פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-11-29
מוקדש לרעות, שאותה לא זכיתי ללמד.
תמיד היה קסם, תמיד הייתה מאגיה. כבר מצאו מכשפה בת תריסר עשורים קבורה באדמת הארץ. בצרפת יש מערות עם תמונות שאמנים עוטים עור של חיה כדי לזמן אל עולמם מזון. אם תרצי, יש אגדה יהודית שאותה אספר בהקשר זה- אנחנו ספוגים בתרבות, אמנות ודרך מחשבה יהודית, אז בטוחני שתהני מן האירוניה.
כאשר יהוה ברא את האדם ונשות האדם, הוא אסר על המלאכים להזדווג עימן כדי שטוהר הגזע האנושי ייוותר. אבל כמה מן המלאכים התפתו, וכדי למשוך את בנות האדם לשכב עימן, כל אחד הביא עימו מתנה: אמנות הפיתוי, אסטרולוגיה, הידע במתמטיקה, היכולת ליצור קמיעות ולומר לחשים… הם העניקו את המאגיה לבנות האדם. כל המלאכים הללו “נפלו” ובניהם ובנותיהם הפכו לנפילים שניצודו ונהרגו עד אחד במבול… אבל זו כבר אגדה אחרת.
זוהי כמובן אגדה. לעולם לא תהיה לנו היכולת לדעת בדיוק מה קרה, איך ומתי. אבל האגדה מלמדת אותנו שהמאגיה היא למעשה הקשר בין האלוהי לאנושי- ושהיא נקנתה במחיר אסור. זו הגישה היהודית למאגיה- ויש בה דבר אחד נכון. קשר לאלוהי והאנושי. כמו מין, אין שום דבר אסור במאגיה. יש פחד מהכוח שיש באמנות הזאת, והפחד מוצדק. זו אמנות של כוהנים ומלכים.
מאגיה נמנעת מהגדרה מעצם מהותה. כל ניסיון להכניס אותה לסט מילים מסודר בעל משמעות מקובלת נכשל בהכרח. זה כמו לנסות להסביר אורגזמה לאדם שאינו מנוסה מינית. אקח את זה רחוק יותר- איני יכול ללמד מאגיה, כמו שאיני יכול ללמד דבר שהוא חושי בהכרח. אני יכול להשתמש במילים כדי לתאר את ניחוח הורד, אבל אדם שגדל בארץ מדברית שבה לא פורחים וורדים לא באמת יבין את חווית הורד.
לכולנו יש את היכולת להפעיל או להשתמש במאגיה- וזאת, בתמורה, נמצאת בכל אספקט וצד בתרבות האנושית. ממזוזות על פתחי הבתים שמסמנות הגנה- עד מכשפים רבי עוצמה שמנקדים את ההיסטוריה שלנו. משה היא דוגמא קלאסית למכשף שכזה. מי שיסדה את יפן היא המלכה המכשפה הימיקו- ששלטה מארמונה בכשפים. במיתולוגיה הנוצרית ואפילו המוסלמית מכשפים קיימים- פשוט מכיוון שהמאגיה שלהם לכאורה מגיעה ממקום “טהור” הם מקבלים קונטציה חיובית ומאבדים את תואר המכשף והופכים לנביאים, מורים, אבות ואמהות אומה.
כוח זה דבר מפחיד- תמיד יש את האנשים שינצלו אותו, והחברה תמיד מגיבה בצורה חריפה לשימוש שאינו הולם בו. ולכן המכשפה הממוצעת בתרבות שלנו הפכה לקישוט גזור מנייר להלואין- אחרי מאות שנים של רדיפה מיתולוגית כמעט- ע”ע- ציד המכשפות. במקום המיתי של חגים אחרים שיש להם מקור פגאני בעליל, כגון הלואין המארחים את דמותה של המכשפה. אני לוקח אחריות גם על אותה מכשפת נייר גזורה וגם על אבות האומה הקדומים- וכל השלבים וההתגשמויות שביניהם. המהות של הכישוף תמיד יפעל דרך הרצון האמיתי של המכשפה, ולפיכך מכשפות ששינו את העולם, או אפילו המכשפה בסיפור: עמי ותמי- לכולן יש מקום במושג הכישוף, ולכולן יש מה ללמד. אבות האומה יכולים ללמד מנהיגות ושימוש מושכל בכוח, המכשפה מהאגדה מלמדת אותנו על היצר האנושי- על הטרנספורמציה והחניכה.
קורבן תמים מגיע לביתה של המכשפה, ואז הוא הופך לרב און וכוח דרך מאבק. במושגים מורחבים יותר ובניתוח ספרותי אנחנו קוראים לזה “חניכה”. זהו תהליך רוחני שבסופו יש שינוי. לעיתים מכשפות הופכות מכשפות דרך חניכה. בדתות הכישוף המרכזיות כגון וויקה וזרמיה השונים, מסורת פיירי- וריליימינג: חניכה היא דרך להכניס את החניך לסוד הקסם. אבל אני יכול לומר שחוויה ישירה של הטבע, מביאה גם היא לחניכה לא פחות חשובה- למרות שזו משמשת פחות כמחווה דתית-חברתית. יש חניכות אחרות שעליהן אנחנו לא מסתכלים ורואים אותן כמובן מאליו: חתונה, בת\בר מצווה ואפילו ברית, אלו טקסים חונכים שיש להם משמעות חברתית- המעמד החברתי עולה. זה לא אומר שכל הטקסים הללו חיוביים, אבל המשמעות העתיקה מציינת זרימה של כוח מאגי ומחזוריות אל תוכם. לדעתי חניכה צריך להרוויח, ולא לקבל אותה כשהגיל הנכון מגיע או כשאירועים מסויימים מתקיימים.
ואיזה שיעור יש למכשפה הזקנה שרוכבת על המטאטא? זיקנה זה חכמה. זה השלב שבו הגוף מתקשה לאחר שנים רבות של אהבה וגידול צאצאים. המטאטא? מעבר לשימוש הברור ככלי ניקוי של הבית- הוא סמל פאלי- סמל של איבר מין זכרי. הללו משמשים כסימנים לכוח מאז תחילת האנושות: שרביטי מלכים הם דוגמא טובה. במיתוסים נורדים הגילגול החזק של האישה היא הצורה הזקנה שלה. יופי וכיעור הם בעלי איכויות שונות, אבל שתיהן רבות עוצמה בדרכן שלהן: הכיעור הוא מגונן, מרחיק- הוא קוצים שגורמים לנו לא לרצות בנוכחות של מישהו או משהו, ואכן, לעיתים השיעורים שהעולם הזה מלמד מכאיבים, ואנחנו לא רוצים בנוכחותם. אבל זה לא עושה אותם פחות הכרחיים.
ומה יש ללמוד עבור להיות מכשפה? את הטבע, העולם, דרכי תיעול האנרגיה…
עליכן להכיר את ארבעת היסודות- את ההבדל בין אנרגיה זכרית ונקבית- ללמוד אותם לעומק. לעבוד עם מדיטציה, לקרוא ספרים על מיתוס ואגדה. להסתכל בראי ולראות את האלה המשתקפת חזרה. העולם הוא כמו גוף אנושי- התהליכים בו קבועים. נשימה של אוויר פנימה, מעניקה אנרגיה לתאים. הידיעה הזו של עשייה המשנה את העולם לפי רצונינו מעניקה לנו את הכפתורים עליהם אנו יכולות ללחוץ, את הסמלים בהן אנו יכולות להשתמש, ואת הכללים באמצעותם ניתן לנפוח חיים בלחש המביא לנו כמו קרס מוזהב הנעוץ בפי דג- את משאלותינו.
זה השיעור הראשון של הקסם.
ארדן.
