הפולניות של משפחתי.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-01-07

אימי נכנסת לחדר. על החדר אמור להיות לחש הגנה מפלישה לא רצויה, אבל זה לא מבחין באימי שבמחוות יד מבטלת את הלחשים המורכבים ביותר. היא רוכנת מעל אוסף הגבישים בוחרת אבן גנרטור קווארץ שקוף שמשמש לניתוחים אנרגטיים עדינים ביותר ושואלת אותי למה זה עושה לה זרם. והבדיחה, היא לא מאמינה במה שאני עושה. היא יכולה להיות מכשפה חזקה ממני פי כמה וכמה אבל היא לא מקשיבה לרוחות סביבה.

“אז רונצ`וק לך לסבתא לעזור לה עם הקניידלך.” *אתה יודע שאין לי כוח מאז שהיה לי את הדבר הזה בגב*

היא לא אומרת את זה. היא משדרת את זה בטלפטיה של מבע מלא משמעות אחד. רק אחד. לא צריך יותר. ואני יודע מראש שאין לי מה להתווכח ולומר לא. היא לא תתווכח חזרה. אבל היא תשתמש בשיטות פסיכולוגיות מניפולטיביות שיגרמו לי לעשות את מה שהיא רוצה ויהי מה. לפחות אני מחוסן לשיטות של אחרים פחות מיומנים ומיומן בשיטות הללו מספיק בעצמי בכדי לקבל מ8 מתוך 10 אנשים ברחוב את רצוני המלא. וזה עוזר שאתה מכשפה מקצועית.

אז גניה אמרה שהיא ראתה אותך בשוק בטבריה עם ההיא מה שמה…” אמרה סבתא. אני רכון על קערה של קמח מצה מתובל וצר בידי כופתאות. “לא סבתא, אני לא מאוהב בה.” אני אומר בקול נטול גוון. לסבתא תמיד היה קושי לזכור שמות שמכילים יותר משני הברות ומקורם לא בתנ”ך. שלא תטעו, לאישה הזו יש מוח כלכך חד שהיא יכולה לחתוך את עצמה מתוך שינה. והיא עושה את זה. סבתא תמיד יש לה כוונות טובות. היא יודעת הכי טוב מה נכון לכולם, כמו איך לארגן את הכספים שלי, את הכשפים שלי, את חיי החברה שלי, וכמובן את חיי האהבה (הבלתי נראים) שלי. “הרי איך בחורונצ`יק נאה כמוך לא מוצא חברה תוך שתי שניות תגיד לי? אולי זה משהו בחינוך. או, אולי זה בגלל שיש לך דעות שמאלניות מידי! אני עדיין לא מבינה איך אתה יכול לאהוב ערבים!” היא זועמת, ולא שמה לב שהרגל הקרושה (בלעכס) עולה על גדותיה. “אז סבתא, אני אומר בטון מוסח, את יודעת שאני נוסע לאורית מחר, אני צריך לקחת את גיא להצגה.”

*סבתא סופקת כפיים* “כן, החמודונצ`יק הזה כמה הוא גדל.”

*למחרת*

*דופק בדלת*

בעמימות: “גיא אתה יודע מי זה…? זה דוד רון, הוא יביא אותך להצגה!”

*יושב בסלון כשאחותי מאכילה את מ` התוספת החדשה במשפחה*

“ואז החלטתי לקנות את התיבה המעוטרת עלים הזאת בשבילה ליום הולדת. היא בין כה וכה צריכה מקום איכסון והתיבה הזו ממש ממש יפה לדעתי.”

“כמה היא עלתה?”, *שואלת אחותי בעווית אי נוחות*

*רון משקר במצח נחושה לגבי המחיר.*

“זה נחמד, אבל שאר המתנה זה סתם ביזבוז של כסף.”

“א` די כבר. מספיק לומר לי איך לחיות. יש לי את הכסף שלי, חיי החברה שלי, ואת המהות הרוחנית שלי. למה אף אחד לא יכול לתת לי לחיות את החיים שלי בשקט ובלי התערבות? האלה יודעת שאני מייעץ לאנשים אחרים, עוזר להם ומתקן את החיים שלהם באמצאות מילים, או מאגיה. זה אומר שאני לא יכול לחיות בעצמי?”

שבוע לאחר מכן, אני צריך ללכת לתל אביב. מיום ראשון הגרון שלי כאב, ואימא לא הגיבה סתם אמרה שזה כלום. ביום שבו נסעתי לתל אביב היא שואלת אותי למה שאני לא אבטל את הנסיעה בגלל שאני חולה. גם כן פולניה. אין לי בעיה עם פולניות שלא תטעו. אבל יש דבר אחד יחד שגרוע יותר מאימא פולניה. זו אימא Misplaced פולניה שפשוט לא איכפת לה להיות קיסרית גרמניה קרירה בשאר הזמן, ופולניה כשנוח לה.

שלכם, ארדן.

הפרק הבא: מה קרה בתל אביב, ואיך זה קשור לתלמידה סוררת, לשיר של זלדה המשוררת ואבן על שרשרת.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.