Category Archives: תפוז

עלי דפנה וזרעי אניס

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-06-13

 

ביום ראשון חגגתי את יום הולדתי. זו הייתה חגיגה צנועה ושקטה- כחלק מעבודה באור ובצל השבועית שלי. במשך אותו יום אני הייתי אצל אחותי והתוכנית האמיתית שלי התגשמה רק ביום שני. ביום שני הכנתי חליטה חזקה של תשעה עלי דפנה, ושתי כפיות זרעי אניס. אלו הצטרפו לאמבטיה שלי- שיקוי טיהור מושלם, לגוף ולנפש, מהכאב והצער של השנים החולפות.

הייתה לי דילמה בנוגע ללחש שאטיל עבור אחותי- היא מעוניינת בדירה, ועיסקה כמעט נחתמה לפני שהבעלים התחרטה ושינתה את המחיר. אחותי ציינה שזו הפעם היחידה שבו דודי- המייעץ לנדל”ן קילל בקול רם ובצורה בוטה, משחרר רסן ושובר את שלוותו עתיקת היומין. אני מערבב את אדמת הבית הרצוי עם אפר של שמות אלו שמוכרים אותו. תמצית צמחים קדושה שהשתמשתי בה ערב לפני כן עבור נר האל והאלה בטקס הפנטכלס של רינה- יחד עם קטורת ששרדה מירח זאבים קודם. מזכר לעצמי- לדמיין נקודה לוהטת כמו לבה על צ`קרת העין השלישית שלי בלילה חמים ולח זה מתכון לאסון. מה שהציל אותי אחר כך היה מרק יוגורט קריר שרינה הכינה שגרם לכל החום להעלם כמו חלום שמנוני- על קצות התודעה הערה.

אני צריך לזכור לקנות אניס. עוד מעט נגמר לי.

ערבבתי האדמה עם שיערה של אחותי, ועם שעווה שתלחים את רצוני ואדמה זו איתה ביחד. אבל השארתי מקום למצוא דירה אחרת- משאלה מתפוגגת עם ערפילי הלילה- דירה שתתאים לאחותי גם אם זו שהיא מבקשת מחוץ לידה הכספית או המאגית. אני לוקח רגע כדי למרכז את עצמי והאנרגיות שלי. באותו היום אחרי דממה של שבועות, מתווכים מתקשרים אליה- יש דירות אחרות שהיא צריכה לראות… אולי המאגיה שלי הביאה לה את הבית החדש מהר, ואולי לא, הזמן ילמד אותנו את האמת.

סקס, תשוקה, כוח, עצמי וגאווה. חמשת הקצוות של פנטכל הברזל. אני אבלה זמן מודט בעדינות על כל אחד מהם, פורס את משמעותם כמו עלי כותרת רכים בתודעה שלי- ואתענג על התובנות והכוח שהם מכילים. מבחינת רעיון וסדר הם מאורגנים נכון, מכילים את הכמות הנכונה של מהות. מריאנה הבטיחה שנעבוד עליהם כאשר היא תבוא לבקר אותי אחרי שהבחינות תסתיימנה. אני אכין גם מרגריטות ושאר פינוקים. למדתי הרבה בתחום הקולינרי מאז שנפגשנו לאחרונה.

נדרשתי על ידי אדם לקבל שרביט אינטרנט- זה סוג של שרביט שבו אתה מספר על היום הראשון שבו גילתי את האינטרנט. לצערי אני לא זוכר בפורטרוט את היום הזה. אבל אני יכול לספר משהו על האינטרנט עבורי. האינטרנט מגלם עיקרון טבעי, מאגי. אחד העקרונות החשובים ביותר ולפיכך הבסיסיים ביותר הוא שהכל מחובר. בין אם זה בצורה ישירה- בעל חיים ניזון מצמח לדוגמא, ובין אם זה חוטי אור דקים שנוצרים בינינו לבין אנשים אחרים. אהבה, התאהבות וקשר בין ילד לאימו. הכל מחובר, וההבנה שהכל מחובר מאפשרת שניתן להשפיע על כל דבר בבריאה- כי לבסוף הכל מחובר אלינו. וכך גם הרשת העולמית של האינטרנט. היא כמו קורי עכביש שתופסים בתוכם כמות עצומה של מידע. תודה פגעסוס על האפשרות לחלוק את תובנה זו עם אחרים. אני מוסר בחן את השרביט לשלושה- לא חמישה אנשים כנדרש.

68916_225

לשי, לסביה ורובין עוטה המגבת. את שלושתם הכרתי במקומות שונים ועברתי עימם מסע שונה, אבל כולם בקשר איתי אך ורק בגלל לידת הרשת האינטרנטית.

בקשה אחת אחרונה- אנא בקשו משאלות ברשומת המשאלות שלי. אני עורך טקס ברוג`רום אל הירי בצפון כדי להגשים אותן ברגע שהן תגענה למאה.

ארדן.

 

אז מה עושים עם עשב לימון?

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-06-06

אימא שלי שואלת.
“תה, שמן חשוב בוודו וגם עוף מוזר בסיגנון אינדונזי” זו התשובה שלי.
בכלל עבר עלי שבוע מטורף, מתכונות, מבחנים, חוסר כוח כללי וביום ראשון דיברתי על היום האידיאלי בחיי.
 
לקום בשתיים בצהריים בזרועות אהובי, ולחוש לרגע את חום גופו ואת ההבדלים שבינו לבין המזרן הקשה של מיטתי- לקבל עיסוי רגליים מפנק, ותותים בשמנת לארוחת בוקר. לעשות אמבטיה בג`קוזי ענק עם קצף ומלח אמבט מיובא- רצוי לוקסיטן-  ללבוש חלוק כה דק שהוא עובר דרך קוף של מחט ואז לבלות שעות בגן שלי המכיל סחלבים, עצי בונזאי זעירים ונדירים, ומיניטורות יפאניות מג`ייד ושנהב שעולות אלפי שקלים אחת, ופשוט לעשות מדיטציה קלילה.
לאחר מכן אני הולך לאכול ארוחת צהריים- סושי זה המזון האידיאלי בחיי 🙂
מפתיע?
אני מקנח בקינוח שוקולדי עשיר- משוקולד בלגי.
לאחר מכן, אני בוחר בקפידה מלבוש משיי עבור אחר הצהריים, חולצה ממשי כחול עם ריקמה כמעט בלתי נראית של תפרחות אפרסק ומכנס שחור כדי ללכת לאופרה.
זה Dido של פורסל, אני יושב על מרפסת מוגבהת, בזמן לשמאלי יש מגש מוגבה יצוק מכסף ומלא בשוקולד גודייבה, ומגישים לי שמפניה בכוס מקריסטל בקרה נדיר. כשהסופרנו של דידו מגיעה לאריה המרגשת ביותר, קוראים לי. אני עומד בשימלה לבנה ומתנפנפת ושר את האריה המרגשת עם כל הטעמים בקולי, ואז קהל של שלוש מאות איש קם על רגליו ומוחא לי כפיים.
לארוחת ערב לאחר שחילצתי את גופי- אכלתי סטייק פילה בקר עם רוטב פלפל ירוק כמו שאכלתי פעם בקלואה ברשל”צ.
לאחר מכן אני מתנה אהבים במשך שעות עם אהובי היקר, והולך לישון בזרועותיו בסביבות חמש בבוקר…. וחוזר חלילה…
 
לאחר מכן הייתה עבודה עם הקול החיובי שנותן לי את הכוח כן להיות אני בכל עוצמתי. הופיעה נערה צעירה, עם פנים מאורכות ושיער עשיר אשר מפניה נבע מעיין של שלווה חזקה, מים שקטים החודרים עמוק לשכבות הסלע הבזלתיות ביותר… זה מעניין מהו כן מקור הכוח שלי, אבל יותר מעניין מה מקור הכוח שלי *לא*. הוא לא מפלצת בעלת חמש ראשים. הוא לא יצור אלים, והוא לא יצור גדול או חייתי. מקור הכוח שלי היא אדם, אישה בעלת רוגע ושלווה אין סופיים וגם מעשיות חדה ואינטלקט רב- ולא טיפה של רוע. אבל מצד שני גם לא טיפה אחת של טוב.
אני מניח שכוח הוא מעבר להגדרות קטנוניות שכאלה. אני מרוצה.
והנקודה? רינה סיכמה את זה יפה- יש בנו צדדים מעכבים ויש בנו צדדים מקדמים- השאלה היא, את מי אנחנו “מאכילים?”
 
ולעולם יותר “שפוי” היו לי בחינות ענקיות בהיסטוריה וגיאוגרפיה, ככל שאני לומד יותר אני מסיק שישראל או יותר נכון, הישראלים טיפשים יותר. מלחמת יום כיפור הייתה כה צפויה שאני לא הייתי צריך לחזות אותה. הייתי כבר מריח אותה באוויר הצלול כיין של ירושלים המוזהבת, אבל בכיפותיה עופרת.
ביליתי כמעט שעה שלמה בלכתוב תשובה במבחן בהיסטוריה- על הדארווניזם החברתי והיטלר. היטלר אמר בפילוסופיה הנאצית כי הגזע הארי הוא מלך החיות- האריה אם תרצו, ואילו היהודים הם עלוקה שצריך להכחיד- “הורסי תרבות”. בואו נגיד שכן, והיהודים הורסי תרבות- האם לא למדנו לקח?
לאו טצה ציוה פעם שבמחוז שלו כל אדם צריך להרוג שני יתושים ביום. כולם הרגו יתושים על ימין ועל שמאל, ואז המחוז של לאו טצה הוכה בצפרדעים וקרפדות. כאשר משמידים חוליה בשרשרת המזון, כל השרשרת סובלת, האריה והעלוקה ביחד.
בנוסף המקור הרוחני של אדולף היטלר, האופרות המקסימות- מחזור הטבעת של וואגנר, נגמרות בהתאבדות ברונהילד. חצי אלה, חצי אדם היא מנסה להלחם במי שהיא, אבל כשהיא נכשלת היא אינה מקבלת את גורלה, ומשליכה את עצמה ללהבות הכבשן.
האם היטלר היה כה צר מוחין שהוא לא ראה את מותו שלו? גם גופתו שלו נשרפה- הוא ברח מגורל העונש אבל זכה לראות את רייך אלף השנים שלו מתפורר מול עיניו, אני תמה מה יותר גרוע עבורו?
אפרו יכוסה באדמת העיתים.
 
בנתיים דברים קורים, דברים קורים עם החברים שלי, דברים קורים בייני לבין אחרים, וכרגיל אני בצומת של החלטות, למרות שכבר יש לי כיוון טוב לדעתי.
אני אספר יותר לאחר שאארוז ואצא למסע.
 
ארדן
של הגן.
 

טאמגו

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-05-31 22:01:37

 

מאז שניסו לשמר חזיר בתערובת של מלח ואורז, נולד הסושי. הוא הפך להיות ממאכל של עשירים וקיסרים ביפאן לשיא האופנה במערב, ואני הייתי סקפטי. כן, זה אולי נראה טוב, אבל כמה דג נא, אורז ואצה יכולים להיות טעימים?! ואז טעמתי. ואז התמכרתי.

כמו כל דבר שאני אוהב, אני רוצה להכין את זה בבית. כמובן שזה לא קל, אחרי הכל מדובר במנטליות מזרחית שלא מבקרת הרבה בארצינו מבחינת הכנה, ואז הכנתי את הסושי הראשון שלי. שנראה קטסטרופה. כמעט שוויתרתי, השני נראה יותר טוב, והנוכחי אשכרה יש לו צורה של סושי. המבחן של השפים ביפאן כולל את הכנת הטאמגו- חביתה מביצי שליו עם תערובת של מירין (חומץ אורז) סויה וסוכר.הטמאגו מבחינת הטיגון יוצרת מעין חביתה שהיא כמו תחרה עדינה.  מבחינת טעם זה די מושלם ואפילו טוב יותר מהמקורות- אבל מה מבחינת מראה? האם הייתם אוכלים את הסושי הבא?

נ.ב- אתמול נכנסו אלי 100 איש לבלוג, והיום חמישים- לא יכאיב לכם להגיב ולומר דעה כנה גם אם היא שלילית, וזה חשוב לי נה?

OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA

 

קווים וצל

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-05-29

 

הטירה עתיקה וחדשה, לבני זהב על הקירות. היא מרחפת ועומדת במקום.
אני לבושה בשימלה בגון זהב. גיזרה שאין לה זמן, עתיד או עבר. היא עומדת מולי, שיערה רושף.
“אתה לא טוב מספיק. אתה חרא. אתה מאכזב. עם הכישרון שלך יכולת להשיג עוצמות גדולות.”
זימזום הדבורים נשמע חזק מעל בריכת פרחי הלוטוס.
היא לבושה כמו מישהו מהמזרח. שחור עם נעליים מחודדות. הינף כף ידי הענוגה והרוח מסירה את הרעלה שהייתה שם.
זו אימי.
התקרבו אל הקול הפנימי. מדוע הוא שם?
למה את פה? שאלתי.
“אתה קראת לי. אני כאן לשים מראה ולהראות לך את מה שאתה לא רוצה לראות”
האם מה שאת מספרת לי טוב לי? האם העצה שלך יעילה עבורי?
“בחלקה.” היא אומרת. קולה נוטף ארס. הוא נוטף אותו הארס שהוא נטף בגיל 16
אימא- אני הומו.
“יהיו לך חיים קשים.”
קול תופים נשמע. שתי פעימות ואז נבל מתכתי.
המציאות מהבהבת מכאן, למעגל וחזרה ממנו. ריכוז זה דבר קשה, אבל אני מרוכז לזמן רב יחסית. אני מגיע למסקנה שיקח לי זמן רב להבין מדוע אני בטירה החללית הזרה הזאת, עם המוסיקה והדרמה המיותרת.
אין לך כוח עלי- אמרתי.
“אבל זה לא נכון.” היא מציינת. “אתה יודע שחלק מדברי הם אמת לאמיתה. אתה *יכול* להשקיע יותר בלימודים, אתה *יכול* להעריך יותר מה שעושים בעבורך….”
האם את הערכת את מה שעשיתי עבורך?
היא מחייכת בצורה שטנית “אני רק קול שלובש צורה ששונה משלך. ראה כמה קל להוציא אותך מאיזון.”
תנסו לגעת בהתמששות הקול….
אני שולח יד מהוססת, רועדת לגעת בשיערה. אדום וחם. אמיתי, עשיר.
את טועה. את טועה כי את מנסה להכיל את חיי שלי בכלים שלך. הזמן שבו אני בוחר לזוז או לעבוד או לשנות הוא שלי- גם אם אני בוחר באנטרופיה, ניוון ודיכוי.
מרחב נוצר ביני לבינה.
אני מרגיש זעם, זעם על כך שזה הקול שהגביל אותי כל חיי. זה הכל שמנע ממני להשליך את השלשלאות ולפרוח כמו שרציתי.
לאט… אנחנו נושמים עמוק… וחוזרים חזרה…עוד רגע זה נגמר. שימלת הזהב מתחילה להתפוגג בערפילי המציאות הגואה. אני יוצר בידי כדור אש שחור, ומשליך בתנופה רחבה על הדמות שהיא קולי ההרסני ביותר. הדמות נעלמת, אני נעלם וטירת הזהב המרחפת נעלמת גם היא. אני מתעורר במעגל וצוחק. תחושת שיחרור מילאה אותי.
לאחר פעילות נוספת, כמה בורקסים ועוגיות אני חוזר לאחותי באפיסת כוחות אמיתית. אני ישן בצורה גרועה בגלל החום הרב של חיפה בלילה- ומחסור במאוורר.
למחרת אימי מתקשרת- זועמת על זה שפיספסתי לימודים. היא מספרת לי כמה אני מאכזב ולא לוקח את גורלי בידי וכמה אני מתעסק בשטויות.
גם השיחה הזו צבועה בזהב ואדום.
הייתי צריך לדעת שזה יקרה- לכל מעשה בעולם האסטרלי יש השפעה על העולם הזה. as above- so below.
 

68916_218

 
קווים זה דבר מדהים. טבעות קווים בעץ מגלות לנו את גילו, עובי מיקום וצורת קווים על פני אדם מאפשרים לנו לחוש את מה שהוא עבר בחייו, בכף ידו הם מספרים סיפור של גורל, תשוקה וידע.
קווים בבצל יכולים לחזות את חומרת החורף שמגיע….
וקווים הם דבר צפוי, הם מעניקים מידע. לגן זן יפאני יש קווים אנכיים אורכיים. כל קו מקביל לשני בצורה מושלמת. אבל בגן מוטלות אבנים, וסביבן הקווים נשברים ומתארגנים אחרת. בעולמנו יש הרבה ספרים עם אלפי עמודים שמספרים לנו איך מחשבות של אדם אחד יכולות לשנות את היקום כולו. כאן, זה מתממש ונראה. אני משאיר את זה כאן לקול שלי שהוא חלק מתוכי. אני לא צריך תואר, אני לא באמת צריך יציבות. זה נוח נכון, אבל כשאצטרך היקום יתכופף למחשבותי, ואקטוף את פירות הגן.
 
ארדן.

 

תמונות מחיי

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-05-24

 אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים. אז החלטתי לנסות. הבלוג לא רצה לשתף פעולה ולכן, למצער אני נאלץ להשתמש בלינקים. התמונות הועלו לפורום שלי
והרי הקישור.
 
מצד שני אומרים שתמונה לוכדת את נשמת המצולם. אם זה נכון, אני מעניק רסיס ושבריר מנשמתי לכם.
בנתיים כל המשפחה כאן- אימי, סבתי, אחותי בעלה וזוג ילדיה: גיא ומאיה. כולנו נהנים בחג היהודי הזה- שבועות- סוף סוף היהודים האלו המציאו חג נעים שבו חוגגים גבינה ולא עוד סתם מלחמה מטופשת…
הצלחתי בניסיון שלי להכין סושי סלמון-סקין. גיסי אישר את טעמו הטוב אישית.
פעולות מאגיות קפאו על שמריהן כי יכולים להפריע לי בחדרי בכל רגע.
בשלב מסויים בסוף השבוע אני כנראה אכתוב משהו על חוויותי בסדנת אור וצל של רינה.
 
 
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
 

* עידכונון, בחרתי בדרך הקשה להעלות תמונות לבלוג ובתמונה העליונה יש רכיבים ללחש, ובתחתונה יש את אחיינתי עונדת השרשרת, וקלפי טארוט שהיא פיזרה, אצטגנינית קטנה שכמוה. אלו לא התמונות שבלינקים אלא תמונות ישנות יותר. שווה לבדוק את התמונות בלינקים.
 
צ`או
 
ארדן
של הגן.