תרגומים והירהורים

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-03-24

Willow: Talk. All talk. Blah, blah, Gaia. Blah, blah, moon. Menstrual life-force power thingy.
Buffy: No actual witches in your witch group?
Willow: No. Bunch of wanna blessed bes. Nowadays every girl with a henna tattoo and a spice rack thinks shes a sister to the dark ones.

תרגום:

ווילו: דיבורים. הכל דיבורים. בלה בלה גאיה. בלה בלה ירח, כוח דם מחזור-חיים מהשמו.
באפי: אין אשכרה מכשפות בקבוצת המכשפות שלך?
ווילו: לא. חבורה של כאילו מבורכות. בימים אלו כל ילדה עם קעקוע חינה וארון תבלינים חושבת שהיא אחות לאפלים.

שני משפטים וחצי. כ”כ הרבה ביקורת. על מה הביקורת בעצם?

  • פמיניזם רדיקלי: פעם הנשים ניסו להוכיח שהן יכולות לעשות הכל- בדיוק כמו המין הגברי שתפס דומיננציה בלתי חוקית בהיסטוריה, באמנות, בספרות ובפוליטיקה. בשלב מסויים הן שכחו להיות נשים. אני לא אומר שנשים לא צריכות להיות טייסות או שמקומן במטבח.לנשיות יש כוח שאסור להתעלם ממנו. אבל רק בגלל ש”הגברים לא בסדר” זה לא נותן לגיטימציה ליצור חוסר איזון מהצד השני. יש דבר כזה “ללמוד לקחים מן ההיסטוריה.” אני בעד קידוד מגדרי. אני בעד שגבר יפתח לאישה את הדלת מתוך כבוד ואני בעד שאישה תהיה לוחמת בצה”ל, ואני גם בעד שהגבר ילמד לעשות כביסה פעם אחת בחיים שלו. ברצינות. אבל כל ה-לא להתגלח והאגרסיביות כנגד המין הגברי (שהיא מוצדקת במקומות מסויימים) קיבלה גושפנקה דתית חזקה בדתות הניאו-פאגניות ובוויקה דיאנית בעיקר. האישה במרכז- הגבר בצד או בכלל לא קיים. בספר Aridane`s thread- מאונטיינווטר מציינת שהרבה נשים היה להן טוב יותר לוותר על הגברים שלהן ולהפוך לסביות, והרבה טקסים מתחילים בגירוש הפטריאכליות. זה נכון שיש גברים שהם במילה- חרא, אבל גברתי, מיניות זה לא דבר שניתן לצוות עליו. זכור לי גם ספר ששמו ברח מזכרוני שמתחיל ב: “כשהייתי צעיר אבי סיפר לי איך סירסו אותו בטרם נכנס למקדש”. כל קיצוניות מגדרית לדעתי היא פסולה ומטעה. במאגיה בהחלט זה נכון. אני בעד נטייה לצד הנשי לא פעם, אבל הרבה פעמים זה פשוט מוגזם להחריד. הירח וגאיה הם סמלים של נשיות ופריון וגם הכוח של דם-המחזור- אבל כאשר הם עומדים לבד- ללא השמש וזרע האל אין פריון. זה לקח שצריך לזכור, להטמיע ולעבד.
  • “אין מכשפות בקבוצת המכשפות שלך?” לא. אין. מספיק שהן עברו חניכה וויקאנית ויודעות את כל הטקסים בעל פה- אתם יכולים לקבל כוהנות דרגה שלישית עם יכולת מאגית פחות מאשר של מכשפת מטבח ירודה. למעשה כל הדרגות מוכרות ספרים יפה- אבל יש די והותר ספרים של מלכות מכשפות שלא שווים את העץ שנכרת כדי לייצר לזבל הזול שהן מפרסמות ספר. למשל- רייבן סילברוולף.
  • היום כל אחד שקרא ספר- חושב שהוא מי-יודע-מה איזה רוחני ואשף מאגי. אלו שמכירים את המאגיה יותר לעומק חכמים יותר ויודעים לראות את ההבדל. יש סימליות למשל בקעקוע החינה שווילו מציינת את אלמנט החוסר מחוייבות. “בטח שקראתי- אבל לעשות מדיטציה זה קשה” או אם כבר עושים נכנעים אחרי הפעם הראשונה שזה לא עובד. המאגיה היא לא לכולם. בהחלט לא עבור הנכנעים.
  • אז מי הן המכשפות בקבוצה של ווילו? אלו שמגיע להן להיות שם. למה מגיע להן? כי הן קוראות לעצמן מכשפות. מה קרה לזכות ההגדרה עצמית? מי יגיד להן שהן חבורת ילדות שכל מה שצריך לעניין אותן בגילן זה מכירת מאפים עבור צדקה או עיתון רוחני-מיסטי קלישאי? סביר להניח שאני כאן ועכשיו. בימים הקדומים אם היית מכשפה סביר להניח ש:

א. את מטורפת שרוצה תשומת לב
ב. אישה שהואשמה על ידי השכנים שלה בכישוף ומתה בצורה זו או אחרת על ידי הממשל הדתי למחצה או לחלוטין.
ג. אדם שהוכיח את זה על ידי מבחנים קשים.

קשים כמו בורות של נחשים ועקרבים – או ללכת לממלכות המוות – על ידי שימוש בצמחים רעילים שמיקרוגרם יותר יגרום לך להקיא דם ולמות, צומות ארוכים ועוד. את היית מכשפה אם לא היית יכולה להיות משהו אחר וזהו. המאגיה לא באה לאנשים מאוזנים ונקיים שיש להם מקורות פרנסה קבועים ואוכלים בריא. המאגיה באה לאנשים שחטפו מכה כה חזקה בחיים שלהם – שהם לעולם לא יוכלו להסתכל לנורמה בעיניים ולקחת את אשליית ה”הכל כרגיל” שוב. כל המכשפות שאני מכיר הן כאלו. כל האנשים – הנשים והגברים העבר שלהם-ן הוא חסום ולא מדברים עליו, או שיש רמיזות מלוחששות על כאב מכל מיני מקורות או שאשכרה יש דיבור על מקור הכאב עצמו. זה לא משנה – תחפשו אותו הוא שם.

סיכום אופטימי ותירגום של ידיד לשיחה של ווילו ובאפי:
“ערבה: זיבולי שכל. רק זיבולי זכל, גאיה, בלה בלה, ירח,, ידה ידה, כוח החיים שלי בא מזה שאני מדממת פעם בחודש ולא מתה.

באפי: אין מכשפות אמיתיות בחברותא שלך?

ערבה: לא, חבורה של פוזריות מסריחות. היום כל פרחה עם קעקוע חינה ומדף תבלינים חושבת שהיא סחבקית עם הסיטרא אחרא.”

תובנה נוספת. בעבר, כשנסעתי באוטבוס, נהגתי לשחק עם כפתורים אפורים בשני צידי הכפתור האדום. האמנתי שהם לא עושים כלום . יום אחד איש מבוגר לחץ על אחד הכפתורים האפורים ונדלק אור שבעזרתו הוא קרא עיתון. מאז כל פעם שאני לוחץ על הכפתור האפור נדלק אור. זה רק מראה כמה אנחנו משפיעים על המציאות עם המחשבות שלנו.

ארדן,

של הגן.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.