פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2014-08-25
“
במטע בלואיזיאנה היו שני סוגי עבדים, עבד בית ועבד שדה. שניהם ישנו באותם מגורי עץ עלובים, אבל חייהם היו מאוד שונים אחד מהשני- ג’ון היה עובד בשדות הכותנה, מרים, גודע, חורש בשמש הקופחת כל היום, ואילו ג’ורג’ עבד באחוזה עבור האדון הזקן וגבירתו. הוא הגיש, ניגב, יצק והבריק את כלי הכסף. זו הייתה עבודה קשה, אבל לא קשה כמו שבירת הגב הרגילה שאירעה בשדות. ג’ון לא אהב את זה שג’ורג’ סיפר לאדון הזקן הכל. הוא לא אהב שג’ורג’ מספר לאדון מתי הוא באמת חולה ומתי הוא לוקח יום חופש, הוא לא אהב שהאדון גער בו כי הוא לקח מנת מזון שניה, ומי עשה מה שהוא לא צריך לעשות ברחבי האחוזה.
“אתה לא תאמין מה עשיתי היום!” אמר ג’ון לג’ורג’. הוא התהלך כמו תרנגול בבוץ, מבליט את חזהו.
“מה עשית?” שאל ג’ורג’ חובב הרכילות. “ובכן,” ענה ג’ון “היום קיללתי את האדון. קיללתי אותו בדיוק כמה שרציתי לקלל אותו. קיללתי אותו ישר, קיללתי אותו הפוך, לצדדים, ואמרתי לו איזה זבל אנושי הוא.”
ג’ורג’ הביט בג’ון בתוכחה: “נו, ואיך נענשת? בטח הכו אותך נמרצות!” ג’ון ענה: “האדון לא העניש אותי, לא הרבה ולא קצת, והוא גם לא יעניש אותי אי פעם על זה.”
ג’ורג’ ענה “ובכן, אם זה המצב, אני גם אקלל את האדון בפעם הבאה שיתחשק לי!”
ג’ורג’ לא היה צריך לחכות זמן רב. למחרת הוא הביא מגש כסף וכלי תה, עם חטיפי אחר צהריים לאדון ולגבירתו שישבו במרפסת הגלופה והמוצלת. ג’ורג’ הניח את המגש מעט בגסות, וטיפה של תה הכתימה את צדודיתו של מקטורן האדון. “אתה עבד חסר תקנה, מגושם, וחסר…” האדון לא סיים את מילותיו וג’ורג’ החל להחזיר לו רהב מילולי: “אדון, אין לך זכות לדבר אלי ככה! בן חזירה שכמוך..” האדון הפסיק לדבר והוציא את שוט הרכיבה שלו. הוא הכה את ג’ורג’ כל כך חזק, שג’ורג’ היה צריך לזחול על הקרקע כדי להגיע למיטתו שבמגורי העבדים. ג’ון הביט בו בתמיהה- “מה קרה לך?” ג’ורג’ ענה “עשיתי כמו שאמרת וקיללתי את האדון! אותי הוא הכה!” ג’ון הביט בדאגה מעושה ואמר: “לא קיללת אותו במקרה בפניו נכון? אני קיללתי את האדון כשהייתי מעבר לנהר, בשליחות, והאדון היה במרחק, באחוזה. אתה טיפש גמור שקיללת את האדון בפניו!” ג’ורג’ קלט את המסר, וזכר את השיעור, אבל מעל הכל הוא לא שכח את הטינה.
שנה עברה, וג’ורג’ לא ריכל, ולא העביר מידע על העבדים לאדון ונראה כי הוא למד את השיעור שלו. יום אחד הוא בא לג’ון: “אתה לא תאמין מה עשיתי היום!” ג’ון חייך: “לא קיללת שוב את האדון בפניו אני מקווה!” שניהם צחקו. “לא, אני אף פעם לא אעשה את זה שוב, אבל היום הסתכלתי מתחת לחצאית של הגברת.” הפנים של ג’ון איבדו את חיוכם באופן מיידי. “יהרגו אותך אם רק ישמעו שאתה מדבר ככה!” ג’ורג’ המשיך לחייך. “אף אחד לא הרג אותי ואף אחד לא יהרוג אותי. הבטתי מתחת לחצאית של הגברת בדיוק כמה שרציתי, והיא לא אמרה כלום, ואף אחד לא אמר כלום.” ג’ון ידע שיש כאן משהו מסוכן, אבל הוא לא יכול היה לעמוד בפיתוי. יום אחד, אחרי השיחה עם ג’ורג’ הוא ראה את הגברת יושבת על המרפסת ולוגמת משקה מנטה קריר מכוס כסף, מנופפת במניפת משי סינית ולבושה בחצאית שכבות בגוון וורוד חיוור שבחיוורים. ג’ון הלך לאט, לאורך המרפסת. רגלה השמוטה של הגברת חשפה את מה שמתחת לחצאית, והוא השתמש בכל היכולת שלו ללכת בצורה איטית ולהציץ מתחת לחצאיתה. הגברת צרחה בקול כל כך חזק, שאבות אבותיה היו קמים מקברם, אם הם היו קבורים ברדיוס של מאה קילומטרים משם. האדון הופיע עם מבט רושף בעיניים, והכה את ג’ון כל כך חזק שהוא אפילו לא היה יכול לגרור את עצמו למגורי העבדים, ועזרו לו להגיע לשם. ג’ורג’ ראה את ג’ון מזיע ומדמם על הריצפה, ושאל אותו. “מה קרה לך?” ג’ון ענה בין נשימה אחת לאחרת: “הלכתי והצצתי לגברת מתחת לחצאית, זה לא מה שאמרת שאתה עשית?” ג’ורג’ צחק “כן, אבל לא אמרתי שהגברת לבשה את החצאית בזמן שהצצתי. החצאית הייתה תלויה בארון באותו הזמן! הו ג’ון! מי הטיפש עכשיו?”
הערות: אני הכרתי את ג’ון בגלל צמח מאגי בשם שורש ג’ון הכובש. הוא מופיע הרבה פעמים בספרות וודו והודו, אבל אף פעם לא יצא לי לדעת מי זה אותו ג’ון הכובש. דיברו עליו ברשת אבל הסיפורים שלו, למרבית הצער נעלמו מהפולקלור המקומי והייתי צריך לחפור כדי למוצאם לפני חודשים מספר, השגתי ספר שאיגד חלק מסיפוריו של ג’ון. בחרתי לתרגם את זה ואתרגם עוד אחד בעתיד. ג’ון הוא דוגמא מופלאה לאיחוד בין שתי אלוהיות, אפריקאית ואמריקאית ילדית. הוא גם אשו, לגבה, אלגואה התעלולן ממוסרת היורובה והוודו של בנין, טוגו וניגריה מחד, אבל הוא גם ביטוי מושלם של רוח הקיוטה, התעלולן האינדיאני, ג’ון מצליח להשיג את מטרתו ולהשתיק את ג’ורג’ בצורה המזכירה את אשו מאוד אבל הוא מועד על הטריק שלו עצמו ובצורה חמורה מאוד- מה שמאפיין דווקא את הקיוטה. השורש אגב, משמש ללחשי חיזוק, הגנה והצלחה כללית. “זה השורש שג’ון השתמש בו כדי לשרוד את העבדות, אז מה זה בעיה קטנה כמו שיש לך היום בבנק?”
ארדן,
של הגן.
“