פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-10-09
“
את ההרפתקה ההזויה הזו התחלנו במעיינות החמים, אני ואפונדי יושבים לנו במים המבעבעים של חמי טבריה ומדברים בלהג על העולם. היא אינטרוברטית שונאת אדם ואני יצור מקסים חינני וארסי. “בואי נעשה עסקה” אני אומר לה. “את תיקחי אותי ליוון ואני אקח אותך לבית הקיץ המשפחתי בפראג.” היא מסכימה והתוכנית יוצאת לדרך- הרי זהו קסמם הבלתי מתפשר של המים החמים.
היא מוצאת חופשה מאורגנת ומשתלמת בספינה. זולה מאוד עבור שבוע של אוניה ואירוח פנסיון מלא מתוכו ארבעה ימים יבולו באיים וביבשת: מיקונוס, וולוס, אתונה וסנטוריני. אני מסכים מיד- ומתארגן. ביטוח, אריזה, קריאה של מסמכים, תשלומים שונים והמרת כסף. אני קונה ספר של לונלי פלנט על יוון. משתמשים שם ביורו במקום בדרכמה המסורתית, המקום מאוד נוצרי, המידע שניתן לי על האיים והיבשת לא היה מגוון יותר ממה שאתר הספנות הציע באמת. אני קורא את ההיסטוריה המודרנית פעמיים.
אני סנטימנטלי בנוגע ליוון, באמת שכן. בתור ילד זה סוג הפגאניזם הראשון שנחשפתי אליו- לא רק שקראתי את ספרה של אדית המילטון בשקיקה, בלעתי כל מילה בתרגום הגבוה והמיושן שלה. השתמשתי בעצם השפה שקראתי ממנה והסתכלתי בתחושת ביזיון ובחוסר עניין במיתולוגיה היהודית שסביבי. למה לא יותר דברים קשורים לצמחים, לעולם ולטבע כמו בעולם הפגאני של פעם? כמהתי באמת להיות יווני עתיק זה תקופה. היה לי רצון נוסף לנסוע לשם- שתיים מהאלות להן אני סוגד נסגדו גם ביוון: הקטה ,אלת הכישוף וכמובן, קיבלה אלת הפרא, החיות והנבואה. זה יכול להיות מעין עליה לרגל.
בתאריך המיועד אני מגיע מיוזע ועמוס מזוודה ותיק יד לנמל. והנה מתחילה לה הפרוצדורה הרגילה של עמידה בתור, ועוד תור ועוד אחד מתחילה. אפונדי מגיעה מאוחר יותר ואני שמח לשים את כל ההמתנה הזו מאחורי. אני מצליח בסוף להגיע לדיוטי פרי. אני נהנה ממוצרים שונים בדיוטי פרי, אבל לא מהבהמיות שמתרחשת שם. לאחים סקאל ולג’יימס ריצ’רדסון אין שוקולד גודייבה- הסיבה היחידה שלי בכלל לקנות בחנויות הללו ואני מקווה שיהיה על הספינה. אני מתיישב בקפיטריה יקרה וממתין לאפונדי. היא מגיעה עם ידידה נוספת שנקרא לה ורה, והן חוקרות את הדיוטי פרי. בדרך לספינה קמיע נגד גניבה שהכנתי נקרע מהתיק שלי למרות הקשרים ההדוקים. סימן רע. הזמן עבר ועלינו על הספינה.
בזמן העלייה כבר העבירו את המזוודות לחדר הזול ששכרנו. להפתעתנו גילינו שקיבלנו מיטה זוגית במקום מיטות יחיד. עובד פיליפיני רץ לכיוון שלנו וצועק “Room no ready“. החדר לא מוכן. אנחנו צריכים להסתובב בספינה שעדיין אין אנו מכירים עד שהחדר יהיה מוכן. אנחנו אומרים לו באנגלית שהזמנו מיטות נפרדות. מהבעת הפנים שלו לא ברור אם הנזק ניתן לתיקון לפני שנצא את הנמל. אני מחבב את אפונדי מאוד, אבל אין לי שום כוונה לישון עימה במיטה אחת. אנחנו יוצאים לארוחת בוקר קלה באחד הרציפים.
אנחנו יושבים במשך שעה בזמן שז’קלין- פיליפינית נוספת מסבירה לנו מבצע לא מעניין בעליל שכולל בתוכו עשר כוסות מכל משקה נרצה ב- 30 ומשהו יורו. בכלל כל הספינה היא בעצם מלכודת שואבת כסף שתנסה לשדוד אותך ככול יכולתך בתענוגות ופינוקים. אני תקצבתי לטיול הזה וגם לפינוקים שבו. אחרי שעה אנחנו חוזרים לחדר. סויונו החדרן רץ אלינו שוב: “רום נו רדי”. הפעם המטען של אפונדי כבר היה שם. היום שלנו התחיל בשש בבוקר וכבר כמעט זמן ההפלגה. רום נו רדי הפך להיות כבר נוראי לפני ההפלגה. הסברנו לסויונו שאנחנו כבר עייפים. “תחזרו עוד כמה דקות”. אנחנו יוצאים לעוד סיור, יש רק מפתח אחד אז אנחנו צמודים יותר ממה שבריא לשנינו. שעה לאחר מכן, חזרה לחדר: “רום נו רדי”. סויונו מנסה להסביר ואני חותך אותו: אנחנו מאוד עייפים. בוא תסדר את הסיפור הזה כאן, כדי שאוכל לישון בבקשה. בשתי דקות הוא מפריד את המיטות- ומסדר את השידות. מתחת למיטה מתגלה מחזה נפלא: פריכית אורז מפוררת, שיערות אדם (בתקווה) וציפורן כסוסה של גבר. “יו נו קומפליין פליז” הוא מתחנן ורץ להביא שואב אבק. השואב שואב את הזוועה ומשאיר שטיח נקי בצורה סבירה.
אני פותח את מזוודתי, ומסדר את תיקי, משאיר סל כביסה ומניח את תיק הרחצה שלי במקלחת הזעירה. אני גם מחביא את הכסף איך לא? בגרביים שלי. אני גם מיד מוציא גיר טקסי מערכת הכישוף שלי ומצייר סמל הגנה של פאפא לגבה על גבי הדלת של החדר- ישר על הוראות הבטיחות. צריך לחפש את הסמל, הווה ווה כדי לראות את זה מדובר בלבן על לבן. בנוסף על המיטה הנוספת מעל הראש שלי (מבלי שנפתחה) אני מצייר פנטגרם ענק. הגיר הזה נקרא Efun אגב, על שמו נקראת גם אפונדי. הוא עשוי מתערובת של קליפות ביצים ושריונות של חלזונות ומקודש במיוחד לעבודה טקסית. צרפתי אותו לערכה שלי מתוך ידיעה שיהיה צורך בהגנה במקום שכזה ומתוך זיכרון של הקמיע הקרוע. הערכה המאגית שלי נפתחת ועל שולחן האיפור אני ואפונדי מרכיבים מזבח. נחמד, תחושה של בית. כמובן שאסור להדליק קטורת או נרות אבל הנוכחות שלהן גורמות לנו להרגיש טוב יותר. כמובן שהמזוודה שלה מתפוצצת על המיטה ולא רציתי לדמיין איך היא תסחוב את הכבודה שהיא תקנה חזרה לישראל. כמעט מיד מקפיצים אותנו לתרגיל ביטחון של פינוי האוניה. כאשר אנו פותחים את הדלת מתברר שעל הידית יש פיסה של נייר טואלט. מדוע זה? אני שואל את סויונו. הוא עונה “כדי לדעת אם יש אנשים בחדרים”. אנחנו לובשים את חגורת ההצלה ויוצאים לתרגיל. שנינו חנונים- איך יכולנו לסרב? לאחר התרגיל מותירים אותנו באולם מיושן מלא בקטיפה אדומה- יש שם שער לדיוטי פרי. שוב, אין גודייבה. אבל קניתי לעצמי שוקולד בכמעט מאה דולר. את הרוב אני אתן במתנה בסופו של דבר.
אנחנו מתאקלמים: לוקח לנו כמעט יום שלם להכיר את שמונה הסיפונים של הספינה ולדעת איך להגיע לחדרי האוכל, ולרחוץ במים הקרים של הבריכה בסיפון השמיני. האוכל כמובן מהמם ומוגש בכמויות עתק. אני אוכל קינוח שלוש פעמים ביום מתוך חשש לפספס משהו. הקינוח האהוב עלי הוא ג’לי קוקוס ורוד ורוטט. כל הקולינריה של הספינה נראית כאילו שף רוסי מנסה להסביר לפיליפינים איך להכין אוכל מערבי. למשל, תמיד יש איזה סלט סלק. לפעמים סתם מבושל וחתוך אבל לפעמים עם רוטב אלף איים הזוי במיוחד. לעומת זאת הקינוחים כוללים עוגות ג’לי מעוצבות וטפיוקה שאופנתיים בתאילנד ובארצות טרופיות אחרות.
ביום השני אני מזמין עיסוי ראש. אישה רוסייה חסונה מפרקת את הקרקפת שלי באצבעותיה החסונות והמלטפות. אני נרדם בידיה. לאחר ארוחת הצהריים אני מחליט שאני רוצה בכל זאת להדליק נרות וקטורת על האוניה. אני ואפונדי פונים למנהל המלון, והוא מפנה אותנו למנהל סיורי החוף והוא מזמין את האחראי לבטיחות באש. מותר לנו להדליק קטורת בסיפון השמיני לאחר שמונה בערב בפינת העישון, אך ורק אם נשב עם הקטורת הבוערת. הבאתי אך ורק מקלות קטורת שבוערים שעה- אז נאלץ בערב לשבת בקור וברוח בזמן שהתפילות שלנו נישאות למעלה במעלה של עשן. אסור לנו לתת נסכים או ולהדליק אש פתוחה או גחלים. ייאי לחופש דת ופולחן.
בפרק הבא: מיקונוס ודלוס… המשך יבוא.
“