Category Archives: תפוז

זרעים

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-01-13

אני עושה הליכות עם אימא שלי כל פעם כשאני מגיע לסופ”ש בעירי. אני שונא את העיר הזאת, מאז ילדות כל שוני שהיה לי נתפס כנגדי ולעיתים חשתי כי הבדידות תחנוק אותי בצעיף של קרח. כמובן שהיו לי תוכניות נפלאות של נקמה- אבל למדתי כבר ממזמן, שאם מתעסקים עם צואה, מריחים כמוה- ולפיכך וויתרתי. השארתי את אלו שהכו, קיללו וצחקו למשעולי החיים.
במשך שנים חשבתי שזו הסיבה האמיתית לשינאתי את העיר הזאת- ובהליכות הארוכות הללו (בדקנו בGPS מסתבר שזה בערך 4 קילומטר לפעם) יצא לי לדבר עם אימי הסגורה בדרך כלל על מספר נושאים שבדרך כלל לא יצא לנו לדבר עליהם. לעיתים תלמידים שלה זיהו אותה ברחוב ושאלו עלי- הדמות העלומה שהולכת לצידה.
 
ההליכות האלו ממש מנקות את הראש, גם אם מדברים וגם אם שותקים לחלוטין, ואז זה סוג של טראנס או מדיטציה. בשלב מסויים, כמעט באמצע ההליכה של אתמול אני ראיתי על הריצפה שליד איצטדיון טבריה זרעי דלעת וקליפות של זרעי חמניות. הנה- זו הסיבה האמיתית למה אני שונא את המקום הזה. זה לא העבר ששיחררתי שמציק לי- אלא הידיעה שכל הפונטנצייל האנושי- כל הקסם שיש בבני האדם האלו לעולם לא יצא לשיחרור. פונטנצייל אמיתי כמו זרעים נמצא על מדרכת הבטון, בשבילנו לדרוך ולרסק. זה לא משנה שהם מצויינים במה שהם עושים- בגלל איפה שהם גרים הם יחיו ממשכורת רעב, וכשהם יזדקנו הם יושלכו ממעגל העבודה ויחיו במעגל של עוני וסבל. ומה שמעצבן אותי זה שאין שום דבר אמיתי שאני יכול לעשות בנידון.
 
כן, אני מכשפה- אז מה? זה לא אומר שאני אקדיש את חיי לעיר שלעסה וירקה אותי- וכוחי גם הוא בסופו של דבר- מוגבל.
 
העיר הזאת לקחה הרבה ממני- החנק והניתוק- גם את ילדותי, גם את סבתי שהתאבדה בסביבות 2004 והאפשרויות כאן כה מוגבלות, כה מצומצמות- והאנשים… פשוט איומים. אלימים רמאים וכו`. זה לא כל האוכלוסיה כמובן- אבל רובה הגדול. מאוד קשה לשבור מעגלים- הטבע שואף לאיזון ולכאוס בו זמנית- ובין התהליכים האלו אני משתוקק ליער, בלי חברה או ציווליזציה, בלי רעלים ומיקסמים של דברים שאף אחד לא באמת רוצה.
 
כמובן שלגורם הזה נוסף “ציד המכשפות” הטרי נגדי: טרול מפורומי שחסמתי כמובן הלך וערך הודעות והחליט שאני מפלצת מזעזעת. טרח להלחיץ פורומים של בעלי חיים וליכלך במשוב. כמה אנשים יכולים להיות טיפשים ורעים בו זמנית תגידו לי? חזרתי למקורות. אני קורא כרגע את Natural Magic של דורין ווליאנטה- המשוררת החשובה ביותר של הוויקה. היא מדברת על ההיסטוריה בדרכה שלה- על חוקים מטופשים נגד מכשפות שבוטלו ב1951 באנגליה (ועדיין לא בארץ בשנת 2008 למרבית השעשוע- נותרו מהמנדט הבריטי) ומרגיש הזדהות. אני חוזר לשורשים גם בגלל שאני מזדהה עם דמותה. היא תמיד חשה שהיא יכולה הייתה “להשתמש בקסם” עוד לפני גארדנר ורעיון הוויקה שלו, וגם היא חוותה דחיה של החברה שאותה היא כה העריכה בתחילה.
 
ארדן,
של הגן.
 
נ.ב- אף אחד לא אמר כלום על הרשומה הקודמת. לא עיניין אתכם?
גם אני צריך קצת תמיכה רגשית אמנותית אנשים.

גלגל השנה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-01-05

גלגל השנה מסתובב. הפאגנים רואים את השנה כמחזור וכל נקודת שינוי במחזור כסוג של מהות רוחנית בנוסף למהות הפיסית. ויש חגים- המון חגים מכל מסורת ודת, קלטיים, רומיים ומצריים. פשוט בחר את המהות הרצויה וחגוג.
אבל למדתי על בשרי הענוג כי בסופו של דבר, זה לא אתה שחוגג את החג, אלא זה החג ש”שחוגג” אותך.
אולי הלקח האמיתי מכל הגלגל השנה זה שגאויות האנרגיה החוזרות והנשנות שוטפות את העולם, מנקות ומטהרות אותו כמו גשם דמעות כהה- ומלמדות שהן חוזרות תמיד- רעננות תמיד.
 
השנה החלה שלי החלה- במחלה. זה התחיל פשוט, נשכבתי על כורסת ה”סבא” המתפוררת בביתה של אחותי וקפאתי מקור. אולי עבורכם זה אירוע רגיל, שאין בו יוצא דופן אבל עבורי והאש הפנימית שלי שתמיד חם עימה- אין דבר כזה שקר. לעיתים אני מקרר את חדרי כה הרבה בקיץ עד שחדרי קיבל את הכינוי המתקתק משהו “ארמונה של מלכת הקרח”. אבל באותם רגעים קפאתי מקור. אחרי מאבק לקבלת שמיכה נוספת (שאחסוך מכם תיאורים מיותרים ממנו- לשימחתכם) הבנתי שפשוט עולה לי החום. וזה מזכיר לי סיפור מצחיק- אני חולה לעיתים רחוקות וגם אז- יום אחד ולאחר שיחה ארוכה עם המחלה שלי וזהו.
 
אבל כשהייתי בצבא לפני שלוש שנים- הייתי בשנתי השנייה בערך- קורס בניצנים. כמובן שנאמר לנו בנושלטיות רגילה שמכיוון שהקרביים המגניבים והעשויים ללא-חת מקבלים את האוהלים הטובים, לנו יש אוהלים מחוררים שמרטיבים אותנו בשנתינו (היה נובמבר גשום דאז) ונופלים מכל משב רוח בלתי מורגש. לאחר כמה ימים של “דמוי טירונות” רק בפעם השנייה- חליתי. הודעתי למפקד שלי שאני חולה- ואחרי יומיים (כן, יומיים, לא טעיתם) הוא לקח אותי למרפאה. אני זוכר עד היום את הטישטוש והקור שחשתי בעיקבות החום שעלה לי. בדרך, לקח אותי מפקד אחר- לא ששמתי לב בכלל, ואמרתי דברים כמו “אתה יודע למה זה קורה לי? זה קורה לי בגלל שאני נותן יותר מידי… אין אנרגיות…” וכו`. כשהגעתי למרפאה נתקעתי בדלת שלה- שהייתה עשויה זכוכית וכמובן לא ראיתי בגלל הטישטוש של החום. צעקו עלי- ולקחו אותי לרופא צעיר שלא האמין לי שאני חולה ומדד לי חום.
בזמן המדידה אמרתי לו שאני לא מקבל אינפוזיה- או בכלל מחטים? אסור. לא אני. לא עכשיו.
הוא ראה את המדחום- 39.9: והמבט שלו היה כלא מאמין לחום שלי. הוא מדד שוב, ונראה מודאג. זה אכן היה החום האמיתי. הוא שלח אותי לנוח במרפאה וניסה להסביר לי למה אינפוזיה זה טוב. סירבתי. שאלתי מדוע לא נותנים לי ג`? הרופא אמר שהוא היה נותן לי אבל בגלל שאני גר בצפון הרחוק- זה לא ריאלי- “מי יבוא לקחת אותך מכאן הרי?” ולכן זייפתי- נתתי למדחום רק חצי מהמזמן הדרוש, ונוצרה האשליה שירד לי קצת החום- ולכן בקשתי לג` נתקיימה. קיבלתי ג`.
כידוע, בין ניצנים לכביש הראשי יש שני קילומטרים של דרך עפר נטושה עד הכביש הראשי שגם הוא תקוע בשום מקום ורק תחנת בטון נמצאת בו. מה יכול להיות יותר גרוע? התחיל גם לרדת גשם. הרגשתי זוועה. ואז בא המלאך המושיע:
ערב לפני כן, עבדתי בתור תורן שק”ם, ניקיתי שולחנות, שטפתי רצפות ועשיתי פריסות בטארוט לעובדי השק”מית. מנהל השקם, שראה אותי חצי גוסס ליד הכביש, מיד הציע לי טרמפ לרכבת- הייתי אומר לו תודה עם גרוני המודלק היה מאפשר לי (אבל הוא לא, ובמרפאה הצבאית אמרו לי, ואני מצטט: “אנחנו לא מאמינים באנטיביוטיקה”)- הרכבת מאשדוד- ואז אוטובוס- ואז הבייתה. פשוט? הייתי מת.
 
ברכבת לא היה מקום לשבת אפילו לזבוב ועמדתי בה. מגבנ”יק בגובה שני מטר שאל אותי אם אני בסדר- אמרתי שכן והעולם החשיך.
מסתבר שלא צריך לרמות עם החום… כשהתעוררתי אותו מגבנ”יק עשה לי רוח ומצא עבורי כיסא. הוא ירד בחיפה למרות שהיה צריך לנהריה, ולקח אותי ביד לאוטובוס שהייתי צריך. באוטובוס אימא שלי התקשרה והודעתי לה שאו שהיא אוספת אותי מהתחנה או שהיא אוספת אותי מבית המתים. נלקחתי לבית החולים- שם הסתבר שהם דווקא כן מאמינים באנטיביוטיקה לגרון מודלק ומלא מוגלה.
בחור מגבנ”יק חמוד- אם הסיפור הזה מגיע אליך- אז תודה, מגיע לך מאוד.
 
אבל למה אני מגרד את הסיפור הזה ומשווה אותו למחלתי מתחילת השנה הרומית האזרחית החדשה? בגלל שיש לו מסר. חליתי בגלל שנתתי יותר מידי- פרסתי יותר מידי בטארוט, הענקתי יותר מידי עצות, הטלתי יותר מידי לחשים ועוד הוצאתי אנרגיה על חיים בבסיס סגור וקפוא- חוסר אנרגיה גורמת לחולי, וזה פשר מילמולי בדרך למרפאה.
אבל החולי שלי בתחילת השנה שכלל יותר חוסר יכולת לאכול, היה טיהור- ניקוי עמוק ברמת התא מהכאב והצער של השנה הקודמת- וזו של לפניה. לזה אני מתכוון כשאני אומר ש”החג חוגג אותך”.
 
פעם בחרתי חגים כמו פרלינים מתוך קופסא חגיגית גדולה- אבל היום כשהתמסרתי לאותו גלגל שנה, אני משתנה יחד עם האדמה- כפור, חמימות שלכת ופריחה- כי המכשפה כמו האדמה- היא עתיקה כמו הגבעות, וצעירה לנצח.
 
ארדן
של הגן

צדק

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-12-28

היא התעוררה. והוא עזב. ריחו הקיצי מילא את החדר, אבל הוא נעלם. לקח עימו את הסיגריות שלו והותיר רק שיערה בלונדינית אחת על הכר שלצידה.

גופה כאב מליל אמש- מגעו היה לוהט, תאב, נשיקותיו להבה זהובה שזחלה משפתיה לגווה. אבל כעת הוא לא שם. היא מתקשרת, והוא מסנן. היא רואה אותו בצד הראשון של הרחוב והוא ממשיך הלאה.

לפני רגע היה הוא מלא באמירות של אהבה. בנשיקות ובחום, מדוע הוא כה קר כלפי? שאלה האישה.

שיערה השחור הקצר התבדר ברוח- בזמן שהיא עמדה דומם אל מול דמותו הנעלמת במורד הרחוב.

היא הלכה ושאלה חברה קרובה שהיא קבעה איתה לבית הקפה באמצעות הפלאפון- היא מספרת את על הפגישה הרומנטית השלישית ועל ההעלמות המסתורית לאחר האקט המיני הסוער הראשון.

“נו,” אמרה החברה- “הוא קיבל מה שהוא רצה והלך. את לא רואה את זה?”

לא. היא לא ראתה את זה. היא התאהבה בו. רגשותיה מלאו אליו והיא החליטה שהיא חוזרת לאותו קו מסיבות שבו היא פגשה אותו ומחפשת אותו.

עד כאן הסיפור נורמטיבי למדי. חוץ מבעיה אחת. “היא” מכשפה. בזמן שהיא מושכת מסקרה על עפעפיה הכהים, ובוחרת תחרים שחורים מן הארון, קולמוס קליגרפי משרטט רונות על רצועת נייר אורז צרה,  בדיו צרובה תוצרת בית.

“אתה תחוויר,
אתה תקפא
מראה יפה-
יהפוך זוועה
ועד שלא
שלוש שנים ויום
או עד אהבת אמת
של אופי ולא מראה
תישק שפתיך-
מראיך יראה איום
לחבריך האדם.”

חתימה של רצועת הנייר בשעווה- גורמת לה לזהור באור הנר. הלחש מוכן מגובש ורב עוצמה- אצור רק בחתיכת הנייר- ולא יותר. כשזו תבער כמו אהבתה של המכשפה, גם הלחש יוטל עליו, כופה עליו שלשלאות של זפת רותחת של כיעור, משקל ופצעונים.

הופעתה הייתה זורחת ככל האפשר, אפילו שרשרת גרנט עם לחש מגביר יופי נענדה על צווארה. היא נהגה במכונית, חסרת סבלנות.

המסיבה הייתה סוערת, רוחשת אורות ולייזר בכל מקום- מוסיקה קצבית ומונוטונית מילאה את רחבת הריקודים- והריהו שם- עומד ליד הבר, כוס הוודקה בידו ולפי הסומק שניצת בלחייו החיוורות נראה שזו אינה הראשונה.
וגם לצידו נערה בהירת שיער כמוהו.
“ג`ניה- מדוע אינך עונה לטלפונים שלי” היא שאלה.
“עופי מכאן,” עונה הבלונדינית. “את לא רואה שאת מפריעה?” אמרה לפני שג`ניה בכלל ענה לה.
זהו זה. הפור הוטל.
ג`ניה עמד לענות- אבל הלחש כבר היה בידה- תחושה של זוועה ואימה עלתה במעלה שידרתו.

הוא התחיל ללכת אחריה אבל המון אנשים מנעו ממנו להגיע בזמן, ובדיוק כאשר הגיעה לאמצע הרחבה המרכזית עצרה ופנתה אליו. אש הודלקה במצית והלחש שוחרר.

אם הייתם שם, רואים את זה בראייה של העולם האחר, נראה כאילו זרוע ארוכה, כחולה ושלדית פרטה על עצמותיו של ג`ניה. זוהי קללה קפואה וקרה- של זרם סטורן האפל- וג`ניה באותו הרגע התעוור לחלוטין. המאבטחים והקהל חשבו שהוא השתכר יתר על המידה וזרקו אותו החוצה.

המכשפה חייכה. היא עזבה את המקום בידיעה שהכאב שהיא חשה לא תחוש שום נערה אחרת מידיו של  אותו גבר נאלח. כשהגיעה חזרה לביתה- אמבטיה עם חומץ ומלח- ניקתה את שאריות מגעו מבשרה. קטורת פרחונית טיהרה את האוויר מריח הסיגריות שלו- והמצעים נזרקו והוחלפו בכותנה חדשה- לבנה.

כאשר ג`ניה התעורר בבוקר- הוא חש כאילו פטיש נחת עליו. הוא התעורר, מרוח בקיא וליכלוך. הוא חזר לביתו. כאשר התקלח והסתכל במראה, עורו החל לגדל פצעונים- “זה טבעי” הוא אמר לעצמו- כל הטינופת שבה היה שרוי בטח גרמה לתגובה אלרגית.

ג`ניה חזר לעבודתו בתחום הפרסום ובמשך שבועות ארוכים לא חשב על האירוע המוזר שקרה עם זו שרצה לשכב עימה ואז לנטוש- טקטיקה הנפוצה לו ולחבריו. עם הזמן הוא גילה שקשה לו לשמור על גוף גמיש- והספורט הפך למטרד קשה. עורו לא החלים מן הפצעונים והייתה תחושה כי הכריזמה הטבעית שנבעה ממנו מאז שהיה ילד נסוגה והלכה.

הוא ניסה את מזלו עם בנות מספר פעמים- אבל רק אלו שהיו מאוד זקנות ונואשות נטו לו חסד. המכשפה כבר לא חזרה למסיבות הללו- היה לה דברים חשובים יותר לעשות מאשר לשמוע את תחינותיו האומללות, אבל כאשר הרגישה רע עם עצמה- היה עליה אך ורק לפתוח את הבקבוקון שממנו לקחה את חומרי הקללה האלו- פלפל שחור, בלדונה ושיכרון- יחד עם לענה מרה, ולהיזכר שהקללה שיצאה מן הניחוח האפל והמשכר היא זו שנתנה לה סיפוק רב- ואז חיוך מלווה אותה במשך כל היום- זיכרון של כאב מנתץ עצמות ואובדן יופי לאותו גבר טיפש.

ג`ניה ניסה להתחיל עם בנות- ולאחר שנתיים רצה גם קשר אמיתי- אבל אלו שהיו לטעמו היו תפוסות (ולא יכול היה להתחיל עימן אפילו בשביל מין מזדמן מהיר פה ושם- כמו בעבר) או שלא רצו אותו. הוא היה נואש ברמות עמוקות, חש טירוף וירד למעמקיו האפלים של הדיכאון.

אבל זה היה הצדק.

יום אחד- מחלקת הסנדוויצ`ים השמנה- זו שמעולם לא דיבר עימה ותמיד זרק הערה נבזית לעברה בעבודה החליקה על המרצפות- גופה הלא גמיש לא נטה לה חסד והיא נקעה את קרסולה. בדרך כלל הוא לא היה מגיב, אבל מכיוון שלא היו לו פרויקטים דחופים (הכריזמה הטבעית שהעניקה לו בחירה ראשונה בחברת הפרסום דעכה ומתה גם היא) הוא עצר, ושאל אותה אם היא בסדר. יבבה הייתה הדבר היחיד שהוא קיבל ממנה.

הוא הלך לשירותים שם הייתה ערכת עזרה ראשונה- ובא אליה עם תחבושת אלסטית וקוביות קרח מהמטבח. הוא דאג לה ולכאבה- ובו בזמן היא דיברה עימו כדי להסיח את הדעת- סיפרה לו שהיא אם חד הורית שעובדת שם במשרה חלקית- ומי ידאג לילדיה אם היא פצועה? ג`ניה החליט כי הוא מתכוון לעזור. הוא ביקש שהיא תשלח את הילדים שלה אליו לעבודה- וקנה להם כריכים. מעתה- במשך חודשים ארוכים הם באו לבקר אותו, וראו בו ידיד. ג`ניה גם ראה את הבחורה המסכנה, ועזר לה גם כלכלית כשהיה באפשרותו לעשות כן.

ואילו הבחורה פיתחה רגש אליו- כן, הוא אינו נאה במיוחד- אבל ליבו הטוב ואופיו הנוח מראים על אדם שלמד מהו כאב וסבל בעולם- ולאיטה התאהבה בו. והוא- התאהב בסבלנות ובמסירות שלה בילדיה, והילדים הצעירים החזירו חיבה לאותה אהבת אב.

לבסוף היא נתנה לו נשיקה חטופה על לחיו.

למחרת- גופו היה רזה וחטוב, פניו נקיות מפצעים והכריזמה הישנה חזרה. הוא החליט שהוא מפנה לאלו שדאג להם במשך זמן רב, עורף. הוא חזר לאולם המסיבות והכיר נשים נוספות אבל… אבל כלום. האם זה הפחד שמא הוא יכושף שוב שמונע ממנו להיכנס למיטותיהן המבושמות? לא. הוא הבין את האשליה והזוהר של הכריזמה- והבין שזה סך הכל נתון- ושכל מערכת יחסים המבוססת על מראה- תישבר כאשר הגיל יגיע והמראה כבר לא יהיה שם. היופי נוטש, הכוח נוטש אפילו הלחש של המכשפה בסופו של דבר, נטש.

הוא חזר אל האישה וילדיה, נישא אליה- לתדהמת כל חבריו, והם חיים באושר ובאושר עד עצם היום הזה.

וגם זה סוג של צדק.

והמכשפה אתם שואלים? היא שכחה ממזמן את הלחש הזה. היא אהבה ואיבדה, ולבסוף גם היא מצאה אהבה אמיתית בזרועות גבר שאהב ותמך בה.

והיה צדק.

 

כמה רעיונות על מאגיה ויופי

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-12-21

בשלגיה, המלכה הרעה מבקשת מן הציד להרוג את שלגיה ולהביא לה את ליבה. מדוע? כדי שהיא תוכל לאכול אותו ולקבל את יופיה. האם יופי כה חשוב? עד כדי להביא אדם להרוג אדם אחר? ניתן לתרץ זאת על ידי זה שהמלכה היא “רעה” אבל אם מסתכלים על המניעים לעומק האמת המרה מציצה החוצה- יופי פותח דלתות. אנשים יפים מקבלים יותר מהעולם הזה- בני זוג טובים יותר, משרות איכותיות יותר ובעצם יכולת לבצע מניפולציות חזקות יותר על הסביבה הקרובה. אם נסתכל על הסיפור הזה יותר לעומק: מדוע לאכול את ליבה של שלגיה מעניק למלכה יופי? זה נשמע מאוד לילדים, אבל אנחנו למדים שבעולם המדעי והמנוכר אין שום הסבר מדוע אכילה של לב של אדם יפה יעניק לנו את יופיו- הסיבה היא שהלב הוא משכן הנשמה- ואם הנשמה מקרינה יופי החוצה- אותו יופי יכנס למערכת האנרגטית של המלכה הרעה ויזרח גם הוא החוצה. אבל כמובן אין כאן המלצה להרוג ולאכול לבבות של אנשים יפים כמובן. יש דרכים אחרות להבין יופי וללמוד מאגית לזמן אותו אל תוך גופנו- עם כמה סודות עתיקים, ומספר עובדות חדשות לחלוטין.
 
במאה ה-14 המלכה איזבלה מהונגריה, בת 72 איבדה את יופיה. נזיר רשם לה שיקוי העשוי מפרחי רוזמרין- ולמרות שעורה היה רפה, לאחר שנה חזר למוצקותו הישנה והמלכה זכתה לארבע הצעות נישואין. מספר צמחי המרפא של בנקס “אפילו הניחוח עצמו שומר על אחד יפה וצעיר” 1525.
 
נאמר על ידי רבים: “היופי בעיני המתבונן” זה נכון ולא נכון. אנחנו לומדים יפה מאוד על ידי החברה והתיקשורת מה זה יפה ומה זה לא: לומדים להעריץ ערכים מסויימים כיפים אצל אנשים ומכוערים במקום אחר. לדוגמא: למדונה יש שומה על לחיה- הפוגמת בסימטריות פניה, אחת התכונות שיוצרות יופי- נדבר עליה בהמשך, הזוהר של מדונה בתור שחקנית גרם לזה שאותה שומה הפכה למודל לחיקוי. הרבה אנשים אשר מחבבים פירסינג וקעקועים עושים עגיל בדיוק באותו מקום בשם “מדונה”. מדוע? מכיוון שהמחשבה האנושית נקשרת על ידי רבים למשהו מסויים ומעניקה לרעיון כוח. אם למדונה יש נקודה במקום הזה וזה נחשב ליפה- אם לי יהיה באותו מקום נקודה- זה גם ייחשב יפה. בראייה נכוחה בסופו של דבר נקודת מתכת על הלחי בצורה של פירסינג- יופיה מוטל בספק. טעם אישי מתפתח גם הוא אבל הוא רק אקורד מלווה לרעיון היופי שמוטמע בנו מגיל צעיר.
הדוגמניות המופיעות בכל כלי תיקשורתי- מטלוויזיה ועד שלטי חוצות גם הן מקרינות סטנדרט של יופי. אבל מכיוון שגם דוגמנית היא בסופו של דבר אישה ולכל אדם יש פגמים ביופיו החיצוני אלו מרוטשים מיד- על ידי תוכנות פוטושופ בידיים של מעצבים גרפיים שונים- עד שלא אדם מסתכל עלינו חזרה מן הטלוויזיה או הפוסטר אלא מין אידיאל מרוטש וריק. לרוב יופי או מה שאנחנו מחשיבים כיפה הוא אשליה- אחת שניתן להסיר בקלות וגם ליצור בקלות. מי שמבין את זה זכה- כי מראיתו ואיך שהוא נראה על ידי החברה נמצאים בשליטתו המידית. כמה תובנות בנוגע ליופי אם כך:
 
בליפגלוס האהוב עליכם- שימו טיפה (אחת!) של שמן אתרי של ציפורן המעורר ומחזק ומסמל את יסוד האש והתשוקה- ותספרו לו בזמן שליחת אנרגיה כמה יפים ומפתים תהיו.
 
סימטריות: מיוון ורומא- וגם כן, מפיתגרוס למדנו להעריץ סימטריות גיאומטרית. אם זה זהה משני צידיו- זה יפה. ככה התודעה שלנו למדה להעריך דברים. ממבט מקרוב, שום דבר אינו זהה משני צידיו. יש הבדלים של מילימטרים או עשרות מילמטרים והאדם הטבעי הוא באמת אינו סימטרי. למזלנו בעידן המודרני איפור מלמד אותנו “לצייר פנים חדשות” ולתקן אי סימטריות. אחד הסודות האמיתיים הם להיות עם איפור ולהראות בלעדיו- המראה הטבעי מושך יותר מנצנצים בצבע סגול. ומכיוון שהמטרה העילאית היא להראות כמו בלי איפור- אין שום סיבה שגברים לא יאמצו להם את המנהג.
 
מתוך האפוס היווני של פסיכה וקופידון: פסיכה נשלחת להביא לפרספונה “קופסא של יופי” מדוע לא לאמץ את הרעיון? קחו תמונה מחמיאה שלכם ותדביקו למכסה של הקופסא ותמלאו אותה בדברים קטנים ויפים- עלי שלכת, עלי כותרת של וורדים מיובשים, טיפה של בושם אהוב, גבישי רוז קווארץ…
 
כמה דברים על איפור:
בעבר, נשים שמשחו איפור על פניהן ובזכותו נראו מושכות יותר, ואחרי החתונה נראו יפות פחות או בכלל לא, בעלן יכול היה להאשימן בכישוף ובכך לשלוח אותן למותן, או לפחות לקבל גירושין.
איפור וקוסמטיקה הן אחת המתנות שניתנו לנשים על ידי המלאכים הנופלים על פי המיתולוגיה היודו-נוצרית- יחד עם האסטרולוגיה, המתמטיקה והיכולת להטיל לחשים מאגיים.
הרבה מילים באנגלית שמשתמשים בהן להחמיא ליופין של נשים מקורן במילים שמתארות כישוף. alluring למשל- בא מהשורש allurne מילה המקבילה לצמח הדודא (מנדרגורה) המעורר תשוקה וסמל  המגדיר את אמנות הכישוף. המילה glamour בתירגום “זוהר” נועדה לתאר לחשי מיקסם של יופי שהמכשפה מטילה. משתמשים במושג הזה לתאר כשפים עד היום.
 
בסיפרה The Crone`s Book of Charms and Spells וואלרי ווארף ממליצה על קמיע יופי העשוי מציקדה (או חגב) המסמל כיעור, מעוך מעורב בבשמים כמו יסמין וילנג ילנג ומעורב בשעווה מנר בצבע זהב כדי לסמל טרנספורמציה של יופי- את הקמיע יש לעטוף במשי אדום- סמל לרחם ושינוי.
 
ניחוח: לא רק המראה האישי והסימטריות קובעים מה יפה ומה לא. אנחנו נוטים להעניק משמעות של יופי רק לדברים שאנחנו יכולים לראות- אבל גם לחושים אחרים יש משמעות בהגדרות האלו, רק שאיננו מודעים לכך תחשבו על זה ככה- ניחוח של מאכל ערב לחיך יכול לעורר תשוקה לאותו מאכל. מדוע ריח לא יכול לעורר גם משמעות של יופי? בבחירת הניחוח יש משמעות עמוקה בנוגע לאיך יראו אותנו ולמה. ניחוח חמים, אביבי ונעים שמזכיר גן פורח בשיא פריחתו יעורר את התמונות האלו בהקשר לאדם שממנו הניחוח נודף. ניחוח קר ומרוחק יעורר אסוציאציה קרה ומרוחקת בהקשר דומה. כשאתם בוחרים בושם, אל תבחרו מותג מגניב ומורכב מבחינת ניחוח או סיגנון, בחרו ניחוח שאתם יכולים לזהות בו דברים אחרים. האם אתם יכולים להריח ווניל בבושם הזה? יסמין באחר? עץ הסנדל בשלישי? וכן הלאה. מה הניחוח הזה עושה לכם? והאם- יחד עם ריח הגוף הטבעי שלכם הוא בהרמוניה או שאינו מתאים? רעיון מעניין לאלו מכם שיש גישה לשמנים אתריים- לערבב ניחוח משלכם.
 
אלות הקשורות ליופי מרעיפות ייתרון מיוחד על מעריציהן- מזבח לאפרודיטה, ארזולי או פרייה עם סמליהן, פרחיהן וכו` על שידת האיפור או לידה יעניקו ניצוץ זוהר עתיק ומיוחד למראה שלכם. במידה וזה לא רצוי, לימוד על הסמלים של האלה ושימוש בהם יעניק את כוחה. לפי האגדה למשל, דמעותיה של פרייה הפכו לאבן, וזו הענבר. מחרוזת ענבר תגדיר את יופיו או יופיה של העונד. אבוקדו, הפרי המקודש לארזולי, יעניק יופי או ייכתש למשחה, ויימרח על הפנים. ב”צמחים קסומים ומכושפים” מלמדים לקלף את הגלעין ולתת לו לקליפה לצוף על המים, וזה מספיק כדי לזכות ביופי. חיות כמו פרפרים ונחשים המסמלות טרנספורמציה- וגם אייל עם קרניו המרשימות- הן הטוטמים של היופי בעולם הטבעי.
 
דבר נוסף המגדיר יופי הוא בריאות- או הקרנה של בריאות כלפי חוץ: כל האלו שעובדות קשה כדי לרזות ומגיעות למשקל של 45 קילו, חשבתן שעור חיוור ומתוח על עצמות מושך מישהו? טעיתן. רוב הגברים שהכרתי בחיי העדיפו נשים עגלגלות יותר, שיש להן סומק טבעי בלחיים, מאשר נשים רזות שמקרינות חולי כלפי העולם. בריאות הוא שיקול ביולוגי המגדיר יופי- אדם בריא הוא אדם שיביא לעולם צאצאים בריאים, משמע המוח הפרימטיבי משייך בריאות ליופי באופן מוכני. יש סיבה מאוד טובה למה נשים יפות ברפריזנטציה עתיקה הן מלאות, ואפילו שמנות. ראו את וונוס מוולדרוף למשל. זו הסיבה שיש בקוסמטיקה מוצרים כמו סומק ואפילו שפתון. לחיים חיוורות מידי ושפתיים אנמיות לא מראות את הבריאות הטבעית שיוצאת החוצה מהגוף האנושי ומעניקה חן טבעי- ולכן מחקים אותם על ידי מוצרים אחרים, אבל צריך לזכור שאין תחליף לסומק אמיתי ושפתיים מלאות ואדומות.
 
גבישים כמו רוזקווארץ, מעלימים פגמים ומגבירים את האנרגיה הקשורה ליופי בהילה. בנוסף ג`ודי הול כותבת הCrystal Bible מספרת כי ג`ספר אדום מגביר את היופי האישי של האוחז בה. מניסיון אישי גבישי אפופילייט עושים את אותו הדבר.
אתם לא חייבים ללכת עם הגביש איתכם אם תשרו אותו במים בלילה ותשטפו את הפנים איתו, תקבלו אפקט זוהר לא פחות, וכמובן, לא לשכוח את הענבר שצויין קודם לכן.
 
ביטחון עצמי הוא תכונה חדשה שמקרינה יופי. אם תאהבו את עצמכם תמשכו אנשים אחרים שירגישו דומה- ובנוסף, אם אסוצייטיבית נשייך תמונות או סצינות שמגדירות אצלנו יופי- נשים או גברים יפים מקרינים תחושת ביטחון עצמי ושלווה. רעד, או עצבנות אינה תכונה שניתן לשייך ליופי- ומכיוון שהמוח שלנו עובד כמו שהוא עובד- חוסר ביטחון עצמי מפנה את תשומת הלב של האדם שאיתכם למקומות בהם יש פגמים בכם- ומתחיל תצורת מחשבה שמחפשת את הפגום והא-סימטרי. תעבדו על הביטחון העצמי שלכם- תאהבו את עצמכם והיופי יזרח הלאה. תחשבו על זה- האם ראיתם פעם אנשים שאתם מחשיבים ליפים בצורה חסרת ביטחון או עצבנית?
 
טיפ יופי מתוך Pure Magic של ג`ודיקה אילס- מגיע מתוך הקוסמטיקה של הודו- כף של תבלין כורכום טחון וחצי גביע יוגורט שמן, יוצרים מסיכה המעניקה זוהר לפנים. להשתמש כמו מסיכת פנים רגילה. לשיער עשיר ויפה- להוסיף 30 טיפות שמן רוזמרין לשמפו שלכם (לא אם יש לחץ דם גבוה!)
 
סוד נוסף הוא קירבה לטבע. הטבע הוא קופסת הקוסמטיקה האמיתית. כל המוצרים שמוכרים לכם שמכילים רטינול ושאר ירקות, יקרים ומכילים כמות זעירה של חומרים פעילים. אולי עדיף להכין בבית? ידידה שלי שהיא כוהנת גאיה ומגיעה ממקום של התנסות של חברות קוסמטיקה יוקרתיות מספרת לי שהמסיכה הטובה ביותר היא זו שהיא הכינה בבית לבד- מחומרים שהיו זמינים לה ולא יקרים. אולי הגיע הזמן להפסיק להאמין לפירסומות ולאשליות ובמקום ליפול למקסם- glamour האשליה להתחיל להיות האדונים שלה? לעטות את היופי כמו שהוא ולהיות יפים כמו רק שאנחנו יכולים להיות? תחשבו על זה.
 
אדבר על מתכון אחר מPure Magic שיש לו תוכן מפתיע. אמבט הקטה. הקטה אינה אלה שיופי הוא מתכונותיה הראשונות שניתן להציג. אבל יש לה היסטוריה של פיתוי מוצלח- הצמח שלה לוונדר שהיה נפוץ כבושם אצל הזונות בצרפת יחד עם דבש וחלב יוצרים אמבט ענוג המחזיר לעור את חיוורונו ורכותו, ומעניק יופי לפנים ולשיער. הכמויות תלויות בכם- לחמם את החלב ולהמיס לתוכו את הדבש, ולהוסיף לאמבט 6 טיפות שמן אתרי של לוונדר.
 
ואילו עתה אכתוב על גלמור- שיטת מאגיה שמטרתה לשנות את המראה- ואת דרך התפיסה של האנשים לגבי אדם מסויים. האם מאגיה שכזו היא חיובית או שלילית? האם זו דרך מניפולטיבית לגרום לשינויים אצל האדם ומראים חיצוניות שאינה קיימת בפנים? יש וויכוח. אבל אני מאמין שכל יופי תלוי תפיסה ולפיכך אשליה. אין שום סיבה שאדם לא ישתמש במתנות האמיתיות שלו- אם ניתן, כדי לקבל את מה שהוא רוצה ולהגיע להגשמה עצמית, גם אם זה מראה חיצוני נאה או לחש יופי מוצלח.
 
שיקוי מעניין להגברת תשוקה- יכול להכיל מים של קרנליאן ושל גרנט- המפעילים את הצ`קרות התחתונות, שבהם נחלט כפית דמיאנה מתוקה- המעלה את החשק המיני ברמה המאגית והפיסית. תה ירוק הוא גם אפרודיזאק ידוע. לריפוי פריג`ידיות ניתן לרחוץ בחליטה של מליסה לימונית.
 
היסטוריה: המילה Glamuory הגיעה מימי הביינים- מצרפת. פירושה היה “לחש” או “מיקסם” ובסופו של דבר התקבעה המשמעות של “שינוי צורה או אשליה שקשורה לאדם, ולשינוי שאינו לבעל חיים”- בניגוד לShapeshifting. יש לשים לב שהשימוש במילה גלמור הוא בדרך כלל לא קשור ליופי טבעי אם כי ליופי על ידי קוסמטיקה, איפור וטריקים אופנתיים שונים: כמו ביפאנית- הזונות ברמה הגבוהה ביותר היו אלו שרכשו לעצמן “רוח” או “סיגנון” שזו אותה מילה ביפנית- הרוח הנושבת והסיגנון שמעניקים יופי אמיתי, ייחודי לאדם.
 
הטואטה דה דנאן למשל, היו ידועים ביכולות המיקסם והגלמור שלהם- הם היו יפים ושינו צורה או דרך התייחסות אליהם מרצון. דוגמאות רבות כאלו ניתן למצוא במיתולוגיה הקלטית- כמו בסיפורה של אידיין.
 
צריך להיות קשובים למציאות כשמדובר בגלמור. גלמור לא יהפוך אתכם לאדם אחר (בניגוד למה שראיתם בסרט “הכישוף”) והוא לא יגרום לכולם להתאהב בכם, וגם בעיקרון זה לא יעלים בעיות שומן או אקנה- אבל יתמוך בדרך לפיתרון בעיות אלו.
כדי להפעיל גלמור צריך ליצור תצורת מחשבה המכילה את מה שאתם רוצים- עבור חוסר תשומת לב- חישבו על ריקות אפלה. עבור יופי תחשבו על משהו- מקום בטבע, תערובת של הדברים שנראים לכם יפים ומוצלחים, התחברו לתחושה הזו.. ראו עצמכם עומדים מול מראה עם כל הפגמים שלכם, והדברים שאתם רוצים לתקן. באמצעות הדמיה יעילה העלימו אותם. תשלחו לרעיון הזה אנרגיה ותקבעו אותו בתור טריגר- אולי אחד שמקושר לבושם שלכם, או לטבעת או תכשיט אחר. שימוש באותו קטליזטור ייתן תקופה של גלמור- עד שהאנרגיה תפוג ותאלצו לטעון אותה מחדש. היזהרו בשימוש בגלמור. ייתכן שזה מפתה לשנות צורה למשהו ענוג ויפה- או להעלם מהעין האנושית אבל יש מקרים של אלו שמתמכרים לתחושות האלו ומאבדים את ה”עצמי האמיתי שלהם” בזמן שהם מאדירים תכונה אחת. ראו הוזהרתם. התיקון של הנזק הדורסני יכול להיות קשה עד בלתי אפשרי.
 
רינה קסם, ממליצה בספרה “דרך הקסם” טקס לקבלת הגוף כמו שהוא- זה צעד חיוני גם להבאת שינויים בגוף וגם לקבל ביטחון עצמי שמגביר את היופי והקסם האישי. הספר נגיש בארץ, ולפיכך אני מפנה אתכם אליו. או, אני ממליץ שתכתבו אחד לבד. רצוי כולל עירום מול מראה- כדוגמת הטקס של רינה, ואולי מתנה קטנה עבור עצמכם כדי לקבל אתכם, כמו שאתם. ועוד משהו, לאלו שלא גולשים בפורום אמנות המאגיה, יש אמבט העצמה אישי לחורף– שאולי יעניין אתכם.
 
לקריאה נוספת:
דרך הקסם- רינה קסם, עמוד 150- כישופים.
Witchcraft: Theory and Practice-  Ly de Angeles part 3-Spellcasting (sorcery) p.155
ספר המוקדש כולו למאגיה קוסמטית    Enchantments-Edain McCoy
 Pure Magic: a complete course in spell casting- Judika Illes 
היו יפים ואהבו עצמכם.
ארדן.

מדבר

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-12-14

יש בי כמיהה מוזרה לטוהר של המדבר. ישות חולית כה טהורה שאפילו הרוח העדינה ביותר מכתימה את פניה ומכרכמת אותם בפסים, נחלים- שמפליגים הלאה. אני זוכר את המדבר ומה שהוא היה עבורי, כתם זיעה לח ונוף משעמם בטיולים שנתיים- אולי ידע ייחודי של צמח ממנו ניתן להכין משתן יעיל או חבל מסיב זה או אחר ששיננתי מספרי בוטניקה רפואית, אבל לא יותר מזה. ולמדבר יש קצב משל עצמו, מהות משל עצמו שכה רחוקה מהצפון המיוער והמסודר, יש בו סגידה ללחות בזמן ששרפי האורנים הצפוניים זולגים לאיטם- רק כדי להאסף לסממן קטורת מאגית על ידי- או להתאבן לנצח, ללכוד חיים ולשמרם בדם העץ.

יד ימין מחזיקה בקנה חלול מפלסטיק עם חוד דק כמחט שחורטת מילים של שפה זרה על נייר משבצות. ברקע, מוסיקה מסין מתארת מפלי מים ויערות צהובים אדמדמים ומהות של יופי שנפרדת מהעולם הזה. הידעתם- ביפאנית יש ספירה שונה לחפצים לפי צורתם? יש ספירה לחפצים ארוכים וצרים, וספירה שונה לחפצים קטנים ועגולים ואפילו ספירה שונה למכונות. הכל כה… שונה ואולי זה היופי של זה עבורי. הסביבה הטבעית הפכה לביצה של מיחזור. המדינה הזו קיימת 50 שנה וקצת בסך הכל- היכן אלפי שנים של תרבות? היכן אמנות נפלאה והלך רוח של ביטחון עצמי? לא כאן. מה קרובי חשבו שהם עברו לכאן לפני כמה דורות? להימנע משואה? מה עם שואת התרבות והשיממון המשעמם? על זה הם לא חשבו? אני נאנח.

אני מחליף לעט סגול ועבה יותר: אני מכין כרטיסיות עם מילים- כנפיים, יום בשבוע (שסימניתו מכילה 18 משיכות מכחול או עט- תלוי בכלי הכתיבה- ואותו אני אמור להיות מסוגל לכתוב בצורה מושלמת כמובן) וזהב. כל התארים משני הסוגים שלמדנו ועוצר לחשוב. מעולם לא דימיינתי את עצמי כטיפוס של כרטיסיות- זיכרון צילומי שעמד לצידי במשך שנים מנע ממני את הצורך להיכנס לעומק לאסטרטגיות למידה מורכבות ייתר על המידה. אבל זה שונה- זה הדאיגקו- האוניברסיטה, ויש שם אנשים שלמדו את החוג הזה בעבר- או שהתמכרו לסדרות אנימה יפניות ומה שהם מכירים אני אלמד ביפאנית ט`- וכמובן שהסנסאי הנפלאה הולכת לפי הקצב של הכיתה- גם בשביתה מציינת פרקים שלמים של מהויות יפאניות לינגואיסטיות ש”אני בטוחה שתצליחו ללמוד לבד”. אבל אני לא מתוסכל, אני  נהנה מהעשייה וזה תירוץ נהדר לגזור עיגול של שקט- כדברי המשוררת זלדה מן המולת הבית- בו האחיינים ואימם מבקרים חליפות.

היה לי חלום עוצמה לפני יומיים: הייתי אישה עבד שחורה ומכשפה רבת עוצמה שמחפשת את אהובה בין השחורים העבדים האחרים- אבל הרקע לא היה דווקא אמריקה אם כי יוון. מעניין אם היוונים (או הרומאים?) החזיקו עבדים מצפון אפריקה בעבר. יכולתי לקבל מסרים וחזיונות ממגע בשיירות נמלים וכך לדבר עם אנשים שונים במרחק, וחפשתי את אהובי שהיה יקר אך חסר אמצעים וטיפש משהו- או שזה היה הבן שלי? שהועמד למשפט בגין משהו. מרחקים היו אשליה, תעופה של חופש שלא חשבתי יותר מידי כשהשתמשתי בה- הליכה בהיכלי בזלת תת קרקעיים…

היה זה הכוח מבלי להכיר בו ככוח. ולבסוף כשהתעוררתי חשבתי שוב על אחד הלקחים שלקחתי מטיול הלקטים מטיילים שלי- האדמה נספגת בידיים כשאני ישן, ותמיד כפותי חוזרות למשי הורדרד המגע באדמה והפירות הפטל המכתימים. אני לוקח עימי את האדמה הזו כחלק מגופי ומכוחי לאן שאלך, ומבצע בה איזו פעילות שנפשי חשקה בה. האם היה זה חלומי שלי שתיארתי, או חלום האדמה שהשתחרר לזרם דמי והעיר זכרונות עתיקים על אלה שלבשה עור ובשר כדי למצוא את מאוויי ליבה? אני תמה.

ארדן.