פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-05-02
תחשבו! כן, תחשבו! תטילו ספק, תסירו אקסיומות והכי חשוב, תראו בעיניים לא מעוננות על ידי שינאה.
אני פשוט קולט את זה מאנשים… אני הולך ברחוב ואני שומע את המחשבות שלהם מלחששות פחדים שסבתא שלהם העבירה לאימא שלהם, ואימא שלהם העבירה להם. כשאני מדבר עם אנשים על פוליטיקה, דת ומאגיה אני שומע הקלטות- שאין מחשבה אמיתית מאחוריהן. תחשבו בשביל עצמכם, לא בשביל הסביבה. לא בגלל שאנשים אמרו לכם ככה או אחרת. ואני אומר לא סתם להטיל ספק בדברים קטנים- זה קל. אני אומר להטיל ספק בהכל.
“אנחנו קיימים? או שבעצם אנחנו כמו חלום בתוך חלום?”
“אני באמת צריך את מה שאני קונה כרגע? בשביל מה? בגלל שאמרו בפרסומת?”
“אני באמת צריכה לקחת פרוזק?”
“הנאצים באמת היו רעים? או מעוורים על ידי שינאה? מי הם היו מעבר לרשע שכל יום שואה אנחנו מזכירים לעצמינו במרתון של סרטים?”
“למה אני גר בישראל? האם הטמפרמנט המדיני והחיים פה עושים אותי מאושר?”
“למה אנשים עושים פיגועי טרור? ומדוע העם היהודי גם עשה כאלו לפני קום המדינה לבריטים?”
“על מה אני נלחמת לשמור? על המדינה? על האנשים?”
“האם אני באמת אוהבת סלטים? אז למה יש לי חשק לסטייק של 400 גרם, כשאני רוצה להראות כמו הדוגמנית בפרסומת? והאם אותה דוגמנית באמת מאושרת, או שהיא משתמשת בהרואין כמו שכתוב עליה בעיתון?”
“למה אני ביחסים עם האדם מולי?”
“מי אני? מה עושה אותי שמח? מדוע? מה עושה אותי עצוב? מדוע?”
ואלו כמה שאלות קלילות שאני שואל את עצמי באופן יומיומי. לכל השאלות יש תשובות. אם לא אוניברסליות אז תשובות אישיות שזה גם בסדר- צאו מהשיטחיות. ושאלה לי אליכם- אתם אוהבים את החופש שלכם? את הבחירה שלכם? זה בסדר אם אתם מפחדים מזה, באופן מודע או תת מודע רק שתדעו ששנים אנשים היו עבדים לא על ידי שלשלאות, ולא על ידי איומים, אלא רק על ידי תבניות מחשבה. כן, זה מאוד קל לתת למישהו לחשוב בשבילכם. זה גם מאוד קל לתת למישהו לומר לך מה לעשות, להשליך את האחריות של המעשים שלכם. אבל אחר כך, אל תבכו שאין לכם חופש, או שאין לכם חיים טובים. ממה שראיתי וחוויתי השליטה בחיים שלכם היא בידיים שלכם, שום מכשפה, או שליט או מלך או קיסר יכול למנוע מכם מה שאתם באמת רוצים. אפשר לשבור שלשלאות מתכת בקלות, אבל שלשלאות של מחשבה? אנחנו נושאים לנצח.
כרגיל, אתם האויבים הכי גרועים שלכם, והחברים הכי טובים שלכם.
מזכיר לי בדיחה ישנה: בודהיסט אחד מסיט את עיניו מספריו ומביט בחתול שלו: “בטח, אתה יכול לשחק כל היום… אני צריך להתרכז בכתביו של המאסטר וללמוד את התורה הסודית של לחיות את הרגע.”
יש לכם פחדים, תהיו מודעים להם. אם הפחדים הם מכשול, אז תנסו לעבור מעליו, תנו לעצמכם שעה שלמה, רק למחשבות שלכם ביום. תהרהרו, תכתבו יומן, דברו עם אנשים שעושים לכם טוב. שבו בזולה, תאכלו עוגיות תוצרת בית, תנוחו. לא רק הגוף רעב, גם הנפש רעבה וממה שאני רואה בעולם המודרני- מחפשים רכוש בקערות האבק של הרוח. ומתעלמים מהרעב המנקר בנפש.
“הפחד הוא קוטל הבינה” קוטל הבינה הוא שליט, עריץ ומלך. אחד שימשול בצבא של זומבים חסרי מחשבה. זוכרים את הנאצים? זוכרים את הפשיסטים? זוכרים את השינאה העיוורת של כתות, של זרמים באיסלם (וביהדות) זוכרים את האינקוויזיציה? שם הפחד היה קוטל הבינה. אז היום יש לנו טלפונים ופקס, אבל הנפש האנושית לא השתנתה.
“אעמוד מול פחדי, ואתן לו לעבור בפני”- אכיר את עצמי בחלק התחלתי של פתרון. “דע עצמך” היה כתוב על פתח האורקל של דלפי.
“וכאשר יעבור, אביט על נתיבו- ורק אני איוותר”- כשהפחד יעלם, אני אלמד ממנו. אני אלמד למה הוא היה שם, ואיך הוא נעלם. ובסוף, ישאר רק החלק הרצוי שבי, החלק שהוא ביטוי מושלם שלי, כמו אבן-חן מלוטשת.
ארדן.