צרפת הייתה בירת האופרה- באיטליה גם היו מלחינים מעולים- וויצ`יבלד גלוק גם הוא בחר בצורה ובמהות של האופרה המסורתית שהיא טרגדיה, וכאן זו הטרגדיה של הלנה מטרויה שמוצגת בצורה נפלאה על ידי הקולנוע המודרני בזמן שהלנה שרה את האריה שמבחינתי מלווה אותי בחלומות הלילה של יופי היסטורי, נוקשה קר ומורחק.

 

האופרה הבאה היא של בלה ברטוק, טירתו של כחול הזקן. מבוסס על אגדה רומנטית: יהודית מתאהבת בכחול הזקן, אריסטוקרט עשיר ומתבודד שיש עליו שמועות אפלות. הוא מכניס אותה לטירתו, ומתחנן שלא תפתח את שבע הדלתות שבה. בכל דלת יש פלא או אימה אחרים. למעשה, כל דלת היא כה אסתטית שיש לי דילמה איזו לבחור להראות. אני חושב שבשל שמו של הבלוג, אבחר בדלת הרביעית, של הגן, אם כי הדלת החמישית היא זו בעלת המוסיקה היפה ביותר. ניחא, אתן קישור לשתיהן.

 

זו אופרה מהממת ביופיה שיש בה רק שתי דמויות, ולפיכך היא כבר לא הגראנד אופרה של פריז או איטליה, אלא מראה את הדרמה של האדם היחיד לכאורה. יהודית מגלה בכל חדר דם. ולבסוף גורמת לכחול הזקן לפתוח את הדלת האחרונה, שם נמצאות גופות נשותיו הקודמות- ושם, היא מצטרפת אליהן במוות- בריחוף אלמותי בין העולמות בשתיקה מחרידה.

 

 

 

 

 

A long time ago
a fatal bird named
Chromaggia
met the arrow of an archer
while flying.
Along the lava coasts
for years, thinking it was being
chased
it escaped the arrow

 

Chromaggia chromaggia
why don`t you face danger?
the arrow was attached to its wing
and it flew trying to shake it off

Pulling the arrow
others get wounded because of me
because of me

down! towards the devil`s mouth!
its arrow, my eyes, Come take my eyes` I

rather be blind