פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-09-15
העולם האסטראלי- פונדק העץ הישנוני.
“מהו העולם האסטרלי- המקום הזה?” שאל עידן. “מורכב להסביר את זה,” ענתה אנבל. “זה מקום מקופל בתוך כל המקומות. יש ביקום ממלכות רבות- רק אחת מהן היא העולם הפיסי- אבל כולן גובלות באסטרל- המישור הכוכבי הזה שבו החיים והמוות מצטלבים. כל המכשפות יודעת, שאהבה ומוות- הפכים שונים במקום אחד מעניקים למקום כוח,קדושה ייחודית. כאן יש דלת לכל העולמות האחרים ולפיכך ההשפעה של כל האלים- כל המוות וכל החיים נטווית יחד לתוך פקעת כסופה שהיא החיים עצמם.”
“גם אני במקור מן העולם שלך.” חייכה אלזבת` חיוך קלוש. “לפני מאות שנים שלטתי באמצעות בעלי האימפוטנט בממלכה ביבשת אירופה, שלכם.” עידן מחה- “היא לא שלי, אני בכלל גר בישראל.” “מהי ישראל?” שאלה העלפית האפלה סינטדריה. “ישראל היא מדינה שנוצרה מתוך חזון של אדם אחד…” אנבל השליכה את פניה אל הדלפק. “אוי לא, רק לא הפאתוס המגוחך הזה שוב…” עידן המשיך לספר על החזון הציוני, אבל אבוני לא שמעה דבר מזה. אבוני הוזמנה על ידי דבון הגמד כהה העור והנאה במיוחד. “אחרי שדוהא מת, הממלכה התפצלה. יש צורך בשליטה… לרוב הגמדים לא יקבלו מלכה בתור שליטה אבל אם אבוני תינשא לתוך חצר המלוכה הגמדית… אז יש סיכוי, זעיר אמנם, אבל סיכוי שהיא תתקבל חזרה. באבא יאגה המכשפה הזקנה באותו זמן הביטה בכל זאת. אבוני היססה. אבל דבון וקולו החם והעשיר הצליח לשכנע אותה בכל זאת. היא הנהנה בעדינות.
באבא יגה זימנה את אבוני הצידה, והזמינה כוס שיכר פטריות עבורה. אבוני נדחיתה ממראה הזקנה הבלה, אבל ידעה להקשיב לחכמת הזקנים. כל המערכת הפטריאכלית של שבטי בני המחצית הייתה בנויה על חכמת שנים ששמרה על שלום ושלווה בפלכים ירוקים ובנהרות שלא טומאו מעולם על ידי מגע ידם של בני האדם. “את יודעת, הדבון הזה, הוא זונה.” אבוני התיזה טיפה זעירה בלבד על שולחן העץ הכהה. שליטה עצמית של שנים בתור אמנית של ריקוד ושירה מנעו מספל השיכר להתנפץ על הריצפה ולהתיז לכל עבר. “מה זאת אומרת, זונה?” אבוני שאלה. “תראי, ” אמרה המכשפה הזקנה שנימוסין וטאקט מעולם לא היו חלק מהרפטואר האישי שלה- “הוא השתמש בתנועות חיזור מורכבות שמטרתן ליצור אווירה אינטימית. את המושק המקודש שהוא עוטה כבושם, אני מריחה עד לכאן, ובינינו- ממתי את מכירה גמדים עם חוש הגיינה כה מפותח? שטויות אני אומרת! הגמד הזה יש לו מטרה אחת- לגרור אותך ליער, לאנוס ולהרוג אותך.”
“טוב…” אמרה אבוני בספקנות. זה יהיה הגיוני היא חשבה, יש פרס על ראשי. שווה להתכונן. ביקור קטן אצל צ`ן מוכר השיקויים יספק רעל שישתק אותו. והגרזן ידאג לשאר…
העולם האסטראלי- אורת` שאנדלר.
עיר הבדולח נצצה באורות אחרונים. גשרים מעודנים מקורי עכביש שגודלו במיוחד על סגסוגת קריסטלית- יצרו גשרים, בתים ומגדלים שהתמזגו בצורה מושלמת בטבע של העיר העלפית. אבל יופי הוא לא סממן לטוב לב- או אנושיות. יופי הוא רק עוד מלכודת של הטבע שעוטפת- חוטפת ומשאירה אותך חסרת אונים, חשבה לעצמה המכשפה המורעלת. מוזיקת מיתר ליוותה אותה בזמן ששמלתה השחורה בעלת הקיפולים המתוחכמים נגררו על רצפת גני האלמוג של מלכה העלפים. בקרוב היא תזמן אותה שוב. זה הזמן שנית לעינוי היומי- ריקוד הנקמה שבה היא אינה שולטת בגופה- הופכת קורבן לפשעי העבר שלה. אבל אני כבר ממזמן קיבלתי את פשעי מלכה רמה שכמותך, אבל את- *את* לא מוכנה אפילו לקבל את מותך. הקסם שלכם חזק, אבל דאקנטי- חוזר על עצמו, מנותק משינויים חיצוניים, ובגלל הכאוטיות של רוח האדם האדם תמיד ינצח. תמיד.
השומרים באו לקחת אותה לסשן העינויים היומי. היא הרכינה את ראשה בהכנעה- השומרים לא ראו את האש הבוערת בעיניה.
עין כחולה בוהקת מצמצה וחזרה לבעליה- הלורד זלדרין וויר. הוא חייך בהנאה. היא נשברת. המלכה תהיה מרוצה ממאמצי. הלורד צעד בצעד קל ובטוח בעצמו, נהנה מתחושת הרוח הלילית שעוטפת את גופו הרזה והחסון. בדרך הוא נתקל בלורד אורת`לין דניר, והעניק לו חיוך בלתי נעים- ממתיק סוד. משהו רקוב באורת` שאנדלר.
העולם האסטראלי- יער היופי המתפוגג.
“כן, אנחנו כמעט שם.” אמר דבון, מניף רעמת תלתלים כהה וחושף אוזן מנוקבת שבה עגיל קרן. במשך שלוש השעות שעברו, דבון הוביל את אבוני למעמקי היער הקריר, שבו צומחים מחטניים. אבוני יצרה את האשליה כי היא מאמינה בו על ידי זה שהיא הותירה את שריון העור השחור שלה מאחור, ולבשה שמלה עבה מרופדת בפרוות צובל. בשיערה היו מסרגות מעץ אבוני, טבולות בחומר מיוחד שנקנה מערמת הזבל ההיא, צ`ן. הם המשיכו במשעול שלא צעדו בו זמן רב. כמה טיפשה אתה חושב שאני דבון? למדתי דבר אחד או שניים מאז שברחתי מהרי הזהב. הם נעצרו לנוח. דבון היה מנומס ופרק את צורכי המחנה מן הפרדה. לצערו הוא ציין, הוא יצא מוקדם מידי ולא הספיק לקנות שק שינה עבור אבוני. הם יאלצו לחלוק, הוא גיחך. אבוני חייכה גם היא. היא נכנסה ראשונה לשק השינה והוא אחריה.
צרחה הדהדה ביער. “מה עשית לי?!” בכף ידו של דבון הייתה נעוצה מסרגת שיער מעץ אבוני נדיר- טבולה באליקסר משתק. אבוני יצאה משק השינה. כניסה ישירה לעורק, צ`ן ציין, והשיתוק יהיה כמעט מיידי. היא פרסה את שיערה, וסידרה את שמלתה חזרה על שכמותיה. “אז אמור לי דבון, מה המחיר של הראש שלי בשוק הגמדי היום?” היא שאלה בקור רוח. דבון גמגם, קצף יצא מפיו. הוא היה מקצוען, אבל לא טוב מספיק. “מי שלח אותך? מועצת הגמדים החכמה? או שמא אקרא בשמה בשפתך, וויקה?- חכמה?” פחד נראה בעיניו. הוא לא הספיק לענות- דמו הותז בקרקע היער.
העולם האסטראלי- פונדק העץ הישנוני.
“אני זוכרת את המקום הזה,” אמרה אלזבת`. “כשאני שלטתי זו הייתה ממלכה פורה, והיו בה אנשים כהי עור. אתה אינך כהה עור- כיצד ייתכן שאתה מאותה ממלכה?” עידן הסביר שהיהודים השתלטו על הממלכה- כחלק מאותו חזון ציוני. אנבל כבר הייתה שפוכה לחלוטין, כנפיה התייבשו על גבה. שיוס גלדיוס היה עדיין בכלוב- כי בעליו החוקיים לא ציוותה לשחררו והייתה כאמור, שפוכה. שריעת ודיינהיר היו במצב טראנס מתקדם והעבירו את המסרים מן האלוהות של מדיאה אל חתיכת קלף יבש שהצליחו להציל מבין היידים של צ`ן. אבוני נכנסה חזרה לפונדק, חייכה אל באבא יגה שישבה מהורהרת על יד שולחן צדדי וקיבלה מנוד תשובה קצר.
“ולאותם ערבים- איזה חלק היה באותו חזון ציוני? התושבים המקוריים של הארץ.” שאלה אלזבת` בעניין. “אין להם מקום, לא דיברו עליהם.” ענה עידן “אה, עבדים. אני מבינה- זה תמיד יעיל להחזיק כמה. הלא כן סינטדריה? למרות שהסטוק האחרון שלך באמת לא מתקבל על הדעת.” עידן היה יכול להסביר, אבל וויתר מראש על ההזדמנות. אין שום סיכוי שמלכה מכשפה מן האגדות באמת תוכל להבין את מעמד הערבים בעולם שבו היא לא ביקרה מאות שנים.
דיינהיר קפצה מן השולחן- “אוי לא, הפריקולום מגיע.” שריעת נדה בראשה. “כבר חמש מאות שנה שהוא לא הגיע, ובפעם האחרונה הוא כמעט שהרס את העולם הזה וכל הממלכות השכנות. זה מסוכן מאוד.” אבוני הביטה בחשש בשתי המשרתות האנרגטיות. “כן, אבל מה זה פריקולום?”
המשך יבוא…
