פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-04-24
אין יערות. יער זה כוח טבעי פראי ובלתי ניתן לאילוף. אפשר ללכת בו לאיבוד, ומי שנמצא בו נתון למרותו. היום אין יערות, יש גנים. גנים לשימור על החמצן העולמי וריאה ירוקה, או על זנים נכחדים- אבל גנים. האדם השתלט על היער, ואפילו המקום הטבעי ביותר, בגלל שהוא קיים רק כי האדם לא גדע את חוט חייו, הוא גן.
זו הסיבה שזה תמיד יהיה גן שצף בין העולמות, גם עם העצים צפופים ומאיימים, הוא קיים למען רצוני ומשרת אותי- כשאני אמות הגן ימות. כשאני פצוע הגן מדמם, כשאני שמח מליוני סחלבים ממלאים כוסות בדולח בצוף נדיר.
מדהים כוחן של המחשבות והמילים. אנחנו קוראים לגן יער- והוא יער, אנחנו קוראים למוות רצח, והוא רצח. יש כל כך הרבה מילים למוות. כאילו שמישהו מנסה להסביר את המושג מנקודות מבט שונות- רצח, הריגה, השמדה, מוות בשוגג, תאונה… אין כמות מילים כזאת למאגיה, או כישוף. מאגיה זו בגלל מילה שאולה, כישוף ומכשפה- ממקור לא ברור, וזהו. (קסם בא משורש קיסם- חזו עם קיסמים את העתיד- קוסם הוא חוזה עתידות לפי המשמעות העתיקה). זה כאילו שמישהו מנסה למחוק אותנו מבחינה לשונית. יש מילה אחת לדבר שאסור לעשותו, וזהו זה.
הכוח של המילה מתחזק בריטואל או בטקס פי כמה מונים. אני יודע, אני ואחרים משתמשים בתובנה הזו שנים. היום המדיה העמיסה עלינו טקסים. שירים, תפילות, דמעות- הכל כדי לשתף אותנו בכאב של המשפחות. האם זה הכרחי? הילדים שלהם שהיו לוחמים מתו כלוחמים. במילון שלי זה נקרא הגשמה-עצמית.
בטוח שרובם לא רצו למות אבל תמיד יש ברירה להיות אפסנאי או להכנס לאש האויב. הדם מרווה את הארץ, אני רואה אותו בעונתו, בפרגים ובכלניות. והמתים זועקים, המתים בוכים, והריטואל החלול לא יחזיר אותם, לא ינחם אותם או את משפחותיהם, להפך הוא הנכון, קל לבכות את המוות. קשה לחגוג את החיים.
האפריקאים- המאמינים בדת הוודון מאמינים שיש שני כוחות בעולם. האשא (ashe) והנומו (numo) האשא הוא כוח החיים שנמצא בכל דבר, סלעים, צמחים ואפילו פלסטיק- כמו בבני אדם. הנומו הוא הכוח המעצב את האשא- מה שנותן לו צורה, ומה שמזיז אותו. כשמישהי מאחלת רע למישהי אחרת באפריקה, וענף נופל עליה מעץ או שוולדה נופל, האישה מקבלת עונש מוות. היא השתמשה בנומו שמוצא ביטוי במילים כדי לפגוע, וזה פשע חמור כמו שהיא לקחה סכין ושחטה את האישה האחרת במו ידיה. אני לא רוצה לחזור לתקופות האפלות האלו, אבל הנה תזכיר לרצינות האמונה במאגיה הזאת.
הסוד– כולכם ראיתם את הסרט. מי שלא שפשוט ילחץ על הלינק ויחכה שזה ייטען, או פשוט יוריד. במקור המחשבה נחמדה מאוד- ניקח עיקרון מאגי פשוט ולהעביר אותו בצורה גרפית ומקורית. הבעיה היא שהתוצאה הסופית היא פיץ` מכירות אגרסיבי במיוחד סטייל אמריקה- שמנסה לחתוך מן המציאות את החלקים הלא נוחים והקשים שבה.
בעיקרון הסוד הוא “חוק המשיכה” מה שאתה חושב עליו, מתגשם בצורה זו או אחרת.
זה חוק מאגי בסיסי מאוד- וכן, אם מישהו מתמקד ברע שבחייו, זה מה שהוא יקבל. אבל מכאן ולהאשים את האדם בכך שהוא מושך כל טיפת שליליות בחייו?
אם נמשיך בקו המחשבה הזה אנחנו מקבלים שבסופו של דבר- מחשבות שליליות זה רע, להתמודד עם האפלה בחיינו זה רע, וצריך אך ורק לחייך עד סוף ימינו- ואולי אפילו ליצור משטרת מחשבות שתקנוס אדם שממלא את האוויר במחשבות שליליות… לא. בחיים יש איזון. בחיים יש תוצאות. כשמדליקים נר, הוא מטיל צל. צריך להבין את המרקם הזה כדי להשפיע עליו, אבל לא פשוט “לחשוב חיובי” שהכל יהיה בסדר ולבוא ממקום של חוסר מודעות.
רוחניות בטקטיקת מכירה אמריקאית זה פשוט רע. מצד שני זה מפשט מסר מאגי עמוק עבור קהל קל דעת. זה מתנה וקללה בחבילה מתוקה אחת.
ועדיין לא דיברתי על הפרדה של הרצון האמיתי מסתם גחמה רגעית…
זו הסיבה שהתחלתי עם “פרוייקט” המשאלות שלי. אני שואל אנשים מה הם רוצים. מצד אחד אני אפעל מאגית כדי להגשים אותן, מצד שני עצם העובדה שהם מתכווננים על הדבר שהם באמת רוצים- גם מבלי באמת לבקש, זה מקרב אותם למטרתם (לפי חוק המשיכה ב”הסוד”). ואלו שהמשאלות שלהם כן יוגשמו יתקרבו בעוד צעד אחד לעולם הקסם. זה התפקיד שלי לא רק בתור מכשפה בלבד, אלא בתור כוהן של אלת המאגיה, להפיץ את המאגיה בעולם על ידי דרכים שונות, לימוד והדרכה, וגם מידי פעם כשזה ראוי- עזרה.
וזה גם מזכיר לי טכניקה פסיכולוגית ישנה שלמדתי- כולם מדמיינים שיש מטה משאלות של הפיה הטובה, והוא מעלים בעיות במהירות הבזק, מה הם יעלימו?
ואז מציינים דרכים להעלים את המכשולים גם בלי המטה. זה ממקד ונותן דרך חשיבה יצירתית על הדברים.
בנוסף, יש נטייה מרגיזה של אנשים לדעת בבירור מה הם לא רוצים, אבל מה הם באמת רוצים? אם אין להם רצון שהוא כמו כוכב מכוון למטרות שלהם, הם לא יכולים להתקדם לא קדימה ולא אחורה, ורק להסחף כמו עלה ברוח הקפואה לאן היקום ישליך אותם- לא שזה רע, אבל זה צריך להעשות במודע (נכון מריאנה? ;-))
מינגול נעים וחג עצמאות שמח! מצאו את החופש לרצות, ואת החופש לשנות- ולעוף על כנפי החזון הרוחני שלכם.
ארדן של הגן,
לא של היער.