פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-10-22

האופציה לקלל אינה פופלארית כ”כ אצל רוב המכשפות המודרניות. המכשפה העתיקה כופפה את הטבע לצרכיה מבלי לחוש צער או חרטה. היא חלק מהטבע, אז מדוע שלא תשתמש בכליו? היום המכשפות פוחדות מרדיפה ושינאה של הממשל והדתות הגדולות, ולכן האופציה לשלוט ולקלל אינה כה פופולארית.

אבל לפעמים, גם למכשפות הוותיקות נמאס. יש מישהי שאפולו היה מאוהב בה פעם, קל לי להסיק שזו אשמת החברה שמנציחה נשים דקיקות עם יכולת ילודה כמעט חוץ גופית או חסרה- אבל היא רצתה לרזות ובחרה במודע להיות בולמית הטיפשה. זו אשמתה המלאה והיא מנסה לחפש תירוצים לרפא את גופה מבלי להפסיק להקיא. כאן הקללה נכנסת, לא משנה כמה שתקיא או תנסה לרזות, היא תשמין. הסבל האמיתי מחכה לה בסיבוב כשיעור. היא לא העריכה את מה שהיא באמת ולכן היא תאבד את קצת היופי שיש לה בהררי שומן. המטאבוליזם יאט, והאנרגיה תפסיק להשרף- אני אשתמש במבנה מחשבתי מיוחד בשבילה.

אתם יודעים שהמילה Hex היא בגרמנית מכשפה? זה מצחיק שמכשפה וקללה הם אותה מילה בדיוק.

הלחש התחיל.

ארדן של הגן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-09-16

Think of me
think of me fondly,
when we`ve said goodbye.
Remember me
once in a while -
please promise me
you`ll try.
When you find
that, once
again, you long
to take your heart back
and be free -
if you
ever find 
a moment,
spare a thought
for me
We never said
our love
was evergreen,
or as unchanging
as the sea -
but if
you can still
remember
stop and think
of me . . .
Think of all the things
we`ve shared and seen -
don`t think about the things
which might have been . . .
Think of me,
think of me waking,
silent and
resigned.
Imagine me,
trying too hard
to put you
from my mind.
Recall those days
look back
on all those times,
think of the things
we`ll never do -
there will
never be
a day, when
I won`t think
of you . .

We never said
our love
was evergreen,
or as unchanging
as the sea -
but please
promise me,
that sometimes
you will think
of me....

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-08-02

האל הקלטי הצעיר אנגוס אוג פגש פעם אישה-חלום, מארץ הפיות. כל לילה במשך שנה היא באה אל חלומותיו וניגנה עבורו מעדנות בנבל. אנגוס אוג התאהב בה מיד.

כל לילה הייתה שבה ומנגנת, וכל לילה היה אנגוס מתפתה לשינה העמוקה והשקטה ביותר.

כמה לפגוש ולהיות עם האישה המיסתורית מארץ הפיות ביום, הפך לחולה אהבה, כיוון שאינו ידע לאן היא הולכת בבוקר ואיבד כל עיניין במזון או בחיים.

לבסוף אנגוס חקר וגילה שהאישה המיסתורית הופכת לברבור כל שנה שניה. בליל של ה31 באוקטובר (סאווין, ראש השנה של המכשפות והזמן הקסום ביותר בשנה) הוא הלך לאגם שבו היא ועוד מאה חמישים ברבורים חיו. הוא קרא לה והיא באה אליו, ברבור יפיפה, ובכוח אהבתם גם הוא הפך לברבור. שניהם עפו יחד, ושירתם הצלולה גרמה לכל השומע אותם להרדם לשינה קסומה ומלאת חלומות יפים במשך שלושה ימים תמימים.

(סיפור קלטי מסורתי- מסופר מחדש.)

לבלוג שלי היו מספר מטרות שונות, שאחת מהן הייתה לכתוב את הקורה לי, ואחרת הייתה להוות השראה לקוראים. את המטרה הראשונה, אני חייב לעצמי, אבל המטרה השניה… אני מקווה שהסיפור הקצר הזה יהיה תקרובת לאלו שלהם אני חייב מעט השראה.

ארדן,

של הגן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-07-28

היו לנו חילוקי דעות- ורבנו הרבה, אבל מעולם לא הפסקנו להיות חברים, ועכשיו אתה נסעת לך- ברחת מג`ונגל הזכוכית והמתכת והבטון למקום של חיפוש ויופי.

זה לא שאני לא שמח שאתה (סוף כל סוף!) נוסע לחיפוש האמיתי שלך. זה שגם כשלא דיברנו, *היית שם* והיום? אתה נוסע לך לאירלנד ואני לא יודע מתי ואיך אוכל למצוא אותך. אתה נעלם- ואתה הולך למצוא את תמצית חייך.

ועכשיו יש חור ברשת חיי.

ארדן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-07-16

זה היה אמור להיות סופ”ש נעים.

החבר הגיע, הכנתי עבור ארוחת צהריים קלילה ביום שישי עוף בבלילה ברוטב חריף-מתוק וגם מוקפץ סיני רענן עם זנגוויל טרי. ציפיתי לשבת שבה אימי נמצאת עם אחותי בחיפה, ואני עם בן זוגי היקר נדבר, נשתעשע ובעיקר נחווה את השלווה שאין לנו ביום יום.

בן זוגי לומד ממני בנוסף גם מאגיה- השיעור של היום היה אמור לכלול יחס של כבוד למתים, ויצירת דיאלוג עמם.

בדיוק כאשר ראינו סרט במחשב- היה בום. הבית שלי רעד.

לא חששתי. “בומים” לא מפחידים אותי. לחשי ההגנה שהטלתי על ביתי מלמדים אותי שהכול שלם. אני גם יודע מתי אני אמות, וזה לא עכשיו.

אחותי עם שני הילדים המדדים שלה באה אלינו כי היא חפצה לברוח מחיפה- עירה, ולגור פה עד שההפצצות תיפסקנה, אבל בעצם היא הביאה איתה את האימה והמלחמה.

זה יגמר בסופו של דבר, כמו הכול. אני רק תמה כמה נאלצו לברוח למקלטים בכל העיתים בגלל המצאת הטיל. אבא שלי, שועל מלחמות עתיק- אומר שהקטיושה לא נועדה ליצור נזק, אלא רק בעיקר רעש. החבר שלי לא מבין, ומנסה להבין למה.

“מה המטרה האמיתית של הטרור?”

התשובה של רוב תושבי ישראל העייפים מפיגועים ומלחימה בשטחים תהיה “להרוג מה שיותר אנשים.” זו טעות. הטרור נועד לגרום לאנשים להפסיק לבטוח בממשל. זה אמור לגרום כאוס, אנדרלמוסיה ופירוד. זה לא עבד פה. אולי בגלל שישראל בין כה וכה מפורדת כ”כ, כל האנשים בה כה שונים וכה אחרים אחד מהשני (מי מדבר, המכשף באמת…) אז דבר קטן כמו פיגוע לא מפרד בינינו, אלא מקשר. מי לא איבד קרוב במלחמה? קרוב בפיגועים, קרוב בהפצצות?

בן זוגי לא שש לעזוב את ביתי וללכת ברחובות בניגוד להמלצת כוחות הביטחון. הוא מרגיש מחויב לנסוע מחר עם גיסי לחיפה ומשם לביתו. כמעין פיצוי אני מכין ארוחת ערב נעימה וטעימה- תפוחי אדמה קטנטנים בתנור עם חומץ בלסמי לבן, שמן זית טוב ורוזמרין, בתוספת שום ותבלינים ואספרגוס ברוטב שמנת בסגנון צרפתי. הוא אוהב את זה,

הוא מנשק אותי ללילה טוב,

אני כבר מרגיש בחיסרון שלו- כשהוא נוסע היום.

אחותי מבקשת ממני להישאר ער במידה ויהיו עוד פיצוצים ונצטרך לעבור למרחב המוגן.

אני מסכים ומפזר אבקה שיש לה יכולות הגנה מסביב לבית.

שקט לפני הסערה…