פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-06-03
פעם אחת לפני שנים רבות ובמימדים רחוקים ומוזרים הייתה המלכה קליהרנה של אנשי הצפון מרקדת ביערות העד של ארצה. אותו הזמן האנשים והטבע חיו ביחד והרמוניה שררה בממלכה. המלכה קליהרנה, (קלי בקצרה) מאוד אהבה לקרוא וללמוד כל כתב יד שנקרא בדרכה. מספרים קלילים של סיפורי משרתות- ועד גרימוארים אפלים שמכילים סודות מהקבר. את כל הספרים היא הבינה. מהשכבות הצפויות שלהם ועד המעמקים הניסתרים שאפילו הסופר לא היה מודע שקיימים. ספרים וכתיבה הייתה אהבתה הגדולה ביותר של המלכה. גם יופיה היה יוצא דופן בנדירותו- שיערה השחור היה גולש מעל כתפיה במחלפות משי שדמו לנהר- עינה היו עמוקות ואפורות כמו נהר קפוא וכולה הייתה אמירה של יופי ועדנה.
עברו שנים והמלכה הייתה מאושרת. אנשי ממלכתה אהבו אותה כי היא שלטה בהגיון ונתנה ידע לכל דורש. אף אחד לא הטיל ספק שהיא המלכה המתאימה. אפילו הכוהנים שמו אותה בראשם כדי שתעזור להם לפרש את אמירות האלים. אבל יום אחד חלק מהאנשים החליטו שהם פורשים מהשבט. המלכה העתירה עליהם מתנות ושפעה ושלחה אותם לדרכם.
השבטים חיו לאחר מכן בשלום נצחי והשבט שעזב את ממלכת היערות והנהרות עבור המישור הקריר החל לבנות עיר.
אחרי מאתיים שנים העיר הפכה מרכזית וגדולה. אבל אנשים העיר התנתקו במידה מסויימת מאנשי היערות, והמלכה נשכחה, מלבד כמה סיפורי ילדים ושירים. יום אחד משלחת מהעיר באה לצוד ביער. אחד האנשים ראה את המלכה שרה והוקסם מיופיה.
“מהיכן אתה נער?” שאלה כי הייתה זקנה וצעירה כאחד, וקיימת נצח.
“אני מהעיר…” ענה הנער.
ואחרי הכרות קצרה המלכה סיפרה לו סודות של היער: מה ללחוש לדוב ישן כדי שלא ירגז, היכן רועים חדי הקרן הכסופים… ועוד. והיא שאלה את הנער על העיר. ואז הוא סיפר לה על הספריה הגדולה. שביב של אור חלף בעיניה שהיא שמעה על הספריה.
הספריה נבנתה על ידי הארכמאגים שהרשו רק לחכמים ביותר להכנס לתוכה. כולם היו רשאים לנסות. אבל המבחן היה קשה ביותר. בשער עמד שד אדום ובן אלמוות שהיה קשור לספריה בלחשים נצחיים ובלתי ניתנים לשבירה. השד שאל שלוש שאלות מסובכות וקשות, ועל שלושתן צריכים לענות. בספריה יש את האוסף הגדול של הכתבים שאי פעם נכתבו בממלכה. המלכה החליטה שהיא מגיעה לעיר. היא נזכרה בלחש שכלל זרעי פשתה ודמעת שדון, היא השתמשה בו כדי לקבל את יכולת התעופה. היא הגיעה לעיר שבה מראות כאלו היו רגילים לחלוטין. קליהרנה קיבלה מבטים מצודדים מפשוטי עם וארכמאגים כאחד- הרי יפה הייתה מבלי שיעור. העיר הייתה יפה יותר מכל מה הנער אמר. הרעשים של מוכרי הפירות המסוכרים, מיצי האפרסקים וקוסמטיקה היו יפים כמו סיפור או שיר. ובמרכז העיר עמד מגדל הספריה הרם. הוא היה אפלולי ועיצובו כלל אבן צהובה ללא רבב או סימן שנוצרה ביד אדם. ושם, בדד עמד השד. ברייה עשויה אש וניבים. עורו אדום ובוהק כמו ברזל בנפחיה, טופריו לבנים כמו בהט… ישות מרשימה ומפחידה. והמלכה בלי פחד פנתה אליו. השד שאל שאלה ראשונה שכללה ידע בשפות שנשכחו. והמלכה ענתה נכונה. ואז השד שאל אותה שאלה באמנויות המאגיות העדינות, והמלכה ענתה נכונה. אבל אז השד שאל אותה שאלה במתמטיקה. המלכה פערה את פיה. היא לא ידעה מתמטיקה. המלכה בפעם הראשונה באלפי שנים בכתה בכי מרורים. אצילי העיר כמובן הציעו את טובי המורים ללמד אותה מתמטיקה, אבל כאילו להתריס זה היה המקצוע היחיד שלא נכנס במוחה. היא תיעבה כל דבר שקשור בו. והארכמאגים לא היו מוכנים להכניסה לספריה לולא ענתה על השאלה האחרונה. אחרי שבעים שנה של לימודי מתמטיקה כושלים המלכה נכנעה. היא אמרה מילה סודית ונעלמה מעל פני האדמה. לאן אתם שואלים? אני אגלה לכם.
באחד מהמישורים של העולמות אחרים, הרבה מעבר לאסטרל יש טירת זכוכית. הטירה עשויה מזכוכית בהירה שזורחת באור פנימי. עד היום לא יודעים למי הטירה הייתה שייכת. היא הייתה קיימת זמן רב וישנן השערות שהטירה הייתה שייכת לישות שמתה, אולי אפילו לדרקון הנחשי תיאמת, שבמותה נולד העולם. (אם תהיו מכשפים או מכשפות רבות עוצמה- לכו לבדוק אותה. היא עדיין עומדת על טילה.)
המלכה עברה לטירת הזכוכית ושדוני השעון שירתו אותה. האכילו אותה במרור והשקו אותה בדמעות. נצח ויום בכתה, עוברת על החומר המתמטי בראשה ושונאת כל חלק ממנו. מתמטיקה עבורה הייתה דבר נאצה, כמו ברזל לפיות. כל המהות המתמטית הייתה נגד נפשה שהייתה אד קל של חוסר מהות. ובסוף, בלעה דמעותיה ולמדה את כל החומר מחדש. ובסוף, היא הבינה. היא הייתה חצי ממה שהיא הייתה בעבר וכמעט נעלמה לחלוטין מעל הקיום, אבל היא הבינה את המתמטיקה. היא הגיע לעיר שכבר לא עמדה שם. בעיי חורבות, רק המגדל שרד, והשד מולו. הלחש של הארכמאגים שרד הרבה אחרי מותם. היא ענתה על השאלה האחרונה. ואז הגיע אור גדול. גם היא וגם השד נעלמו.
אף אחד עד היום לא יודע לאן המלכה נעלמה, ובטח לאן השד נעלם, אבל זקן הממלכה, שהוא אלון עתיק שזוכר את המלכה עוד מילדותה אמר :”המלכה הייתה ישות כמעט שלמה. וכשהיא למדה את הדבר היחיד שחסר לה, היא הפכה מושלמת כלכך, ששלמות כזו כבר טהורה מידי לעולם שלנו.” אבל זקן הממלכה לא ידע להסביר מה קרה לשד. וזו נשארה תעלומה עד עצם היום הזה.
ארדן.