פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2010-03-02
ויש אחרים, יש את אלו שאין להם שליטה על המסלול שבו הם נמצאים. קורי שהקיז את דמו ואיבד את טחולו בזמן שהוא נסע ממעלות לאלוהים, חלום שמוכה מחזון לחזון, הופך כלי חלול לכוחו שלו, במקום להעניק לעצמו את הרצון המרכזי, לחדד אותו כמו קרס זהב ולהטיל אותו על פני המים כמו שאנו המכשפות, עושות. זה בסדר- גם ללא שליטה יש להם אותי בחיים שלהם- אותי שאגן עליהם, אותי שאשמור עליהם- גם אם מרחוק, גם אם זו חצי עין בטראנס שמביטה במראה השחורה כדי לקבל חזונות, גם אם זה מידי פעם לשחרר אבן ספיר כחולה כתושה לרוח עם אמירות מאגיות וגם… וגם אותי כחבר. אלו לא מילים פשוטות עבורי כל המילים הללו של החיבה והאהבה- לא באתי מהמקום הפשוט שמאפשר אותן. ובכל זאת בדמי זורמות מילים של אהבה הרסנית האביב. הו האלה, הלוואי, הלוואי… איני יכול אפילו לבטא את המילים לרצוני האמיתי.
ויש גם כאלו שאין להם לגיטימציה בעיני, והאחרות שלהם גנובה- אנוסה, מעוותת. טרה דוב שמרשים לעצמם סמכות רוחנית מתוקשרת על ידי אבן אדומה מנוקדת, לוקחים אלמנטים מהוויקה ומהניו אייג` ומעיזים לקרוא להם “השאמניזם המקורי” דוב שכותב ספר על נשיות מבלי להכיר את טרה כאישה אמיתית, וטרה שמתייחסת את דוב כמו בצק שיש ללוש אותו. שניכם קורבנות, ושניכם מקרבנים. דוב שניתן ללוש אותו: אתה ביקשת לשנות צורה, אחרי ערב אחד של פילוסופיה אינדיאנית קנית דעת והרסת את מי שהיית בעבר, אבל הטרנספורמציה הבריאה היא כזו שמחבקת את העבר, לא זו ששורפת אותו. הסוד הוא באיזון. טרה, את שנאבקת בשינוי הצורה, מתעבת אותו מייחסת לגיל משמעות ומנסה לעצור אותו באמצעות דוב: כיצד כפות יידיך? חלקות וגמישות? כבדות ומוכתמות? הרי ללא גמישות אין שינוי צורה- וללא שינוי צורה אמיתי אין חניכה שאמנית. אתם לא יכולים למכור שאמניזם כי אינכם שאמנים בעצמכם. אתם יכולים להתיימר להכיר כלים ותרבויות בהן השאמניזם היה נפוץ, אתם יכולים להפעיל מעט כוחות שאמניים פשוטים- אולי, אבל אתם כמו ענפים- חסרי יכולת לנוע ללא הרוח הטרייה שבאה להניע אתכם- והרוח הזאת באה מן אלו המבקשים ריפוי וחינוך. אני מפזר באוויר ריחן, ששמו הקדוש הוא טולסי, כדי ללמד ענווה במקום אגו, דממה במקום רעש הלשונות בעלות העברית הפגומה שבין שיפתותיכם. היקום יביא אותי לבקרכם בקרוב. אל חשש.
והיקום שולח לדרכי דרכים מעניינות נוספות- סדנאות קריסטלים מאגיות, מטופלים שפורחים כשאני נוגע בהם מאגית- מתוכם יש אנשים שיקרים לי במיוחד- המלאי האישי של החומרים והאוסף האישי של חפצים מאגיים נפתח לאלו שבאים לבקש, כלי רצח עתיקים לצד גרימוארים עם מילים שיש בהם כוחות לברוא ולהרוס יקומים, ושיקויים חדשים מלאי תשוקה. האם זה האביב תמהני, מעולם הוא לא השפיע עלי ככה. כמה משעשע להיות ככה מושפע מהאביב פעם ראשונה בגיל 25.
רוחות של דממה הביאו חרש בליל, כמה עלעלים של תפרחות שקד- יחד עם כמה מילות טקס עתיקות לעודד את רוחה של סבתי- אימי שבאבל בחרה ללכת לאחותי לצפות בסרט “אווטר” בתל מימד, שתיהן יצאו עם תופעות לוואי של כאב עיניים, ראש ובחילות, מה חבל. אבל זה צפוי- הגוף והנפש צריכים להתרגל לחורים ברשת הקורים של אריאדנה- זה לא דבר פשוט- גם אני מתאבל בדרכי. אני תמה אם זעקותי על הרב הזה שערך הלוויה מכוערת ומבישה לסבתי עשו משהו עבורו. המילים שלי יביאו לרדוף את חלומותיו, והמתים הלא מרוצים יקבלו גוף ומהות כדי לקשקש בלשונות רפאים. עונש קטן, אך חשוב.
אני מעלעל בחוברת קטנה ובה הצגות, אני בוחר שלוש. אני הולך עם תלמידי ואיש שאני מרגיש צורך ללוות בדרכי הקלאסיקה התיאטרלית לתיאטרון, ביום שישי היה הדבר הראשון “הדיבוק” של רינה ירושלמי. הם בחרו להתמקד במאגיה ולא בעלילה למרבית הפלא, הקומפוזיציה והכוריאוגרפיה היו מדהימות, בחירה של צליל וצבע, דם מרוח על הגוף, הדבר שהוא הבסיסי והחייתי- מצייר את הקבלה באור שלא נראה עד כה, ואני נהנה בזמן שהתלמיד שלי בוחר לייצר כדור אנרגיה ביד אחת, גם הוא נהנה מן ההצגה. הגענו להצגה בשיא הרוחות האכזריות, כשגשם עז יורד בכל מקום- ובדיעבד זה מזג האוויר להנות מסיפור האימה הזה.
התמונה היא מתמציות גבישים שנוצרו להדגמה בסדנת קריסטלים מאגיים שהעברתי לאחרונה. ועוד בנושא שלי-פורסמתי ב”במחנה“.
ארדן.