פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-02-27
“
כצרכן רעבתני של תרבות פופולארית, וביחוד כזו שקשורה למכשפות ותורת הניסתר, אני לא יכול להתעלם מהתרומה של “באפי ציידת ערפדים” על הצורה והאופן בה הסידרה השפיעה על הדרך בה מכשפות מיוצגות בעידן הנוכחי. אני לא היחיד שטוען כך, אגב: יש כבר מאמרים אקדמאים שמדברים על ווילו בתור אייקון פמיניסטי וכזה שקידם את הגירסה האמריקאית של הויקה באותה התקופה (שנות ה-90 ותחילת שנות ה2000), היעוץ המאגי האסטתי של התוכנית היה שלם ביותר, ואורח החיים הלסבי של טרה ווילו כבנות זוג מכשפות פשוט הפך זה מכבר לקלישאה. ועם זאת, המאגיה של באפי פשוט מרתקת אנשים עד היום.
ג’וש ווידון לא חסך במחקר שלו, ולא צפינו רק במאגיה סימפטטית פשוטה ורגילה, אלא מאגיה אלוהית, דתית שמאפיינת את הדתות הניאו פגאניות גם היום- באופן בו קוראים למגוון אלים ואלות אשר בינהם הרבה כאלה שנבעו מהדמיון הקודח של וודון, אבל חלק שנסגדים כיום על ידי ניאו-פגאנים ממסורות שונות. למשל קוראים לאלה הקטה לשינוי צורה (באפי הופכת כך לחולדה בפרק אחד, וווילו מנסה לשנות את מינו של גבר לאישה באמצעותה בפרק אחר. הלחש השני נכשל, כי זאנדר מבלגן את הגבישים של ווילו, וזו צעקה עליו “הקטה שונאת את זה!”). האישיות של החבורה כולה מוחלפת על ידי האל יאנוס, האל הרומי של הכניסה והיציאה על ידי דיסקורדיאני- וכן, הזרם הדיסקורדיאני הסוגד לכאוס קיים גם בעולם הפיסי. וכמובן, בעונה השישית, קוראים לאלה לת’ה למחוק את זכר המריבה הרומנטית של טרה באמצעות שימוש בצמח שנקרא “הדרדר של לת’ה”. (Lethe’s Bramble). ווילו משתמשת באותו הדרדר ללא הצלחה לנסות לגרום לבאפי לשכוח את דבר מותה וחזרתה לחיים כי התברר שבאפי הייתה בגן עדן, והחזרתה לעולם הפיסי גורמת לה סבל רב. האמצעי הזה לשינוי ואונס זיכרון של אחרים מסמל את הנפילה של ווילו לעולם האפלה של המאגיה. כבר קרה שנשאלתי מספר פעמים האם יש “דרדר לת’ה” בעולם הפיסי שמחוץ לסדרה. הנה תשובתי.
דבר ראשון, עלינו להבין כי לת’ה היא אלה יוונית אמיתית. היא הפרסוניפיקציה של אחד מאפיקי נהר הסטיקס, האשד החמישי שלו שגובל באליזיום- גן העדן ומשכן הצדיקים. המתים הצדיקים היו נדרשים לשתות מימיו כדי לשכוח את חייהם הארציים ולהכין את עצמם לגלגול נשמות. בתור אלה היא הייתה אלת השיכחה והאבדון. היא בעצם ביתה של אריס (דיסקורדיה), אלת הריב והמדון. היא מתוארת כבעלת שיער שחור כליל, ולבושה בשמלה כסופה והיא אחת מהאלות הבתולות. באחת מכתות המסתורין של יוון דובר על אשד סטיקס שישי,המקודש לאלת הזיכרון מנמוזין: הכת האמינה שאנשים יוכלו לבחור, אם יחנכו אליה, מאיזה נהר לשתות, נהר השיכחה של לת’ה או נהר הזיכרון של מנמוזין.
מדוע הקוסמולוגיה הזו בכלל חשובה למכשף המודרני? אחד הדברים המשותפים במאגיה היום היא שיש חלוקה לקטגוריות, או התכתבויות. גם המכשף הטקסי במקדש שלו, וגם מכשפת הכפר, מתייחסים לאותם כוחות הטבע בצורות שונות. רק שהמכשף יחזיק בשרביט הלוטוס בחלקו הכחול כדי לקרוא לאנרגיה של יופיטר כדי לזמן ממון שיאפשר לו לממן את הספרים והתענוגות שלו, והמכשפה תשרוף לבונה ועלי בזיליקום לאותה המטרה בדיוק. האנרגיות הן אנרגיות של כוכבי הלכת יופיטר וונוס, יסודות המים ואדמה. אבל זה לא מה שמשנה כרגע. גם זיכרון ושיכחה הם מן הכוחות הללו. וכמו הרצון הבלתי מתפשר של המכשף או המכשפה לשלוט באותם כוחות למטרתו, כדי להיטיב או להרע, גם לכוחות האלה יש מקום במאגיה גבוהה ועממית. כן, יש צמחים שגורמים לשיכחה, וכן ניתן להשתמש בהם כדי לשכוח, להשכיח ולשלוט בתודעה האנושית ובעצם, בהיסטוריה האנושית שהיא בעצם סך הכל סיפור, זיכרון.
אז למה יש שימוש בסוגת מאגיה זו? ברמה המעודנת ביותר, לעזור לאנשים להתמודד עם טראומה, להחלים מ”הלם קרב”. לתת לאנשים את היכולת להמשיך הלאה ולעזוב את העבר האמיתי או המדומיין מאחוריהם. אבל לא חייבים להפעיל כישוף שכזה רק על אדם אחד. כבני אדם אנחנו מאוד אוהבים לפשל, לטעות ולהביך את עצמנו. מה היה קורה אם היינו יכולים לגזור את הסצינה המביכה ולדאוג שכולם ישכחו ממנה? ומה עם נקמה- מה עם להשכיח מהאויבים שלנו את זיכרון העבר וללכוד אותם באותה שגיאה שוב ושוב באמצעות לחש אפל שנישא על גבי הרוח? אלו שימושים מתקדמים של סוגת המאגיה הזו, המזהה כי זיכרון ושיכחה הם כוח טבע כמו אוויר, אדמה אש או מים.
יש כמה צמחים שעובדים באופן הזה, אבל מי שמככב כרשימה הקצרה הזו היא הרקפת. מדוע? מכיוון שהתפרחת שלה מזכירה כנראה את הלהבה הסגולה של פלוטו המכלה כל דבר בעולם הפיסי או המאגי. אולי בגלל שהפקעת רעילה ואפשר לייצר ממנה סבון ששוטף את העבר. קריספיל מציין כי “הנשים במגזר הערבי מוהלות בחשאי אבקה שהופקה מפקעת הרקפת, בתוך כוס הקפה של הבעל- על מנת להגביר את תשוקתו המינית… ועוד שימושים מאגיים שונים.” בספר צמחי המרפא של ארץ ישראל, עמוד 24. קנינגהם מציין כי הצמח מקודש להקטה, וטוב לכשפי אהבה ו”התגברות על אבל וצער מהלב”. אבל ספרים אחרים, כמו “אוסף המאגי של צמחי המרפא” של פול ביירל מדגיש אך ורק את השימוש שלו בכשפי אהבה. אפשר אבל קשה להשיג שמן אתרי של רקפת, והוא גם קיים בתעשיית הבשמים לשימוש לבישום חיצוני במידה ויש צורך להשפיע על אנשים חיצוניים. טיפה במטפחת תעשה את העבודה. אני מעדיף לגדל את הרקפות שלי לבד. שנה שעברה קניתי שקית עם עשר פקעות של רקפות. טמנתי אותן בעציץ גדול בגינה. כאשר אנחנו מגדלים ומטפחים צמחים מאגיים משלנו הרוח החיה שבהם מוקירה תודה ומעניקה לנו כוח מאגי נוסף. התמונה הראשית היא של התפרחת הראשונה של השנה. הכוח של הרקפת לשנות את הזיכרון ולערוך מניפולציה לתודעה האנושית שם אותה בקטגוריית- דרדר לת’ה האמיתי.
צמח נוסף, שמוצע על די פול ביירל, הוא צמח הכדנית. הוא מציין שמוד גריבס, שכתבה את ספר ההרבליזם המודרני בשנת 1931- הוא הצמח ששימש להכנת השיקוי המיתולוגי Nepenthes distillatoria של המיתולוגיה האסייתית. הצמח הוא הבסיס לשיקוי שלפי כותבים יוונים ורומים גורם ל”שיכחה של צער וכאב”. פול ביירל מציע לגדל את הצמח בבית שיש בו אדם אחד או יותר שיש לו טראומה או קושי לשחרר את העבר. כל זבוב או חרק שטובע בעסיסו, מסמל חלק מהעבר שיש לשחררו. לא ברור לי אם הצמח ניתן לזיקוק או לצריכה פנימית, את החקר הזה אשאיר לקוראי הנאמנים.
ארדן,
של הגן.
“