Category Archives: תפוז

תה מנחה פשוט לימיה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-12-29

1. כמות תה איכותי לליטר וחצי מים. אני השתמשתי בתה אוסיולוק קוריאני בשם “חוף האלמוגים”, אבל גם תה סיני עם כריזנטמות מאכל מתאים. בהיעדר, פשוט תה טוב.

2. שלוש מנות סטיביה להמתקה.

3. ארבע כפיות סוכר לבן

4. שלוש כפות דבש איכותי

5. כוס של אלכוהול מאכל נקי לשתיה

6. מים נקיים למילוי הבקבוק.

 

הוראות: לחלוט ולסנן את התה, להוסיף את הממתיקים למים החמים ולבחוש. להכניס לבקבוק, יחד עם האלכוהול והמים, לסגור היטב ולקחת לחוף. כרגיל, שלוש המנות הראשונות הולכות לאשו, והשאר לימיה וכוחות הים, הלידה, הריפוי ושימור החיים.

מכשף או שרלטן? טיפים

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-12-13

הרשומה הבאה כתובה במין זכר אבל רלוונטית לכל המינים והמגדרים. כיצד להבדיל מכשף משרלטן? אירועים אחרונים ברשת, ובאופן כללי מעלים תמיד את השאלה כיצד ניתן לקבוע אם מכשף הוא שרלטן או אדם שניתן לסמוך עליולעזור לפתור בעיות או שלא. למען האמת קשה לדעת האם וכיצד ניתן להיעזר במכשף מקצועי מכיוון שהידע של האדם הממוצע בכשפים הוא קטן מאוד, אז קל להרבה רמאים ושרלטנים לבוא ולטעון שהם מומחים גדולים ובסופו של דבר לשדוד את כספו ואת תקוותו של האדם. קל מאוד גם לעשות כסף קל עם רשת האינטרנט כאשר האנשים לא רואים את האדם שעומד מולכם. לכן, כתבתי מספר טיפים ועצות שעשויים לרמוז על האמת מבעד הינומת האשליה והשקרים. בסופו של דבר, האינטואיציה וההחלטה היא שלכם.

1. מה ההשכלה של המכשף? שאלה מאוד מורכבת. למאגיה וכישוף יש זרמים. כישוף הוא לא דבר אוניברסלי שמנותק מהשפעות תרבותיות, אבל כדי לעסוק בכישוף ברמה שמאפשרת עזרה לאנשים, לרוב יש צורך בידע שהוא יותר מידע מסורתי שמועבר מפה לאוזן בצורה של פולקלור. אם המכשף לא יודע לענות על הזרם והמורים שלו, כנראה שהוא לא: 1. מכשף בכלל, או 2. מכשף ברמה שמסוגל לתת טיפול לאנשים אחרים. למעשה רוב המכשפים אינם מטפלים באחרים כלל וכלל.

2. “מאה אחוז עובד!!! מאה אחוזי הצלחה, הנה תקראו סיפורים של מטופלים שלי שקיבלו בדיוק מה שהם רצו!!” שום דבר לא מאה אחוז עובד לפי המתכון. גם אם יש לחש מנצח ומכשף משכיל, יש סיכוי שהטיפול או הלחש לא מתאים לכם (אם מדובר במכשף שמשתמש רק בתבנית קבועה אחת במקום להתאים טיפול למטופל). צריך להתייחס לכישוף כמו טיפול. כמו ששום רופא לא יכול להבטיח הצלחה בניתוח מאה אחוז, ככה גם מכשף לא יכול.

3. “הצלחה מובטחת, אחרת כספכם יוחזר!!” או, “שלמו לי רק אם עבד!!” הזמן של מכשף עולה כסף. גם החומרים, והמנחות. אם הטיפול לא עבד, ניתן להגיע להסדרים עם המטופל, אבל המכשף לא יכול לקבל חזרה את כספו על החומרים והזמן שלו, והאכזבה שייכת גם למטפל וגם למטופל. המשפט הזה של אם לא תהיו מרוצים כספכם יוחזר, הוא בעצם משפט של אדם שלא עושה כלום בשביל ההצלחה, אז אין לו מה להפסיד. השני, שכבר נתקלתי בו- “שלמו לי רק אם עבד”  הוא הימור בטוח. אם היה לכם מזל והבעיה שלכם נפתרה מעצמה, השרלטן מקבל את הכבוד. אם לא, אז הוא לא מפסיד כלום. בכל מקרה, אלה משפטים שמראים שההשקעה באקט המאגי עצמו היא אפסית.

4. מחיר זול מידי, או יקר מידי. המכשף צריך להיות מסוגל להסביר את המחירים של הכשפים שלו. האם הם כוללים רכיבים אקזוטיים או פשוטים, מנחות לרוחות אלה ואחרות- ניתן לשאול אילו, וכיצד המחיר מחושב. לחשים פשוטים יכולים לעלות כמה מאות שקלים, לחשי אהבה שליטה ואחרים כמה אלפים. אבל אף פעם לא עשרות אלפי שקלים, ובטח שלא מאות אלפי שקלים. לרוב מכשף מקצועי יכול להציע אופציות זולות יותר או יקרות יותר לעזור לאדם עם שינוי ביכולת של הכישוף לעבוד עבור הסיטואציה הקיימת.

5. אין תמונות, אין רשומות, אין מידע על האדם, אין שום סימן שהוא בכלל עושה טקסים או מאגיה. אוקי, בזמן שאנחנו חיים בעידן מצולם מתועד או אינטרנטי, יש שקיפות מסוימת בחיי אדם. למרות שמאגיה היא דבר חשאי יחסית, אם אדם בוחר להיות מכשף מטפל הוא צריך לוותר על חשאיות במידת מה. זה לא אומר שיהיה אוסף תמונות בפייסבוק בהכרח, או בלוג שמתקיים כמה שנים טובות, אבל יהיה משהו שמעיד על היותו מכשף. כמה תמונות באינסטוש אולי? משהו?

6. אין שימוש בכלי חיזוי כדי לוודא את המצב ואת הצורך. האם כישוף האהבה שלכם קיים באותם תנאים שבהם יעבוד כישוף אהבה לאחר? ברור שלא. אהבה זה דבר אינדיבידואלי. מה ששובר קשר אחד הוא לא מה ששובר קשר אחר. ייתכן שגם לא יהיה ניתן לתקן את הקשר באמצעות מאגיה.  שוב, מאגיה אינה אוניברסלית. לפיכך, אם אתם פונים למכשף אין להתפלא אפוא, כאשר המכשף מבקש לעשות בדיקה, או אפילו מבקש סכום מסוים עבורה. גם דבר זה הוא מאמץ שמכלה חומרים, זמן ועבודה.

7. האם תוכלו להיות נוכחים בזמן שהלחש מוטל? אם כן תחת אילו תנאים, אם לא, מדוע?

8. האם המכשף יכול להסביר באופן כללי כיצד המאגיה שהוא מפעיל עבורכם עובדת? האם יש לו יכולת להשכיל ולחנך אתכם בנושא שבו אתם מחפשים פתרון? לא כל המכשפים הם מורים, אבל רובם יהיו מוכנים לענות על מספר של שאלות בסבלנות. תשתדלו לא לשאול את אותה שאלה כמה פעמים, אתם לא חוקרים את המכשף, הוא לא חרק תחת זכוכית מגדלת, הוא אדם שאתם בעצם מבקשים את עזרתו ולו על ידי בקשה לקבלת מידע.

9. האם למכשף יש כתובת? האם ניתן לבקר אותו או את חלל העבודה שלו? חלל עבודה מאגי הוא דבר ניכר ומשמעותי. אם אין חלל להטיל בו כשפים, או אין מקום אחסון לכלים ולחומרים של המכשף, גם אם זה מקום צנוע, ואם האדם מסרב לפגוש אתכם או לתת כתובת קבועה, כנראה שיש לו מה להסתיר.

10. אובססיה בלקרוא לאחרים שרלטנים. אם המכשף הזה הוא היחיד שלא שרלטן וכולם רמאים, אז כנראה שלפחות יש לו נקודת מבט ספציפית מאוד על המציאות- והיא לא ריאליסטית. בזמן שמאגיה לא זמינה לכולם, ולא כולם מראים את אותו היכולת והכישרון שיש למכשף, כולם מסוגלים להפעיל סוג של מסוים של מאגיה. זה בסדר למכשף לא לדעת או להכיר מכשפים מטפלים אחרים. אבל אובססיה לחשוף את כל המתחזים אומרת דרשני.

11. המכשף הזה הוא הכי חזק, הכי גאון, הכי מושלם בסגנון הכישוף שלו. מי שיודע, יודע שהוא לא יודע. באופן כללי גם במאגיה כמו ברפואה, או בישול יש התמחויות. לעיתים המכשף שמומחה בהסרת קללות, לא טוב ביצירת הגנות, או ריפוי. לשאול במה המומחיות שלו, זו שאלה לגיטימית. התשובה הלא לגיטימית היא: “הכול”.

12. המכשף יכול, או לא יכול להפנות אתכם לחומרי קריאה נוספים על המצב שלכם.  מטחורים מדממים ועד בוס מעצבן, נכתבו לחשים ומאמרים מאגיים על הכול. לא נולד המצב הרוחני שהכישוף לא נקרא לטפל בו. הכישוף הוא המקצוע השלישי העתיק ביותר בעולם. זה לא לגיטימי לצפות שהמכשף יחשוף את המתכונים שלו בפניכם, אבל זה כן לגיטימי לבקש מקור למתכונים אחרים. אם אינכם עוסקים בכישוף סביר להניח שהם גם לא יעבדו לכם, אבל אין רע בלהבין לפחות את הסמליות והטקסיות שבמה שאתם הולכים לעבור.

13. אתם לא שותפים לתהליך, המכשף עושה את כול הפעולה המאגית. זה סימן מאוד רע. אם אין קמיע לענוד, צורת התנהגות מסוימת שבה יש לפעול, שיקוי לשטוף עמו את הרצפה ואת הגוף והמכשף עושה את כל הפעולה ללא פעולה מצדכם, כנראה שאתם מקבלים טיפול קלוקל.

כולי תקווה שמאמר זה יקל עליכם לבחור מטפל, מטפלת ומכשפים עבור הצרכים שלכם.

ברוכים תהיו,

ארדן

של הגן.

תגובה למרפאה אנרגטית

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-11-15

חברים יקרים, בהמשך לעשרות פרסומים שהתפרסמו לאחרונה בנושא: החזרת אהבה, החזרת הבעל הבוגד, מציאת אהבה בדרכים לא כשרות. אני פונה לכולם – אסור לעשות את זה, אסור להתערב בחופש הבחירה והזכות הבסיסית שניתנה לאדם ומתוקף כך בעצם מבצע נזק בלתי הפיך.
החזרות אהבה והפרדות אהבה הינן – כישוף לכל דבר!
המושג כישוף אינו זר לחברה אך יש נטייה שלא להתייחס לכך בכבוד ראש. גם רבנים מודעים למושגים כמו כישוף או עין הרעה אך אין ביכולתם להוציא אותם, לרוב יעשה נסיון לעשות כישוף כנגד אך אין זה פוטר את הבעיה ולעיתים אף יוצר בעיה חדשה.
הדרך היחידה להסיר את הכישוף היא לטפל בשורש ולא בתסמינים, לטפל ברמת הרוח של האדם בלבד. לא ע”י קמעות, תפילות, או פעולות נגדיות אלא ידי עבודה אינטסיבית, מעמיקה, ארוכה ומורכבת כמו ניתוח כירורגי .
יש להוציא את כל השתלים שהשאיר הכישוף בגוף האדם. משום שהאדם עודו ניזון מהאנרגיות שהותיר הרע בגופו, גם לאחר סילוקו. תהליך הניקיון מסתיים בחיבור האדם מחדש לגורלו ולמזלו המולד. הסרת כישוף לוקח עד 3 חודשים.
מצורף קטע מתוך סדרת כתבות שערך חדשות 2 חדשות ערוץ 2 ״תעשיית הכישופים והחזרות האהבה״. שם עמדתי כנגד כולם ואמרתי שאסור לעשות החזרות אהבה וכישופים. תודה ל Vardit Goren שלקחה חלק בכתבה.
שתהיה שבת שלום לכולם.

זו הרשומה שמרפאה אנרגטית פרסמה על הקיר שלה. ארצה להגיב משפט אחרי משפט:

“חברים יקרים, בהמשך לעשרות פרסומים שהתפרסמו לאחרונה בנושא: החזרת אהבה, החזרת הבעל הבוגד, מציאת אהבה בדרכים לא כשרות.” יותר מאלפיים שנים כשפים לשליטה בבן זוג או בבעל או באישה, הועלו על הכתב. את רומזת שזה דבר חדש. זה לא דבר חדש. האם זה כשר או לא, זה עדיין בדיון על ידי הסנהדרין (שהיה חייב להכיל אדם אחד שמבין בכשפים) ושלמרבית הצער לא קיים. אין אסור ומותר חד משמעית ביהדות בנוגע לזה. יש דיון בנוגע למה מותר ומה אסור למשל, מותרים קמיעות כתובים אבל לא שקיקי קמיעות, או איזה לחשים מדוברים מותרים ועוד, אבל זהו בערך- ואדם צריך למצוא את עצמו לפי מצפונו בדיון הזה. כמו שנאמר: “צדיק בדרכו יחיה.”

“אני פונה לכולם – אסור לעשות את זה, אסור להתערב בחופש הבחירה והזכות הבסיסית שניתנה לאדם ומתוקף כך בעצם מבצע נזק בלתי הפיך.
החזרות אהבה והפרדות אהבה הינן – כישוף לכל דבר!
בואי ואלמד אותך ס’ היקרה: ההפרדה הקלילה בין כישוף לבין “רפואה אנרגטית” תלויה אך ורק בהקשרים תרבותיים. הרפואה שלך היא כישוף למישהו אחר, ואנשים לא אוהבים שאוסרים עליהם. כשפים יכולים לגרום נזק. אבל גם הרפואה האנרגטית שלך יכולה לעשות נזק. בנוסף, את מרמזת שיש חופש ברירה שלא באמת קיים. אנחנו נולדים, חיים ומתים. מעגל החיים הוא צר ומוגבל. את יכולה לרצות כמה שאת רוצה לאכול בשר דינוזאור או לעוף באוויר בכוח המחשבה אבל אנחנו מוגבלים מאוד. להשתמש בכישוף כדי לנסות לתקן קשר שבור זו בקשה סבירה מאוד, ואם נקרא טקסטים שומריים, מצריים, אכדיים, יווניים וכן הלאה עד אתמול בערב, נגלה שהעניין בכישוף לטפל בדברים הללו חי וקיים. הרצון הזה לגיטימי וזה גם אפשרי, אם כי מסובך ויקר מאוד.

“המושג כישוף אינו זר לחברה אך יש נטייה שלא להתייחס לכך בכבוד ראש. גם רבנים מודעים למושגים כמו כישוף או עין הרעה אך אין ביכולתם להוציא אותם, לרוב יעשה נסיון לעשות כישוף כנגד אך אין זה פוטר את הבעיה ולעיתים אף יוצר בעיה חדשה.צודקת. כישוף הוא דבר עתיק יומין. ורבנים אינם מכשפים. אין מתפקידם לשבור )כישוף הוא פעולה, לא ניתן להסיר פעולה, או לבטל אותה. רק לתקן אותה במידה והיא מזיקה גם אם היא נעשית בכוונות טובות מאוד- כמו ריפוי אנרגטי שהשתבש).

“הדרך היחידה להסיר את הכישוף היא לטפל בשורש ולא בתסמינים, לטפל ברמת הרוח של האדם בלבד. לא ע”י קמעות, תפילות, או פעולות נגדיות אלא ידי עבודה אינטסיבית, מעמיקה, ארוכה ומורכבת כמו ניתוח כירורגי .אז קודם את אוסרת, ואז את אומרת שיש רק דרך אחת ויחידה לפתור בעיה עתיקת יומין. קמיעות ולחשים הם דבר רע. אבל הרפואה האנרגטית שלך היא דבר טוב? היו תקופות בהיסטוריה שבה היו מוציאים אותך להורג כמכשפה לכל דבר. שנאה עצמית היא דבר רע. יקירתי, את מכשפה אם את מתעלת אנרגיה למטרה כלשהי. היכולת לשנות את המציאות באמצעות אנרגיה היא היא ההגדרה לכישוף. כן, צריך לטפל בשורש ולא בתסמינים, אבל יש גם כשפים לזה- גם אם את לא מודעת לכך.

“יש להוציא את כל השתלים שהשאיר הכישוף בגוף האדם. משום שהאדם עודו ניזון מהאנרגיות שהותיר הרע בגופו, גם לאחר סילוקו. תהליך הניקיון מסתיים בחיבור האדם מחדש לגורלו ולמזלו המולד. הסרת כישוף לוקח עד 3 חודשים.
מצורף קטע מתוך סדרת כתבות שערך חדשות 2 חדשות ערוץ 2 ״תעשיית הכישופים והחזרות האהבה״. שם עמדתי כנגד כולם ואמרתי שאסור לעשות החזרות אהבה וכישופים. תודה ל Vardit Goren שלקחה חלק בכתבה.
שתהיה שבת שלום לכולם
.

תודה על הפרסומת שלך לעצמך- וכמות המידע הזעירה שהענקת בהודעה הזו. לא העשרת את חייהם של אף אחד בידע הזה. לא הפנית למקור מידע כתוב אחד שאינו התקשורת הפופוליסטית והתנהגת כמו מישהי שמבינה יותר ממה שהיא מבינה. אני חושב שאולי כמה שיעורי היסטוריה ותרבות יעזרו לך.

על החתום,

מכשף שמבין משהו.

יוון פרק שני: מיקונוס, דלוס וניקולס

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-11-11

לפי המיתוס, זאוס הכניס להריון את הטיטאנית לטו. הרה קיללה אותה בקנאתה-  ושום מקום או אדם לא קיבלו את לטו ואפשרו לה לכרוע ללדת.  שום מקום מלבד אי שומם אחד בשם דלוס. כאשר לטו כרעה ללדת היא ילדה תאומים, את האלים אפולו וארטמיס. האלים הללו הרעיפו את חיבתם על האי ועשו אותו עשיר מופלא ומלא מקדשים, מקום מרכזי למסחר. דלוס העתיקה פרחה למרות שהייתה בעצם קטנה מידי בשביל לתמוך כלכלית באוכלוסייה שלה, והאי  שלא היה יכול לקיים את עצמו מחקלאות או ממקנה, קיבל תהילה שהחזיקה אלפי שנים ומאות שועי עולם עלו אליו.

האנייה עוגנת בנמל – סוף כל סוף. אחרי יומיים של תנודות, יומיים של ישיבה עם קשישים המשחקים בקלפים ועצבנות הדדית הגענו לחוף של האי מיקונוס. שעת הירידה מהאנייה כמובן מתעכבת.  כל תיירי הספינה בצפיפות נוראה: קשישים, מבוגרים וטף נלחצים ליד שער הסגווי ברציף שתיים חיכינו ארבעים דקות. ממש לא רצינו לאחר לסיור החוף שיוביל אותנו לאי המקודש דלוס. ניסינו לברר אם נוכל להישאר זמן נוסף על האי המקודש, אבל הודיעו לנו שפשוט לא נספיק והספינה תעזוב בלעדינו. המדריך, איש גס וצעקני נזף בנו אם עמדנו קרוב מידי למספר המודפס על הנייר שלו. המדריך המקומי התלונן שנפספס את האוטובוס הימי של שעה תשע בבוקר. ובאמת פספסנו אותו. אפונדי רתחה ובצדק שלא יהיה זמן מספיק זמן בדלוס. היא צדקה כמובן, אבל תמיד יש בלגן באירגונים כאלה ובמיוחד כאשר מדובר בישראלים.

אנחנו נעמדים בשמש, אבל יש בריזה נעימה. הנמל מעוטר במעגלים של אבנים הנגמרים בים. בתוך המעגלים סוקולנטים בשם יהודי נודד צומחים להם. אני שם לב כמה הצמחייה והטמפרטורות של יוון מזכירות את ישראל.  מאבטח של הספינה אוסף אותי ואת אפונדי ומציין כי אסור לנו להמשיך לכיוון המעגלים. אני נזכר בכך שאנחנו סוג של צאן שיש לרעות אותו, ולא אנשים עם אינטליגנציה שיודעים שלא לקפוץ לים מהמזח. המדריך הצעקן שלנו אסף את כל האנשים ואנחנו בדרך למיקונוס עצמה בסירה. אחרי נסיעה של כמה דקות, הפלא הקוביסטי של מיקונוס מופיע לפנינו: בניינים לבנים וכיפות כחולות. מיד אנחנו נאספים לסירה אחרת, עוד אוטובוס ימי ונסיעה של שעה, על ספסלי גן מוברגים לסיפון, השמש מכה בעורי ללא רחמים. בדרך חזרה אחד מספסלי הפלסטיק יתמוטט על האנשים שיושבים עליו. הצוות יסתכל עליהם ולא יתרגש. זה קרה בעבר- וזה צריך היה להיות מסר לעתיד להמשך הטיול. אבל על זה נדבר אחר כך.

הגענו לאי המקודש דלוס. האי מדברי הזה כאמור היה מרכז חשוב לפולחן ולדת היוונית. המקדשים שלו בהריסות, והחום המדברי מכה בפנים שלנו. אני מוצא אוצרות כמו צדפי פי כושי, והמון גבישי מיקה ירוקים זרועים באדמת האי. אני תמה כמה נשים טחנו את הגבישים הללו כדי לייצר צללית ירוקה לעיניים?  בעולם העתיק היה אסור לאנשים למות או לגור באי הקדוש. הגופות של אלו שנקברו בו הוסרו ונקברו באי קטן ושכן שהיה בו מקדש להקטה. באי דלוס אין מקדש להקטה.

אני מביט לכיוון אי המוות הקטן, ולרגלי ממתין שרביט. הוא מושלם, הוחלק על ידי הגלים וממתין לידי.  זה יהיה הביקור היחיד שלי את הקטה בכל הטיול.  מכאן אנחנו נתקדם למקדש של אפולו, לשרידים הבלתי נראים לחורשה של ארטמיס ולדקל החי של לטו. כמובן שהדקל הזה אינו הדקל העתיק וזה נשתל בשביל התיירים. אני מהסס לסטות מהמסלול- נדמה לי שכל ההריסות שבקושי מסומנות לא יספקו את רעבוני בידע. אפונדי נפרדת מהקבוצה. אנחנו נפגשים ונפרדים בהתאם לתנועת הקבוצה.  אנחנו מוצאים שברי כדים בבסיס פסל הקולוסוס של אפולו. מעבר למקדש שוכן מקדש תריסר האלים. למרות קבלת האינפורמציה השבורה של המדריך, הממצאים הנמצאים מחוץ לסיור הם אלה שמעניינים אותנו. לכיוון החוף אנחנו מוצאים את המקדש של דמטר- שם אפונדי יושבת לתפילה ומדיטציה.

אני ממשיך לכיוון שדרת האריות המפורסמת- פסלים שמובילים לכיוון מקדש דיוניסוס שהיה מאוד חשוב על האי. זה לא הוסבר, אבל הדמוקרטיזציה של אתונה הפכה את דיוניסוס לאל חשוב מאוד- אל שאינו אולימפי, אל כפרי ועממי ש”פלש” לפנתיאון כדי לייצג את הטיראן שהיה בניגוד למסורת המלכותית, לא צאצא ישיר של אחד מתריסר האלים המרכזיים.  המקדש שלו יוחד על ידי עמודי פאלוס עם תחריטים של ציפורי ציד ודמותם של ארטמיס ואפולו. אני נחוש לגעת בהם. לגעת בפאלוסים זה ברכה ומזל טוב- אני שם אצבע אחת על עמודי השיש וצורחים עלי. NO!! הצעקה מהדהדת ברחבי האי. אני לא מתרגש. היוונים שונאים את ההיסטוריה העתיקה שלהם ויעשו כל דבר כדי למנוע פולחן לאלים העתיקים שלהם. האם העמודים שעומדים בחוץ בשמש ובגשם במשך יותר משנים אלפיים יהרסו ממגע של אצבע אחת? האם זה היה שווה את הצעקה? לא משנה. האיים היווניים הם מהמקומות הנוצריים ביותר באירופה- ההפך המוחלט מצ’כיה החילונית שאליה אני רגיל. המדריכה מבקשה ממני לא לעשות תנוחות ליד הפסלים במוזיאון כי זה אסור. מדוע שזה יהיה אסור? בגבעות שעל האי- אנחנו רואים את שלושת העמודים של שרידי מקדש איזיס. לא נגיע אליו בסיור הקצר הזה, וגם לא למקדש של האלים הסוריים לא להיכל של הרה. חבל, זה מהמקומות המעניינים ביותר מבחינתי.

במוזיאון יש תערוכה עשירה של פסלים מהתקופה העתיקה של האי. פסל מרשים במיוחד של קבילה, שלא ציפיתי לראות. אני מנסה להתכופף כדי שיצלמו אותי לצידו, אבל שוב צועקים עלי. הבנתי את המסר. במוזיאון יש פסלים של האל בס, ופסל גדול של אוזיריס- וגם את האריות המקוריים- אני אוהב במיוחד את התכשיטים והכלים. אלו ששימשו בפולחן וביומיום. הפסל הענק, המרשים והמפחיד, נראה מופלא, אבל הכלי היומיומי הוא באמת החפץ שניתן להתייחס אליו- מאמפורה ללקיטוס, כל כלי בשימוש המיוחד שלו. כלי יין שהיו קדושים לדיוניסוס, כלי נסך יפים לאלים.

אני מנסה לראות את אורח החיים מעבר לכלים המצופים והפסלים המעודנים. את החולי, החיים הקצרים, הפילוסופיות… חנות המזכרות יקרה להחריד. אני לא קונה כולם וממשיך בסיור: אנחנו עוברים את הבית של קליאופטרה, את בית הזונות ואת חנות הפרוות ומגיעים לאמפיתיאטרון של דיוניסוס. לדעתי הוא מרשים מכל האמפיתיאטרונים שראיתי, במיוחד בגלל המיקום שלנו והעובדה שהוא בנוי משיש על האי הזה. כאן אפשר גם להתקרב ולגעת במזבח- כאן יש פחות חשש שמגע בעתיקות יהרסו אותן עוד יותר.

בדרך חזרה, אפונדי מוצאת בחנות הנמל עגילים עם הסמל של הקטה. גם היא מצאה את הנוכחות האירונית שלה אך ורק במקום שבו לכאורה אין לה מקדש והיא לא נוכחת. הספינה לוקחת אותנו חזרה למיקונוס. אני מרגיש את העור שלי בוער.  במיקונוס אנחנו בוחרים להתנתק מהקבוצה להיפגש עם חבר של אפונדי, ניקולס מלאבריס. לאבריס הוא אירגון פגאני קוממי של סוגדים של הדת ההלניסטית. הוא לוקח אותנו למסעדה נהדרת ושם אנחנו יושבים בשולחן ארוך עם אנשים אחרים. אנחנו מזמינים קומבינציה של בשרים ומתענגים על נקניקיות מקומיות, עשויות בשר חזיר ועשבי תיבול הרריים, פיתות קטנות עשויות מקמח עדשים ורוטב יוגורט. אנחנו מדברים על ליבריס, ואני מוציא בשבילו שקית קטנה של לבונה, הקטורת הרשמית של האלים היווניים. ה

ניקולס לא מזהה את תוכן השקית שנתתי לו. מסתבר שאין כל כך הרבה לבונה ביוון. כחלק מההדחקה הבלתי מתפשרת של הדת היוונית החדשה- נצרות, יש מחסור במוצרים שכאלה. אני נותן לו קטורת נוספת מייצור טיבטי מערכת הכישוף שמסתתרת לה בתיק איפור כתום, שנישאה איתי לכל מקום במיקונוס. הוא מודיע לי שהקטורת תשומש בטקסים של ליבריס. ניקולס לוקח אותנו לחנויות תיירים, מעביר אותנו דרך ונציה הקטנה ותחנות הרוח, ומוביל אותנו חזרה לאוניה שעה לפני העזיבה שלה.  מיקונוס הקסומה, והאי דלוס חרטו את זיכרונם על ליבי. ניקולס ממליץ שנחזור לשם אני ואפונדי ונוכל לבלות לילה על האי דלוס, יחד עם ידידה שלו ששומרת על האי. אני אומר לעצמי לשלוח לו חבילה מלאה בשרפים והפתעות מישראל כאשר אני אחזור, וכך גם עשיתי. למחרת נגיע לוולוס, ואני מתמסר למנחות קטורת,  ארוחת ערב ושינה.

ארדן

של הגן.

יוון פרק ראשון: ימים של ספינה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-10-09

את ההרפתקה ההזויה הזו התחלנו במעיינות החמים, אני ואפונדי יושבים לנו במים המבעבעים של חמי טבריה ומדברים בלהג על העולם.  היא אינטרוברטית שונאת אדם ואני יצור מקסים חינני וארסי. “בואי נעשה עסקה” אני אומר לה. “את תיקחי אותי ליוון ואני אקח אותך לבית הקיץ המשפחתי בפראג.” היא מסכימה והתוכנית יוצאת לדרך- הרי זהו קסמם הבלתי מתפשר של המים החמים.

היא מוצאת חופשה מאורגנת ומשתלמת בספינה. זולה מאוד עבור שבוע של אוניה ואירוח פנסיון מלא  מתוכו ארבעה ימים יבולו באיים וביבשת: מיקונוס, וולוס, אתונה וסנטוריני.  אני מסכים מיד- ומתארגן. ביטוח, אריזה, קריאה של מסמכים, תשלומים שונים והמרת כסף. אני קונה ספר של לונלי פלנט על יוון. משתמשים שם ביורו במקום בדרכמה המסורתית, המקום מאוד נוצרי, המידע שניתן לי על האיים והיבשת לא היה מגוון יותר ממה שאתר הספנות הציע באמת. אני קורא את ההיסטוריה המודרנית פעמיים.

 אני סנטימנטלי בנוגע ליוון, באמת שכן. בתור ילד זה סוג הפגאניזם הראשון שנחשפתי אליו- לא רק שקראתי את ספרה של אדית המילטון בשקיקה, בלעתי כל מילה בתרגום הגבוה והמיושן שלה. השתמשתי בעצם השפה שקראתי ממנה והסתכלתי בתחושת ביזיון ובחוסר עניין במיתולוגיה היהודית שסביבי. למה לא יותר דברים קשורים לצמחים, לעולם ולטבע כמו בעולם הפגאני של פעם? כמהתי באמת להיות יווני עתיק זה תקופה. היה לי רצון נוסף לנסוע לשם- שתיים מהאלות להן אני סוגד נסגדו גם ביוון: הקטה ,אלת הכישוף וכמובן, קיבלה אלת הפרא, החיות והנבואה. זה יכול להיות מעין עליה לרגל.

בתאריך המיועד אני מגיע מיוזע ועמוס מזוודה ותיק יד לנמל. והנה מתחילה לה הפרוצדורה הרגילה של עמידה בתור, ועוד תור ועוד אחד מתחילה. אפונדי מגיעה מאוחר יותר ואני שמח לשים את כל ההמתנה הזו מאחורי. אני מצליח בסוף להגיע לדיוטי פרי. אני נהנה ממוצרים שונים בדיוטי פרי, אבל לא מהבהמיות שמתרחשת שם. לאחים סקאל ולג’יימס ריצ’רדסון אין שוקולד גודייבה- הסיבה היחידה שלי בכלל לקנות בחנויות הללו ואני מקווה שיהיה על הספינה. אני מתיישב בקפיטריה יקרה וממתין לאפונדי. היא מגיעה עם ידידה נוספת שנקרא לה ורה, והן חוקרות את הדיוטי פרי. בדרך לספינה קמיע נגד גניבה שהכנתי נקרע מהתיק שלי למרות הקשרים ההדוקים. סימן רע.  הזמן עבר ועלינו על הספינה. 

בזמן העלייה כבר העבירו את המזוודות לחדר הזול ששכרנו.  להפתעתנו גילינו שקיבלנו מיטה זוגית במקום מיטות יחיד. עובד פיליפיני רץ לכיוון שלנו וצועק “Room no ready“. החדר לא מוכן. אנחנו צריכים להסתובב בספינה שעדיין אין אנו מכירים עד שהחדר יהיה מוכן. אנחנו אומרים לו באנגלית שהזמנו מיטות נפרדות. מהבעת הפנים שלו לא ברור אם הנזק ניתן לתיקון לפני שנצא את הנמל. אני מחבב את אפונדי  מאוד, אבל אין לי שום כוונה לישון עימה במיטה אחת. אנחנו יוצאים לארוחת בוקר קלה באחד הרציפים.

אנחנו יושבים במשך שעה בזמן שז’קלין- פיליפינית נוספת מסבירה לנו מבצע לא מעניין בעליל שכולל בתוכו עשר כוסות מכל משקה נרצה ב- 30 ומשהו יורו. בכלל כל הספינה היא בעצם מלכודת שואבת כסף שתנסה לשדוד אותך ככול יכולתך בתענוגות ופינוקים. אני תקצבתי לטיול הזה וגם לפינוקים שבו.  אחרי שעה אנחנו חוזרים לחדר. סויונו החדרן רץ אלינו שוב: “רום נו רדי”. הפעם המטען של אפונדי כבר היה שם. היום שלנו התחיל בשש בבוקר וכבר כמעט זמן ההפלגה. רום נו רדי הפך להיות כבר נוראי לפני ההפלגה. הסברנו לסויונו שאנחנו כבר עייפים. “תחזרו עוד כמה דקות”. אנחנו יוצאים לעוד סיור, יש רק מפתח אחד אז אנחנו צמודים יותר ממה שבריא לשנינו. שעה לאחר מכן, חזרה לחדר: “רום נו רדי”. סויונו מנסה להסביר ואני חותך אותו: אנחנו מאוד עייפים. בוא תסדר את הסיפור הזה כאן, כדי שאוכל לישון בבקשה. בשתי דקות הוא מפריד את המיטות- ומסדר את השידות. מתחת למיטה מתגלה מחזה נפלא:  פריכית אורז מפוררת, שיערות אדם (בתקווה) וציפורן כסוסה של גבר. “יו נו קומפליין פליז” הוא מתחנן ורץ להביא שואב אבק. השואב שואב את הזוועה ומשאיר שטיח נקי בצורה סבירה.

אני פותח את מזוודתי,  ומסדר את תיקי, משאיר סל כביסה ומניח את תיק הרחצה שלי במקלחת הזעירה. אני גם מחביא את הכסף איך לא? בגרביים שלי. אני גם מיד מוציא גיר טקסי מערכת הכישוף שלי ומצייר סמל הגנה של פאפא לגבה על גבי הדלת של החדר- ישר על הוראות הבטיחות. צריך לחפש את הסמל, הווה ווה כדי לראות את זה מדובר בלבן על לבן. בנוסף על המיטה הנוספת מעל הראש שלי (מבלי שנפתחה) אני מצייר פנטגרם ענק. הגיר הזה נקרא Efun אגב, על שמו נקראת גם אפונדי. הוא עשוי מתערובת של קליפות ביצים ושריונות של חלזונות ומקודש במיוחד לעבודה טקסית. צרפתי אותו לערכה שלי מתוך ידיעה שיהיה צורך בהגנה במקום שכזה ומתוך זיכרון של הקמיע הקרוע.  הערכה המאגית שלי נפתחת ועל שולחן האיפור אני ואפונדי מרכיבים מזבח. נחמד, תחושה של בית. כמובן שאסור להדליק קטורת או נרות אבל הנוכחות שלהן גורמות לנו להרגיש טוב יותר. כמובן שהמזוודה שלה מתפוצצת על המיטה ולא רציתי לדמיין איך היא תסחוב את הכבודה שהיא תקנה חזרה לישראל. כמעט מיד מקפיצים אותנו לתרגיל ביטחון של פינוי האוניה. כאשר אנו פותחים את הדלת מתברר שעל הידית יש פיסה של נייר טואלט. מדוע זה? אני שואל את סויונו. הוא עונה “כדי לדעת אם יש אנשים בחדרים”. אנחנו לובשים את חגורת ההצלה ויוצאים לתרגיל. שנינו חנונים- איך יכולנו לסרב? לאחר התרגיל מותירים אותנו באולם מיושן מלא בקטיפה אדומה- יש שם שער לדיוטי פרי. שוב, אין גודייבה. אבל קניתי לעצמי שוקולד בכמעט מאה דולר. את הרוב אני אתן במתנה בסופו של דבר.

אנחנו מתאקלמים: לוקח לנו כמעט יום שלם להכיר את שמונה הסיפונים של הספינה ולדעת איך להגיע לחדרי האוכל, ולרחוץ במים הקרים של הבריכה בסיפון השמיני. האוכל כמובן מהמם ומוגש בכמויות עתק. אני אוכל קינוח שלוש פעמים ביום מתוך חשש לפספס משהו. הקינוח  האהוב עלי הוא ג’לי קוקוס ורוד ורוטט. כל הקולינריה של הספינה נראית כאילו שף רוסי מנסה להסביר לפיליפינים איך להכין אוכל מערבי. למשל, תמיד יש איזה סלט סלק. לפעמים סתם מבושל וחתוך אבל לפעמים עם רוטב אלף איים הזוי במיוחד. לעומת זאת הקינוחים כוללים עוגות ג’לי מעוצבות וטפיוקה שאופנתיים בתאילנד ובארצות טרופיות אחרות.

ביום השני אני מזמין עיסוי ראש. אישה רוסייה חסונה מפרקת את הקרקפת שלי באצבעותיה החסונות והמלטפות. אני נרדם בידיה. לאחר ארוחת הצהריים אני מחליט שאני רוצה בכל זאת להדליק נרות וקטורת על האוניה.  אני ואפונדי פונים למנהל המלון, והוא מפנה אותנו למנהל סיורי החוף והוא מזמין את האחראי לבטיחות באש. מותר לנו להדליק קטורת בסיפון השמיני לאחר שמונה בערב בפינת העישון, אך ורק אם נשב עם הקטורת הבוערת. הבאתי אך ורק מקלות קטורת שבוערים שעה- אז נאלץ בערב לשבת בקור וברוח בזמן שהתפילות שלנו נישאות למעלה במעלה של עשן. אסור לנו לתת נסכים או ולהדליק אש פתוחה או גחלים. ייאי לחופש דת ופולחן.

בפרק הבא: מיקונוס ודלוס… המשך יבוא.