בחרבות העבר

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-03-07

אני מסתובב במוזיאון הכט, והמאגיה מסביב- פסלים של בס אל ההגנה המצרי שהרג שדים עבור אימהות מודאגות, קמיעות חרוטים על מגילות זהב ונחושת, וקערות השבעה מגוננות. הכל להגנה- הכל. ממה העתיקים רצו להגן על עצמם בכזה להט שהם השתמשו בכל טיפה וידע של ידע כישופי שהיה ברשותם? אולי התשובה טמונה בחשש העמוק שיש לאדם מפני כוחות הטבע, מגיפות- מזג אוויר גרוע או סתם מוות שבא לבקר מבלי שום סיבה ברורה.
 
ימים של מחלה ושל חום וכאבים באו לבקר. אפילו הכדורים החזקים של שבירת החום נכשלים להם במילוי תפקידם. מה זה החום והמחלה הזו שמרירה בפי? אולי מגיפה מדבקת שכולם מקבלים עכשיו, ואולי מסר אלוהי שעדיין לא עמדתי על מהותו? אני לא יודע. צריך סבלנות.
האלים והאלות והאוצרות ששרדו מאות שנים בים, מחכים רק לאנשים שיבואו לצפות, לספק את הרעב לעבר. הקסם של העבר לא שונה במיוחד מהמאגיה של ההווה והכישוף של העתיד.
 
זו תקופה לא נעימה- חום ועייפות ועומס בלימודים… מריבות וויכוחים ואש במקומות שבהם מים קרירים זרמו… תקופה לא נעימה בלשון המעטה.
אני כותב שני מחזות חדשים. אחד קצרצר שאני הולך להציג במעיין “תיאטרון רחוב” במשכן לאמנויות הבמה באוני` חיפה:
 
“פרח הזמן, כמו טיפת זיעה המתרחבת לאינסוף אפשרויות, כל הרגעים קפואים בתוכה, כל הרגעים אצורים בתוכה, כי הרצפיות של הזמן היא רק אשליה, מיקסם שווא- כל זמן הוא “עכשיו” במקום אחר, במהות אחרת…”
 
חלק ממנולוג הליצן ב”מרכבת השמש” שלי. וגם, סיפורה המחודש של פילומלה, נסיכת אתונה שנאנסה, לשונה נכרתה מפיה, ואחרי נקמה עקובה מדם, הופכת לציפור שיר אדומת חזה.
ניסיון שלי ליצור אגדה ומסר ישן עם יופי מחודש. נראה איך זה יצא…
 
ארדן.

הציד

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-02-15

חדשות טריות מהיום:
 
“סעודית נידונה למוות על כישוף    (15/02/2008 18:36)
ארגון זכויות אדם בניו-יורק קרא (יום ה`, 14.2.08) במכתב לעבדאללה מלך ערב הסעודית, לבטל את הוצאתה להורג של אשה סעודית שהורשעה במעשי כישוף. הארגון אומר כי פאוזה פאלח לא קיבלה מעולם הזדמנות להוכיח את חפותה לנוכח “האישומים האבסורדיים, שאין להם כל בסיס משפטי”.
 
הציד קיים אלפי שנים- מאז המלך שאול הסיר את האובות והידעונים מכנען, דרך ימי הביינים והרנסנס המדממים שבהם נהרגו כמאה אלף מכשפות (רובן נשים) בטביעה, שריפה ובעיקר תליה.
מה יש בה במכשפה הערטילאית שתמיד צדים אותה? המורה שלי להיסטוריה מחייכת ממרחק השנים אחרי שעסקתי בשאלה הזו. כמו השואה, גם זה משהו שנחשב ל”פורנוגרפיה של ההיסטוריה” נושא שאוהבים לעסוק, לנתח ולנפח מעבר לכל פרופורציה אנושית.
 
בספרה “מכשפות” אריקה יונג כותבת על דמות המכשפה:
“נוכחותה גורמת לנו לרעוד מעט, כאילו מקרר בלתי נראה נפתח בקרבת מקום. תחת גלימתה- הכחולה כשמי הלילה, ינשוף צווח. עטלף עף מתחת לכובעה הקונוסי. אבל הבה ונזמין אותה בכל מקרה, אולי היא תיתן לנו שיקוי אהבה, או מתכון למשחה המעניקה תעופה.
או אולי זוג בובות נאהבים- ללחש. מובטח שיעבדו לנצח. אולי היא תגשים את משאלותינו לפני שנבוא לשרוף אותה.
 
או אולי…לא נאלץ לשרוף אותה הפעם כלל.”
 
כן, תמיד היו מכשפות- ותמיד היה ציד, גם בזמנים הלא צפויים. שמעתם על ההוא, מה-שמו לוציוס אפוליאוס? בשנת מאתיים לספירה הוא הועמד למשפט ברומא באשמת כישוף. הנה חלק מהצהרתו המדוייקת להפליא מסבך השנים והאשליות- אשר לא מחקו את נכונותה ודיוקה עד היום.
 
“הוצאת הדיבה של אמלניוס סובבת נקודה אחת: אני מכשף. בואו נשאל את ידידי המלומדים: מהו מכשף? קראתי בהרבה ספרים כי המילה מאגוס היא בפרסית מילה שתירגומה הוא “כוהן” בשפה שלנו. מהו הפשע בלהיות כוהן ולהחזיק ידע מדוייק, מדע, טכניקה של טקס מסורתי, מקומות קדושים וחוק עתיק…”
 
וביוון העתיקה מדיאה פרצה לבמה בטרגדיה נכשלת שזכתה במקום השלישי והאחרון של אוריפידס שאמנותו הבשילה בבגרותו ולא בנעוריו החצופים. העובדה שהייתה מכשפה עשתה אותה פושעת, אבל הטרגדיה שלה הייתה העובדה שהיא הייתה זרה. כשהיא עולה על מרכבת השמש, אוחזת בזרועותיה החיוורות את מדס ופרס, ילדיה המתים שהיא הרגה במו ידיה הקוסמות רעלים ולחשים, לבושה היא בגלימה מזרחית, זרה, תסרוקתה היוונית המסודרת פזורה ברוח הפראית והקפואה, והיא עפה במרכבה רתומה לדרקונים.
הסוגיה של הטרגדיה היא בכלל לא סובבת כישוף. כישוף מלוכלך, אוריפידס ניסה לכסות אותו היטב.
 
“את חכמה, קנית לך ידע בפשעים” אומר לה קריאון, אב גלאוקה. העובדה שמדיאה זרה, העובדה שמדיאה פופלארית באתונה מזהירה מן הזר, החיצוני והאחר.
 
ומאוחר יותר, יוצא ספר פופלארי כמו התנ”ך. המאלוס מליפיקארום, וידידו הקומפדיום מליפיקארום.  הספרים מפרידים ומגדירים את המאגיה- מן המאגיה הלגיטימית למאגיה האסורה והחולנית שיש להשמיד. המאגיה שכוללת ידע ניסתר של הטבע- הבנה של צמח או גביש: מותרת. המאגיה שכוללת עבודה עם ישויות היא אסורה כי הללו מן השטן. האירוניה? ביהדות זה הפוך. אסור להטיל לחשים וכשפים- אבל אם ישות אחרת עושה את זה- אתה פטור מן החטא. הספרים בנויים בצורה מדעית וקרה: טענה והוכחה עם דוגמא. למשל: בעמוד 88 של הקומפדיום,
 
“מכשפות משתמשות בגופות המתים כדי לרצוח בני-אדם- בימינו, זה מנהג של המכשפות לחפור גופות מתים מקברם, ולהשתמש בהם לשחיטה רצחנית של אנשים, בעיקר גופות האנשים שנענשו עונש מוות בתליה…”
 
וישנם אלו האומרים- שיש להוציא את צבעוניות הכישוף ורעשי הלילה מרצח הנשים. התפוררות המעמדות בתקופת הרנסנס (התקופה של הציד בין היתר, כמיהה לטבע ופחד ממנו בו זמנית) גרמה להרבה פליטי תרבות- והמעמד הנמוך, סבל.
החברה הוקיעה כמכשפה כל אדם שלא יכול היה לטפל בעצמו- ליצור תירוץ להיפטר מהם- כדי שהללו לא תהווה נטל עודף על החברה. ישנם אפילו מאמרים המסבירים זאת בפורטרוט.
 
זה היה *אז* אנחנו אומרים. וזה היום. ומה עם הציד של היום? היום צדים? היום מחפשים? היום שורפים מכשפות? כן. מידי פעם שומעים על משהו שקרה בערב הסעודית, הודו או אפריקה ושוכחים כי במיקרוקוסמוס הזה גם אנו חיים. היום שורפים מכשפות לא בלפידים- אלא במילים. בתעמולה ובשינאה יוקדת ואין סופית.
הרשו לי היום ורק היום קוראי היקרים יד ביד ותנו לי להוליך אתכם לציד.
 
ואפילו יש ספרים מודרניים המציגים הנושא- לא נסתם הגולל על כתבי מכשפות דמוניות. “להרוס את עבודתם של הכישוף דרך צום ותפילה“, להתגבר על כישוף (בדומה להתמכרות לסמים), הגן על ילדיך ממאגיה ופאגניזם, וכמובן, “מה שאתה צריך לדעת על הסכנות של הכישוף וויקה.
 
הוצאת קומיקס נוצרית בשם צ`יק פירסמה כמה על מכשפות וכישוף (ולמרבית הפלא גם על DND). קומיקסים אלו מוציאים שם רע לנצרות ומראים חוסר סובלנות משווע.
 
ב”מרתפים אפלים” מדובר על נערה הנכנסת לכישוף בגלל משחק תפקידים- “ואחרי הכשרה אינטנסיבית היא נחנכה לקאוון של האלה דיאנה. הקומיקס הזה קליל ומשעשע ואולי אקדמה קומית לבאים בתור:
המכשפה העצבנית” מספר סיפור על זוג מכשפות שמקבלות שיעור תנך וסיפור מחודש על שאול ושמואל ובעלת האוב. “אלוהים מת והכנסייה חסרת כוח!” נזעקה הולי המכשפה. וכאשר המירו את ידידתה סמנתה חזרה לנצרות, עצבנותה גרמה לה לעזוב את הבית בכעס. (וכמובן שהארי פוטר אשם, ושהבית על תכולתו נשרף אחרי טקס גירוש שדים משעשע משהו).
גלאדיס היא דודה נחמדה שקוראת בקלפים ומיומנת באסטרולוגיה. יש לה אפילו מדריך רוחני בשם ג`ורג`. היא כמובן לא יודעת שאותו ממיר ידידותי שהמיר את סמנתה, מגיע לביתה של אחייניתה היקרה רק כדי להעליב אותה. הולי הנדיבה אוספת את גלאדיס רק כדי לגלות מה קורה בעולם הבא לילדים רעים.
וכמובן, תינוקות זה טעים מאוד. לא ידעתם? אולי באמת עדיף, הכולסטרול של ילדים נוצרים באמת לא יעשה טוב לעורקים שלכם. בקומיקס מדובר על ילדה לא פופלארית שהמורה שלה מחליטה ללמד אותה כישוף (מורת בית ספר לא פחות ולא יותר- והרי התוצאה. כל הכוחות שהיא מקבלת לאן הולכים? לגרום ליריבה פופלארית להפיל את הכדור בשיעור ספורט. איזו מטרה נעלה…)
 
ועוד משהו אקזוטי בשבילכם קוראי היקרים לי מאוד- ישנו סופר ששמו Kerr Cuhulain שהוא בלש וויקאני במשטרת קנדה ששם את ידיו על כל מיני מאמרים וספרים המסבירים אכיפת חוק ופשעים של תורת הניסתר. מאז “תינוקה של רוזמרי” והחשש רב העוצמה של אנשים מכת השטן, (ובנייתה של כנסיית השטן למרבית הפלא, אשר מעריצה הדוניזם והקשר בינה לבין רצח תינוקות לא קיים) נכתב הרבה- והרבה שטויות ושקרים על מאגיה וכישוף. כמה מהחביבים עליי:
 
“ספר צללים- ספר מקושט וצבעוני שמשמש את הכת, יעיל כי בדרך כלל כתובים בו הזמנים והמקומות שבהם הכת נפגשת.”
 
Texas Ritualistic Crime Information Network Occult Crime Manual, Sloat defines “hex” as “Hex- Used by `Hectight` Witches. It is mind controlled. A Hectight Witch is very powerful and resourceful.
 
In all the years that I have been involved in Wicca I have never heard of a “Hectight Witch”. I strongly suspect, given the numerous spelling mistakes made in this list, that this may be an attempt to guess at the spelling of the name of the Goddess “Hecate.” Hecate was a Greek and Roman Goddess of the moon, death and magic, often depicted as having three faces, representing the three phases of the moon (waxing, full and waning). Hecate is an aspect of female divinity often used in Wicca, but there is no tradition of Wicca named for her that I am aware of. It is possible that this misspelled name was taken from the movie Midnight Offerings. About half way through this film actress Marion Ross (playing a “good Witch”) proclaims that an evil teenaged “Witch” (played by Melissa Sue Anderson) is a “Hectate Witch” and accuses her of being a follower of Hecate and a devil
worshiper.
 
והפיסקה הזו הייתה מיועדת למי ששאל את עצמו היכן ארדן ברשימה. לקר כוחולין יש מאמרים נוספים- הנה אחד מהם.
 
“והמכשפה? בחיי מכשפה, אין עד עצם היום, בעד עצם היום הזה של מכשפה, אין בעושר ובאושר; לסיפורה של מכשפה אין המשך.את החלק הזה, שהוא מעבר לחיים של הסיפור, מעבר לסיפור החיים, אין – אבוי, או שמא תודה לאל – לדעת. היא מתה, מתה, מתה, וכל מה שנותר ממנה הוא החטוטרת של המוניטין הרוע שלה.”
 
“מרשעת” של גרגורי מגווייר.

A Witch Alone

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-02-05

כמה מהר, הכוח חזר כשהעשבים שיחררו ריחם ומהותם כשנטחנו לאבקה. כוחם המשכר של אנג`ליקה, פרע, דודא רפואי לבונה ומלח ים- כולם לאבקה זהבהבה- שמכילה את הגנת המקום. היום מוקדש לטיהור והגנה- כזו שהבית שלי עדיין לא זכה לה.
 
מכשפה לבד- בשחורים, תחרים או קרעים?
כורעת על קרקע מוצקה, אריחים
וביד אחת מציירת סמלים על הריצפה הקרה
ספירלה- כוכב, רונה ואדווה
ביד שניה מחזיקה קערה עם אבקה זהובה
אנג`ליקה- פרע וגם דודא, לבונה
מלח- קסם פלדה.
כשפעמון מתכת ישמע, העולם ייתכנס לדממה
קסומה.
האבקה תפוזר ועימה גם הקסם רוקע גלימה
של כסף ירח.
רוע, כישוף רע לחש זה או אחר? אין כניסה!
כל מה שהיה בעבר טוהר במי גשם ראשון
ואילו הלחש הזה-
כוחו העמוק מאלפי בארות
יעניק פיתרון.
 
האבקה שמכילה את השמש- השיקוי שמכיל את מהות הגירוש- הכל הגנה הכל הגנה. אני נזכר בתמונה הישנה של המכשפה באגם של ברבורים חורטת רונות על מקל מעץ קדוש… האם לבי שם? באותו העץ שנחרט לפני שנים רבות? האם ליבי נמצא בזמן של האישה הזקנה? בזמן שלא אני ולא אימי ואף לא סבתי נולדנו? ואולי זוהר העבר מסתיר עמימות מציאותית רבה?
 
ביקשו ממני להתראיין. ידידה קרובה (ומכשפה מפורסמת) אמרה לי גם שאני מתאים ביותר לייצג את הצד המאגי שבלהיות מכשפה (יש צדדים אחרים? ועוד איך שיש, אבל זה כבר לא לכאן) ואז יחד עם כל שאר השאלות שהיו יחסית באנליות ויכולתי להוציא עליהן תשובה בשלוף מהיר- ועל זה התנצלותי הכנה לירן, “אתה יכול להיות הסופרמן של העולם הזה, לרפא, לכשף וכו`, למה לא?”
כי ככה. כי גם לי מגיע לחיות. איני רופא, איני סופרמן, אני סך הכל מכשפה לבד. כשיש מטרות קטנות שלא גוזלות ממני אין-סוף אנרגיה, או שיש משהו שאני רואה כחשוב- כמו להגן על הבית שלי בזמן מלחמת לבנון השנייה, ואכן אני גר בצפון, אז אני רץ להשתמש במה שיש לי- אבל גם לכוחי יש מגבלה- וגם אני אדם, וגם אני מכשפה, לבד. אבל זה מה שיש.
 
באו, אימי ביקשה שלא יצלמו את שאר הבית, צילמו גבישים ודרשו ממני פעולה פיסית מאגית- אז טיהרתי את המנחה בטקס עם קטורת ורעשן וודון שמסמל גם את זנב הנחש הרעשן, וגם את הגשם שיורד על הקרקע ומטהר את האוויר והמהות. הסברתי על חומרים שונים, פתחתי ספרים ססגוניים ומצויירים, ואפילו הצלחתי לנקות כמה שטויות מציד המכשפות שלא היו רלוונטיות כלל. מקווה שהצלחתי לשמור על רושם חיובי- ולהשאיר עניין בכתבה.
זה הזמן להתחייבות מאושרת, אז הנה- היא.
 
אימבולק שמח ומואר לכולם!
ארדן.
 
*התמונה- שבת המכשפות  של פראנס פראנקן השני

זרעים

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-01-13

אני עושה הליכות עם אימא שלי כל פעם כשאני מגיע לסופ”ש בעירי. אני שונא את העיר הזאת, מאז ילדות כל שוני שהיה לי נתפס כנגדי ולעיתים חשתי כי הבדידות תחנוק אותי בצעיף של קרח. כמובן שהיו לי תוכניות נפלאות של נקמה- אבל למדתי כבר ממזמן, שאם מתעסקים עם צואה, מריחים כמוה- ולפיכך וויתרתי. השארתי את אלו שהכו, קיללו וצחקו למשעולי החיים.
במשך שנים חשבתי שזו הסיבה האמיתית לשינאתי את העיר הזאת- ובהליכות הארוכות הללו (בדקנו בGPS מסתבר שזה בערך 4 קילומטר לפעם) יצא לי לדבר עם אימי הסגורה בדרך כלל על מספר נושאים שבדרך כלל לא יצא לנו לדבר עליהם. לעיתים תלמידים שלה זיהו אותה ברחוב ושאלו עלי- הדמות העלומה שהולכת לצידה.
 
ההליכות האלו ממש מנקות את הראש, גם אם מדברים וגם אם שותקים לחלוטין, ואז זה סוג של טראנס או מדיטציה. בשלב מסויים, כמעט באמצע ההליכה של אתמול אני ראיתי על הריצפה שליד איצטדיון טבריה זרעי דלעת וקליפות של זרעי חמניות. הנה- זו הסיבה האמיתית למה אני שונא את המקום הזה. זה לא העבר ששיחררתי שמציק לי- אלא הידיעה שכל הפונטנצייל האנושי- כל הקסם שיש בבני האדם האלו לעולם לא יצא לשיחרור. פונטנצייל אמיתי כמו זרעים נמצא על מדרכת הבטון, בשבילנו לדרוך ולרסק. זה לא משנה שהם מצויינים במה שהם עושים- בגלל איפה שהם גרים הם יחיו ממשכורת רעב, וכשהם יזדקנו הם יושלכו ממעגל העבודה ויחיו במעגל של עוני וסבל. ומה שמעצבן אותי זה שאין שום דבר אמיתי שאני יכול לעשות בנידון.
 
כן, אני מכשפה- אז מה? זה לא אומר שאני אקדיש את חיי לעיר שלעסה וירקה אותי- וכוחי גם הוא בסופו של דבר- מוגבל.
 
העיר הזאת לקחה הרבה ממני- החנק והניתוק- גם את ילדותי, גם את סבתי שהתאבדה בסביבות 2004 והאפשרויות כאן כה מוגבלות, כה מצומצמות- והאנשים… פשוט איומים. אלימים רמאים וכו`. זה לא כל האוכלוסיה כמובן- אבל רובה הגדול. מאוד קשה לשבור מעגלים- הטבע שואף לאיזון ולכאוס בו זמנית- ובין התהליכים האלו אני משתוקק ליער, בלי חברה או ציווליזציה, בלי רעלים ומיקסמים של דברים שאף אחד לא באמת רוצה.
 
כמובן שלגורם הזה נוסף “ציד המכשפות” הטרי נגדי: טרול מפורומי שחסמתי כמובן הלך וערך הודעות והחליט שאני מפלצת מזעזעת. טרח להלחיץ פורומים של בעלי חיים וליכלך במשוב. כמה אנשים יכולים להיות טיפשים ורעים בו זמנית תגידו לי? חזרתי למקורות. אני קורא כרגע את Natural Magic של דורין ווליאנטה- המשוררת החשובה ביותר של הוויקה. היא מדברת על ההיסטוריה בדרכה שלה- על חוקים מטופשים נגד מכשפות שבוטלו ב1951 באנגליה (ועדיין לא בארץ בשנת 2008 למרבית השעשוע- נותרו מהמנדט הבריטי) ומרגיש הזדהות. אני חוזר לשורשים גם בגלל שאני מזדהה עם דמותה. היא תמיד חשה שהיא יכולה הייתה “להשתמש בקסם” עוד לפני גארדנר ורעיון הוויקה שלו, וגם היא חוותה דחיה של החברה שאותה היא כה העריכה בתחילה.
 
ארדן,
של הגן.
 
נ.ב- אף אחד לא אמר כלום על הרשומה הקודמת. לא עיניין אתכם?
גם אני צריך קצת תמיכה רגשית אמנותית אנשים.

גלגל השנה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-01-05

גלגל השנה מסתובב. הפאגנים רואים את השנה כמחזור וכל נקודת שינוי במחזור כסוג של מהות רוחנית בנוסף למהות הפיסית. ויש חגים- המון חגים מכל מסורת ודת, קלטיים, רומיים ומצריים. פשוט בחר את המהות הרצויה וחגוג.
אבל למדתי על בשרי הענוג כי בסופו של דבר, זה לא אתה שחוגג את החג, אלא זה החג ש”שחוגג” אותך.
אולי הלקח האמיתי מכל הגלגל השנה זה שגאויות האנרגיה החוזרות והנשנות שוטפות את העולם, מנקות ומטהרות אותו כמו גשם דמעות כהה- ומלמדות שהן חוזרות תמיד- רעננות תמיד.
 
השנה החלה שלי החלה- במחלה. זה התחיל פשוט, נשכבתי על כורסת ה”סבא” המתפוררת בביתה של אחותי וקפאתי מקור. אולי עבורכם זה אירוע רגיל, שאין בו יוצא דופן אבל עבורי והאש הפנימית שלי שתמיד חם עימה- אין דבר כזה שקר. לעיתים אני מקרר את חדרי כה הרבה בקיץ עד שחדרי קיבל את הכינוי המתקתק משהו “ארמונה של מלכת הקרח”. אבל באותם רגעים קפאתי מקור. אחרי מאבק לקבלת שמיכה נוספת (שאחסוך מכם תיאורים מיותרים ממנו- לשימחתכם) הבנתי שפשוט עולה לי החום. וזה מזכיר לי סיפור מצחיק- אני חולה לעיתים רחוקות וגם אז- יום אחד ולאחר שיחה ארוכה עם המחלה שלי וזהו.
 
אבל כשהייתי בצבא לפני שלוש שנים- הייתי בשנתי השנייה בערך- קורס בניצנים. כמובן שנאמר לנו בנושלטיות רגילה שמכיוון שהקרביים המגניבים והעשויים ללא-חת מקבלים את האוהלים הטובים, לנו יש אוהלים מחוררים שמרטיבים אותנו בשנתינו (היה נובמבר גשום דאז) ונופלים מכל משב רוח בלתי מורגש. לאחר כמה ימים של “דמוי טירונות” רק בפעם השנייה- חליתי. הודעתי למפקד שלי שאני חולה- ואחרי יומיים (כן, יומיים, לא טעיתם) הוא לקח אותי למרפאה. אני זוכר עד היום את הטישטוש והקור שחשתי בעיקבות החום שעלה לי. בדרך, לקח אותי מפקד אחר- לא ששמתי לב בכלל, ואמרתי דברים כמו “אתה יודע למה זה קורה לי? זה קורה לי בגלל שאני נותן יותר מידי… אין אנרגיות…” וכו`. כשהגעתי למרפאה נתקעתי בדלת שלה- שהייתה עשויה זכוכית וכמובן לא ראיתי בגלל הטישטוש של החום. צעקו עלי- ולקחו אותי לרופא צעיר שלא האמין לי שאני חולה ומדד לי חום.
בזמן המדידה אמרתי לו שאני לא מקבל אינפוזיה- או בכלל מחטים? אסור. לא אני. לא עכשיו.
הוא ראה את המדחום- 39.9: והמבט שלו היה כלא מאמין לחום שלי. הוא מדד שוב, ונראה מודאג. זה אכן היה החום האמיתי. הוא שלח אותי לנוח במרפאה וניסה להסביר לי למה אינפוזיה זה טוב. סירבתי. שאלתי מדוע לא נותנים לי ג`? הרופא אמר שהוא היה נותן לי אבל בגלל שאני גר בצפון הרחוק- זה לא ריאלי- “מי יבוא לקחת אותך מכאן הרי?” ולכן זייפתי- נתתי למדחום רק חצי מהמזמן הדרוש, ונוצרה האשליה שירד לי קצת החום- ולכן בקשתי לג` נתקיימה. קיבלתי ג`.
כידוע, בין ניצנים לכביש הראשי יש שני קילומטרים של דרך עפר נטושה עד הכביש הראשי שגם הוא תקוע בשום מקום ורק תחנת בטון נמצאת בו. מה יכול להיות יותר גרוע? התחיל גם לרדת גשם. הרגשתי זוועה. ואז בא המלאך המושיע:
ערב לפני כן, עבדתי בתור תורן שק”ם, ניקיתי שולחנות, שטפתי רצפות ועשיתי פריסות בטארוט לעובדי השק”מית. מנהל השקם, שראה אותי חצי גוסס ליד הכביש, מיד הציע לי טרמפ לרכבת- הייתי אומר לו תודה עם גרוני המודלק היה מאפשר לי (אבל הוא לא, ובמרפאה הצבאית אמרו לי, ואני מצטט: “אנחנו לא מאמינים באנטיביוטיקה”)- הרכבת מאשדוד- ואז אוטובוס- ואז הבייתה. פשוט? הייתי מת.
 
ברכבת לא היה מקום לשבת אפילו לזבוב ועמדתי בה. מגבנ”יק בגובה שני מטר שאל אותי אם אני בסדר- אמרתי שכן והעולם החשיך.
מסתבר שלא צריך לרמות עם החום… כשהתעוררתי אותו מגבנ”יק עשה לי רוח ומצא עבורי כיסא. הוא ירד בחיפה למרות שהיה צריך לנהריה, ולקח אותי ביד לאוטובוס שהייתי צריך. באוטובוס אימא שלי התקשרה והודעתי לה שאו שהיא אוספת אותי מהתחנה או שהיא אוספת אותי מבית המתים. נלקחתי לבית החולים- שם הסתבר שהם דווקא כן מאמינים באנטיביוטיקה לגרון מודלק ומלא מוגלה.
בחור מגבנ”יק חמוד- אם הסיפור הזה מגיע אליך- אז תודה, מגיע לך מאוד.
 
אבל למה אני מגרד את הסיפור הזה ומשווה אותו למחלתי מתחילת השנה הרומית האזרחית החדשה? בגלל שיש לו מסר. חליתי בגלל שנתתי יותר מידי- פרסתי יותר מידי בטארוט, הענקתי יותר מידי עצות, הטלתי יותר מידי לחשים ועוד הוצאתי אנרגיה על חיים בבסיס סגור וקפוא- חוסר אנרגיה גורמת לחולי, וזה פשר מילמולי בדרך למרפאה.
אבל החולי שלי בתחילת השנה שכלל יותר חוסר יכולת לאכול, היה טיהור- ניקוי עמוק ברמת התא מהכאב והצער של השנה הקודמת- וזו של לפניה. לזה אני מתכוון כשאני אומר ש”החג חוגג אותך”.
 
פעם בחרתי חגים כמו פרלינים מתוך קופסא חגיגית גדולה- אבל היום כשהתמסרתי לאותו גלגל שנה, אני משתנה יחד עם האדמה- כפור, חמימות שלכת ופריחה- כי המכשפה כמו האדמה- היא עתיקה כמו הגבעות, וצעירה לנצח.
 
ארדן
של הגן

The magic and mysticism of Queen Arden Keren of Ile Baalat Teva.