Category Archives: תפוז

נקמה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-04-04

אנשים לא מבינים נקמה. הם חושבים שזה נובע ממקום של צדק, ממקום של רצון ליישר ולסדר בצורה אנכרוניסטית את החיים אך לא כך הדבר . המרצה מסתובב ומתאר מחזות נקמה לפני שהוא שואל את השאלה הבלתי נמנעת: “האם המלט נוקם את נקמתו בסופו של דבר, בדודו, רוצח אביו?” התשובה היא לא. כי בשני הקצוות יש את אותו ערך. חיי אביו ניטלו, חיי הדוד נלקחו אף הם. זוהי לא נקמה- כי נקמה לא מכילה צדק, וצדק אינו עומד בליבה, אבל צדק עומד ב”מידה כנגד מידה.”

נקמה היא גרימת כאב וצער לזה שהזיק לנו, לגרום לו להתמוטטות פיסית ורגשית, להשאיר אותו עירום בחשיכה, זועק בכאב, מוצף בזיכרונות של דברים שלא יכולים לשוב- זוהי נקמה. מדיאה אינה הורגת את יאסון על בגידתו בה, היא הורגת את משפחתו החדשה וטסה במרכבת האלים השמימה, טאמורה אינה הורגת את טיטוס על זה שהקריב את בנה לכבוד נצחונו, היא מחללת את ביתו והורגת את הקרובים אליו (היא אפילו מזייפת מכתב אשר מציין שאם יעניק את יד ימינו לקיסר, הוא יראה בזאת אות נאמנות, הוא עושה זאת ומקבל את ידו חזרה עם ראשיהם של מקורביו בסנאט הרומי) ובתמורה הוא הורג את בניה, אופה מהם פשטידות ומגיש אותן לקיסר ולה.

ניתן להתבונן בצדק קדום ולראותו גם כנקמה- פדרה אשר היפוליטוס מאשים אותה בתזנונים מתאבדת ומשאירה מכתב לתזאוס בו מתוארת פרשיית אינוסה על ידי היפוליטוס, תזאוס הורג את בנו- פדרה קיבלה מוות וגם היפוליטוס, זה לא הוגן במושגים של היום, אולי, אבל זו אינה נקמה ונורית יערי כתבה מאמר ארוך בשם “כבודה של מלכת אתונה” על הנושא.

ובמאגיה המודרנית? חגיגה של נקמה. בספר ירוק של Hoodoo שזו שיטת המאגיה של דת הוודון, יש לחשים מ”אהוב אותי או מות” ועד “חרקים שיגדלו לאויבך מתחת לעור”. אני תמה מאין זה מגיע, כל הצורך הזה בנקמה. ברור שהצד החברתי והלוגי דוחה את הנקמה ורואה אותה כמעין עיוות בנפש האדם, אבל שום דבר אינו קיים ללא מקור או מהות. הנקמה האנושית קיימת בנפש האדם בצדה החייתי, הפראי- אותו צד שניתן לראות אם תרצו בשלבי האורגזמה, או ברגעים של רגש קיצוני, הרגע שבו מסכת החוקים והמוסר נמצאים בנקודת שבירה- שם נמצאים פני הטבע של האדם- בנקמה, בצרכים ורעב שאין להם “דחיית סיפוקים” מעודנת שנלמדת לאורך כל הילדות-

“איש הבארוק עוטה איפור וחובש פיאה, מתחבא מאחורי בגדים נאים ומשחק תפקיד חברתי בחצר המלוכה שהוא למד לעצב במשך כל ילדותו.” במה אנחנו שונים היום? אנחנו לומדים אשליות וטווים אשליות. ההבדל הוא בין מודע ללא-מודע.

אילו תכונות שלכם, אילו תכונות עוצבו במהלך חייכם? איך הכל נראה מתחת למסיכה? התשובה היא, פועם, ונקי וטבעי וגם- כן, נקמני וחייתי- כל זכר רוצה בסתר ליבו לאנוס, כל אישה רוצה להפוך לאימא גם אם הנסיבות לא הגיוניות בעליל, כל אדם רוצה בליבו לנקום וכל אדם רוצה… באופן טבעי. זה מה שעושה אותנו אנושיים, ייצריים. אם תיקח מאדם את השאפתנות, הרצון, העצמיות האם ישאר אדם? ברור שלא. כמה הרבה אנו חולקים עם החיות- שנדמה לנו שאנחנו כה נעלים עליהן.

אנחנו חוזרים לזה שוב ושוב, בשיא התרבות המתפתחת אנחנו זוכים ביופי המוות של הדקדנס, שקיעה, דממה- אפילו השירה המודרנית שלנו מבוססת על כך: המילים אינן מסמלות את המשמעות האמיתית- המילים הן כישוף, רב עוצמה מעורר רגשות ומודעות- גורם לנו לזרום אחרת בצורה מחשבתית אחרת… כך גם האמנות, הספרות… הכל. המוות והמיניות מקושרים- ואנו חוזרים למקורות. הנצה, פריחה- רקבון ומוות. מחזור השנה לא פוסח מעל הקידמה הנוצצת עטוית הכרום והכסף, היא בתוכה, במהותה… כמו הנקמה כך המוות.

האלים אינם נקיים מנקמה- ענת אלת המלחמה הכנענית עדיין רוקדת, רוחצת בדם הלוחמים, בחגורתה קרקפות וכפות יידים, והיא סמל ההרס האינסופי- וגם הנשיות המחוזקת על ידי זעם, ורגשות אחרים שאנחנו נהנים לדמיין עולם בלעדיהם.

ארדן, של הגן

 

Tsukurikatta

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-03-25

“אופן ההכנה”. כולם רוצים מתכונים ורצים לכל הכיוונים. אבל מה קורה כשאין מתכון והדבר היחיד שקיים הוא כישרון או קול בוקע חזק יותר מכל הקולות האחרים של ההוויה האנושית? זוכרים שהייתי בטיול לקטים? הטבע שר לי את שיריו המתוקים מרירים בחלומות. הריחות שלו ותחושת האדמה הנספגת בעור ידי משוועת להתחלף עם דיו הלמדנות וכתמי טיפקס של היסוס מרדני. זה חזק יותר ממשאלה, עמוק יותר מרצונות, ועצם העובדה ששודרה על זה כתבה רק חיזק את החשק.
 
זה חדש לי כל הרצונות האמיתיים האלו. אני רגיל להיות אדיש וקר לעולם, ללעוג בציניות או לשמש כ”פיה טובה” לילדים החולמים והתמימים שמחזיקים בליבם משאלות לוהטות שרק צריך דחיפה קלה בעולם המאגי… הנה… ככה,  וכבר יש שינוי! הצעד הראשון ולא ההגשמה המלאה כמובן, הם חייבים לעבוד עבור מה שהם רוצים אחרת הם לא באמת יעריכו את ההגשמה. גם ההגשמות שלי צריכות לחכות. ההצגה נדחתה (וטוב שכך, לא עשינו חזרה אחת מסודרת!) והבוחן מחצית ביפאנית היה קשה אבל נראה לי שטוב.
 
הדרמטיזם האפל של “כנס פנטזיה במשכן האמנויות” היה לא מתאים לצרכי. ורק אחרי עבודה ארוכה קיבלתי את הזכויות שמגיעות לי, ולבסוף קיבלתי משהו, זה לא הרבה אבל זה מספיק אולי לקדם אותי בתחומים מסויימים. ראיתי את השגיאות שלי מאוחר, אבל אני מקווה שאדע להצליח במבחן הסופי.
אני אוהב את הירוק הזה של החורף, העסיסיות, וקצת מצטער לראות אותה מתפנה לזהוב היבש והמת של הקיץ.
זה מעליב אותי קצת. רק באתם לבקר וכבר הולכים?…
 
אבל ביום חמישי בעודי נוסע באוטו עם סבתא ואימי אנבל מתקשרת- בספונטניות לחלוטין אנחנו קובעים שהיא גוזלת מאביה את האוטו ונוסעת כל הדרך מהדרום אלי, ואצלי נלך יחדיו ליער אודם- היער היפה ביותר בצפון ולטעמי היפה ביותר בארץ. וביער… חוץ מזה שהכל ירוק ויפה וחדש, ראינו המונים של כלניות, כוכביות כתמות וסביונים ופרחים קטנים וכחולים שניקדו כל מקום- זנב הסנונית שהיה יצור יפיפה, בלוטים ותפרחות לא ביישניות של כל הוורדניים, ובין השיחים רצו להם חזירי בר, שהם סמל יפיפה של אוסטרה, וגם למרבית הצער, פרות שליחכו את האדמה והפכו צבעונים ודברים יפים אחרים. מנוחה תחת לעץ אלון מושלם, ארוחה פשוטה של כריכים וסלט אצות ווקאמה שהכנתי… אכילה של שום פרא או תלתן, הכל רגוע, הכל שמח…
לנשום.
 
ולאחר מכן? חיפוש קדחתני של חוף ים עבור טקס זימון לידידתי. הטקס היה פשוט והרכיבים היו בסיסיים- אבל היה שם עוצמה- גם עוצמה בחיפוש (ובעובדה שנאלצנו להתגנב לשלושה חופים פרטיים עד שמצאנו אחד נורמלי) וגם עוצמה בפשטות וברחש הגלים. זו כנראה הצורה ועם מי הדברים נעשים. צורת הפעולה.
 
טסוקוריקאטטה.
 
ארדן.

בחרבות העבר

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-03-07

אני מסתובב במוזיאון הכט, והמאגיה מסביב- פסלים של בס אל ההגנה המצרי שהרג שדים עבור אימהות מודאגות, קמיעות חרוטים על מגילות זהב ונחושת, וקערות השבעה מגוננות. הכל להגנה- הכל. ממה העתיקים רצו להגן על עצמם בכזה להט שהם השתמשו בכל טיפה וידע של ידע כישופי שהיה ברשותם? אולי התשובה טמונה בחשש העמוק שיש לאדם מפני כוחות הטבע, מגיפות- מזג אוויר גרוע או סתם מוות שבא לבקר מבלי שום סיבה ברורה.
 
ימים של מחלה ושל חום וכאבים באו לבקר. אפילו הכדורים החזקים של שבירת החום נכשלים להם במילוי תפקידם. מה זה החום והמחלה הזו שמרירה בפי? אולי מגיפה מדבקת שכולם מקבלים עכשיו, ואולי מסר אלוהי שעדיין לא עמדתי על מהותו? אני לא יודע. צריך סבלנות.
האלים והאלות והאוצרות ששרדו מאות שנים בים, מחכים רק לאנשים שיבואו לצפות, לספק את הרעב לעבר. הקסם של העבר לא שונה במיוחד מהמאגיה של ההווה והכישוף של העתיד.
 
זו תקופה לא נעימה- חום ועייפות ועומס בלימודים… מריבות וויכוחים ואש במקומות שבהם מים קרירים זרמו… תקופה לא נעימה בלשון המעטה.
אני כותב שני מחזות חדשים. אחד קצרצר שאני הולך להציג במעיין “תיאטרון רחוב” במשכן לאמנויות הבמה באוני` חיפה:
 
“פרח הזמן, כמו טיפת זיעה המתרחבת לאינסוף אפשרויות, כל הרגעים קפואים בתוכה, כל הרגעים אצורים בתוכה, כי הרצפיות של הזמן היא רק אשליה, מיקסם שווא- כל זמן הוא “עכשיו” במקום אחר, במהות אחרת…”
 
חלק ממנולוג הליצן ב”מרכבת השמש” שלי. וגם, סיפורה המחודש של פילומלה, נסיכת אתונה שנאנסה, לשונה נכרתה מפיה, ואחרי נקמה עקובה מדם, הופכת לציפור שיר אדומת חזה.
ניסיון שלי ליצור אגדה ומסר ישן עם יופי מחודש. נראה איך זה יצא…
 
ארדן.

הציד

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-02-15

חדשות טריות מהיום:
 
“סעודית נידונה למוות על כישוף    (15/02/2008 18:36)
ארגון זכויות אדם בניו-יורק קרא (יום ה`, 14.2.08) במכתב לעבדאללה מלך ערב הסעודית, לבטל את הוצאתה להורג של אשה סעודית שהורשעה במעשי כישוף. הארגון אומר כי פאוזה פאלח לא קיבלה מעולם הזדמנות להוכיח את חפותה לנוכח “האישומים האבסורדיים, שאין להם כל בסיס משפטי”.
 
הציד קיים אלפי שנים- מאז המלך שאול הסיר את האובות והידעונים מכנען, דרך ימי הביינים והרנסנס המדממים שבהם נהרגו כמאה אלף מכשפות (רובן נשים) בטביעה, שריפה ובעיקר תליה.
מה יש בה במכשפה הערטילאית שתמיד צדים אותה? המורה שלי להיסטוריה מחייכת ממרחק השנים אחרי שעסקתי בשאלה הזו. כמו השואה, גם זה משהו שנחשב ל”פורנוגרפיה של ההיסטוריה” נושא שאוהבים לעסוק, לנתח ולנפח מעבר לכל פרופורציה אנושית.
 
בספרה “מכשפות” אריקה יונג כותבת על דמות המכשפה:
“נוכחותה גורמת לנו לרעוד מעט, כאילו מקרר בלתי נראה נפתח בקרבת מקום. תחת גלימתה- הכחולה כשמי הלילה, ינשוף צווח. עטלף עף מתחת לכובעה הקונוסי. אבל הבה ונזמין אותה בכל מקרה, אולי היא תיתן לנו שיקוי אהבה, או מתכון למשחה המעניקה תעופה.
או אולי זוג בובות נאהבים- ללחש. מובטח שיעבדו לנצח. אולי היא תגשים את משאלותינו לפני שנבוא לשרוף אותה.
 
או אולי…לא נאלץ לשרוף אותה הפעם כלל.”
 
כן, תמיד היו מכשפות- ותמיד היה ציד, גם בזמנים הלא צפויים. שמעתם על ההוא, מה-שמו לוציוס אפוליאוס? בשנת מאתיים לספירה הוא הועמד למשפט ברומא באשמת כישוף. הנה חלק מהצהרתו המדוייקת להפליא מסבך השנים והאשליות- אשר לא מחקו את נכונותה ודיוקה עד היום.
 
“הוצאת הדיבה של אמלניוס סובבת נקודה אחת: אני מכשף. בואו נשאל את ידידי המלומדים: מהו מכשף? קראתי בהרבה ספרים כי המילה מאגוס היא בפרסית מילה שתירגומה הוא “כוהן” בשפה שלנו. מהו הפשע בלהיות כוהן ולהחזיק ידע מדוייק, מדע, טכניקה של טקס מסורתי, מקומות קדושים וחוק עתיק…”
 
וביוון העתיקה מדיאה פרצה לבמה בטרגדיה נכשלת שזכתה במקום השלישי והאחרון של אוריפידס שאמנותו הבשילה בבגרותו ולא בנעוריו החצופים. העובדה שהייתה מכשפה עשתה אותה פושעת, אבל הטרגדיה שלה הייתה העובדה שהיא הייתה זרה. כשהיא עולה על מרכבת השמש, אוחזת בזרועותיה החיוורות את מדס ופרס, ילדיה המתים שהיא הרגה במו ידיה הקוסמות רעלים ולחשים, לבושה היא בגלימה מזרחית, זרה, תסרוקתה היוונית המסודרת פזורה ברוח הפראית והקפואה, והיא עפה במרכבה רתומה לדרקונים.
הסוגיה של הטרגדיה היא בכלל לא סובבת כישוף. כישוף מלוכלך, אוריפידס ניסה לכסות אותו היטב.
 
“את חכמה, קנית לך ידע בפשעים” אומר לה קריאון, אב גלאוקה. העובדה שמדיאה זרה, העובדה שמדיאה פופלארית באתונה מזהירה מן הזר, החיצוני והאחר.
 
ומאוחר יותר, יוצא ספר פופלארי כמו התנ”ך. המאלוס מליפיקארום, וידידו הקומפדיום מליפיקארום.  הספרים מפרידים ומגדירים את המאגיה- מן המאגיה הלגיטימית למאגיה האסורה והחולנית שיש להשמיד. המאגיה שכוללת ידע ניסתר של הטבע- הבנה של צמח או גביש: מותרת. המאגיה שכוללת עבודה עם ישויות היא אסורה כי הללו מן השטן. האירוניה? ביהדות זה הפוך. אסור להטיל לחשים וכשפים- אבל אם ישות אחרת עושה את זה- אתה פטור מן החטא. הספרים בנויים בצורה מדעית וקרה: טענה והוכחה עם דוגמא. למשל: בעמוד 88 של הקומפדיום,
 
“מכשפות משתמשות בגופות המתים כדי לרצוח בני-אדם- בימינו, זה מנהג של המכשפות לחפור גופות מתים מקברם, ולהשתמש בהם לשחיטה רצחנית של אנשים, בעיקר גופות האנשים שנענשו עונש מוות בתליה…”
 
וישנם אלו האומרים- שיש להוציא את צבעוניות הכישוף ורעשי הלילה מרצח הנשים. התפוררות המעמדות בתקופת הרנסנס (התקופה של הציד בין היתר, כמיהה לטבע ופחד ממנו בו זמנית) גרמה להרבה פליטי תרבות- והמעמד הנמוך, סבל.
החברה הוקיעה כמכשפה כל אדם שלא יכול היה לטפל בעצמו- ליצור תירוץ להיפטר מהם- כדי שהללו לא תהווה נטל עודף על החברה. ישנם אפילו מאמרים המסבירים זאת בפורטרוט.
 
זה היה *אז* אנחנו אומרים. וזה היום. ומה עם הציד של היום? היום צדים? היום מחפשים? היום שורפים מכשפות? כן. מידי פעם שומעים על משהו שקרה בערב הסעודית, הודו או אפריקה ושוכחים כי במיקרוקוסמוס הזה גם אנו חיים. היום שורפים מכשפות לא בלפידים- אלא במילים. בתעמולה ובשינאה יוקדת ואין סופית.
הרשו לי היום ורק היום קוראי היקרים יד ביד ותנו לי להוליך אתכם לציד.
 
ואפילו יש ספרים מודרניים המציגים הנושא- לא נסתם הגולל על כתבי מכשפות דמוניות. “להרוס את עבודתם של הכישוף דרך צום ותפילה“, להתגבר על כישוף (בדומה להתמכרות לסמים), הגן על ילדיך ממאגיה ופאגניזם, וכמובן, “מה שאתה צריך לדעת על הסכנות של הכישוף וויקה.
 
הוצאת קומיקס נוצרית בשם צ`יק פירסמה כמה על מכשפות וכישוף (ולמרבית הפלא גם על DND). קומיקסים אלו מוציאים שם רע לנצרות ומראים חוסר סובלנות משווע.
 
ב”מרתפים אפלים” מדובר על נערה הנכנסת לכישוף בגלל משחק תפקידים- “ואחרי הכשרה אינטנסיבית היא נחנכה לקאוון של האלה דיאנה. הקומיקס הזה קליל ומשעשע ואולי אקדמה קומית לבאים בתור:
המכשפה העצבנית” מספר סיפור על זוג מכשפות שמקבלות שיעור תנך וסיפור מחודש על שאול ושמואל ובעלת האוב. “אלוהים מת והכנסייה חסרת כוח!” נזעקה הולי המכשפה. וכאשר המירו את ידידתה סמנתה חזרה לנצרות, עצבנותה גרמה לה לעזוב את הבית בכעס. (וכמובן שהארי פוטר אשם, ושהבית על תכולתו נשרף אחרי טקס גירוש שדים משעשע משהו).
גלאדיס היא דודה נחמדה שקוראת בקלפים ומיומנת באסטרולוגיה. יש לה אפילו מדריך רוחני בשם ג`ורג`. היא כמובן לא יודעת שאותו ממיר ידידותי שהמיר את סמנתה, מגיע לביתה של אחייניתה היקרה רק כדי להעליב אותה. הולי הנדיבה אוספת את גלאדיס רק כדי לגלות מה קורה בעולם הבא לילדים רעים.
וכמובן, תינוקות זה טעים מאוד. לא ידעתם? אולי באמת עדיף, הכולסטרול של ילדים נוצרים באמת לא יעשה טוב לעורקים שלכם. בקומיקס מדובר על ילדה לא פופלארית שהמורה שלה מחליטה ללמד אותה כישוף (מורת בית ספר לא פחות ולא יותר- והרי התוצאה. כל הכוחות שהיא מקבלת לאן הולכים? לגרום ליריבה פופלארית להפיל את הכדור בשיעור ספורט. איזו מטרה נעלה…)
 
ועוד משהו אקזוטי בשבילכם קוראי היקרים לי מאוד- ישנו סופר ששמו Kerr Cuhulain שהוא בלש וויקאני במשטרת קנדה ששם את ידיו על כל מיני מאמרים וספרים המסבירים אכיפת חוק ופשעים של תורת הניסתר. מאז “תינוקה של רוזמרי” והחשש רב העוצמה של אנשים מכת השטן, (ובנייתה של כנסיית השטן למרבית הפלא, אשר מעריצה הדוניזם והקשר בינה לבין רצח תינוקות לא קיים) נכתב הרבה- והרבה שטויות ושקרים על מאגיה וכישוף. כמה מהחביבים עליי:
 
“ספר צללים- ספר מקושט וצבעוני שמשמש את הכת, יעיל כי בדרך כלל כתובים בו הזמנים והמקומות שבהם הכת נפגשת.”
 
Texas Ritualistic Crime Information Network Occult Crime Manual, Sloat defines “hex” as “Hex- Used by `Hectight` Witches. It is mind controlled. A Hectight Witch is very powerful and resourceful.
 
In all the years that I have been involved in Wicca I have never heard of a “Hectight Witch”. I strongly suspect, given the numerous spelling mistakes made in this list, that this may be an attempt to guess at the spelling of the name of the Goddess “Hecate.” Hecate was a Greek and Roman Goddess of the moon, death and magic, often depicted as having three faces, representing the three phases of the moon (waxing, full and waning). Hecate is an aspect of female divinity often used in Wicca, but there is no tradition of Wicca named for her that I am aware of. It is possible that this misspelled name was taken from the movie Midnight Offerings. About half way through this film actress Marion Ross (playing a “good Witch”) proclaims that an evil teenaged “Witch” (played by Melissa Sue Anderson) is a “Hectate Witch” and accuses her of being a follower of Hecate and a devil
worshiper.
 
והפיסקה הזו הייתה מיועדת למי ששאל את עצמו היכן ארדן ברשימה. לקר כוחולין יש מאמרים נוספים- הנה אחד מהם.
 
“והמכשפה? בחיי מכשפה, אין עד עצם היום, בעד עצם היום הזה של מכשפה, אין בעושר ובאושר; לסיפורה של מכשפה אין המשך.את החלק הזה, שהוא מעבר לחיים של הסיפור, מעבר לסיפור החיים, אין – אבוי, או שמא תודה לאל – לדעת. היא מתה, מתה, מתה, וכל מה שנותר ממנה הוא החטוטרת של המוניטין הרוע שלה.”
 
“מרשעת” של גרגורי מגווייר.

A Witch Alone

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-02-05

כמה מהר, הכוח חזר כשהעשבים שיחררו ריחם ומהותם כשנטחנו לאבקה. כוחם המשכר של אנג`ליקה, פרע, דודא רפואי לבונה ומלח ים- כולם לאבקה זהבהבה- שמכילה את הגנת המקום. היום מוקדש לטיהור והגנה- כזו שהבית שלי עדיין לא זכה לה.
 
מכשפה לבד- בשחורים, תחרים או קרעים?
כורעת על קרקע מוצקה, אריחים
וביד אחת מציירת סמלים על הריצפה הקרה
ספירלה- כוכב, רונה ואדווה
ביד שניה מחזיקה קערה עם אבקה זהובה
אנג`ליקה- פרע וגם דודא, לבונה
מלח- קסם פלדה.
כשפעמון מתכת ישמע, העולם ייתכנס לדממה
קסומה.
האבקה תפוזר ועימה גם הקסם רוקע גלימה
של כסף ירח.
רוע, כישוף רע לחש זה או אחר? אין כניסה!
כל מה שהיה בעבר טוהר במי גשם ראשון
ואילו הלחש הזה-
כוחו העמוק מאלפי בארות
יעניק פיתרון.
 
האבקה שמכילה את השמש- השיקוי שמכיל את מהות הגירוש- הכל הגנה הכל הגנה. אני נזכר בתמונה הישנה של המכשפה באגם של ברבורים חורטת רונות על מקל מעץ קדוש… האם לבי שם? באותו העץ שנחרט לפני שנים רבות? האם ליבי נמצא בזמן של האישה הזקנה? בזמן שלא אני ולא אימי ואף לא סבתי נולדנו? ואולי זוהר העבר מסתיר עמימות מציאותית רבה?
 
ביקשו ממני להתראיין. ידידה קרובה (ומכשפה מפורסמת) אמרה לי גם שאני מתאים ביותר לייצג את הצד המאגי שבלהיות מכשפה (יש צדדים אחרים? ועוד איך שיש, אבל זה כבר לא לכאן) ואז יחד עם כל שאר השאלות שהיו יחסית באנליות ויכולתי להוציא עליהן תשובה בשלוף מהיר- ועל זה התנצלותי הכנה לירן, “אתה יכול להיות הסופרמן של העולם הזה, לרפא, לכשף וכו`, למה לא?”
כי ככה. כי גם לי מגיע לחיות. איני רופא, איני סופרמן, אני סך הכל מכשפה לבד. כשיש מטרות קטנות שלא גוזלות ממני אין-סוף אנרגיה, או שיש משהו שאני רואה כחשוב- כמו להגן על הבית שלי בזמן מלחמת לבנון השנייה, ואכן אני גר בצפון, אז אני רץ להשתמש במה שיש לי- אבל גם לכוחי יש מגבלה- וגם אני אדם, וגם אני מכשפה, לבד. אבל זה מה שיש.
 
באו, אימי ביקשה שלא יצלמו את שאר הבית, צילמו גבישים ודרשו ממני פעולה פיסית מאגית- אז טיהרתי את המנחה בטקס עם קטורת ורעשן וודון שמסמל גם את זנב הנחש הרעשן, וגם את הגשם שיורד על הקרקע ומטהר את האוויר והמהות. הסברתי על חומרים שונים, פתחתי ספרים ססגוניים ומצויירים, ואפילו הצלחתי לנקות כמה שטויות מציד המכשפות שלא היו רלוונטיות כלל. מקווה שהצלחתי לשמור על רושם חיובי- ולהשאיר עניין בכתבה.
זה הזמן להתחייבות מאושרת, אז הנה- היא.
 
אימבולק שמח ומואר לכולם!
ארדן.
 
*התמונה- שבת המכשפות  של פראנס פראנקן השני