פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2014-09-09

“

זו הולכת להיות עוד אחת הרשומות הארוכות האלה שבהן אני חולק רשימות מפורטות של מידע, ועליהן אוסיף עוד ועוד ככול שאני אגדל. הרקע הוא כזה- האזור הזה שהיה פעם כנען, היה ידוע כצומת חשובה ביותר של מסחר בחומרים נדירים מן המזרח. ארץ הארגמן קיבלה שרפי מור ולבונה, תבלינים נדירים ומכאן הם הגיעו ליוון ולשאר אירופה. השווקים כאן התפוצצו ממשי, בשמים ושאר נפלאות, וכמובן שכל זה השאיר חותם על המאגיה המקומית. אני יכול רק לדמיין כיצד מזבחות האלים המקומיים הריחו. ייתכן שהניחוח לא ינעם לאפי היום, אבל כבר עכשיו אני מתרגש לקראת הידע הזה. היהדות שנטשה את כל האלים האחרים ובחרה להתמקד ב”אל” שהפך יהוה, השתמשה בבית המקדש בקטורת אחת בלבד, קטורת הסמים. למרות שיש לנו את הרכיבים שלה, התהליך של הכנתה אבד, ולפיכך, אנשים מקריאים את רכיביה מבלי להקטיר אותה. הידע אבד. ניחוחות המור, הלבונה ועץ הסנדל המושקיים והפוריים עזבו לנו את היהדות, ונותרו כרסיס שבור של עבר פגאני שממנו אנחנו עוד חוששים. ברשומה זו לא אתמקד בכל חלקי הקטורת והצמחים השונים, אלא רק בשרף, בדמם של העצים שהמסחר בהם הגדיר את מעמדה של כנען, ואת שימושיהם המאגיים היום בניסיון לאגד במקום אחד, בעברית, את מה שנותר. השרפים חשובים כי הם אוגדי קטורות. משמע, אם תכינו קטורת ללא שרף או רכיבים שמכילים שרף, היא תישרף במהירות ולא תיתן את האפקט של ענני ניחוח שנשאר בחדר,ולפיכך הם הכרחיים בתהליך יצירת הקטורת. בשביל להכיר את השרף הנכון למטרה הנכונה הרשומה הזו מיועדת:

(בתמונה, משמאל למעלה: קופל לבן, מתחתיו לבונה ובתחתית מור. במרכז, בנזואין סיאם, במרכז דם דרקונים, וגוש קטן של חלתית. ימין, באמצע ציפורן ובתחתית סנדלווד אדום).

מור: היום קצת קשה להשגה בישראל בצורת שרף, זמין בצורת שמן אתרי בהזמנה מיוחדת. אחד מהשרפים הקדושים ביותר: מקודש לאדוניס, איזיס, רה וסובך. לפי האגדה, הוא עשוי מדמה של מירהא מהמיתולוגיה היוונית, מכיל לחש אהבה חזק של אפרודיטה. יסוד מים, כוכב וונוס והירח, נשי. מור מריח כמו גוף אישה, טוב ללחשים שקשורים לאהבה, פיתוי, אשליות ויופי. במסורת הכנענית זה השרף שמשתמשים בו בטיהור וגירוש, ובוודו מסכימים עם הדעה הזו. יסוד המים הוא היסוד המטהר ביותר, אז זה שרף רצוי כאוגד לקטורות טיהור. השילוב של מור ולבונה (ראו דלעיל) הוא שילוב שמסמל את האבות הקדמונים של כל צאצאי השמים- אברהם ויעקב. זה בעיקרון גם רכיב שהוא מאוד “אשו” אז הוא מפעיל רכיבים מאגיים אחרים. ככזה, הוא יעיל לתערובות של הגנה שיש בהן רכיב קדוש, ולתערובות של ריפוי. ישנה הטענה שבגלל ריחו הפלפלי של המור לרוב לא שורפים אותו לבד. אני מוצא את הטענה הזו מוזרה- הריח דורש מעט התרגלות אבל כקטורת של רכיב יחיד ריחה טוב ונעים מאוד. הערה: ישנו שרף בשם אופופנקס, שנקרא מור מתוק. הוא לא זמין בארץ והתכונות שלו שונות משל המור.

לבונה: נפוצה מן המור, ניתן להשיג בשמן אתרי, למרות שהסוג היקר שלה- לבונה ירוקה מעומן- לא זמין בארץ. עוד שרף קדוש בעל ריח לימוני. קל להשיג אותו. שרף גברי, כוכב שמש, ויסוד אש. מקודש לרה ובעל. שרף חשוב לטקסי מסתורין גבריים, וגם הוא סוג של משהו שכל רוחות הטבע (מלבד אלה שלא אוהבת עשן) מקבלות. עובד ברמה האתרית, קטורת נהדרת לטיהור גם היא (לבד או בשילוב עם מור), ועוזרת במקום של הבנה רוחנית של דברים מעמיקים. גם טוב להגנה- כי היא מסמלת את הלוחם והדיפלומט. בניגוד למור, זה השרף של “הממסד” של בית המשפט, של הכנסייה, של בית הכנסת (היותר אזוטרי). היא מכינה מקומות פיסיים לעבודה רוחנית ומאגית. שרף קדוש וחיובי- משמע, שני השרפים הללו מתאימים רק לעבודה “ראויה”, ולא למאגיה אפלה בדרך כלל (מכשפים ממלכדים מתכונים אפלים על ידי הוספה של השרפים הללו כדי שהלחש לא יעבוד כמו שצריך למכשף המתחיל). לבונה עוזר גם לריכוז, ריפוי, לקרוא לרוחות שונות ומלאכים, היא מחזקת עבודות חיוביות אחרות ומומלץ להוסיף אותה לתערובות שקניתם בצורה מסחרית אם אין בהן לבונה מראש. ניתן להכניס גרגרים שלה לשמנים מאגיים כדי להעצים את כוחם. זו קטורת נהדרת לחיזוק שבועות, חתונות, טקסי מעבר בכללי, לוויות, מלחמה בשחיתות ועבור סטודנטים. לבונה עוזרת גם לרפא מאגית נדודי שינה ובאופן כללי כאשר אנחנו זקוקים לנוכחות האלוהי החיובי.

קופל: לא זמין בארץ כמעט בכלל. גברי, שמש יסוד אש. מקודש לאובטלה, לאורישה אוקו ופצ’המאמא. בסיס נהדר לקטורות מסירות קללות, שוברות רשע, תוסף נהדר ללבונה ולמור, הניחוח שלו רפואי מאוד וזה השרף שאני בוחר לרוב להשתמש לריפוי (ולא מור ולבונה). זה שרף שיש לו כוחות הגברת פריון, ויש לו שלוש ווריאציות, לבן, זהוב וכחול. הלבן הוא המטהר ביותר, אבל הזהוב יכול לשמש לענייני שפע. מלבד שימושו הנרחב בטקסים מאגיים אצטקיים, זהו שרף בסיס שמשמש את כל אלו שנלחמים במאגיה אפלה. החברה ההיספנית עוסקת במאגיה אפלה בצורה מאוד חריפה שנים רבות, ואם הם מקבלים את זה ככלי טיהור, אז אני בוודאי שאסכים איתם. ישנה טענה שהריח של השרף נעים בעיני האלים, אז הוא מלווה מנחות מזון. טוב גם לתערובות אהבה שונות, ולהודייה.

בנזואין: זמין בארץ בצורה רחבה, שמן, וצורות הכנה שונות, אבל לא בנזואין סיאם. מקודש לאשו. גברי, אוויר, שמש. הבנוזאין הוא שרף של יומיום. עוזר לטפל בבעיות בירוקרטיה, בתי משפט, בעיות כלכליות ומתאים לקטורות שמכילות אותו. בארץ ניתן למצוא בנזואין סומטרה שהוא בצבע חום, או בנזואין מעורב בצמחי מרפא וניחוח שיכולים להיות להם שימושים אחרים: ירוק, לכסף, צדק ומשפט ולטפל בבית ובמשפחה, אדום להגנה ואהבה, וכתום שהוא אנרגיה מאוד גברית ומריח מתבלינים ויכול לשמש לכשפי מין. בנוזאין סיאם, שהוא כתום- אדום באופן טבעי,יותר טוב לכישופי זימון ומשיכה של דברים מן היקום, אבל למרבית הצער, הוא לא זמין בארץ.

דם דרקונים: לחלוטין לא זמין בארץ. קדוש לאשו, המוריגן, אוגון, שאנגו, אבטה, גברי, אש, מארס. ארינלה וכל הישויות המרפאות בגלל שהוא מחטא מאוד חזק ולפיכך טוב ללחשים של רפואה. משמש בקטורות הגנה ובתרכובות של “קיר אש של הגנה“. מחזיר כוח גברא, קשור לתשוקה מינית, אהבה וכדומה. הוא מביא מזל ומשמש גם לכשפים הקשורים לגירוש. תחליף טוב הוא תערובת של לבונה עם מעט פלפל צ’ילי חריף גרוס וכמה טיפות של שמן עץ התה. אפשר להשתמש בשרף עצמו כדי להכין דיו מאגי.

חלתית: נפוץ בחנויות עיטרין ערביות ברחבי הארץ. גברי, מארס, אש (אני אומר, סטורני ואדמה) משמש לגרימת הפלות. הוא בעצם “מייבש חיים”. משמש לכשפים שהורגים אהבה, תשוקה, ומיניות. משמש לקללות שונות. יש לו ריח נורא, והוא בסיס לקללות נוראות ושמן “אמנויות האופל”. נקרא גם צואת השטן. משמש לכבילות, גירוש ישויות ורוחות לא רצויות, להרחיק אנשים לא רצויים, כשפים שמחזירים אנרגיה שלילית לשולח, אבל גם להגנה מפני קללות.

 

ארדן

של הגן.

 

 

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2014-08-31

“

כחלק מתפקידי כמורה באילה בעלת טבע, נשאלתי לא פעם- אחרי הסברת קונספטים מורכבים של מאגיית קונגו ויורבה: כיצד אפשר להתחיל וודו? התשובה היא לא אוניברסלית. יש לוודו טעמים שונים במקומות שונים. אבל במסורת שלנו, אנחנו תמיד מתחילים מפאפא לגבה (או אלגואה, או אשו- אלו שמות של אותה אורישה). מדוע? בגלל שפאפא לגבה פותח את השערים בין העולמות ומאפשר תקשורת עם שאר כוחות הטבע. הוא מוודא שהמנחה שנתנו תגיע ליעדה והברכות תגענה אלינו. בסופו של דבר, היה זה מן הבלתי נמנע שאלמד איך לסגוד לו בצורה נכונה. כדי שאעשה זאת, אני צריך קודם כל לכתוב את ההתכתבויות שלו ולהסביר את תחומי כוחו המקודש:

תחומי כוחו של פאפא לגבה: הסרת מכשולים, סיפוק הזדמנויות, תקשורת, צמתים, דלתות פתוחות וסגורות- רוחניות ופיזיות, מפתחות, סקס, שערי בית הקברות ועולם המתים, ילדים, הגנה, למצוא דברים אבודים. פאפא לגבה קיבל כוחות רבים מאולודומרה, ואחד מהם זו היכולת לפצל את עצמו עד אין סוף, מבלי להיות מסוגל להתאחד עם חלקיו המפוזרים, האוטנומיים. למעשה, נטען, כי כל חפץ מאגי הוא בעצם פאפא לגבה קטן, שמשקף בתוכו את הכוחות של האורישות (כוחות הטבע) האחרים. אז אלו שעונדים מחרוזות מקודשות ללגבה, למעשה הולכים עם פאפא לגבה מסביב לצוואר- ואבוי למי שיעז לנסות לפגוע בהם.

צבעים: שחור, אדום ולבן.

מספרים: 3, 4, 7 וכפולותיהם.

ימים מקודשים: כל יום שני ושישי, כאשר יום שני נחגגים פניו המגוננים, וביום שישי פני המלחמה שלו. גם השלישי בכל חודש מקודש לו, ויש חגים מפוזרים בכל השנה.

מקומות מקודשים: צמתים, דלתות, כניסות, סיפים, ארבע פינות.

חיות אהובות: תרנגולות, כלבים, אופוסום, ועכברים וחולדות.

דברים אהובים: שלוש אבנים, מקלות עקומים, מקטרות, מפתחות, דלתות, גולות, צעצועים קטנים, שקי יוטה וקש (במיוחד אם היה בהם קפה פעם) משחקי קלפים, פרחים אדומים, סיגרים, טבק ואלכוהול.

טקס פשוט לדוגמא: מי שרוצה לתת מנחה ולדבר עם פאפא לגבה מבלי להתחיל להכין דברים או להתחייב, יכול למצוא פינה צפון מערבית במזבח הקיים שלו או שלה, ולפנותה. (אם אין מזבח אז כל שולחן עבודה או מדף יהיו בסדר) לאחר מכן לשים שם מפתח, אבן אשו בצורת חצי כיפה או נר אחד או יותר. (נרות תה קטנים בצורת מרובע למשל, או שלושה נרות שחורים בצורת משולש). לגבה מקבל גם מקלות קטורת בריח קינמון או אופיום. אלו אינן תחליף טוב לקטורת מוכנה בבית, אבל זה בסדר עבור שלבים התחלתיים וכאשר צריך משהו מהיר ואין משהו יותר טוב. לאחר ההכנה הזו, אפשר להביא כיסא ולשבת מול המזבח. לשבת כמה דקות וללכת לאיבוד במחשבות, ואז להדליק את הקטורת והנרות. לקרוא לפאפא לגבה ולדבר איתו כמו שמדברים עם אבא או דוד מכובד. להודות לו ולתת לדברים לבעור עד הסוף.

קטורות שמנים ומנחות קטנות:

פאפא לגבה הוא פותח השערים, ולכן במסורת הוודו תמיד פונים אליו ראשון והוא מקבל את הנתח הראשון בכל המנחות. זה לא משנה עם איזה אל אלה או אורישה רוצים לדבר, פאפא לגבה פותח את הדלת ומתרגם את הרצון והתפילה לשפה ולכבוד הראוי לכוח הטבע הרצוי. להכין קטורת בסיסית לפאפא לגבה היא הפשטות בהתגלמותה: לערבב שלוש כפות של קפה שחור טחון, שרף כלשהו (מור רצוי, אבל לבונה או בנזואין או אחרים יהיו בסדר) וקינמון. זהו. ישנן קטורות מורכבות יותר, אבל בעיקרון זה הבסיס. יש לכתוש את הרכיבים ביום שני, ולשים כמות קטנה על גחל שנמצא בכלי חסין אש, קדירת ברזל או מחבת.  לקרוא לו על ידי שימוש בשמו שלוש פעמים, או Ago Laroye Elegua ולדבר איתו כמו אבא שמכבדים אותו.

תוספות טובות לקטורת: קוקוס טחון ללא סוכר, ג’ינג’ר, אניס, כוכבי אניס, עצים מבושמים כמו אגרווד או סנדלווד, אדום או לבן, טבק, ועוד. יש לשמור על כמות הרכיבים כאחד מהמספרים המקודשים לפאפא לגבה או כפולותיו. עוד מתכונים לקטורות עבורו (באנגלית) כאן, כאן וכאן.

שמן מקודש לפאפא לגבה: בבקבוק של חצי ליטר, יש לשים חופן פולי קפה קלויים, חופן מקלות קינמון וכפית גדושה של ציפורן. אם השמן הזה טקסי ואינו בסיס לשמני אורישה או כישוף אחרים, ניתן להוסיף כמות טבק של שלוש סיגריות פנימה. למלא את שאר הבקבוק בשמן אגוזים כלשהו כמו שמן שקדים או חמניות, ולהעביר בעשן קטורת לגבה מוכנה שלוש פעמים ולבקש שיקדש לנו את השמן. לתת לשמן לשבת במקום חשוך וקריר שלושה חודשים. לאחר מכן הוא מוכן, וניתן למשוח בו נרות שחורים, אדומים ולבנים ללגבה ולהעביר אותם כמנחה. למתקדמים, הנה ווריאציות מתקדמות לשמן אשו.

יין ללגבה: אפשר להשרות בבקבוק יין אדום שכוס ראשונה הוקרבה ללגבה, חצי חופן קינמון וחצי חופן ציפורן. זה יהיה נסך נהדר עבורו. נסך אחר, הוא בקבוק רום עם 21 פלפלי צ’ילי יבשים חריפים, כוכב אניס, קינמון וציפורן שהושרו למשך שלושה שבועות גם הם. נותנים לפאפא לגבה שלוש כוסות צ’ייסר מאלה כמנחה.

ניתן לתת ללגבה, מטבעות, ממתקים ופירות לפי המספרים שלו.

מנחות גדולות לפאפא לגבה (קורבן):

הקורבן הבסיסי של פאפא לגבה הוא בעצם שלוש רגלי תרנגול אפויות בצורה שילדים אוהבים. אם לא מצליחים למצוא תרנגול, גם תרנגולת זה בסדר. ניתן להסיף עוגות, פירות, ממתקים, טבק ואלכוהול למנחות שלו וזה אפילו רצוי. מנחות גדולות ניתנות כאשר אנחנו רוצים לקבל משהו משמעותי במיוחד, או כאשר רוצים להודות לפאפא לגבה עם הברכות שלו בימי החג שלו.

צמחי מרפא: בתרבות היורבה, ובכלל בתרבויות אפריקאיות, לא ניתן לעורר שום ישות ללא צמחי מרפא מתאימים המקודשים לה. אני מתרגם כאן רשימה חלקית של צמחי מרפא זמינים שמעוררים או מכילים חלקים מכוחו של פאפא לגבה:

פלפל שחור, פלפל אנגלי, אניס, אניס כוכבי, אנג’ליקה, חלתית (אספוטדיה), ריחן- בזיליקום, ברגמוט, צרי גלעד, קפה, קמפור, ציפורן, קופל, כמון, פלפלים חריפים אדומים, קאלאמוס, שרף דם דרקונים, שמיר, אקליפטוס, פלפל גינאה, גויבה, גרניום, שום, ג’ינג’ר, גרדניה, היביסקוס, זנב העקרב, יערה, יקינטון, זעתר, ערער, מליסה לימונית, ליים, אזוביון-לוונדר, לילך, לוטוס, משפחת הנענע והמנתה, חלמית, מור, חרצית, דודא רפואי, דבקון, לענה שיחנית, מימוסה, תפוז, אירוס, אורן, פטיט גריין (זיקוק גס של פריחת הדרים), רוזמרין, פיגם ריחני (רודה), גרניום וורדי, מרווה, סנדלווד, ווטיבר, סיגלית, וולריאן, וורבנה רפואית, אכיאלה אלף עלה, טבק, אבוקדו, סרפד, שעועית לוביה, אלת המסטיק, תירס, קוקוס, דקל השמן, וורדים אדומים, סנה, אגוז קולה, עץ הובנה, שרכים.

אבנים קדושות: כסף, ג’ט-שונגייט, אוניקס, סרד-אוניקס, אובסידיאן, אפאצ’י טיר, רובי, קרנליאן, רילגר, נואומייט, אגט בוצוואנה אדום ושחור, ספינל אדום, טורמלין שחור, דיופסיד שחור עם כוכב, אנדלוסייט, אוקטהדרייט, מטאור מתכתי פאלאסייט, רוטיל, אבני לבה שחורות ואדומות, ואבנים בצורה של כיפה טבעית.

הרשומה תתעדכן עם מידע נוסף שאקבל.

 

ארדן,

של הגן.

 

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2014-08-27

“

היו תקופות של שלווה שבהן ג’ון הכובש היה נוהג ללכת עם האדון הזקן לדוג. האדון היה נהנה לנוח מחובות החווה, והוא וג’ון היו דגים שפמנונים בנהר, מנקים אותם ומביאים אותם לאחוזה, שם ג’ורג’ היה צולה אותם לארוחת הערב, עם תערובת של פלפל שחור, זנגביל וציפורן. באחד הימים השקטים הללו, ג’ון חיכה לאדון שיצא מהבית. האדון יצא בלבוש הרגיל שלו לדיג השפמנונים, ובא עם מקל הליכה חדש מלאכת מחשבת- גופו עשוי מעץ הובנה נדיר, וקצהו עבודת צורף של פיתוחים בכסף, ובקצה קצהו, אופל אש נדירה מאתיופיה. ג’ון לא אמר מילה והם הלכו לדוג. האדון הניח את מקלו בצד, ופנה לחכה. אחרי מספר דגים שמנים וטובים, ועישון סיגר אחד, האדון פנה לג’ון. “אתה לא אמרת מילה על מקל ההליכה החדש שלי”. ג’ון הביט במקל ואמר, “אדון, זה מקל מופלא ביותר! מקל בעל שלושה קצוות.” האדון הביט במקל ואמר, “ג’ון, החום בוודאי גורם לך לאבד את שפיות דעתך. למקל יש רק שני קצוות.” “אני לא רוצה להעליב את האדון, אבל האדון טועה. למקל ההליכה הזה יש שלושה קצוות.” האדון הבטיח לג’ון תרנגולת שמנה אם הוא יראה לו את שלושת קצוות המקל. ג’ון החזיק את המקל והצביע על גולתו. “זה קצה אחד.” ואז הוא הצביע על תחתיתו של המקל. “זה קצה שני.” ואז הוא לקח את המקל, והשליך אותו לאגם שם הוא נבלע בתאוותנות על ידי המים. “וזה הקץ השלישי של המקל.” האדון נאלם דום, הוא ידע שהוא לא יכול להעניש את ג’ון כי הוא נתן את הפקודה, והוא העניק לג’ון תרנגולת גדולה בהתאם להתחייבות שלו.

בכל חג מולד היה זה התפקיד של ג’ון לטפל בתרנגול ההודו. הוא היה בוחר אותו, כורת את ראשו, מורט נוצותיו, מבתק את ביטנו, מוציא את מעיו, ומושח את עורו החם עדיין בתערובת של תבלינים, שמן ומיצי חמוציות בטרם הוא נכנס לתנור. יום אחד האדון החליט להשתעשע עם ג’ון. הוא בא למגורי העבדים, ואמר לג’ון- “אתה יודע, אני והמשפחה שלי החלטנו בחג המולד, שהשנה, כל מה שתעשה לתרנגול ההודו, נעשה לך.” פניו של ג’ון נפלו. עבדים באותה תקופה, שימשו קורבן לכל מיני סוגים של בדיחות אכזריות, תלייה, שריפה ועוד. אם ג’ון יכרות את ראש ההודו, ראשו שלו יתגלגל. אם הוא יבתק את ביטנו, עורו שלו יוסר מעליו, אם הוא יוציא את מעיו, מעיו של ג’ון יהיו בעצם למאכל חיית השדה. הוא ניסה כל הלילה לישון, ללא הצלחה. בנתיים האדון, שחשב את עצמו לחכם גדול, הלך וסיפר את הבדיחה לכל בני משפחתו. למחרת בבוקר, כל המשפחה התייצבה על המרפסת בהמתנה לג’ון. הגברת צחקקה מתחת למניפה שלה. ג’ון הגיע עם תרנגול הודו קשור בחבל אדום. הוא התקרב למשפחה, הביט בהם ובלי בושה או היסוס הרים את תרנגול ההודו ונישק אותו בישבנו. לאחר מכן, הוא הסתובב אל המשפחה, הרים את כנפות מעילו ואמר. “זה בסדר- יש לי את כל היום…”

 

הערות:

ואלו שלושת סיפורי ג’ון הכובש שבא לי לספר…

 

ארדן,

של הגן.

 

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2014-08-25

“

במטע בלואיזיאנה היו שני סוגי עבדים, עבד בית ועבד שדה. שניהם ישנו באותם מגורי עץ עלובים, אבל חייהם היו מאוד שונים אחד מהשני- ג’ון היה עובד בשדות הכותנה, מרים, גודע, חורש בשמש הקופחת כל היום, ואילו ג’ורג’ עבד באחוזה עבור האדון הזקן וגבירתו. הוא הגיש, ניגב, יצק והבריק את כלי הכסף. זו הייתה עבודה קשה, אבל לא קשה כמו שבירת הגב הרגילה שאירעה בשדות. ג’ון לא אהב את זה שג’ורג’ סיפר לאדון הזקן הכל. הוא לא אהב שג’ורג’ מספר לאדון מתי הוא באמת חולה ומתי הוא לוקח יום חופש, הוא לא אהב שהאדון גער בו כי הוא לקח מנת מזון שניה, ומי עשה מה שהוא לא צריך לעשות ברחבי האחוזה.

“אתה לא תאמין מה עשיתי היום!” אמר ג’ון לג’ורג’. הוא התהלך כמו תרנגול בבוץ, מבליט את חזהו.

“מה עשית?” שאל ג’ורג’ חובב הרכילות. “ובכן,” ענה ג’ון “היום קיללתי את האדון. קיללתי אותו בדיוק כמה שרציתי לקלל אותו. קיללתי אותו ישר, קיללתי אותו הפוך, לצדדים, ואמרתי לו איזה זבל אנושי הוא.”

ג’ורג’ הביט בג’ון בתוכחה: “נו, ואיך נענשת? בטח הכו אותך נמרצות!” ג’ון ענה: “האדון לא העניש אותי, לא הרבה ולא קצת, והוא גם לא יעניש אותי אי פעם על זה.”

ג’ורג’ ענה “ובכן, אם זה המצב, אני גם אקלל את האדון בפעם הבאה שיתחשק לי!”

ג’ורג’ לא היה צריך לחכות זמן רב. למחרת הוא הביא מגש כסף וכלי תה, עם חטיפי אחר צהריים לאדון ולגבירתו שישבו במרפסת הגלופה והמוצלת. ג’ורג’ הניח את המגש מעט בגסות, וטיפה של תה הכתימה את צדודיתו של מקטורן האדון. “אתה עבד חסר תקנה, מגושם, וחסר…” האדון לא סיים את מילותיו וג’ורג’ החל להחזיר לו רהב מילולי: “אדון, אין לך זכות לדבר אלי ככה! בן חזירה שכמוך..” האדון הפסיק לדבר והוציא את שוט הרכיבה שלו. הוא הכה את ג’ורג’ כל כך חזק, שג’ורג’ היה צריך לזחול על הקרקע כדי להגיע למיטתו שבמגורי העבדים.  ג’ון הביט בו בתמיהה- “מה קרה לך?” ג’ורג’ ענה “עשיתי כמו שאמרת וקיללתי את האדון! אותי הוא הכה!” ג’ון הביט בדאגה מעושה ואמר: “לא קיללת אותו במקרה בפניו נכון? אני קיללתי את האדון כשהייתי מעבר לנהר, בשליחות, והאדון היה במרחק, באחוזה. אתה טיפש גמור שקיללת את האדון בפניו!” ג’ורג’ קלט את המסר, וזכר את השיעור, אבל מעל הכל הוא לא שכח את הטינה.

שנה עברה, וג’ורג’ לא ריכל, ולא העביר מידע על העבדים לאדון ונראה כי הוא למד את השיעור שלו. יום אחד הוא בא לג’ון: “אתה לא תאמין מה עשיתי היום!” ג’ון חייך: “לא קיללת שוב את האדון בפניו אני מקווה!” שניהם צחקו. “לא, אני אף פעם לא אעשה את זה שוב, אבל היום הסתכלתי מתחת לחצאית של הגברת.” הפנים של ג’ון איבדו את חיוכם באופן מיידי. “יהרגו אותך אם רק ישמעו שאתה מדבר ככה!” ג’ורג’ המשיך לחייך. “אף אחד לא הרג אותי ואף אחד לא יהרוג אותי. הבטתי מתחת לחצאית של הגברת בדיוק כמה שרציתי, והיא לא אמרה כלום, ואף אחד לא אמר כלום.” ג’ון ידע שיש כאן משהו מסוכן, אבל הוא לא יכול היה לעמוד בפיתוי. יום אחד, אחרי השיחה עם ג’ורג’ הוא ראה את הגברת יושבת על המרפסת ולוגמת משקה מנטה קריר מכוס כסף, מנופפת במניפת משי סינית ולבושה בחצאית שכבות בגוון וורוד חיוור שבחיוורים. ג’ון הלך לאט, לאורך המרפסת. רגלה השמוטה של הגברת חשפה את מה שמתחת לחצאית, והוא השתמש בכל היכולת שלו ללכת בצורה איטית ולהציץ מתחת לחצאיתה. הגברת צרחה בקול כל כך חזק, שאבות אבותיה היו קמים מקברם, אם הם היו קבורים ברדיוס של מאה קילומטרים משם. האדון הופיע עם מבט רושף בעיניים, והכה את ג’ון כל כך חזק שהוא אפילו לא היה יכול לגרור את עצמו למגורי העבדים, ועזרו לו להגיע לשם. ג’ורג’ ראה את ג’ון מזיע ומדמם על הריצפה, ושאל אותו. “מה קרה לך?” ג’ון ענה בין נשימה אחת לאחרת: “הלכתי והצצתי לגברת מתחת לחצאית, זה לא מה שאמרת שאתה עשית?” ג’ורג’ צחק “כן, אבל לא אמרתי שהגברת לבשה את החצאית בזמן שהצצתי. החצאית הייתה תלויה בארון באותו הזמן! הו ג’ון! מי הטיפש עכשיו?”

הערות: אני הכרתי את ג’ון בגלל צמח מאגי בשם שורש ג’ון הכובש. הוא מופיע הרבה פעמים בספרות וודו והודו, אבל אף פעם לא יצא לי לדעת מי זה אותו ג’ון הכובש. דיברו עליו ברשת אבל הסיפורים שלו, למרבית הצער נעלמו מהפולקלור המקומי והייתי צריך לחפור כדי למוצאם לפני חודשים מספר, השגתי ספר שאיגד חלק מסיפוריו של ג’ון. בחרתי לתרגם את זה ואתרגם עוד אחד בעתיד. ג’ון הוא דוגמא מופלאה לאיחוד בין שתי אלוהיות, אפריקאית ואמריקאית ילדית. הוא גם אשו, לגבה, אלגואה התעלולן ממוסרת היורובה והוודו של בנין, טוגו וניגריה מחד, אבל הוא גם ביטוי מושלם של רוח הקיוטה, התעלולן האינדיאני, ג’ון מצליח להשיג את מטרתו ולהשתיק את ג’ורג’ בצורה המזכירה את אשו מאוד אבל הוא מועד על הטריק שלו עצמו ובצורה חמורה מאוד- מה שמאפיין דווקא את הקיוטה. השורש אגב, משמש ללחשי חיזוק, הגנה והצלחה כללית. “זה השורש שג’ון השתמש בו כדי לשרוד את העבדות, אז מה זה בעיה קטנה כמו שיש לך היום בבנק?”

ארדן,

של הגן.

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2014-08-22

“

ברשומה זו, אתאר בקצרה את הצורה שבה אני רואה פולתאיזם אקלקטי נכון, ואני מנסה בעצם לתת את מערכת החוקים שבהם ראיתי שזה עובד עם הזרימה הטבעית של האנרגיה והטבע:

1. האלים הם אלים. כוחות טבע שהאדם מכניס לתבניות ולצורות בתודעתו. כולם מגיעים מתרבות מסויימת שסגדה להם בצורה מסויימת. בין אם התרבות מתה (וזה מאוד פופולארי היום לשאול אלים מתרבויות מתות) או חיה, יש לקרוא ולחקור איך אותו אל או אלה נסגדו בעבר. אותם קשרים רוחניים שנוצרים ב”תקשור” אינם מספיקים. להסתובב ולומר שאת כוהנת של הקטה, מבלי לערוך סעודות הקטה ליליות בחגים שלה, זה פשוט עלבון לאלה ולא ייגמר טוב, מניסיון.

2. האלים הם אלים. האדם לא משתמש בהם, האדם אולי סוגד להם, משתחווה אליהם, מכיר בכוחם האין סופי, אבל הם לא עבדים שלו. אותו לחש של אפרודיטה שאמור לעשות אותך יפה? מה נתת לאפרודיטה כמנחה עבור היופי שלך? אפרודיטה ידועה כאלה מאוד מאוד דורשנית- ויש הרבה מאוד סיפורים על בני תמותה שלא שילמו מספיק עבור ברכותיה- וסבלו נוראות. אז כאן רצוי לעמוד על טקס.

3. האלים הם חלק ממערכת שלמה- בין אם היא שרדה בשלמותה או לא: זה לא משנה אם אתה נדבק לאלה אחת. ברגע שאתה פוליתאיסט או פגאני, אתה צריך לזהות את מערכת הקשרים שלה בפנתיאון כדי להבין את מכלול הפונקציות הכוחות שלה ובעצם להבין את תחום סמכותה. ככל שהשנים מתקדמות, ככה נוצר קשר עם אותם אלים מאותה תרבות או אחרת- בגלל הצרכים המורכבים של האדם, ומערכת היחסים היותר מורכבת שלו עם הטבע.

4. גם הפוליתאיסטים הקדומים היו אקלקטיים (אוספים ובוחרים ומגדילים את הפנתיאון) קצת קשה לא להיות כזה כשיש אל לכל נהר, אגם או עץ- אבל, האיסוף כלל הכשרה בארץ המקור, לפני שהפולחן קיבל טעמים מקוריים: כן, אפשר לשים על מזבח אחד את אוזומה היפנית וסובך המצרי- אבל חשוב מאוד לדעת שסובך מקבל מור, ואוזומה מקבלת תערובת של סנדלווד וכורכום.

5. דעו את המנחות שלכם! המנחות הן לא בשביל האלים, אלא בשבילכם. עבור מעט אהבה והשקעה כל הכוח האלוהי הזה יבוא לקראתכם: יש שלושה סוגים של מנחות: מנחות יומיות, מנחות מזון וקורבן. המנחות היומיות משרתות לחזק ולערוך טקס ברמה היומיומית- ולאו דווקא מגיעות עם בקשות מיוחדות מלבד התפילה הרגילה. אלה שאליה אתם סוגדים באופן קבוע צריכה לקבל מנחת קטורת לפחות פעם בשבוע כדי לייצג את הקשר החי שלכם איתה. (רצוי קטורת שהיא קיבלה באופן מסורתי, ביום המסורתי שלה בשבוע שיכול להתכתב עם המספר שלה). מנחות מזון דורשות מאמץ והכנה לבקשות רגילות: ביקשתם מאפרודיטה יופי? הכינו לה נסך חלב עיזים מחומם עם דבש. קורבן, מגיע בחגים, או כאשר יש בקשה מיוחדת מן האל: דבר זה דורש שמשהו ימות עבור ההאכלה של האל- היום לרוב אנחנו קונים את הבשר אצל קצב או בסופר, אז אפשר להכין את זה כך. דגים, בקר ועוף לאלים לפי מה שמסורתי.

6. מנחות לא מסורתיות? תלוי. אם את סוגדת לאל הזה יותר משנה- אז כבר אפשר לומר שאת מכירה אותו מספיק כדי להבין את צרכיו ורצונותיו. מנחות לא מסורתיות יבואו בנוסף למנחות המסורתיות ולא במקומן, אלא אם כן כבר הגעת לדרגת כוהנת והחלטת שקרנונוס בגילגולו הישראלי מעדיף קטורת נאג צ’מפה על פני כל סוג אחר של ניחוח וקיבלת אישורים לכך באמצעות אורקלים אובייקטיביים שונים.

7. צרו דיאלוג על סוגדים מנוסים מכם- אם הדת שלכם חיה, כמו וודו, בודהיזם טיבטי או הינדואיזם- המידע קיים ממאמינים שנחנכו לדת הזו. דיאלוג עימם יכול לעשות רק טוב.

8. אם אתם סוגדים לאל או אלה מתרבות קיימת, כבדו את התרבות והאנשים שלה: זה פשוט מרתיח אותי שמישהו אומר שהוא הולך ללמד וויקה כאשר הוא לא שייך לשום זרם וויקאני מוכר. זה לא דבר רע להיות פגאני אקלקטי. זה לא דבר רע לא להשתייך למסורת מבוססת כלשהי, אבל ברגע שהאלה שלכם היא אלה ספציפית, אנא התייחסו בכבוד הראוי לתרבות שממנה היא מגיעה ולפולחן הנכון שלה.

9. ידע שמגיע מספרים מכיל פחות מארבעים אחוזים מהחומר שאתם צריכים לדעת. ידע על פולחן לאלה השייכת לעם או תרבות שלא שרדו בצורתה הקדומה, לרוב לא ימצא בספרים של ללווין. צריך לחפש ספרי היסטוריה, תרגומים, והרבה טקסטים קשים לעיכול. מידע מאנשים חיים על דת חיה יותר חשוב מטקסטים פעמים רבות. בדתות מתות אין הרבה ברירה.

10. הקשר של מכשפה עם האלים ושל פוליתאיסט א-מאגי עם האלים הוא שונה: בקשר של המכשפה יש יותר גמישות, אבל אתה מכשפה כאשר קהילה של אנשים מגדירה זאת, לא אחרי שעברת שני קורסים וקראת עשרים ספרים על כישוף.

11. האלים הם נגזרת של הטבע, והם ה-טבע. דברים עובדים עם חוקים טבעיים. פוליתיאיזם נכון הוא פוליתאיזם טבעי. טבע הוא לא רק הפרא, או חורשת קק”ל.יש גם טבע עירוני וטבע אנושי. אין טבע חשוב יותר או עליון יותר על טבע אחר. בעידן שבו המזגן מגדיר את מזג האוויר, ומצב החקלאות לא הורס או בונה אותנו- יש עוד יותר להיתמך על הידע שמתקבל מן האבות הקדמונים- הם הכירו את האלים בסביבה הרבה יותר בראשיתית ואת התמצית שלהם. הסיפורים והמיתולוגיות השונות מסבירים את מערך ההקשרים הסבוך הזה. הכירו את המיתולוגיה שלכם!

12. אתם חושבים שברגע שהפניתם פנים למונותאיזם או לדת הבסיס ממנה האנשים שלכם הגיעו, אז בעצם עברתם הלאה- אך לא זה המצב. מצב הסגידה הראשוני שלכם שונה ברגע שהתחלתם ללמוד תנ”ך בכיתה ב’. זה לא יעלם בקלות. גם אחרי שחשבתם שניקיתם הכל, ואתם עשר שנים בדת אחרת, פתאום אתם תגלו משהו שנשאר. זה בסדר, זה השורשים של האבות הקדמונים שלכם. אבל המודעות לזה צריכה לאפשר פתיחות לדת הפוליתאסטית שלכם- הסוד הוא- במקביל, לא במקום.

13. דעו שחלק מהסיבה מדוע אנשים אוהבים לשאוב מדתות מתות זה בגלל שמאוד “כיף” להכניס רעיונות חדשים (נכונים או מטופשים) בעקרונות ישנים על בסיס הזדהות, מבלי שיש כוהנים חיים שיריבו איתכם על זה. (והם, שעושים את הטקסים נכון ונחנכו, תמיד יהיו הצד הצודק בוויכוח). אל תהיו האנשים האלה.

14. דוגמה מעניינת לעיוות של דתות חיות היא ה- Core Shamanism: אצל ילידים אמריקאים, בשבטים שונים יש מסורות שונות מאוד של מערך אמונה. בשנות השמונים לקחו את עקרונות הבסיס, הפשיטו אותם מ”עומס” תרבותי ועשו את זה קל לקורא המערבי לקרוא וללמוד. זה מאוד נחמד, אבל ה”עומס” התרבותי, לא רק מעניק כלים והגנות לשאמאן, אלא מהווה את מרבית הכשרתו. האם תהיתם פעם, מדוע יש נהירה לשאמניזם אינדיאני שבחלקו כבר נכחד, ולא נגיד לדתות שהן שאמניסטיות ומהוות דת מדינה כמו בסין, יפן וקוריאה? טקסטים רבים נכתבו על הדתות הללו וחניכה ולימוד מסורתי זמין. זה לא רק מחסום שפה. (רמז, קיראו את הסעיף הקודם).

15. דת היא לא דבר חופשי. אי אפשר לעשות מה שרוצים. להיות פגאני או פוליתאיסט או אנימיסט זה להיות אדם דתי. זה דורש מיומנות גבוהה ומחשבה ביקורתית לזהות את מנגנוני השליטה של הדת, (ביחוד דת מדינה) וזה דורש מחשבה חופשית לדעת לעקוף אותם, ולהוסיף או להסיר אלמנטים ממנה.

ארדן

של הגן והאלים.

“