Category Archives: וודוו

איך לסגוד לפאפא לגבה?

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2014-08-31

כחלק מתפקידי כמורה באילה בעלת טבע, נשאלתי לא פעם- אחרי הסברת קונספטים מורכבים של מאגיית קונגו ויורבה: כיצד אפשר להתחיל וודו? התשובה היא לא אוניברסלית. יש לוודו טעמים שונים במקומות שונים. אבל במסורת שלנו, אנחנו תמיד מתחילים מפאפא לגבה (או אלגואה, או אשו- אלו שמות של אותה אורישה). מדוע? בגלל שפאפא לגבה פותח את השערים בין העולמות ומאפשר תקשורת עם שאר כוחות הטבע. הוא מוודא שהמנחה שנתנו תגיע ליעדה והברכות תגענה אלינו. בסופו של דבר, היה זה מן הבלתי נמנע שאלמד איך לסגוד לו בצורה נכונה. כדי שאעשה זאת, אני צריך קודם כל לכתוב את ההתכתבויות שלו ולהסביר את תחומי כוחו המקודש:

תחומי כוחו של פאפא לגבה: הסרת מכשולים, סיפוק הזדמנויות, תקשורת, צמתים, דלתות פתוחות וסגורות- רוחניות ופיזיות, מפתחות, סקס, שערי בית הקברות ועולם המתים, ילדים, הגנה, למצוא דברים אבודים. פאפא לגבה קיבל כוחות רבים מאולודומרה, ואחד מהם זו היכולת לפצל את עצמו עד אין סוף, מבלי להיות מסוגל להתאחד עם חלקיו המפוזרים, האוטנומיים. למעשה, נטען, כי כל חפץ מאגי הוא בעצם פאפא לגבה קטן, שמשקף בתוכו את הכוחות של האורישות (כוחות הטבע) האחרים. אז אלו שעונדים מחרוזות מקודשות ללגבה, למעשה הולכים עם פאפא לגבה מסביב לצוואר- ואבוי למי שיעז לנסות לפגוע בהם.

צבעים: שחור, אדום ולבן.

מספרים: 3, 4, 7 וכפולותיהם.

ימים מקודשים: כל יום שני ושישי, כאשר יום שני נחגגים פניו המגוננים, וביום שישי פני המלחמה שלו. גם השלישי בכל חודש מקודש לו, ויש חגים מפוזרים בכל השנה.

מקומות מקודשים: צמתים, דלתות, כניסות, סיפים, ארבע פינות.

חיות אהובות: תרנגולות, כלבים, אופוסום, ועכברים וחולדות.

דברים אהובים: שלוש אבנים, מקלות עקומים, מקטרות, מפתחות, דלתות, גולות, צעצועים קטנים, שקי יוטה וקש (במיוחד אם היה בהם קפה פעם) משחקי קלפים, פרחים אדומים, סיגרים, טבק ואלכוהול.

טקס פשוט לדוגמא: מי שרוצה לתת מנחה ולדבר עם פאפא לגבה מבלי להתחיל להכין דברים או להתחייב, יכול למצוא פינה צפון מערבית במזבח הקיים שלו או שלה, ולפנותה. (אם אין מזבח אז כל שולחן עבודה או מדף יהיו בסדר) לאחר מכן לשים שם מפתח, אבן אשו בצורת חצי כיפה או נר אחד או יותר. (נרות תה קטנים בצורת מרובע למשל, או שלושה נרות שחורים בצורת משולש). לגבה מקבל גם מקלות קטורת בריח קינמון או אופיום. אלו אינן תחליף טוב לקטורת מוכנה בבית, אבל זה בסדר עבור שלבים התחלתיים וכאשר צריך משהו מהיר ואין משהו יותר טוב. לאחר ההכנה הזו, אפשר להביא כיסא ולשבת מול המזבח. לשבת כמה דקות וללכת לאיבוד במחשבות, ואז להדליק את הקטורת והנרות. לקרוא לפאפא לגבה ולדבר איתו כמו שמדברים עם אבא או דוד מכובד. להודות לו ולתת לדברים לבעור עד הסוף.

קטורות שמנים ומנחות קטנות:

פאפא לגבה הוא פותח השערים, ולכן במסורת הוודו תמיד פונים אליו ראשון והוא מקבל את הנתח הראשון בכל המנחות. זה לא משנה עם איזה אל אלה או אורישה רוצים לדבר, פאפא לגבה פותח את הדלת ומתרגם את הרצון והתפילה לשפה ולכבוד הראוי לכוח הטבע הרצוי. להכין קטורת בסיסית לפאפא לגבה היא הפשטות בהתגלמותה: לערבב שלוש כפות של קפה שחור טחון, שרף כלשהו (מור רצוי, אבל לבונה או בנזואין או אחרים יהיו בסדר) וקינמון. זהו. ישנן קטורות מורכבות יותר, אבל בעיקרון זה הבסיס. יש לכתוש את הרכיבים ביום שני, ולשים כמות קטנה על גחל שנמצא בכלי חסין אש, קדירת ברזל או מחבת.  לקרוא לו על ידי שימוש בשמו שלוש פעמים, או Ago Laroye Elegua ולדבר איתו כמו אבא שמכבדים אותו.

תוספות טובות לקטורת: קוקוס טחון ללא סוכר, ג’ינג’ר, אניס, כוכבי אניס, עצים מבושמים כמו אגרווד או סנדלווד, אדום או לבן, טבק, ועוד. יש לשמור על כמות הרכיבים כאחד מהמספרים המקודשים לפאפא לגבה או כפולותיו. עוד מתכונים לקטורות עבורו (באנגלית) כאן, כאן וכאן.

שמן מקודש לפאפא לגבה: בבקבוק של חצי ליטר, יש לשים חופן פולי קפה קלויים, חופן מקלות קינמון וכפית גדושה של ציפורן. אם השמן הזה טקסי ואינו בסיס לשמני אורישה או כישוף אחרים, ניתן להוסיף כמות טבק של שלוש סיגריות פנימה. למלא את שאר הבקבוק בשמן אגוזים כלשהו כמו שמן שקדים או חמניות, ולהעביר בעשן קטורת לגבה מוכנה שלוש פעמים ולבקש שיקדש לנו את השמן. לתת לשמן לשבת במקום חשוך וקריר שלושה חודשים. לאחר מכן הוא מוכן, וניתן למשוח בו נרות שחורים, אדומים ולבנים ללגבה ולהעביר אותם כמנחה. למתקדמים, הנה ווריאציות מתקדמות לשמן אשו.

יין ללגבה: אפשר להשרות בבקבוק יין אדום שכוס ראשונה הוקרבה ללגבה, חצי חופן קינמון וחצי חופן ציפורן. זה יהיה נסך נהדר עבורו. נסך אחר, הוא בקבוק רום עם 21 פלפלי צ’ילי יבשים חריפים, כוכב אניס, קינמון וציפורן שהושרו למשך שלושה שבועות גם הם. נותנים לפאפא לגבה שלוש כוסות צ’ייסר מאלה כמנחה.

ניתן לתת ללגבה, מטבעות, ממתקים ופירות לפי המספרים שלו.

מנחות גדולות לפאפא לגבה (קורבן):

הקורבן הבסיסי של פאפא לגבה הוא בעצם שלוש רגלי תרנגול אפויות בצורה שילדים אוהבים. אם לא מצליחים למצוא תרנגול, גם תרנגולת זה בסדר. ניתן להסיף עוגות, פירות, ממתקים, טבק ואלכוהול למנחות שלו וזה אפילו רצוי. מנחות גדולות ניתנות כאשר אנחנו רוצים לקבל משהו משמעותי במיוחד, או כאשר רוצים להודות לפאפא לגבה עם הברכות שלו בימי החג שלו.

צמחי מרפא: בתרבות היורבה, ובכלל בתרבויות אפריקאיות, לא ניתן לעורר שום ישות ללא צמחי מרפא מתאימים המקודשים לה. אני מתרגם כאן רשימה חלקית של צמחי מרפא זמינים שמעוררים או מכילים חלקים מכוחו של פאפא לגבה:

פלפל שחור, פלפל אנגלי, אניס, אניס כוכבי, אנג’ליקה, חלתית (אספוטדיה), ריחן- בזיליקום, ברגמוט, צרי גלעד, קפה, קמפור, ציפורן, קופל, כמון, פלפלים חריפים אדומים, קאלאמוס, שרף דם דרקונים, שמיר, אקליפטוס, פלפל גינאה, גויבה, גרניום, שום, ג’ינג’ר, גרדניה, היביסקוס, זנב העקרב, יערה, יקינטון, זעתר, ערער, מליסה לימונית, ליים, אזוביון-לוונדר, לילך, לוטוס, משפחת הנענע והמנתה, חלמית, מור, חרצית, דודא רפואי, דבקון, לענה שיחנית, מימוסה, תפוז, אירוס, אורן, פטיט גריין (זיקוק גס של פריחת הדרים), רוזמרין, פיגם ריחני (רודה), גרניום וורדי, מרווה, סנדלווד, ווטיבר, סיגלית, וולריאן, וורבנה רפואית, אכיאלה אלף עלה, טבק, אבוקדו, סרפד, שעועית לוביה, אלת המסטיק, תירס, קוקוס, דקל השמן, וורדים אדומים, סנה, אגוז קולה, עץ הובנה, שרכים.

אבנים קדושות: כסף, ג’ט-שונגייט, אוניקס, סרד-אוניקס, אובסידיאן, אפאצ’י טיר, רובי, קרנליאן, רילגר, נואומייט, אגט בוצוואנה אדום ושחור, ספינל אדום, טורמלין שחור, דיופסיד שחור עם כוכב, אנדלוסייט, אוקטהדרייט, מטאור מתכתי פאלאסייט, רוטיל, אבני לבה שחורות ואדומות, ואבנים בצורה של כיפה טבעית.

הרשומה תתעדכן עם מידע נוסף שאקבל.

 

ארדן,

של הגן.

 

מאגיה התקפית בהקשר אקטואלי

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2014-07-28

חשבתי לא מעט על כתיבת הרשומה הזו. בסוף החלטתי שכן לכתוב אותה משתי סיבות עיקריות: האחת, תנועת החמאס היא תנועה שצומחת מהעם ומשתמשת בלוחמת גרילה עממית כדי לנצח. היסטורית, לא ניתן לנצח באמת אירגון טרור, ואני מזמין את כולם להתייחס למלחמת וויאטנם כדי לקבל רקע היסטורי. סיבה נוספת, היא שהאיסלם עצמו משתמש במאגיה כדי לאפשר לחיילים שלו לנצח. יש החשכה מיסטית מסביב לכל הסיפור עוד מהקטע של שלושת הנערים החטופים.  יש עוד סימנים, אבל זה לא המקום לדון בכך. אם את או אתה עובדים מיסטיים שיש להם רצון באמת לעזור ללוחמים ולא לשבת בצורה פסיבית בזמן שהמלחמה מתרחשת סביבכם, או אם אתה אבא או אימא שיושבים בבית והבן שלכם עכשיו נמצא בעזה, הלחשים הללו פושטו בכוונה בשבילכם. ואתם מוזמנים להצטרף ללחימה.

אתחיל במעין ניקוי חיך של מאגיה: מאגיה יחסית פסיבית של הצלחה:

קטורת כתר לוהב של הצלחה:

פלפל אנגלי

עלי דפנה

אבקת סנדלווד (אם יש. אפשר לפרק גם מקל קטורת בריח סנדלווד)

שרף לבונה (יש בהרבה חנויות תבלינים)

אבקת ג`ינג`ר או זנגביל

קמצוץ טבק (אופציה אינדיאנית)

יש לערב כמויות שונות של חומרים תוך כדי לחש. יהודים- זה הזמן להכיר את מזמור תהילים 23: מזמור לדויד שנחשב לאחר הלחשים המאגיים המשמעותיים כסוג של תרופת כל. נוצרים, יש גירסא של זה באנגלית וגם אתם מכירים בתהילים ובקדושתו. מוסלמים שלצידנו, אני בטוח שיש פסוקים נכונים מהקוראן וכו`. פגאנים אנימיסטים ופוליאיסטים: זה הזמן לאבק את הראש ולכתוב לחש מסודר לפי כללי המסורת. את התערובת יש לכתוש בעלי ומכתש עם כיוון השעון (להצלחה) ואז לשרוף חצי כפית בכל פעם על הגחל נרגילה שהודלק על צלחת חסינת אש. (יש בכל מכולת וקיוסק גלילים של גחל מצית את עצמו). המתכון כאן הוא גירסא של כתר לוהב, מתכון Hoodoo אבל הוא מיועד ושונה עבור לוחמים. יש בבלוג מתכון רגיל למטרות אחרות.

אורו של אוגון

אוגון הוא כוח האדמה, הלוחמים, הציידים והטכנולוגיה על סוגיה. הוא זה שמחליט אם כדור אקדח או רובה יגיע ליעדו ויהרוג או לא. הוא נמצא במזגן שאנחנו נהנים מאווירו הקריר כרגע, הוא נמצא במחשב שבו אני כותב כרגע, והוא נמצא בתחבולות של חמאס ובנשק הישראלי. זה שלא הרבה רקטות הזיקו לאחרים? זו מתנתו. הוא הביא בחזיונות את כיפת ברזל ואפשר לקיים אותה כאן. הוא גם צמא מאוד לדם, ויש לו לב של טיגריס, וזו ישות לא נחמדה בכל גלגול ובכל תרבות. אבל מידי פעם צריך לעצור ולומר תודה. ככל שהצד שלנו יכיר יותר בכוח הטבע הטכנולוגי הזה ויוקירו מעבר לרק לנצלו, כך החיבה שלו אלינו תעלה והתפילות שלנו לניצחון מוחץ ישמעו. פגאנים יוכלו לעבוד עם אוגון, הרן, או קרנונוס במקום הזה, והמונותאיסטים יכולים לקדש את הנר לכל גירסא אלוהית או מופשטת שתבוא להם.

כדי לעשות את העבודה הזו יש קודם כל לבחור נר אדום, שחור או ירוק. במידה ואלה חסרים, יש לבחור נר לבן. את הנר יש לשטוף במים זורמים ולהניח בצד.

לחמם שמן במחבת, לשים שם פלפל שחור טחון, תבלין ציפורן ואבקת זנגביל, להביא לביעבוע של שלוש דקות ולהוריד מהאש. לבקבק.

למרוח את הנר השמן, ולהתפלל לאלים (אם לאוגון אז קודם אגו-לארויה אלוגה קודם לאשו ואז הקריאה היא או- ני- לה אוגון). מחוקר תהילים ידוע, הפרקים הבאים יכולים לעזור: מ””ד כדי להינצל מאויבים, נ””ד ונ””ה לנקמה, פרק ע””ט כדי להמית שונאים ויש עוד. אבל אלו מספיקים כרגע.

את הנר יש למשוח בשמן מלמעלה למטה, להניח אותו בפמוט או על צלחת, לחמם את תחתיתו על ידי גפרור או מצית ולהדביק אותו למקום, ולהדליק אותו תוך כדי תפילות. ליד הנר יש לשים דברים של לוחמים. סכינים, מסמרים, דברי מתכת, סמלים ודברים של צה””ל. אם יש קרוב משפחה שכבר מת למען המדינה זה הזמן להוציא את התמונה שלו מהאלבום ולגייס את רוחו שוב להילחם עבורינו ולשים אותו ליד הנר (הוא או היא לא יכולים למות שוב).

חיצו של אוצ`וסי

כאן אנחנו נכנסים לאלימות עצמה. עצרו. חשבו על זה. האם אתם באמת רוצים להיות מעורבים בשפיכות הדמים? אם כן אין מה להסס, זו העבודה בשבילכם. אם לא, שתי העבודות הרוחניות הקודמות מספיקות.

אם יש כדור אקדח או רובה או אפילו משהו מ M16 של צה””ל, רוב העבודה שלכם נעשתה בשבילכם. אם לא: קחו מקל קטן, זה יכול להיות אפילו שיפוד יקיטורי. אם זה לא שיפוד, חדדו קצה אחד, ועיטפו אותו בנייר כסף. בצד השני עשו חריץ, והכניסו פנימה נוצה שנגזרה לחצי (מה שיוצר את הקצה השני של החץ…או הטיל). שמרו חפץ זה בצד.

ערבבו שרף כלשהו (מור, לבונה, אורן, אפילו שרף לא מזוהה מבחוץ) עם קפה שחור וקינמון בכמויות שוות. שרפו על גחל נרגילה- זוהי קטורת אשו בסיסית. אגו לרויה אלגואה גם כאן אם אנחנו פגאנים. אם לא, אז תפילות אחרות. העבירו את החץ או הכדור בעשן שבע פעמים תוך כדי תפילות. הקדישו את החפץ לחמאס, או ללוחמים שנלחמים נגד ישראל. מצאו את הכיוון של עזה יחסית לבית שלכם- אם אתם גרים בצפון, אז לכיוון דרום מערב, אם בדרום אז לכיוון צפון מערב- בזוויות משתנות. נסו לדייק. תלו את החפץ מחוץ לבית לכיוון עזה עם חוט.


בהצלחה לצה””ל ולכולנו.

ארדן,

של הגן

לחש סנטריה- זימון המלאך השומר

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2014-04-16

הרעיון של מלאך שומר אישי צויין בראשונה על ידי אברהם של וורמס, מחבר גרימואר אברמלין הידוע לשמצה, אומץ על ידי מאת`רס משחר הזהב, ובסופו של דבר התקבל על ידי אליסטר קראולי: המלאך השומר הוא החלק הקדוש ביותר בטבע האנושי שהוא לחלוטין אלוהי. “”בעבודה הגדולה”” להגיע למקום של שיחה וידיעה של המלאך השומר, על ידי השקטת המחשבות וזה אחד התהליכים החשובים והמרכזיים בה. אישית, זה ממש לא הקטע שלי. להפך, מבחינתי הכל טבע והכל קדוש- מקישקוש הפלסטיק הזול ביותר, ועד הארה רוחנית- המחשבה שהם נפרדים זה מזה במהותם זה חילול קודש בעיני. אחרי שנכחתי באי אילו טקסים של אנשים שונים שמזמנים לתוך עצמם את המלאך השומר (והשתעממתי). בכל זאת חמדתי את הפרקטיקה הזו לעצמי. המאגיה שלי מגיעה מהאיד, המקום ההישרדותי.מהתשוקה והמיניות. לא מתפיסה כלשהי שאם אפסיק להקשיב למחשבות שלי ואזמן וארטיט את קולי משהו חזק יותר יגיע. אבל מתוך מקום של מכשפה טבעית, אותגרתי- כיצד אני מייצר אופציה “”טבעונית”” או טבעית לזה? מסתבר שלא הייתי צריך לטרוח או לחשוב על זה יותר מידי.

קרלוס מונטנגרו, הידוע לשימצה- כתב מתכון מקוטע של לחש סנטריה למטרה זו בספרו Santeria: Formulary & Spellbook. הוא ניגש למשימה על ידי שימוש בשמנים מקודשים לאורישות אפריקאיות. אבל לפני המתכון, כמה דיסקליימרים: סנטריה היא מסורת חניכה דתית אחת שנוצרה מהתפוצה האפריקאית בארצות הברית. היא נפוצה בקובה ובדרום אמריקה  ווריאציות שונות שלה קיימות במקומות שונים- מזמן הדת הזאת התערבבה עם נצרות והאותנטיות של הצמחים והרפואות כפי שהיו באפריקה הופקעו ממנה בכוח הזרוע והנסיבות. לא נדיר למצוא במתכונים שלה דברים כמו “”שמן סיגליות””. אין צורך לרוץ ולחפש שמן אתרי נדיר ויקר שמשמש רק את תעשיית הבשמים. אין גם צורך להשרות פרחי סיגלית בשמן, למשך שלושה חודשים (פרקטיקה הנפוצה בוודון). תמצית בריח סיגליות שנמכרת למבערי שמן, גם אם היא עשויה חומר סינטטי לחלוטין תספיק כאן. הניחוח הנעים יספק את האורישה גם אם זה לא הצמח המקורי. שוב, מדובר כאן בהקשר של סנטריה, לאו דווקא בהקשר של אפריקה עצמה. בנוסף, עלי לציין שהישות המרכזית בלחש הזו היא אובטלה. אובטלה, מלכת הבד הלבן, היא היוצרת של הגוף האנושי, והיא הקרובה ביותר למה שהאדם יכול לתפוס כ””אלוהים””. אותו איש עם זקן לבן בשמיים. זה נראה הולם כישות שממנה מבקשים את הקשר למלאך השומר. אספתי אפוא את חלקי הלחש ואני מציין אותם כאן:

שמן שלווה של אובטלה:

שמן בסיס

שבע טיפות שמן סיגלית

שלוש טיפות שמן וויסטריה

ארבע טיפות שמן קוקוס

נר לבן

ותפילה לאובטלה.

ערבבתם הכל ויש לכם שמן. לאחר מכן, אתם לוקחים נר שבעה ימים לבן, מורחים אותו בשמן זה ומוסיפים:

כפית פרחי סיגלית יבשים

כפית וורדים לבנים

כפית אבקת קליפת ביצים לבנות.

ההוראות: מדליקים את הנר לשבעה ימים ומתפללים.

אף אחד לא יאשים אתכם אם תחפשו מחליפים. אם תבחרו דברים לבנים שמריחים טוב, תוכלו אולי להחליף את את הוויסטריה והסיגלית בוורדים לבנים ויסמין. המלאך השומר אולי לא בא, אבל המתכון הזה אכן “”קירב”” אותו. שבעה לילות של חלומות חיים שבהם רוחות שונות, בלתי נראות הראו לי טעויות, הסבירו לי את המקומות שבהם הייתי צריך יותר חמלה, ניקו טראומות והשאירו, למרות השיעורים הקשים דרך חלקה יותר. אני רכנתי על המזבח שלי, לבוש חולצת שינה לבנה, ללא חרוזים על צאוורי (שזה נדיר ביותר) ובדמעות אמרתי שלום לאותן ישויות חיוביות כאשר הנר הגיע לסופו וכבה. זכוכיתו נותרה נקייה, וכל טיפת שעווה נשרפה בו. ידעתי שכשיגיע הזמן, אדליק אותו שוב ואתפלל שוב להבנות הנדירות שהוא מביא עימו- והוא יכין עבורי שיעורים עמוקים של חכמה והעמקה.

ארדן

של הגן

אג`ה שלוגה וחמדנות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2013-08-30

לפני הרבה מאוד שנים, אובטלה היה שליט שתי ערים. אינג`ה אוקו ואירנג`ה אילה. כל יום הוא היה הולך בתהלוכה בין שתי הערים- כדי לנהל אותן. בפמליה שלו ליוו אותו חברים רבים, והוא קיבל את האזהרה מן האורקל של איפה שאסור לו לעצור ואפילו לרגע בדרך בין עיר אחת לאחרת. יום אחד ליוו את אובטלה שני ילדים של אולוקון, והם צחקו וסיפרו בדיחות בדרך. לפתע, הם ראו בצד הדרך את אחיינם, ילדה של אג`ה שלוגה. הם שאלו אותו מה קרה לאימו. אג`ה? הוא האחיין אמר שהיא מתה. אובטלה האט את הקצב אבל התריע שאל עליהם לעצור בדרך. זוג האחים המשיך מעט עם אובטלה. אבל לאחר כברת דרך קצרה החליטו לעצור להשתין. אובטלה הנהן ואפשר להם לעזוב את השיירה. הם באו לבית של אג`ה שלוגה על אם הדרך. אג`ה היתה מכוסה תכריכים ושיערה היה קלוע כולו צדפי פי כושי (אלו שימשו כמטבע רב עוצמה בממלכת היורבה) האחים גזרו מספר שיערות ושמו אותם בכף אחיינם, כדי שילך לקנות אוכל. האחים ישבו וזממו כיצד הם יהרגו את האחיין שלהם כדי לרשת את כל ממון אחותם המתה. אבל לאחיינם הצעיר היה רעיון משלו: הוא יקנה רעל חריף, ויכניס למזונם כך שלא תהיה לו תחרות על הכסף. הוא בישל את המזון המורעל והביא אותו לאחים. האחים היכו אותו למוות על שאיחר להביא את המזון- ואז הם ישבו ואכלו אותו, חלו ומתו בעצמם. למחרת, אובטלה חזר ובדרכו מצא את גופותיהם של שלושת קרוביו. הוא נגע בהם במטהו ואמר להם ברכת שלום. הוא הבין שהם שברו טאבו, ולא היה מופתע לראות אותם מתים. הוא הביט עליהם בחמלה ואמר שזה הגורל של כל אלו שמחפשים כסף בחמדנות. הם לא יחיו זמן רב. קללה זו רובצת עליהם עד שהם ילמדו סבלנות בחיפוש לאחר ממון.


הערות:

לאחרונה ערכתי אבו לאושון ולאג`ה שלוגה. הסיפור הזה תורגם כדי לתת לאג`ה שלוגה מקום בידע העברי- כי באמת אין עליו מספיק ידע. אג`ה שלוגה היא-הוא אנדרוגני/ת בחלק מהסיפורים הוא זכר, בחלק נקבה. הוא מסומל על המזבח על ידי צדפת פי כושי גדולה, שלמרות שלא שימשה ככסף, מסמלת ברכה ממנו. בפיה שמים מטבעות, מכל מיני מדינות. יש למקם את הצדף על המזבח לצד אושון. הסיפור הזה גם מזכיר לי את השחיתות המאוד רלוונטית שמתרחשת כרגע בחברה שלנו. הכסף לא כל-כך חשוב ושכחנו זאת.

ארדן,

של הגן.

*בתמונה: מזבחה של שלאויה, מורתי.

מנחות ללגבה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2013-08-18

לגבה, או אשו, או אלגואה (ועוד שמות רבים נוספים) הוא כוח טבע של פתיחת שערים וצמתים. כבר שהייתי ילד הכרתי אותו, אבל לא ידעתי מה -הוא. לדעתי עוד בבלוג הזה תיעדתי אותו, חלומות של להיות מוקרב לפה בוער של אליל אבן כשאנשים אחרים, חזקים ממני משליכים אותי פנימה. ברחתי ממנו והוא אמר שאני אחזור… ואני חזרתי. אשו התעלולן. נאמר עליו “”הוא משליך אבן מחר והורג ציפור אתמול.”” הכוח שלו על הזמן והחלל, שהוא מראש אשליה אנושית, הם עצומים. ואכן, גם מכשפים שאינם ממסורת הוודון, הסנטריה והפאלו מיומבה קוראים לאדון המכשפים הזה. כבר התרגלתי לכך, שלא יהיה לי אגו-טריפ בשום טקס. הוא דואג להראות שהוא נוכח על ידי עשיית מעשה שובבות כלשהו- למשל, להפיל את הגחל שמיועד למחתת הקטורת, בעודו בוער, על כף הרגל שלי. אל דאגה! זה לא כואב, זה עוקץ קצת- להראות שהוא שם, ואז הוא ממשיך לפתוח את השערים ולהבטיח שהמנחות וההשבעות שלי תגענה ליעדן.

המנחה הראשונה שלי לאשו, הייתה קטורת שלושת המלכים- על שמם של שלושת המאגים שהם כוכבי חגורת אוריון. המספר שלו הוא שלוש: לייצג אשכים ואיבר מין זכרי. הצבעים שלו הם אדום ושחור- האדום מסמל את הקיום הפיסי והשחור את הרוחני- והמעבר הפשוט שלו בינהם. קטורת זו נהדרת להצלחה ומציאת עבודה והמתכון שלה הוא הפשוט של הפשוטים: מור, לבונה וקינמון. מאז כבר השתמשתי בקטורות מורכבות יותר. אשו מקבל מנחות של טבק ואלכוהול עם אחוז גבוה. הוא אוהב שמשרים פלפלים חריפים מיובשים בבקבוק רום למשל, ומגישים לו בכוסיות (בסכומים של שלוש) אבל כשיש בקשה גדולה יותר או שסתם רוצים לכבד אותו, יש להכין לו שלושה רגלי עוף (עדיף תרנגול, אבל תרנגולת תספק בעידן הזה שבו איננו שוחטים בעצמנו): המתכון שלי לעוף אשו: קטשופ, דבש, ומעט רוטב סויה. אני אוהב לערבב את התערובת הזאת עם אבקת מרק עוף אורגנית איכותית, שום גבישי ותערובת קייג`ן. אני אופה את זה בטורבו על 200 מעלות. עד שמשחים, הופך ושם את זה במקומות של בין לבין. בין ביניינים, בצמתי דרכים ועוד. בעלי חיים כמו כלבים וחתולים (במיוחד בצבעים שחורים, לבנים או אדומים) יאכלו את המנות הללו והמנחה תושלם. אשו אוהב גם פירות, ממתקים וקפה עם תשע כפיות סוכר. את המנחות הללו, אפשר לתת גם לילדים (לא אלו שאתם ילדתם- אלא של אחרים וזה ייחשב לאותו הדבר).

סיפור מעניין, אחרי ששלאויה תיארה בפני את אהבתו של אשו לחולדות כמנחה, אמרתי בפניה שלעולם לא אתן לו מנחה של חולדות. אשו הוכיח אותי אחרת והותיר עכבר עסיסי על פתח ביתי למחרת (אני יודע שיש הבדל בין חולדות ועכברים) שנאלצתי לשרוף בשדה ליד ביתי. לאחר השריפה חשבתי שהייתי חופשי מזה. באותו ערב יצאתי להליכה וחולדה מתה הופיעה מולי. הבטתי לשמיים והחלטתי שאני לא עושה את זה. הסתובבתי ונתקלתי בגזם עץ ששרט אותי. כן, שלוש שריטות הופיעו על זרועי.

ארדן

של הגן…