פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2010-05-27
החשיבות של הסרטים הללו, במיוחד של הוליווד ודיסני עבור הקהילה הפאגנית והמאגית היא, שפשוט אלו אייטמים של מידע שקובעים סטטוס-קוו בנוגע לנושא מסויים. הצורה שבה נושא מופיע, נושא כמו יופי, נעורים, צרכנות וכו`, נחקרו בטקסטים הקולנועים הללו למוות. ומה עם הטקסטים הפאגניים- מאגיים? יש סיבה מאוד טובה מדוע אני בוחר דווקא בסרט הזה: הוא טרי. הוא טרי ואופנתי ועכשיו הדעות שבו יהיו מוצפות גם לכיוון שהוא למעשה אומר על הוודאנים בסרט הזה. ולפיכך אנסה כאן, במסגרת מצומצמת זו של בלוג להאיר מעט על מצב הוודאנים בסרט הזה.
דמות ראשונה: איש הצללים, או ד”ר פסיליה, לובש חליפה סגולה עם כובע מגבעת מכובד עליו יש עצמות מוצלבות. ברור שהוא משחק בדרמה הזאת, את מה שכל אדם וודאני יכול להכיר כ”הברון סמאדי”, מלאך המוות הנייטרלי והרציני של הוודון. במערב, המוות נחשב לדבר רע, ובוודון המוות נחשב לשיחרור רוחני ומעבר לשלב הבא: גילגול נשמות או התעלות, בהתאם לתרבות ולמקום.כמובן שלצופה הלא מחונך בהילכות הוודון, הוא ישר מסומן כאדם רע. הוא מזמין אדם לפריסה בטארוט (שזה אגב, אלמנט שלא קיים בוודון, יש שימוש בחיזוי בהטלה כמו אובי, או Ifa בצדפים) והוא רואה אהבה בעתידו של האיש. אבל האיש מתבייש לומר “אני קירח”, אישה הצללים מפזר אבקת קסמים וגדל לו השיער.
התפיסה העיצובית והרעיונית כי אדם לא יכול להנות מאהבה בגלל שהוא קירח היא רק חלק מהשיטחיות שבה הסרט חוטא. איש הצללים, האיש הרע של העלילה, מחכה בפינה, וכאשר הבחור מתחיל עם אישה, שיערות מוגזמות צומחות עליו והוא נראה כמו פרא שעיר. הד”ר לועג לארעיות ולטיפשות של הבשר, ומראה כך ערך רוחני חשוב- אבל כמובן, מכיוון שזה דיסני, הוא יוצא שובב, במקרה הטוב, אכזר, במקרה הסביר יותר.
הנסיך מגיע לעיר, הוא פוגש את איש הצללים, והוא מזמין אותו למשרד שלו. עם הנסיך מגיע משרת אומלל, שמנמן קירח, שאת סיפרו נבין יותר מאוחר. איש הצללים מספר את הסיפור של המשרת ונסיכו: הוא משמש בעצם בתור כוח על טבעי שלא ניתן להתכחש אליו. הוא מציין כי “יש לו חברים מהצד השני”, ובכך שוב משתמש במוות כדבר מפחיד ומסתורי. כאשר איש הצללים מכניס את הנסיך ומשרתו לביתו, הדבר הראשון שרואים על הקיר, זה את הVe Ve או, סימן הרוח של הלואה ארזולי-אושון, הלואה של העונג והיופי. ברור שדיסני בחרה בסמל הדתי הזה למטרות עיצבויות בלבד, אבל בכל זאת, מדובר בדת חיה ולגיטימית ולא סתם סיפור אגדה ריק ללא שום השלכה פוליטית או יכולת לשנות דעות חברתיות. על הקיר מופיעה מסיכת הלץ, אחת הדמויות החשובות ביותר בתרבות הוודאנית, פאפא לגבה. הוא טריקסטר, אל ליצן שיש לו את כל הכוחות וכל המפתחות. פונים אליו לפני כל טקס. כמובן ששמות הלואות לא מצויינות בטקסט הקולנועי הזה, אבל אלו שיודעים מהיכן מגיעה ההשראה נפגעים מאוד בשימוש בלואות החיוביות והנעימות הללו כדי בעצם להראות שייכות לצדדים אפלים יותר. ואם זה לא מספיק, הפה של לגבה נפתח וממנו יוצא תליון שעם דם הנסיך, הופך את העונד אותו, המשרת, לדמות הנסיך המדוייקת- דמות הנסיך צריכה להתחתן עם הבחורה העשירה של האזור, כדי לזכות בכסף.
איש הצללים מסביר: הכוח האמיתי על פני כדור הארץ הזה, הוא לא כישוף, אלא כסף. לא נמאס לך להיות משרת עלוב שיורקים עליו כל הזמן? אתה לא חולם פעם אחת להיות הנסיך? להיות יפה ומקובל ואהוב? ועכשיו אני מזמין את האחרים לחשוב על זה- מה אתם חושבים? כולכם תמיד הייתם מסופקים להיות מי שאתם? אף פעם לא רציתם משהו אחר בשביל עצמכם? האם הרצון הזה, המשאלה הבלתי אפשרית הזאת, והרעיון המאוד סוציאליסטי הזה פסולים? לפי דיסני כן. המשרת ואיש הצללים הם אנשים שליליים בדרמה הזו.
איש הצללים מבקש עזרה נוספת מהלואות, ופאפא לגבה במיוחד:” אני אהפוך להיות שליט העיר, הזו (ניו אורלינס) ואתם תוכלו לאכול את כל הנשמות שאתם רוצים.”
א. לואות לא אוכלות נשמות. לואות אוכלות אוכל. למעשה, כל חג מאכילים את הלואות במזון הקשור לעונה ולזמן אותו חוגגים.
ב. האם העיסקה הזאת נראית מוכרת? אם כן, כנראה שאתם מכירים את סיפורו של ד”ר פאוסטוס- סיפור שבסופו של דבר מגיע מתפיסת עולם נוצרית מאוד. הלואות הן לא שטנים או מלאכים, הלואות הן למעשה, ישויות טבע אלוהיות, וכמו כל אל, יש להם צדדים חיוביים יותר ופחות. הן לא רוצות את הנשמה שלך, הן רוצות שתחיו חיים טובים ותעזרו לעצמכם- לרוב, מהחוויה שלי.
הדרמה של כשפיו של איש הצללים היא כשמה כן היא: הוא משתמש בצללים, משרתים, ואפילו בצילו שלו להשפיע על המציאות. יש ז`אנר כזה במאגיה אפריקאית, אצל השאמנים החזקים ביותר. ניתן להרוג אויב על ידי אמירת לחש על סכין או מסמר ולתקוע בצל שלו. אבל לרוב השימוש במאגיה הזו, ובמאגיה בכלל הוא שימוש חיובי. מדוע היה הכרחי להפוך את העוסק בכשפים הזה למרושע, כאשר למעשה, לא רק שהוא צודק במטרה שלו, אלא הוא גם מוכשר במה שהוא עושה?
מדוע צריך לתת לוודו, דת לגיטימית צורה כה שלילית בדיסני של ההווה?
המשך יבוא…
ארדן, של הגן.