פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-09-08
לכל המכשפות יש סודות. סודות קטנים של קוסמטיקה- כמו חלב עיזים וברכת אפרודיטה עושים עור מושלם, מעט פפריקה חריפה בכל לחש ובכל צורה מאיצים את פעולת הלחש נפלאות, מתכונים קטנים של אושר, מתכונים פחות גדולים של פחות אושר- מה ללבוש למיטה בלילה אם בכלל, מה הירח וההילה שלו מלמדים אותי וגורמים לי לחוש, הרבה מהתובנות והסודות בעלי האוריינטציה המאגית נרשמים לזיכרון לעתיד ביומן, גרימואר עתידי, ספר צללים. אבל יש סודות שמילים לא תוכלנה לנסח. ולא, אני לא מדבר על ביהולדר בשירותים, או יערות של חזיונות מוזרים שמופיעים באמצע מצב חצי ערנות במיטה.
אני גרוע בזה- בסודות. אני לומד משהו חדש ואני רץ לחלוק. אולי זה אחד מארבעת כוחות המכשפה שבו אני גרוע ביותר. אנחנו המכשפות מסתכלות פנימה- במשך שנים. כשאנחנו מתקתקות במחשב, הראש עושה דבר אחד והלב מנתח ומסדר רגשות, תגובות, עשייה, רצונות וסיפוק. לכן, כשאנחנו מזהים שבריר של רגש אצל אדם אחר, קל לנו למשוך ממנו את שרשרת הפנינים הזו- לראות אותו על בוריו, אנחנו שהתעסקנו בתשוקותינו האפלות ביותר בלב החשיכה הנצחי.
וכן, הם שונאים אותנו בגלל זה. אנחנו מראים אמת- לא “האמת” לא את האבסולוטי, אבל את האמת שאנחנו יכולים לדוג. אולי בגלל זה צדו אותנו כמו חיות. אמת זה דבר מפחיד מאוד.
לרצות, להעז, לדעת ולשמור בסוד. אלו הארבעה. אולי הלשמור בסוד הוא לא חד משמעי או ברור כמו שזה נדמה? סביר להניח שלא. כל תנועה או אמירה עוברת דרך אלפי מישורים של משמעות. כמו שסטארהוק אומרת. אינטואיציה- משמעת עצמית- עבודה עם היסודות, מדיטציה- חיזוי, טראנס והטלה אסטרלית. אלו הדיסיפלינות שאנחנו לומדות, אבל אולי הקסם העמוק ביותר נמצא ביכולת שלנו להבין תהליכים של שינוי וידיעה של המיקום שלנו בהם.
בעולם הזה שעובד קשה כדי לתעתע בחושים- הפכנו אמניות. מיקסם אשליה שלמדנו מפיות, שינויי צורה- סיווג המציאות כמשחק ילדים- חורים שבהם מכניסים את המטבע הנכון- נותנים תוצאה ספציפית. חקרנו ולמדנו וכתבנו- ויש לנו כבר טכנולוגיה. ממזמן כישוף זה כבר לא כמה מתכונים מוגבלים שמועברים בלחש מאם לבת. ממכשף בכיר באמצעות גרימואר קשה להבנה- לתלמיד. זו אמנות חיה ומדע חי. היום ייתכן שהכישוף שלנו יותר חזק מלחשי העתיקים. אנחנו עוזבים את גופנו ללא צורך בסמים קשים- האש מקשיבה למשאלותינו- ואנחנו זמינים יותר ליסודות. אנחנו יכולים לצלול למשך שעות בתוך המים. לחוש את ממלכות העולם הניסתר שהיו סגורות לאבותינו.
כמה מכשפות שאמניות מהעולם העתיד יכולו להדמות בראשן את כוחן כנהר של לבה? מי ידע מה זה לבה אז? כמה מכשפות יכלו לשלב מסורות? לבחור שיטה אחת על פני אחרת? לדעת באמצעות טיסה במטוס איך העולם נראה מלמעלה? וכמובן, החלל. מבט עליון על גאיה- בכל יופיה וזיוה. כמובן שיש חסרונות- עושר המידע מלא במידע לא איכותי, גרוע ונורא. בנוסף כל אחד חושב שמגיע לו כוחות קסם- *כל הכוח* בלי האחריות הנלווית, בלי השיעורים הנלווים. הם נופלים כמו זבובים. באים, מתעניינים אפילו מתקדמים קצת, לפני שמערבולות העולם לוקחות אותם למקום אחר.
זה גם כבר ממזמן לא סתם לומר כמה מילים מעל נר בוער. עולם הסמלים התרחב, העולם החושי התרחב, הספרים הישנים שנכתבו- על ידי אנשים כמו ג`רלד גארדנר או דורין ווליאנטה- מחיי הניאו פאגניזם, היום זה כבר ידע בסיסי ומיושן במקצת. יש אחרים. זה לא שלא היה מיקסמים והיכולת של כוהן או כוהנת להכיל את האלוהות מרמה של השראה עד רמה של דיבוק, זה פשוט לא היה נפוץ ונגיש עד כה.
והכל חושי, הכל רענן הכל כאילו נוצר היום. אבקת תפרחת אירוס סגול על קצת האצבעות, ומגעך יהיה חושני ולא יהיה ניתן לעמוד בו. שיקוי מארטימיזיה, לענה שיחנית ממותק בדבש יעניק לך לשון זהב ואנשים יאמינו לכל מילה שתאמרי- זה גם ימתיק את קולך כזימרת ציפורי שיר. אלו סודות. אני מעורר את כוחם שוב ושוב כשמאווים באים אלי.
יש גם סודות אחרים- אפלים. תחושה שנחלקת בין זוג אוהבים בחשכת הליל- בידיעה שלא יפגשו שנית, המבט הפראי של חיית טבע בפגישה של רגע, תחושת ערגה עד כאב בלילות חמימים של ישראל. תחושת העונג שעוברת בתחתית הגב בלמידה של דבר חדש. יש גם את הסיפורים העתיקים- הסיפורים של האל שחוזר לתחיה, שירה של נישואי ניכל והירח, טקסטים שיש בהם חכמה חוצה דורות. אנחנו מומחיות בגירוי חושי. הניחוח הנכון- הצבע הנכון, האור הנכון המגע הנכון- וזה עוד סוד. אנחנו משתמשות בידע הזה כדי לעורר כוחות בעולם- ובוודאי כוחות באדם.
ואולי הסוד הגדול מכל, הסוד שאליו נחנכים בכתות סגורות, בקאוונים של מכשפות הסוד שממתיקים גם כשאין יותר סודות הוא- שאין סודות. שתצפית בטבע תלמד אתכם הכל. שהמחזור הטבעי המקודש מול המיניות והמוות הם המיסתורין הגדול שיש זוויות ראיה שונות ומשונות מולו. זה לא הפגיון המגולף עם רונות ומצופה זהב שיש לו כוח, אם כי אור השמש, אור הירח ואולי כלי שקשור אלינו בגלל שהוא קשור אלינו. זה הכרה בדברים שאנחנו לא מייחסים אליהם חשיבות. מלח, מים- והכי חשוב. העצמי.
אין יותר סודות.