ארדן של הגן.