Category Archives: כללי

לחשים שונים של בלתי נראות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 21/02/2019

כשפים שבאופן אסוציאטיבי מקושרים לפיות וישויות שונות אשר מופיעות ונעלמות בעולם האסטרלי, האחר, הם כשפי בלתי הנראות. יש אנשים שבאופן טבעי קל להם להיטמע או לייצר הינומה של מזל אשר מאפשרת להם לעשות דברים מבלי להיתפס. חלקם יכולים להיטמע באופן פיסי ביותר, על ידי צמצום ההילה שלהם לתוך העולם הזה, או פשוט ליצור אוסף הזדמנויות הרי “הלכתי למשרד אבל באותו הרגע כולם הביטו לכיוון השני.” לעיתים זה קורה לכול אחד שעוסק במאגיה בתנאים הנכונים מבלי שנתכוון לכך, אבל יש צורך מידי פעם ב”מתכון” והריהו כאן. שיקויים מרקחות וטקסים קיימים כדי לעורר את הכוח הזה, המאפשר לנו או לחפצים שלנו להיות בלתי נראים ונתפשים על ידי הסביבה.

סקוט קנינגהם באינצקלופדית הקריסטלים שלו מציין את הלחש הרומי של לעטוף אבן אופל בעלה דפנה טרי, כדי להיות בלתי נראים. (ע’ 121) זה נראה כמו פוקוס מאגי הגיוני בהתחשב בעובדה שעלה דפנה מיצג הצלחה וניצחון ואבן אופל היא סך הכול גביש צורן שמשקף צבעים רבים. על ידי שימוש בדפנה לעורר הצלחה (או שמא לעשות את ההפך ממה שהיא עושה לכוהנות של דלפי ולצמצם את התפישה האל-חושית והחושית) ובאופל שכוחו יכול לשחק בגוון, ולהעלים צבעים ניתן לראות איך מכשף מוכשר יכול להשתמש בזה כדי להיות בלתי נראה.

לי דה אנג’לס, בספרה כישוף הלכה למעשה,נותנת טקס שלם יותר: (ע’ 182-183) הסופרת מתארת כיצד לעטוף את מושא הכישוף בגלימה טקסית, להטיל עליו מעגל ולהשתמש בקטורת כיצד לייצר באמצעה וויזואליזציה של ערפל שמסתיר את המטרה. היא ממשיכה ומתארת כיצד היא מטילה את המעגל נגד כיוון השעון, כאלמנט של גירוש היסודות הנראים ואת הציור של הפנטכלים המגרשים את ארבעת היסודות. הרי תרגום חופשי:

  1. עטפו את מושא הכישוף בגלימה טקסית והושיבו אותו על הרצפה באזור הטקסים. ליצור סביבם מתאר הדוק על ידי שימוש בחבל טקסי, ולפיכך ליצר מעגל סביבם. להניח את ארבעת הנרות האפלים (שחור, כחול כהה או אפור) מחוץ למעגל.
  2. להטיל מעגל שמכיל את מטיל הכישוף ומושא הכישוף. להדליק את ארבעת הנרות ולהשתמש בקטורת מוכנה המעלה עשן רב- כנראה קטורת טקסית שהוכנה למטרה זו.
  3. יש לצעוד סביב המושא שבע פעמים נגד כיוון השעון כדי לגרש את האלמנטים שבו: תוך כדי וויזואליזציה של ערפל עוטף את מושא הכישוף. משתמשים בפגיון הטקסי כדי לצייר את הפנטכל המגרש של יסוד האדמה, אויר, אש ומים.
  4. כאשר השלבים הקודמים בוצעו, צריך לחוג האדם תוך כדי החזקת בזיך הקטורת עם כיוון השעון שבע פעמים. יש לכבות בנשיפה את ארבעת הנרות, יש לשחרר את מעגל החבל סביב הדמות ולכרוך אותו סביב עצמו, הוא צריך להישאר בפקעת עד ההסרה של הלחש. יש להסיר את הגלימה ולהניח אותה בצד. יש למסור למושא הכישוף להתלבש בצורה נייטרלית ולא לדבר עם מטיל הכישוף עד שיש צורך לשחרר את הלחש ולגרום למושא הלחש לעזוב. לא מומלץ להיות תחת השפעת הלחש למשך יותר מיום אחד:

כאשר יש צורך להסיר את הלחש יש להכין ארבעה נרות אדומים.

  1. כאשר מסגרת הזמן תמה, המושא צריך לחזור אליכם ויש להטיל סביבם את המעגל כאשר הם לבושים בגלימה, קטורת בוערת, ומתארם עם החבל, כאשר הנרות האפלים בוערים.יש גם להטיל את המעגל החיצוני של הטקס.
  2. יש לצייר את הפנטכלים של היסודות בצורה מזמנת ולא בצורה מגרשת, לאחר מכן יש להוריד את החבל הטקסי ולהותיר אותו רופף על הרצפה- ולהסיר את הגלימה מהמושא.
  3. להדליק נרות אדומים מהלהבה של הנרות האפלים, יש לכבות בצביטה על הנרות הכהים, ולהחליף אותם בפמוטות עם נרות אדומים. לאחר מכן מושא הכישוף צריך לצאת מהמעגל שהוגדר קודם על ידי החבל למעגל הראשי ולשחרר את המעגל הראשי. ורק אז יש לכבות בצביטה את הנרות האדומים.
  4. יש לתת את הנרות הכהים למושא הכישוף ולהנחות את האדם להיפטר מהם כך שאיש לא ידליקם שוב, ולגרום לאדם להתקשר אליכם תוך 24 שעות כדי לוודא שחזרתו למציאות הפיסית הושלמה.

כאן בלחש הזה, יש את המבנה הטקסי הכבד של ויקה, וניתן לראות זאת, העקרונות לעומת זאת הגיוניים- שימוש בסמלים של הרחקה וגירוש מן המציאות, והאימון המתיש אך היעיל של ארבעת היסודות מאפשר שליטה בצורה שבה הם מתממשים או מתמוססים אל האין.

מקום חמים בליבי נשמר ללחשה של מארה רייבנסונג בלווטר: הלחש הזה עלה לאינטרנט אי שם בשנת 1998: היא נותנת מתכון לאבקה שעוזרת למכשפים להפוך לבלתי נראים או להוריד הדגשה של חפצים שלהם:

http://www.everythingunderthemoon.net/spells/invisibility-spell2.htm

האבקה מכילה:

  1. חלק אחד עלי שרך מיובש
  2. חלק זרעי פרג
  3. שני חלקים אבקת אולמוס (שמשמשת להורדת נפיחות ובקוסמטיקה)
  4. חלק אחד שרף המור
  5. חלק אחד של עלי מיורן
  6. שלושה חלקים של עלי שמיר טריים
  7. תשע טיפות של תמצית שקדים לאפייה

ההוראות כוללות כתישה של הרכיבים וערבובם עם התמצית, פיזור שלה בתבנית אפיה או קערת מחומר, ואפייתה בתנור עד שהיא משחימה וקידושה עם לחש מדובר בסגנון “דברים נראים ובלתי נראים- תנו לי ללכת בינם ומלפנים!”

היכולת של עלי השרך להחביא את הזרעים מתחתיהם, והשינוי שלהם כאשר הגשם יורד מסביר את התכונה הטבעית שלהם לייצור לחשי אשליות, וגם הפרג כתבלין האשליה וההזיה, האב של האופיום והאסקפיזם עובדים מצוין. עד כאן הכול בסדר. אבקת האולמוס קצת הזויה: למרות שהיא מורידה נפיחות, משתמשים בה מאגית כדי לעצור רכילות- אולי כאן יש מקום של הפסקת הדיון או הדיבור על הנוכחות של מושא הלחש, אבל אני חושד שזה כאן כאוגד שמאפשר לתרביך הזה להיות אבקה.

המור כנראה נועד להיות גורם מחזק מאגית- אבל הוא לאו דווקא רצוי כאן, והמיורן לחלוטין לא קשור. אולי במקור זה היה אורגנו שמגן מסמכויות שונות- עלי השמיר מביאים גם הצלחה במצבים מסוימים אבל שימוש נרחב מידי סופח או הורס לחשים. ומדוע יש כאן תמצית שקדים? לפי הפולקלור או משויך ליסוד האוויר ומעניק חכמה, אבל זה לא מספיק כדי לתת היגיון לנוסחה הזו. אני כאן מספק נוסחה חלופית שהגיונית לי יותר: שימו לב, אני נותן אותה בגרסה ללא כמויות כדי שהיא תשמש כנוסחת בסיס שיש לשנות או להכין ממנה אבקה, שמן, טינקטורה קטורת או אפילו קמיע:

  1. גרגרי פרג
  2. עלה שרך
  3. אבקת סנדלווד לבנה- גם מחזק, גם מאפשר התמוססות אל הסביבה
  4. אבקה מקליפת ביצה שלמה- סוג של הגנה והיא גם “מסתירה” את האפרוח, והיא כלי תחבורה בטוח מסורתי של מכשפות
  5. אורגנו- הגנה מסמכויות
  6. ציפורן- הגנה מרכילות
  7. כותרת של לוטוס כחול עבור אשליות והסטת המבט

אלו יכולים לשמש את כל הנ”ל, ולעזור לאדם המודרני להפוך לבלתי נראה- וגם מעבר לזה, בכמות הנכונה של האנרגיה להסתיר מקומות וחפצים.

ארדן,

של הגן.

רשומה ובה הרבה דברים לא בהכרח קשורים

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2011-02-08

המון דברים קורים. אני סיימתי סמסטר א’ של תואר שני, התקרבתי לאחדים- איבדתי אחרים… הגבתי בצורה קיצונית ומתונה. התאכזבתי עד כה מהחורף… ציפיתי מאימא טבע ליותר… גדלתי בכוחי, עברתי המון הסרת אשליות- וכולי וכולי. אני מניח שאת רוב האנשים זה לא מעניין. סך הכל הבלוג שלי טרם קיבל איזה יחס נחשק או מיוחד מהבלוגיה. מהיחס האוהד שלי לרשומת השיקויים הקלים החדשה, שאותם קראו שישים אנשים בערך ואיש לא הגיב עליה, כנראה שאין לי המון קהל- או שהעיסוק שלי לא מעניין אנשים. זה בסדר. לא ציפיתי להיות איזה בלוג אוכל שנקרא באובססיה על בסיס יומי.

הסיפור שלי מתחיל עם אדם לא קשור, שהיה חלק מהפקה נחשבת ורצה שאהיה ב””אח הגדול””. סירבתי בנימוס פעמים כאלו ואחרות, והפנתי את עצמי לעיסוקים אחרים. אבל ליקום, ולאלה הגדולה היו נטיות אחרות. יום אחד, בעודו בפייסבוק שלי, הוא הגיב על תמונה של שרירן אחד שכרגע לא אנקוב בשמו. ארזולי לוחשת. צרף אותו לחברים שלך. אני כבר מזמן הפסקתי להטיל ספק, וצירפתי אותו בזמן שעדיין הגבתי ונתתי לו תשומת לב ומחיאות כפיים מנומסות בכרטיס האישי שלו. נאמר לי לחשוף את עצמי, את שמתי את הכתבה שכתבו עלי ב””במחנה””. הוא כתב שהוא זקוק לייעוץ, אבל מהתמונה שלו היה ברור. הוא מקולל. לא משהו כמו קללה עצמית שנוצרת על אדם מחוסר ביטחון או משהו שמכשפה בשתי שקל רקחה עבור החברה הכועסת שלה. משהו רציני.

הוא זה שפנה אלי. הוא רוצה ייעוץ. הוא הרגיש את האור שלי. אני הזמנתי אותו אלי והוא בא. פעם ראשונה, עורך הדין שלו החזיק אותו יום שלם מלהגיע. פעם שנייה, בזמן שהוא נסע עם קבוצה מחבריו אלי, שוטר עצר אותם בעפולה- והנהג, שהוא מוסלמי דתי והיה יום שלם עם אותו שרירן, הואשם בשתייה- למרות שלא נגע בטיפה ונעצר. השרירן התקשר לדבר איתי על הנושא. אני אמרתי שלמחרת אני אצלו, רק כדי בשלוש בבוקר להתעורר עם חום של ארבעים מעלות ורעד. סיפרתי לו במסרים בפייסבוק ובאופן טבעי הוא נפל בחשש עמוק. ביום שני, כשעודי חולה, יצרתי ערכה להסרת קללות: שיקוי מסיר קללות אוניברסלי, עשב מתוק להבערה, קטורת טיהור, קטורת הסרת קללה, רעשן מקודש לדמבלה וודו- נחש הקשת בענן, גביש קווארץ אהוב ומטהר וכו.

ערב לפני כן קבעתי עם שאמנית שיש לה דוב, ועם ידיד קרוב שבמקרה השתחרר מהעבודה שלו. קבענו להיפגש בלב המפרץ, אבל שם, שוב ושוב אוטובוסים עברו על פניו, והוא התקשה להגיע. גם שלוחה של הקללה. לבסוף, הוא הצליח להגיע, ואני השתמשתי במעט משיקוי מסיר הקללה עליו. הגענו לתחנת “”השלום”” שם השאמנית תפסה אותנו והצליחה להסיע אותנו… לשכונה נפלאה ביפו. המקום היה מאוד אותנטי ומעט מאיים. פגשתי את הבחור, דיברתי והסברתי- חזיתי עבורו למרות שהראייה שלי הייתה מעורפלת מעט מן החולי, ואז הסרתי את הקללה. מיד התאבון שלי חזר אלי. התיישבתי עם שאמנית שכבר נטשה את הבלוג שלה יחד עם ידיד טוב והתיישבנו ב””דיקסי””. אחרי שירדנו על הכנפיים המפורסמות שלהם, ואני המשכתי למדליוני בקר מדוייקים בטעמם ומשם לעוגת גבינה ניו-יורקית- שעלתה בטעמה על כל אלו שאכלתי. משם נסענו לעזריאלי הסואן (שאני מתעב) ומשם עליתי על רכבת וחזרתי לביתי אשר בטבריה.

אני מרגיש… שזה שלא הצלחתי לכתוב על סאווין השנה, החג שקורה בביתי, פיספסתי משהו. החג, שפית מפורסמת באה לבשל לנו- והיתה מלחמת אגו בינה לבין אימי. בזמן החג, הצגתי חלק מהחפצים המאגיים המעניינים ביותר שלי על שלושה מזבחות שונים. בתמונה הראשית יש ארבע בובות קצ’ינה. בובות קצ’ינה הן למעשה בובות של רוחות טבע (והן יכולות להיות כל דבר- אבטיחים למשל, סנאים ושאר ישויות מיתולוגיות) שיוצרים עבור חגים מסויימים עבור ילדים של שבט ההופי. מכיוון שיש מעל ל-500 רוחות מוכרות בשבטים הללו, יש ללמד את הילדים עליהן מגיל מאוד צעיר. הבובות הללו נדירות יחסית ונסחרות במחירים גבוהים מחוץ לשבט- ולמרות שהן לא קדושות בעצמן הן תזכורת מתמדת לעולם הרוחות שיש מסביב. את הבובות הללו אני בחרתי- במרכז נמצאת אימא מפלצת שחורה וקניבלית המחזיקה סכין ופרוות ארנבת. מימינה-  מפלצת לבנה- בן זוגה. משמאלה בצבע טורכיז קוקופלי, אל הריקוד והגשם שקיבל נערות יפות לקורבן. והשאמלית ביותר, היא רוח הסנאי- האחראית על האיסוף והצבירה. יש לי עוד- יש לי את אחוטה הכחול, רוח הלוחם, אימא עורב שהיא האימא של כל הקצ’ינות ואת אאוטוטו- אב כל הקצ’ינות.  הן מגולפות משורש, ומעוטרות בעור, נוצות ופרווה.

היו גם פסלונים של לואות מהוודון, כגון הבארון סמאדי ואשו דה קאפה פרטה (אשו של הגלימה השחורה- של קללות המוות) אוסף צלמיות עורב של שבט הזוני, ונשמה אנושית אחת בבקבוק. המזון היה גם הוא עשיר: עופות בסילאן, סושי שאני הכנתי… ערכתי סידור פרחים של כריזנטמות בתוך גזע עץ חלול, מעל גולגלת חמור מסורתית. בטקס עצמו הכנתי גם משחת תעופה ולקחתי את כולם לטיסה לכיוון ממלכתה של הקטה. שם יצרנו מילגרו- קמיע כסף קטן עם משמעות ועוצמה. ויותר מזה אין ברשותי או ברצוני לספר. אבל גם את זה לא לספר היה טעם נפגם.

זה מקסים בעיני איך שהיקום הזה עובד לפעמים. בזמן שאני משחרר רגשית ואנרגטית תלמיד שלא מוכן ללמוד אצלי- בגלל שאחרי מסע לחו””ל הוא גילה שזה לא מתאים לו. אני מדבר בטלפון, ומעיין בכרך עב כרס, ולצידי אישה מקשיבה. היא שואלת אותי על הכישוף והפאגניזם. היא מתעניינת זמן רב בנושא. היא קראה ספרים, והתעניינה וחיפשה מורה… היא גם מהצפון והיא בטוחה שכל המאגיה והפאגניזם זה משהו שאולי אפשר למצוא בתל אביב והמרכז. מסתבר שהיא גרה חמש דקות נסיעה מהבית שלי. שיחררתי תלמיד וזכיתי בתלמידה, באותן חמש דקות. אז רחלי, ברוכה הבאה!

אני מתחיל לביים סידרה שתהיה ביוטיוב. אני מגבש עבור זה משאבים,  מדבר עם אנשים. לי בתור במאי שתהיה העבודה הקשה ביותר. זה מה שקורה החל מהסופ””ש הזה של השניים-עשר לפברואר. השגתי גישה למחסן תחפושות, למוסיקה ולשיר פתיחה- ואפילו לאיפור מקצועי כלשהו. מבטיח לספק קישורים. בזמן זה כבר הספקתי לדבר על הסידרה עם הכוכב הראשי והתסריטאי, לאיים עליהם בשרביט חדש עשוי עץ אבוני שיש לו הכוח להגביר כישורים מאגיים של המכשף עם ידית עץ פדאוק שיש לה””זצים”” או פעימות אנרגיה לא צפויות ואלימות מעט. משהו מעניין יצא מזה. אולי שבט. נראה.

אני אחרי סמסטר מתיש משהו- הראשון של תואר שני. עוד שלושה ולא יידרש ממני יותר להופיע בקורסים- ולפיכך מבחינת זמן… לפחות מבחינת זמן הוא יהיה שלי. אני שמח עבור זה. אני חושב שיש לי יותר אולי מהרבה אנשים אחרים שליטה על הזמן שלי. למרות שאני צריך לעשות החלטות קשות לפעמים- ולפעמים חסרות לב. אני מנסה לפצות את האנשים הללו אחר כך- אלו שזנחתי אותם מבחינת הזמן שאין לי. הכוחות שלי גדלים אפילו כעת. אני נהנה מהחורף. כמעט שלא איכפת לי גם שהוא בא במנות קטנות אם הוא מרוכז וישאר הרבה זמן.

היו פריצות דרך נוספות. למשל, יצא לי לכתוב כמה הייקו:

השירה חיה, בליבה פועם אור, ציקדה בוכה.

מדוזה בים, קיפאון תכול בה גם, מגדל שן נם.

ואחרון חביב:

מחרוזת ענבר, שמן אתרי ורד, כישוף אהבה.

המשך יום מקסים.

ארדן.

 

 

שיעור ראשון בקסם

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-11-29

 

מוקדש לרעות, שאותה לא זכיתי ללמד.
 
תמיד היה קסם, תמיד הייתה מאגיה. כבר מצאו מכשפה בת תריסר עשורים קבורה באדמת הארץ. בצרפת יש מערות עם תמונות שאמנים עוטים עור של חיה כדי לזמן אל עולמם מזון. אם תרצי, יש אגדה יהודית שאותה אספר בהקשר זה- אנחנו ספוגים בתרבות, אמנות ודרך מחשבה יהודית, אז בטוחני שתהני מן האירוניה.
 
כאשר יהוה ברא את האדם ונשות האדם, הוא אסר על המלאכים להזדווג עימן כדי שטוהר הגזע האנושי ייוותר. אבל כמה מן המלאכים התפתו, וכדי למשוך את בנות האדם לשכב עימן, כל אחד הביא עימו מתנה: אמנות הפיתוי, אסטרולוגיה, הידע במתמטיקה, היכולת ליצור קמיעות ולומר לחשים… הם העניקו את המאגיה לבנות האדם. כל המלאכים הללו “נפלו” ובניהם ובנותיהם הפכו לנפילים שניצודו ונהרגו עד אחד במבול… אבל זו כבר אגדה אחרת.
 
זוהי כמובן אגדה. לעולם לא תהיה לנו היכולת לדעת בדיוק מה קרה, איך ומתי. אבל האגדה מלמדת אותנו שהמאגיה היא למעשה הקשר בין האלוהי לאנושי- ושהיא נקנתה במחיר אסור. זו הגישה היהודית למאגיה- ויש בה דבר אחד נכון. קשר לאלוהי והאנושי. כמו מין, אין שום דבר אסור במאגיה. יש פחד מהכוח שיש באמנות הזאת, והפחד מוצדק. זו אמנות של כוהנים ומלכים.
 
מאגיה נמנעת מהגדרה מעצם מהותה. כל ניסיון להכניס אותה לסט מילים מסודר בעל משמעות מקובלת נכשל בהכרח. זה כמו לנסות להסביר אורגזמה לאדם שאינו מנוסה מינית. אקח את זה רחוק יותר- איני יכול ללמד מאגיה, כמו שאיני יכול ללמד דבר שהוא חושי בהכרח. אני יכול להשתמש במילים כדי לתאר את ניחוח הורד, אבל אדם שגדל בארץ מדברית שבה לא פורחים וורדים לא באמת יבין את חווית הורד.
 
לכולנו יש את היכולת להפעיל או להשתמש במאגיה- וזאת, בתמורה, נמצאת בכל אספקט וצד בתרבות האנושית. ממזוזות על פתחי הבתים שמסמנות הגנה- עד מכשפים רבי עוצמה שמנקדים את ההיסטוריה שלנו. משה היא דוגמא קלאסית למכשף שכזה. מי שיסדה את יפן היא המלכה המכשפה הימיקו- ששלטה מארמונה בכשפים. במיתולוגיה הנוצרית ואפילו המוסלמית מכשפים קיימים- פשוט מכיוון שהמאגיה שלהם לכאורה מגיעה ממקום “טהור” הם מקבלים קונטציה חיובית ומאבדים את תואר המכשף והופכים לנביאים, מורים, אבות ואמהות אומה.
 
כוח זה דבר מפחיד- תמיד יש את האנשים שינצלו אותו, והחברה תמיד מגיבה בצורה חריפה לשימוש שאינו הולם בו. ולכן המכשפה הממוצעת בתרבות שלנו הפכה לקישוט גזור מנייר להלואין- אחרי מאות שנים של רדיפה מיתולוגית כמעט- ע”ע- ציד המכשפות. במקום המיתי של חגים אחרים שיש להם מקור פגאני בעליל, כגון הלואין המארחים את דמותה של המכשפה. אני לוקח אחריות גם על אותה מכשפת נייר גזורה וגם על אבות האומה הקדומים- וכל השלבים וההתגשמויות שביניהם. המהות של הכישוף תמיד יפעל דרך הרצון האמיתי של המכשפה, ולפיכך מכשפות ששינו את העולם, או אפילו המכשפה בסיפור: עמי ותמי- לכולן יש מקום במושג הכישוף, ולכולן יש מה ללמד. אבות האומה יכולים ללמד מנהיגות ושימוש מושכל בכוח, המכשפה מהאגדה מלמדת אותנו על היצר האנושי- על הטרנספורמציה והחניכה.
 
קורבן תמים מגיע לביתה של המכשפה, ואז הוא הופך לרב און וכוח דרך מאבק. במושגים מורחבים יותר ובניתוח ספרותי אנחנו קוראים לזה “חניכה”. זהו תהליך רוחני שבסופו יש שינוי. לעיתים מכשפות הופכות מכשפות דרך חניכה. בדתות הכישוף המרכזיות כגון וויקה וזרמיה השונים, מסורת פיירי- וריליימינג: חניכה היא דרך להכניס את החניך לסוד הקסם. אבל אני יכול לומר שחוויה ישירה של הטבע, מביאה גם היא לחניכה לא פחות חשובה- למרות שזו משמשת פחות כמחווה דתית-חברתית. יש חניכות אחרות שעליהן אנחנו לא מסתכלים ורואים אותן כמובן מאליו: חתונה, בת\בר מצווה ואפילו ברית, אלו טקסים חונכים שיש להם משמעות חברתית- המעמד החברתי עולה. זה לא אומר שכל הטקסים הללו חיוביים, אבל המשמעות העתיקה מציינת זרימה של כוח מאגי ומחזוריות אל תוכם. לדעתי חניכה צריך להרוויח, ולא לקבל אותה כשהגיל הנכון מגיע או כשאירועים מסויימים מתקיימים.
 
ואיזה שיעור יש למכשפה הזקנה שרוכבת על המטאטא? זיקנה זה חכמה. זה השלב שבו הגוף מתקשה לאחר שנים רבות של אהבה וגידול צאצאים. המטאטא? מעבר לשימוש הברור ככלי ניקוי של הבית- הוא סמל פאלי- סמל של איבר מין זכרי. הללו משמשים כסימנים לכוח מאז תחילת האנושות: שרביטי מלכים הם דוגמא טובה. במיתוסים נורדים הגילגול החזק של האישה היא הצורה הזקנה שלה. יופי וכיעור הם בעלי איכויות שונות, אבל שתיהן רבות עוצמה בדרכן שלהן: הכיעור הוא מגונן, מרחיק- הוא קוצים שגורמים לנו לא לרצות בנוכחות של מישהו או משהו, ואכן, לעיתים השיעורים שהעולם הזה מלמד מכאיבים, ואנחנו לא רוצים בנוכחותם. אבל זה לא עושה אותם פחות הכרחיים.
 
ומה יש ללמוד עבור להיות מכשפה? את הטבע, העולם, דרכי תיעול האנרגיה…
עליכן להכיר את ארבעת היסודות- את ההבדל בין אנרגיה זכרית ונקבית- ללמוד אותם לעומק. לעבוד עם מדיטציה, לקרוא ספרים על מיתוס ואגדה. להסתכל בראי ולראות את האלה המשתקפת חזרה. העולם הוא כמו גוף אנושי- התהליכים בו קבועים. נשימה של אוויר פנימה, מעניקה אנרגיה לתאים. הידיעה הזו של עשייה המשנה את העולם לפי רצונינו מעניקה לנו את הכפתורים עליהם אנו יכולות ללחוץ, את הסמלים בהן אנו יכולות להשתמש, ואת הכללים באמצעותם ניתן לנפוח חיים בלחש המביא לנו כמו קרס מוזהב הנעוץ בפי דג- את משאלותינו.
 
זה השיעור הראשון של הקסם.
ארדן.

 

אבן קטנה ושחורה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-04-02 14:01:25

זה מרתק. ככה זה עובד בעצם- אבן קטנה ושחורה מתחת למזרן. אבן קטנה ושחורה בכריות הכורסא. זה הכל. היא טעונה ברצון שלי לטהר את אימי מכעסים- מהלחץ והכאב שהיא שולחת אלי. זה טורמלין שחור. האבן החוסמת ביותר. יכולתי להשתמש במשהו אחר- באבן מעודנת יותר אם היא רק הייתה מודה שהיא זקוקה לעזרה. אם היא הייתה פותחת את עצמה ואומרת שקשה לה. אבל הכל חייב להיות בדרך שלה או שום דבר. גישה פאטליסטית לחלוטין. מה עוד צריך לקרות כדי שהיא תודה שקשה לה? שכואב לה? בעלה לא כאן, אין לנו כסף- אני לא אדם שקל לחיות איתו אבל זה לא מגיע לי. פשוט לא. ההגנה נוצרה.

ארדן.

קארנק- מקדש המתים ביד ושם

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-03-29

אני מסתכל מסביב. האוויר קריר- לא ציפיתי למזג אוויר נעים כזה כאן. אני מחובבי הקור הקפוא וירושלים ענתה על הציפיות שלי… אני יושב בקשת מאבן חיוורת ומביט עליו. ענק דורסני- עשוי מתכת וזכוכית כהה. עיר המתים- מקדש המוות.

זה מדהים כמה מהר זיכרון הופך לפולחן. אפילו אפרת השתמשה במילה “מגלומני” כדי לתאר את המקום הקר והיפה הזה.

החכמתי מפעמים אחרות. בקירבה אל המתים ואל חפצי המתים אני מבקש מהקטה לגזור עיגול של שקט סביבי- רצונות אלו שעברו מהעבר אל ההווה לא יחדרו את ההגנה הזאת, לא יפריעו וישאירו את המוח שלי במקום אחד- למידה.

אני נכנס למבנה ענק שכל מטרתו היא להחזיק דגם מוקטן של יד ושם, וקפיטריה יקרה ותת קרקעית. אני משאיר את תיק הגב השחור שלי שם, לוקח איתי רק ארנק ומכשיר סלולרי- שבו התעלמתי מחמשת השיחות האחרונות של אימא.

משולש- אוהל תת קרקעי ענק מבטון. על קצה אחד יש את היהודים מלפני השואה באירופה. זמרת אופרה שמתה לפני שחשבו ללדת את הורי מופיעה בחלון ושרה- בזמן שמלחין יהודי מעביר את קשתו על הצ`לו. החיים היפים. אני מבין במידה מסויימת למה היה כה קשה להשאיר את זה מאחור בזמן שהיטלר עולה לשלטון.

אני מעביר יד בשיערי- הוא ארוך ועשיר, אני מדמיין את כל הנשים שנאלצו לאבד את אותה הזהות ששיערן העניק להן- ואז את חייהן…

ההגנה מתחילה לנשור, ואז נשזרת בחוזקה חזרה בכוח רצוני להילה שלי. יש משקפיים שם- ויש ענק ברקת פה- סיפור לכל חפץ- אפילו דגלי הרייך הנאצי מקוריים. צבע נטמע אל התמונות השחורות לבנות- התצוגה שיצאה מכיסי המתים במחנות ההשמדה- עדויות-עדויות-עדויות ואז משולש של אור- החוצה, הנוף של הר הזיתים והעיר המוזהבת והחלודה מדם, ירושלים.

“זה מה שרציתי בשבילך שתדע לך! חסרה לך התמצית היהודית שיש בלב שלי. אני הייתי שם, אני ראיתי מה זה שינאה ליהודים.” סבתא שלי אמרה- ולא אמרה יותר בנידון. אם אגיד לה שאני לא יהודי ואני מוצא רצח של כל עם אחר- היא תגיד שהיטלר היה מגדיר אותי כיהודי- בגלל דמי והורג אותי בכל מקרה- ותפטיר את זה בהיסח הדעת שגיל ההתבגרות לא חלף מעלי גם בשנתי העשרים ושתיים.

אני יכול לומר לה שאני מאמץ את הלאום אבל זונח את הדת, אבל המושגים האלו מורכבים מידי להרבה- ואני לא רוצה להעמיד אותה מול סערות נפשי. אז אני פשוט שותק.