Category Archives: מאגיה

שיקויים ומרקחות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2011-01-06

ביוון העתיקה, המילה למכשפה הייתה המילה Pharmekia. זו גם המילה שממנה נוצרו ווריאנטים כמו פרמקולוגיה-תורת התרופות. ביוון, העיסוק בכישוף היה העיסוק ברוקחות. החומרים לרוקחות המאגית הזו היו מגוונים מאוד: בין אם היה מדובר במינרלים, צמחים או חלקי חיות טחונים, הם שירתו מטרות רפואיות וכישופיות כאחד. כאשר אני פונה למאגיה מצרית עתיקה, או מאגיה יוונית ואפילו הלאה- למאגיה כנענית מסורתית או מאגיה וודאנית, הכישוף מכיל חומרים שונים ממקורות טבעיים. בימינו זה פחות פופולארי- היום במיוחד במדינות בפריפריה שצמחי מרפא מדויקים אינם במרחק הזמנת אינטרנט קלילה- או קציר, יש העדפה להשתמש במה שיש, או בתבניות רוחניות שאינן דורשות חומרים אבל הרבה דברים במאגיה המודרנית והעתיקה נקצרו מרוחות הצמחים הללו- והם בשלבים מסויימים ולפי טעמי האופנה חוות רנסנס. כל מי שמכיר אותי מכיר את חיבתי העצומה לצמחים וחומרים. לתוך עלי ומכתש, אבני אודם וזעפרן, כנף עטלף ודמיאנה נכנסים כדי ליצור תרכובת מסוימת, בעלת תכונות מסויימות שנועדה לעצב מציאות חדשה- מרחם המכתש, אל מחתת הקטורת, או לגביע המגולף מאבן חן אחת.

אני תמיד הוקסמתי מצמחים. עוד לפני שגיליתי את המאגיה שיננתי רשימות ארוכות של צמחי מרפא והמחלות שהם מרפאים. היו נוהגים לכסות לי מתוך מליצה או הומור את שם הצמח, ורק להראות לי תמונה שלו ואני כבר הייתי מוצא את שמו, מהותו הפנימית והרוחנית וצורת המרפא שלו. עד היום אני יודע איך לרפא יבלות עם מרווה, ואיך להפחית סוכר בדם על ידי תה דבקה זיפנית. אבל מעבר לזה כאשר אני רוצה לדבר על שיקויים- אני רוצה לדבר על מים. מים הם היסוד השני החזק ביותר בכוחו בהרמוניה אצלי- אני יכול להבין אותם, להקשיב להם, לצלול בהם שעות… אפילו בתקופת הבצורת אני לא יכול בלי אמבטיות ארוכות, שבהן ראשי מוחזק דקות, לסירוגין תחת המים. הם כמו כלי קיבול בעצמם בגלל שהם מקבלים לתוכם כל מה שנוגע בהם. אמרלד יכניס למים את התכונה לגלות אמת, טורמלין שחור, הגנה. דמיאנה? תשוקה…. כל הצמחים והגבישים משאירים את טעמם במים והללו.

זהו כמו גן שלם, עולם ירוק ופורח תחת פעמון זכוכית מעודן. השיקויים תמיד היו אהבתי אם כי המים היו מתחלפים בנוזלים אחרים: שמן, אלכוהול, ואפילו שעווה מותכת כאשר אני בוחר ליצור משחות. כל זאת הייתה תשוקה אמיתית, ואז גיליתי את הוודון (וההודו) ואת עושר המתכונים שנקרא “”מתכוני מצב””. אלו שמנים וחומרים בעלי שמות שונים, שאמורים ליצור או לגרש מצב מסויים. והרי אחד מהפשוטים שלהם:

שמן שטן עף:

רבע כוס שמן זית

כפית צ’ילי חריף טחון ללא זרעים.

השמן הזה, משמש לגירוש גורמים לא רצויים (השטן העף אלו פתיתי הצ’ילי המרחפים בשמן) וגם לקללות מסוגים שונים, רק למרוח על נרות, קמיעות או חפצים שמסמלים את הדבר שאותו תרצו לגרש (או לקלל) יחד עם לחש מילולי נכון. בחו””ל נוהגים למשוח נרות בצורה של שטן או גולגולת בצבע אדום או שחור בשמן הזה למטרות אלו, אבל כאן זה לא תמיד אפשרי. ניתן אפוא להשתמש בנר לבן טהור (וכאלו בכמויות ממומנים עד ידי הממשל וזולים לרכישה) כדי לגרש את הרשע מחיינו, או לחלופין, שחור כדי להזמין את הרשע על ראש זה שפגע בנו.

מנגד, קיימים מתכונים של הגנה: למשל, קיר אש של הגנה, שמספק חסינות מושלמת מפני פגיעה של אויבים וקללות שונות.

שרף מור

שרף לבונה

מלח

ושרף דם דרקונים (קשה להשיג בארץ, ואין לו ריח ייחודי אז בנזואין עם כמה טיפות צבע מאכל אדום ישרתו היטב)

אפשר לכתוש את הרכיבים לאבקה, ולשים אותם בשמן קיק, או אפילו לשרוף אותם כמו שהם על גחל בשביל לשחרר עשן סמיך עבור טקסים של הגנה- רק מסתובבים סביב הבית- וזהו!

עקוב אחרי ילד! או בגירסא האנגלית Follow me Boy!

נוסחת מצב לזימון אהבה ומשיכה מינית של גבר. הולכים עם זה בשקיק קמיעות או כבושם, אם שמים את תערובת הצמחים בשמן או בכהל:

דמיאנה

וורדים

נפית חתולים

ושורש קלמוס.

הדמיאנה היא צמח מעורר תאווה מינית, הוורדים אהבה, הנפית הממכרת לחתולים בצורה סימפטטית מעוררת גם את הגברים, ושורש קלמוס המרפא את הקיבה מכיל אלמנט חזק של ציווי- ולפיכך סימן הקריאה בסוף שם הנוסחא.

את הנוסחא הבאה לטיהור מקומות ואנשים המצאתי בעצמי:

טיהור אקסטרה דלוקס!

לבונה

אזוביון- לוונדר

זרעי אניס

וורדים

כאן המים מסומנים על ידי וורדים- שהיסוד המקושר שלהם הוא מים. את הצמחים טוחנים ומניחים על גחל (כמו זה של נרגילה) הלוונדר והאניס מטהרים מאוד- ויש קשר לאנרגיה של קדושה בלבונה שזה השרף שמחזיק את הניחוחות האחרים בקטורת/אבקה/שמן/טינקטורה הזו.

לכסף או להגנה מעוני, שמן “”שי שי”” מקובל מאוד:

1. שורש אנג’ליקה

2. עלי דפנה.

3. ציפורן.

4. בזיליקום.

כאן רק מיצוי בשמן רצוי- זהו שמן וודאני עתיק ומאוד חזק: האנגליקה מבטיחה הגנה מלאכית, עלי הדפנה הצלחה, הציפורן ניהול נכון של כספים והבזיליקום מבטיח שפע כלכלי וזרימה בריאה. הייתי שמן בשמן רסיס קטן של אגת דנדרייט וקריסופרס, בשביל ליצור זרימה טובה יותר, ולא רק בשביל נקודות של כסף וכלכלה.

עם האור, בא החושך- ועם הצדדים המהנים באים הצדדים האפלים ולכן אפרסם את המתכון הבא: שמן אמנויות האופל. עוד מתכון בסיס מהאמנות הוודאנית. והפעם אחד שצריך לשקול היטב אם להכינו.

שורש וולריאן טחון

בוצין מצוי

סרפדים מיובשים

חרדל שחור

(להפרדה בן זוג אוהבים אפשר להוסיף לימון ולואיזה- צמחים שמשמשים “”להחמיץ”” מערכות יחסים)

לטחון ולערבב עם שמן על בסיס מינרלי כמו שמן תינוקות. להזליף על שמות של אנשים או חפצים אישיים שרוצים לקלל. למרוח (עם כפפות) על נרות שחורים וגולגלות. אם טיפה של השמן נוגעת בכם אחרי שערבבתם אותם בכוונה רעה, נקו עצמכם עם שמן אתרי של רוזמרין בלתי מהול (פחות זה יותר!). כמה טיפות בלבד, ושלא יגע בעיניים.

והמתכון האחרון מהקדירה זה מתכון למי הסרת קללה- שאני הרכבתי ממתכונים פשוטים אחרים- צרו מים קדושים על ידי ברכה של כפית מלח ומי מעיין ועירבובם- הוסיפו עלי כותרת של וורדים לבנים, מעט חליטת אניס ומיץ מלימון אחד. ערבבו זאת עם מי האמבטיה ורחצו עצמכם כדי להיפטר מקללות טורדניות. ניתן גם לשטוף את הבית וחפצים עם אנרגיה שלילית.

זה הכל להיום.

ארדן.

ה9 בפברואר. שמתי לב כי הפסקות הראשונות כמעט בלתי קריאות, ולכן הן עודכנו.

 

 

נקרו-מאגיה, איך למה ומתי?

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-05-16

 

בחיפושי אחרי הנקרומנסיה- הצד האפל של המאגיה המודרנית שחסר במדריכים וטקסטים של העולם הניסתר שאינם בני שמונים שנה ויותר עברתי תחנות רבות- בכולן למדתי משהו, וכאן זה המקום שבו אני יוצק את הידע הזה- את התיאוריה הזו לכדי משהו שניתן לגבש לטקס, למילים למחווה שתהווה את השער בין העולמות המתים והחיים.
 
למה נקרו-מאגיה? אני מסתכל סביבי ורואה רעב לנושא הזה- בני נוער עם לוחות סיאנס, טקסי הלוויה מורכבים והרבה “הלוואי שX היה כאן.” זה לא רק אבל שמניע את האנשים הללו אלא תועלתנות לשמה. המתים מכילים ידע- רגש תמונות ורגעים שעם מותם חולפים מן העולם כמו יצירות אמנות המושלכות לאש. הרצון לידע ולחוויה של המתים הללו הוא כפרי אסור המתואר במיתולוגיה היודו-נוצרית- אבל לא תמיד היה המצב כך. הציווליזציות הראשונות- יוון, רומא, מצרים, שומר ואכד ואפילו כנען היו מעוז למאגיה עם המתים. התנ”ך מתעד זאת בצורה מעניינת על ידי הסיפור של שמואל ובעלת האוב. דוגמא נוספת היא הטרפים- פסלים שמסמלים את רוחות האבות הקדמונים קיומם בבית מסמל את שייכות הבית לאדם או משפחה מסויימת. רחל גונבת את הטרפים בדיוק מהסיבה הזו.
 

{5AF5FE23-8187-4880-9100-E47862E51ECA}

 
ובמשניות: “איזה הוא דורש אל המתים? זה המרעיב את עצמו והולך ולן בבית הקברות, כדי שיבוא המת בחלום, ויודיעו מה ישאל עליו. ויש אחרים שהן לובשים מלבושים ידועים, ואומרין דברים, ומקטירין קטורת ידועה, וישנים לבדם – כדי שיבוא מת פלוני, ויספר עימו בחלום.
כללו של דבר: כל העושה מעשה כדי שיבוא המת ויודיעו – לוקה.”
 
אבל כל זה- כל המידע הזה הוא חלקי לחלוטין. היהדות התנגדה לכל ביטוי מאגי שאינו בא ממנה. אם כך, היה עלי לפנות למקורות אחרים כדי ללמוד את כוחה של המאגיה של המתים. אני שוקל את מצרים- ציווליזציה עשירה ועתיקה ולמרות זאת, אני מרגיש כי אורח החיים שלהם היה שונה משלנו במידה שכזו, שייתכן ששיטת המאגיה והסמלים שלהם לא ממש רלוונטית לשלנו. אני בנתיים שואב מהם מספר רעיונות מופשטים וסמלים. למרות שהחניטה היא למעשה מאגיה של אלמוות- אבל אין כאן המת שחוזר אל החיים לשרתם- יש כאן נקרומנסיה, אבל היא אטומה עבורי- כרגע. המתים הפכו לאלים במקרה של הפרעון, הלכו לארצות המערב ועסקו שם במה שעסקו בחייהם- בנייה, זנות או מלוכה על המדבר. לא הייתה פניה אל המתים למטרת נבואה- שהייתה זמינה מספיק בעולם החיים- וכשפים כן שאבו מקורם מן המתים כמו שיקוי אהבה המכיל קיצוות שיער של איש שמת מוות אלים.
 
ביוון ורומא נקרומנסיה היא כלי ממלכתי. ישנם ארבעה מוסדות נקרומנטיים שמיקומם כיום לא ידוע אם כי תיאור המקום שרד, אחד ליד אגם גדול שכנראה היה עמוק ושורשיו בסטיקס- נהר המתים היווני. המסורת הנקרומנטית של יוון הייתה כה יעילה שהיא עברה בצורה חלקה על כל כליה לרומא. אם לרומא הייתה מסורת נקרומנטית משל עצמה לפני כן, הרי שזו התפוגגה ללא כל זכר. האיזכור הראשון לנקרומנסיה בטקסטים היוונים הוא באודיסיאה של הומרוס- כאשר הקוסמת קירקיי מזמנת את רוחו של טריסיאס: אודיסאוס חופר בהדרכת הקוסמת בור, הוא שופך סביבו נסך למת- תערובת של חלב ודבש (אלמנטיים ירחיים ושמשיים, חלב הוא ירח, דבש הוא שמש- כנראה כדי לשרת כגוף מאוזן ואתרי למת) לאחר מכן, הוא מוסיף לנסכים יין ולבסוף מים- היין הוא קורבן קלאסי, והמים הם כנראה סמל של לידה במקרה זה. לבסוף הוא מפזר זרעי שעורה- כל אלו הם חלקים של מנחות וגם חומרים שיכולים לתמוך בגוף אסטרלי. אודיסאוס מתפלל למתים מבטיח קורבן דם למתים, ובוחר את הפר הבריא ביותר מעדרו למטרה זו- הוא מבטיח גם לשרוף אוצרות כדי שהם יוכלו לקבל אותם (האש והאדמה כפורטל לעולם המתים נראה כאן בבירור) המטרה של הזימון? הנביא טרסיאס, הנביא העיוור שקיבל את מתנת הנבואה. לנביא עצמו הוא מבטיח כבש שחור שברשותו אם הוא יטרח להופיע. אנחנו נראה בתרבויות שונות שבעלי חיים שחורים כמו תרנגול או פרה, הם הקורבן המועדף לנקרומנסיה- אולי בגלל שהם מכילים את האלמנט של כוח סאטרוני, כוח תת-אדמתי אפל שמסמל את ההפרדה בין קיום ללא קיום בתקבולת המאגית. לאחר מכן באמצעות חרב ברונזה הוא שחט זוג כבשים- שחורות, ונתן לדם לזלוג לשער העולם התחתון בזמן שפניהם פונות לעולם התחתון ופניו היו בניגוד לעולם התחתון- כנראה כדי לא להישאב פנימה- או להתפתות על ידי מיקסמי שווא שהיו בידי המתים שרצו לטעום את בשרו מינית ופיסית. הוא משתמש בשני עוזרים כדי לפשוט את עור הכבשים ולשרוף אותם באש לאחר שדמם התנקז- והרוחות החלו להצטבר באזור הטקס. מיד לאחר מכן הוא מתפלל להאדס ופרספונה- יותר מסתם אלי שאול, הללו משמשים כישויות המחזיקות במת ובלעדיהם המת לא ישוחרר לעולם החיים באופן זמני, ומקרה זה הם משמשים כ-Psychopomp ישות מקשרת בין עולם המתים לחיים- בעיקר במקרה של פרספוני שעושה את המסע בלווית הקטה בזמן שינוי העונות- באביב, אלת הפרחים, בחורף אלת השאול.
 
כדי להבין את חשיבות ריטואל המתים ודיבור עם המתים חשוב מאוד להבין מה מקום הדבר הזה ביוון העתיקה, ולאחר מכן ברומא. במחזה העתיק ביותר שנשאר בידינו- “הפרסים” מאת אייסכילוס (שהיה המוצלח ביותר מהשלישיה של אייסכילוס, אוריפידוס, סופוקלס) יש סצינה בה המלכה אטוסה מגיעה לקבר בעלה, יחד עם כל זקני העיר כדי לדבר על אסונה של בנה היקר, זרקסס. ביוון ורומא היה שימוש נפוץ גם בטבלאות עופרת– עליהן נחרטו קללות ונקברו עם המתים בבית הקברות.
 
נקרומנסיה היום נפוצה גם היא. בתרבות הוודון המתים נתפסים כסוג של שכנים מהצד השני של הקיר- נוכחים ולא נוכחים וכאשר הם רוצים להעביר מסר לבני אדם פעמים רבות הם יכולים להיכנס באופן זמני לחיות ואף לבני אדם. יש בני אדם הרגישים לזה במיוחד- ונקראים “אנשים בעלי שני ראשים” כי הם מכילים רוח נוספת שאינה שלהם בלעדית. במקסיקו את חגיגות יום המתים בהן הולכים לאכול עם המתים בבית הקברות ומקשטים את העיר כולה בגולגלות ושלדים צבעוניים ושמחים: מראה זר למי שגדל בתרבות מונותאיסטית הרואה במוות משהו טמא שצריך לשכוח שקיים. בנוסף בכל חנות צעצועים אמריקאית ממוצעת יש לוחות-רוח עבור סיאנסים. בנוסף, בוודון קיים מושג הזומבי- המת החי. במקור הכוונה הייתה לקרובי משפחה שחיים בתוכנו, או בעלי חיים שיש להם סוג של אלמוות (כמו נחש שנולד מחדש מעורו בכל פעם) אבל בתרבות הוודון יש משהו קצת אחר. פושע נגד הקהילה נהרג בצורה טקסית (שתייה של רעל משתק גוף עשוי ממעי דג ממשפחת הנפחותיים, ועשבים ושורשים שונים) ועובר טקס החייאה מחדש כגוף עובד חסר תודעה. יש 15 כאלו מוכרים מבחינת החוק בהאיטי- וכבר ראוי לציין, לא חוקי לייצר כאלו יותר.
 

{45B15422-ECA3-42CE-8329-169206DB03ED}

 
איך זה עובד? לשיטתי האדם יכול להיות מחולק לשלושה חלקים- נפש, רוח וגוף. לאחר המוות הגוף מתפרק באדמה- הנפש היא הרגש מתגלגלת הלאה לגילגול אחר והרוח נותרת קרוב לכאן בעולם האסטרלי, מרחפת חסרת רגש וגוף מכילה את כל הידע שיש בחיים אלו. פעמים רבות טקסים נקרומנטיים משמשים לזימון ושיחה עם הרוח שמסמלת את הזהות של האדם האחר, ואז היא מרגישה חסרת רגש ומרוחקת ולפיכך אינה מתאימה לפרידה מן החיים. לטעמי טקס טוב הוא אחד שיוצר גוף זמני (אסטרלי) וממזג את הנפש והרוח. למדתי טקסים רבים וזה מה שעובד עבורי- עבור הטקס הנקרומנטי צריך מספר רכיבים:
 
1. פסייקופומפ או ישות מקשרת. שלי זו הקטה, וניתן להשתמש במלאכים שונים או אלים אחרים שמשמשים בתפקיד זה.
2. דם או בשר- בוודון זה תרנגול שחור וביוון זה כנראה עז או כבש. אפשר לדקור את קצה האצבע ולהשתמש במספר טיפות. יותר לא הכרחי.
3. מתנה אכילה עבור המת.
4. קטורת מהבילה על גחל שמכילה צמחים שקשורים לנקרומנסיה או לירח- לענה, דיטני כרתים וכו`. עוזר מאוד להיווצרות גוף זמני.
5. הזמן המתאים הוא כנראה ירח שחור, או ירח מלא בחצות- זמן סיפי, שהוא כמובן סף בין הימים- שזה זמן כמו צומת דרכים במקום שאינו מקום ובזמן שאינו זמן, מושלם לזימון מהסוג הזה. כמובן שסאווין (הלואין 31 באוקטובר הוא זמן אידיאלי)
6. הכי חשוב, לפני שמזמנים לערוך דיוונציה או חיזוי בשביל לוודא שהסיבה מצדיקה את זה.
7. אחרי שקיבלנו מה שרצינו, גירוש מנומס אך תקיף, וטיהור של אזור הפולחן עם מלח וחומץ.
 
זכרו את האלמנטים הללו וגם אתם תוכלו ליצור קשר עם עולם המתים בצורה בריאה בטוחה ורבת עוצמה. זהו הכישרון האבוד של מכשפים בני דורינו לדעתי. הצורה שבה הטקס עובד שונה מאדם לאדם- לאחד המת מופיע מולו ומתחילה שיחה, עבור אחר קול נשמע בתודעתו ועבור שלישי- רק בחלום הלילה שאחרי ייווצר המגע. עדיין אין זה מדע מדוייק.
 
ארדן.
 
קריאה נוספת:
Greek and Roman Necromancy- Daniel ogden
Jambalaya- Luish Teish
Encyclopedia of 5000 spells- Judika Illes
 

 

שיעור ראשון בקסם

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-11-29

 

מוקדש לרעות, שאותה לא זכיתי ללמד.
 
תמיד היה קסם, תמיד הייתה מאגיה. כבר מצאו מכשפה בת תריסר עשורים קבורה באדמת הארץ. בצרפת יש מערות עם תמונות שאמנים עוטים עור של חיה כדי לזמן אל עולמם מזון. אם תרצי, יש אגדה יהודית שאותה אספר בהקשר זה- אנחנו ספוגים בתרבות, אמנות ודרך מחשבה יהודית, אז בטוחני שתהני מן האירוניה.
 
כאשר יהוה ברא את האדם ונשות האדם, הוא אסר על המלאכים להזדווג עימן כדי שטוהר הגזע האנושי ייוותר. אבל כמה מן המלאכים התפתו, וכדי למשוך את בנות האדם לשכב עימן, כל אחד הביא עימו מתנה: אמנות הפיתוי, אסטרולוגיה, הידע במתמטיקה, היכולת ליצור קמיעות ולומר לחשים… הם העניקו את המאגיה לבנות האדם. כל המלאכים הללו “נפלו” ובניהם ובנותיהם הפכו לנפילים שניצודו ונהרגו עד אחד במבול… אבל זו כבר אגדה אחרת.
 
זוהי כמובן אגדה. לעולם לא תהיה לנו היכולת לדעת בדיוק מה קרה, איך ומתי. אבל האגדה מלמדת אותנו שהמאגיה היא למעשה הקשר בין האלוהי לאנושי- ושהיא נקנתה במחיר אסור. זו הגישה היהודית למאגיה- ויש בה דבר אחד נכון. קשר לאלוהי והאנושי. כמו מין, אין שום דבר אסור במאגיה. יש פחד מהכוח שיש באמנות הזאת, והפחד מוצדק. זו אמנות של כוהנים ומלכים.
 
מאגיה נמנעת מהגדרה מעצם מהותה. כל ניסיון להכניס אותה לסט מילים מסודר בעל משמעות מקובלת נכשל בהכרח. זה כמו לנסות להסביר אורגזמה לאדם שאינו מנוסה מינית. אקח את זה רחוק יותר- איני יכול ללמד מאגיה, כמו שאיני יכול ללמד דבר שהוא חושי בהכרח. אני יכול להשתמש במילים כדי לתאר את ניחוח הורד, אבל אדם שגדל בארץ מדברית שבה לא פורחים וורדים לא באמת יבין את חווית הורד.
 
לכולנו יש את היכולת להפעיל או להשתמש במאגיה- וזאת, בתמורה, נמצאת בכל אספקט וצד בתרבות האנושית. ממזוזות על פתחי הבתים שמסמנות הגנה- עד מכשפים רבי עוצמה שמנקדים את ההיסטוריה שלנו. משה היא דוגמא קלאסית למכשף שכזה. מי שיסדה את יפן היא המלכה המכשפה הימיקו- ששלטה מארמונה בכשפים. במיתולוגיה הנוצרית ואפילו המוסלמית מכשפים קיימים- פשוט מכיוון שהמאגיה שלהם לכאורה מגיעה ממקום “טהור” הם מקבלים קונטציה חיובית ומאבדים את תואר המכשף והופכים לנביאים, מורים, אבות ואמהות אומה.
 
כוח זה דבר מפחיד- תמיד יש את האנשים שינצלו אותו, והחברה תמיד מגיבה בצורה חריפה לשימוש שאינו הולם בו. ולכן המכשפה הממוצעת בתרבות שלנו הפכה לקישוט גזור מנייר להלואין- אחרי מאות שנים של רדיפה מיתולוגית כמעט- ע”ע- ציד המכשפות. במקום המיתי של חגים אחרים שיש להם מקור פגאני בעליל, כגון הלואין המארחים את דמותה של המכשפה. אני לוקח אחריות גם על אותה מכשפת נייר גזורה וגם על אבות האומה הקדומים- וכל השלבים וההתגשמויות שביניהם. המהות של הכישוף תמיד יפעל דרך הרצון האמיתי של המכשפה, ולפיכך מכשפות ששינו את העולם, או אפילו המכשפה בסיפור: עמי ותמי- לכולן יש מקום במושג הכישוף, ולכולן יש מה ללמד. אבות האומה יכולים ללמד מנהיגות ושימוש מושכל בכוח, המכשפה מהאגדה מלמדת אותנו על היצר האנושי- על הטרנספורמציה והחניכה.
 
קורבן תמים מגיע לביתה של המכשפה, ואז הוא הופך לרב און וכוח דרך מאבק. במושגים מורחבים יותר ובניתוח ספרותי אנחנו קוראים לזה “חניכה”. זהו תהליך רוחני שבסופו יש שינוי. לעיתים מכשפות הופכות מכשפות דרך חניכה. בדתות הכישוף המרכזיות כגון וויקה וזרמיה השונים, מסורת פיירי- וריליימינג: חניכה היא דרך להכניס את החניך לסוד הקסם. אבל אני יכול לומר שחוויה ישירה של הטבע, מביאה גם היא לחניכה לא פחות חשובה- למרות שזו משמשת פחות כמחווה דתית-חברתית. יש חניכות אחרות שעליהן אנחנו לא מסתכלים ורואים אותן כמובן מאליו: חתונה, בת\בר מצווה ואפילו ברית, אלו טקסים חונכים שיש להם משמעות חברתית- המעמד החברתי עולה. זה לא אומר שכל הטקסים הללו חיוביים, אבל המשמעות העתיקה מציינת זרימה של כוח מאגי ומחזוריות אל תוכם. לדעתי חניכה צריך להרוויח, ולא לקבל אותה כשהגיל הנכון מגיע או כשאירועים מסויימים מתקיימים.
 
ואיזה שיעור יש למכשפה הזקנה שרוכבת על המטאטא? זיקנה זה חכמה. זה השלב שבו הגוף מתקשה לאחר שנים רבות של אהבה וגידול צאצאים. המטאטא? מעבר לשימוש הברור ככלי ניקוי של הבית- הוא סמל פאלי- סמל של איבר מין זכרי. הללו משמשים כסימנים לכוח מאז תחילת האנושות: שרביטי מלכים הם דוגמא טובה. במיתוסים נורדים הגילגול החזק של האישה היא הצורה הזקנה שלה. יופי וכיעור הם בעלי איכויות שונות, אבל שתיהן רבות עוצמה בדרכן שלהן: הכיעור הוא מגונן, מרחיק- הוא קוצים שגורמים לנו לא לרצות בנוכחות של מישהו או משהו, ואכן, לעיתים השיעורים שהעולם הזה מלמד מכאיבים, ואנחנו לא רוצים בנוכחותם. אבל זה לא עושה אותם פחות הכרחיים.
 
ומה יש ללמוד עבור להיות מכשפה? את הטבע, העולם, דרכי תיעול האנרגיה…
עליכן להכיר את ארבעת היסודות- את ההבדל בין אנרגיה זכרית ונקבית- ללמוד אותם לעומק. לעבוד עם מדיטציה, לקרוא ספרים על מיתוס ואגדה. להסתכל בראי ולראות את האלה המשתקפת חזרה. העולם הוא כמו גוף אנושי- התהליכים בו קבועים. נשימה של אוויר פנימה, מעניקה אנרגיה לתאים. הידיעה הזו של עשייה המשנה את העולם לפי רצונינו מעניקה לנו את הכפתורים עליהם אנו יכולות ללחוץ, את הסמלים בהן אנו יכולות להשתמש, ואת הכללים באמצעותם ניתן לנפוח חיים בלחש המביא לנו כמו קרס מוזהב הנעוץ בפי דג- את משאלותינו.
 
זה השיעור הראשון של הקסם.
ארדן.

 

כמה רעיונות על מאגיה ויופי

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-12-21

בשלגיה, המלכה הרעה מבקשת מן הציד להרוג את שלגיה ולהביא לה את ליבה. מדוע? כדי שהיא תוכל לאכול אותו ולקבל את יופיה. האם יופי כה חשוב? עד כדי להביא אדם להרוג אדם אחר? ניתן לתרץ זאת על ידי זה שהמלכה היא “רעה” אבל אם מסתכלים על המניעים לעומק האמת המרה מציצה החוצה- יופי פותח דלתות. אנשים יפים מקבלים יותר מהעולם הזה- בני זוג טובים יותר, משרות איכותיות יותר ובעצם יכולת לבצע מניפולציות חזקות יותר על הסביבה הקרובה. אם נסתכל על הסיפור הזה יותר לעומק: מדוע לאכול את ליבה של שלגיה מעניק למלכה יופי? זה נשמע מאוד לילדים, אבל אנחנו למדים שבעולם המדעי והמנוכר אין שום הסבר מדוע אכילה של לב של אדם יפה יעניק לנו את יופיו- הסיבה היא שהלב הוא משכן הנשמה- ואם הנשמה מקרינה יופי החוצה- אותו יופי יכנס למערכת האנרגטית של המלכה הרעה ויזרח גם הוא החוצה. אבל כמובן אין כאן המלצה להרוג ולאכול לבבות של אנשים יפים כמובן. יש דרכים אחרות להבין יופי וללמוד מאגית לזמן אותו אל תוך גופנו- עם כמה סודות עתיקים, ומספר עובדות חדשות לחלוטין.
 
במאה ה-14 המלכה איזבלה מהונגריה, בת 72 איבדה את יופיה. נזיר רשם לה שיקוי העשוי מפרחי רוזמרין- ולמרות שעורה היה רפה, לאחר שנה חזר למוצקותו הישנה והמלכה זכתה לארבע הצעות נישואין. מספר צמחי המרפא של בנקס “אפילו הניחוח עצמו שומר על אחד יפה וצעיר” 1525.
 
נאמר על ידי רבים: “היופי בעיני המתבונן” זה נכון ולא נכון. אנחנו לומדים יפה מאוד על ידי החברה והתיקשורת מה זה יפה ומה זה לא: לומדים להעריץ ערכים מסויימים כיפים אצל אנשים ומכוערים במקום אחר. לדוגמא: למדונה יש שומה על לחיה- הפוגמת בסימטריות פניה, אחת התכונות שיוצרות יופי- נדבר עליה בהמשך, הזוהר של מדונה בתור שחקנית גרם לזה שאותה שומה הפכה למודל לחיקוי. הרבה אנשים אשר מחבבים פירסינג וקעקועים עושים עגיל בדיוק באותו מקום בשם “מדונה”. מדוע? מכיוון שהמחשבה האנושית נקשרת על ידי רבים למשהו מסויים ומעניקה לרעיון כוח. אם למדונה יש נקודה במקום הזה וזה נחשב ליפה- אם לי יהיה באותו מקום נקודה- זה גם ייחשב יפה. בראייה נכוחה בסופו של דבר נקודת מתכת על הלחי בצורה של פירסינג- יופיה מוטל בספק. טעם אישי מתפתח גם הוא אבל הוא רק אקורד מלווה לרעיון היופי שמוטמע בנו מגיל צעיר.
הדוגמניות המופיעות בכל כלי תיקשורתי- מטלוויזיה ועד שלטי חוצות גם הן מקרינות סטנדרט של יופי. אבל מכיוון שגם דוגמנית היא בסופו של דבר אישה ולכל אדם יש פגמים ביופיו החיצוני אלו מרוטשים מיד- על ידי תוכנות פוטושופ בידיים של מעצבים גרפיים שונים- עד שלא אדם מסתכל עלינו חזרה מן הטלוויזיה או הפוסטר אלא מין אידיאל מרוטש וריק. לרוב יופי או מה שאנחנו מחשיבים כיפה הוא אשליה- אחת שניתן להסיר בקלות וגם ליצור בקלות. מי שמבין את זה זכה- כי מראיתו ואיך שהוא נראה על ידי החברה נמצאים בשליטתו המידית. כמה תובנות בנוגע ליופי אם כך:
 
בליפגלוס האהוב עליכם- שימו טיפה (אחת!) של שמן אתרי של ציפורן המעורר ומחזק ומסמל את יסוד האש והתשוקה- ותספרו לו בזמן שליחת אנרגיה כמה יפים ומפתים תהיו.
 
סימטריות: מיוון ורומא- וגם כן, מפיתגרוס למדנו להעריץ סימטריות גיאומטרית. אם זה זהה משני צידיו- זה יפה. ככה התודעה שלנו למדה להעריך דברים. ממבט מקרוב, שום דבר אינו זהה משני צידיו. יש הבדלים של מילימטרים או עשרות מילמטרים והאדם הטבעי הוא באמת אינו סימטרי. למזלנו בעידן המודרני איפור מלמד אותנו “לצייר פנים חדשות” ולתקן אי סימטריות. אחד הסודות האמיתיים הם להיות עם איפור ולהראות בלעדיו- המראה הטבעי מושך יותר מנצנצים בצבע סגול. ומכיוון שהמטרה העילאית היא להראות כמו בלי איפור- אין שום סיבה שגברים לא יאמצו להם את המנהג.
 
מתוך האפוס היווני של פסיכה וקופידון: פסיכה נשלחת להביא לפרספונה “קופסא של יופי” מדוע לא לאמץ את הרעיון? קחו תמונה מחמיאה שלכם ותדביקו למכסה של הקופסא ותמלאו אותה בדברים קטנים ויפים- עלי שלכת, עלי כותרת של וורדים מיובשים, טיפה של בושם אהוב, גבישי רוז קווארץ…
 
כמה דברים על איפור:
בעבר, נשים שמשחו איפור על פניהן ובזכותו נראו מושכות יותר, ואחרי החתונה נראו יפות פחות או בכלל לא, בעלן יכול היה להאשימן בכישוף ובכך לשלוח אותן למותן, או לפחות לקבל גירושין.
איפור וקוסמטיקה הן אחת המתנות שניתנו לנשים על ידי המלאכים הנופלים על פי המיתולוגיה היודו-נוצרית- יחד עם האסטרולוגיה, המתמטיקה והיכולת להטיל לחשים מאגיים.
הרבה מילים באנגלית שמשתמשים בהן להחמיא ליופין של נשים מקורן במילים שמתארות כישוף. alluring למשל- בא מהשורש allurne מילה המקבילה לצמח הדודא (מנדרגורה) המעורר תשוקה וסמל  המגדיר את אמנות הכישוף. המילה glamour בתירגום “זוהר” נועדה לתאר לחשי מיקסם של יופי שהמכשפה מטילה. משתמשים במושג הזה לתאר כשפים עד היום.
 
בסיפרה The Crone`s Book of Charms and Spells וואלרי ווארף ממליצה על קמיע יופי העשוי מציקדה (או חגב) המסמל כיעור, מעוך מעורב בבשמים כמו יסמין וילנג ילנג ומעורב בשעווה מנר בצבע זהב כדי לסמל טרנספורמציה של יופי- את הקמיע יש לעטוף במשי אדום- סמל לרחם ושינוי.
 
ניחוח: לא רק המראה האישי והסימטריות קובעים מה יפה ומה לא. אנחנו נוטים להעניק משמעות של יופי רק לדברים שאנחנו יכולים לראות- אבל גם לחושים אחרים יש משמעות בהגדרות האלו, רק שאיננו מודעים לכך תחשבו על זה ככה- ניחוח של מאכל ערב לחיך יכול לעורר תשוקה לאותו מאכל. מדוע ריח לא יכול לעורר גם משמעות של יופי? בבחירת הניחוח יש משמעות עמוקה בנוגע לאיך יראו אותנו ולמה. ניחוח חמים, אביבי ונעים שמזכיר גן פורח בשיא פריחתו יעורר את התמונות האלו בהקשר לאדם שממנו הניחוח נודף. ניחוח קר ומרוחק יעורר אסוציאציה קרה ומרוחקת בהקשר דומה. כשאתם בוחרים בושם, אל תבחרו מותג מגניב ומורכב מבחינת ניחוח או סיגנון, בחרו ניחוח שאתם יכולים לזהות בו דברים אחרים. האם אתם יכולים להריח ווניל בבושם הזה? יסמין באחר? עץ הסנדל בשלישי? וכן הלאה. מה הניחוח הזה עושה לכם? והאם- יחד עם ריח הגוף הטבעי שלכם הוא בהרמוניה או שאינו מתאים? רעיון מעניין לאלו מכם שיש גישה לשמנים אתריים- לערבב ניחוח משלכם.
 
אלות הקשורות ליופי מרעיפות ייתרון מיוחד על מעריציהן- מזבח לאפרודיטה, ארזולי או פרייה עם סמליהן, פרחיהן וכו` על שידת האיפור או לידה יעניקו ניצוץ זוהר עתיק ומיוחד למראה שלכם. במידה וזה לא רצוי, לימוד על הסמלים של האלה ושימוש בהם יעניק את כוחה. לפי האגדה למשל, דמעותיה של פרייה הפכו לאבן, וזו הענבר. מחרוזת ענבר תגדיר את יופיו או יופיה של העונד. אבוקדו, הפרי המקודש לארזולי, יעניק יופי או ייכתש למשחה, ויימרח על הפנים. ב”צמחים קסומים ומכושפים” מלמדים לקלף את הגלעין ולתת לו לקליפה לצוף על המים, וזה מספיק כדי לזכות ביופי. חיות כמו פרפרים ונחשים המסמלות טרנספורמציה- וגם אייל עם קרניו המרשימות- הן הטוטמים של היופי בעולם הטבעי.
 
דבר נוסף המגדיר יופי הוא בריאות- או הקרנה של בריאות כלפי חוץ: כל האלו שעובדות קשה כדי לרזות ומגיעות למשקל של 45 קילו, חשבתן שעור חיוור ומתוח על עצמות מושך מישהו? טעיתן. רוב הגברים שהכרתי בחיי העדיפו נשים עגלגלות יותר, שיש להן סומק טבעי בלחיים, מאשר נשים רזות שמקרינות חולי כלפי העולם. בריאות הוא שיקול ביולוגי המגדיר יופי- אדם בריא הוא אדם שיביא לעולם צאצאים בריאים, משמע המוח הפרימטיבי משייך בריאות ליופי באופן מוכני. יש סיבה מאוד טובה למה נשים יפות ברפריזנטציה עתיקה הן מלאות, ואפילו שמנות. ראו את וונוס מוולדרוף למשל. זו הסיבה שיש בקוסמטיקה מוצרים כמו סומק ואפילו שפתון. לחיים חיוורות מידי ושפתיים אנמיות לא מראות את הבריאות הטבעית שיוצאת החוצה מהגוף האנושי ומעניקה חן טבעי- ולכן מחקים אותם על ידי מוצרים אחרים, אבל צריך לזכור שאין תחליף לסומק אמיתי ושפתיים מלאות ואדומות.
 
גבישים כמו רוזקווארץ, מעלימים פגמים ומגבירים את האנרגיה הקשורה ליופי בהילה. בנוסף ג`ודי הול כותבת הCrystal Bible מספרת כי ג`ספר אדום מגביר את היופי האישי של האוחז בה. מניסיון אישי גבישי אפופילייט עושים את אותו הדבר.
אתם לא חייבים ללכת עם הגביש איתכם אם תשרו אותו במים בלילה ותשטפו את הפנים איתו, תקבלו אפקט זוהר לא פחות, וכמובן, לא לשכוח את הענבר שצויין קודם לכן.
 
ביטחון עצמי הוא תכונה חדשה שמקרינה יופי. אם תאהבו את עצמכם תמשכו אנשים אחרים שירגישו דומה- ובנוסף, אם אסוצייטיבית נשייך תמונות או סצינות שמגדירות אצלנו יופי- נשים או גברים יפים מקרינים תחושת ביטחון עצמי ושלווה. רעד, או עצבנות אינה תכונה שניתן לשייך ליופי- ומכיוון שהמוח שלנו עובד כמו שהוא עובד- חוסר ביטחון עצמי מפנה את תשומת הלב של האדם שאיתכם למקומות בהם יש פגמים בכם- ומתחיל תצורת מחשבה שמחפשת את הפגום והא-סימטרי. תעבדו על הביטחון העצמי שלכם- תאהבו את עצמכם והיופי יזרח הלאה. תחשבו על זה- האם ראיתם פעם אנשים שאתם מחשיבים ליפים בצורה חסרת ביטחון או עצבנית?
 
טיפ יופי מתוך Pure Magic של ג`ודיקה אילס- מגיע מתוך הקוסמטיקה של הודו- כף של תבלין כורכום טחון וחצי גביע יוגורט שמן, יוצרים מסיכה המעניקה זוהר לפנים. להשתמש כמו מסיכת פנים רגילה. לשיער עשיר ויפה- להוסיף 30 טיפות שמן רוזמרין לשמפו שלכם (לא אם יש לחץ דם גבוה!)
 
סוד נוסף הוא קירבה לטבע. הטבע הוא קופסת הקוסמטיקה האמיתית. כל המוצרים שמוכרים לכם שמכילים רטינול ושאר ירקות, יקרים ומכילים כמות זעירה של חומרים פעילים. אולי עדיף להכין בבית? ידידה שלי שהיא כוהנת גאיה ומגיעה ממקום של התנסות של חברות קוסמטיקה יוקרתיות מספרת לי שהמסיכה הטובה ביותר היא זו שהיא הכינה בבית לבד- מחומרים שהיו זמינים לה ולא יקרים. אולי הגיע הזמן להפסיק להאמין לפירסומות ולאשליות ובמקום ליפול למקסם- glamour האשליה להתחיל להיות האדונים שלה? לעטות את היופי כמו שהוא ולהיות יפים כמו רק שאנחנו יכולים להיות? תחשבו על זה.
 
אדבר על מתכון אחר מPure Magic שיש לו תוכן מפתיע. אמבט הקטה. הקטה אינה אלה שיופי הוא מתכונותיה הראשונות שניתן להציג. אבל יש לה היסטוריה של פיתוי מוצלח- הצמח שלה לוונדר שהיה נפוץ כבושם אצל הזונות בצרפת יחד עם דבש וחלב יוצרים אמבט ענוג המחזיר לעור את חיוורונו ורכותו, ומעניק יופי לפנים ולשיער. הכמויות תלויות בכם- לחמם את החלב ולהמיס לתוכו את הדבש, ולהוסיף לאמבט 6 טיפות שמן אתרי של לוונדר.
 
ואילו עתה אכתוב על גלמור- שיטת מאגיה שמטרתה לשנות את המראה- ואת דרך התפיסה של האנשים לגבי אדם מסויים. האם מאגיה שכזו היא חיובית או שלילית? האם זו דרך מניפולטיבית לגרום לשינויים אצל האדם ומראים חיצוניות שאינה קיימת בפנים? יש וויכוח. אבל אני מאמין שכל יופי תלוי תפיסה ולפיכך אשליה. אין שום סיבה שאדם לא ישתמש במתנות האמיתיות שלו- אם ניתן, כדי לקבל את מה שהוא רוצה ולהגיע להגשמה עצמית, גם אם זה מראה חיצוני נאה או לחש יופי מוצלח.
 
שיקוי מעניין להגברת תשוקה- יכול להכיל מים של קרנליאן ושל גרנט- המפעילים את הצ`קרות התחתונות, שבהם נחלט כפית דמיאנה מתוקה- המעלה את החשק המיני ברמה המאגית והפיסית. תה ירוק הוא גם אפרודיזאק ידוע. לריפוי פריג`ידיות ניתן לרחוץ בחליטה של מליסה לימונית.
 
היסטוריה: המילה Glamuory הגיעה מימי הביינים- מצרפת. פירושה היה “לחש” או “מיקסם” ובסופו של דבר התקבעה המשמעות של “שינוי צורה או אשליה שקשורה לאדם, ולשינוי שאינו לבעל חיים”- בניגוד לShapeshifting. יש לשים לב שהשימוש במילה גלמור הוא בדרך כלל לא קשור ליופי טבעי אם כי ליופי על ידי קוסמטיקה, איפור וטריקים אופנתיים שונים: כמו ביפאנית- הזונות ברמה הגבוהה ביותר היו אלו שרכשו לעצמן “רוח” או “סיגנון” שזו אותה מילה ביפנית- הרוח הנושבת והסיגנון שמעניקים יופי אמיתי, ייחודי לאדם.
 
הטואטה דה דנאן למשל, היו ידועים ביכולות המיקסם והגלמור שלהם- הם היו יפים ושינו צורה או דרך התייחסות אליהם מרצון. דוגמאות רבות כאלו ניתן למצוא במיתולוגיה הקלטית- כמו בסיפורה של אידיין.
 
צריך להיות קשובים למציאות כשמדובר בגלמור. גלמור לא יהפוך אתכם לאדם אחר (בניגוד למה שראיתם בסרט “הכישוף”) והוא לא יגרום לכולם להתאהב בכם, וגם בעיקרון זה לא יעלים בעיות שומן או אקנה- אבל יתמוך בדרך לפיתרון בעיות אלו.
כדי להפעיל גלמור צריך ליצור תצורת מחשבה המכילה את מה שאתם רוצים- עבור חוסר תשומת לב- חישבו על ריקות אפלה. עבור יופי תחשבו על משהו- מקום בטבע, תערובת של הדברים שנראים לכם יפים ומוצלחים, התחברו לתחושה הזו.. ראו עצמכם עומדים מול מראה עם כל הפגמים שלכם, והדברים שאתם רוצים לתקן. באמצעות הדמיה יעילה העלימו אותם. תשלחו לרעיון הזה אנרגיה ותקבעו אותו בתור טריגר- אולי אחד שמקושר לבושם שלכם, או לטבעת או תכשיט אחר. שימוש באותו קטליזטור ייתן תקופה של גלמור- עד שהאנרגיה תפוג ותאלצו לטעון אותה מחדש. היזהרו בשימוש בגלמור. ייתכן שזה מפתה לשנות צורה למשהו ענוג ויפה- או להעלם מהעין האנושית אבל יש מקרים של אלו שמתמכרים לתחושות האלו ומאבדים את ה”עצמי האמיתי שלהם” בזמן שהם מאדירים תכונה אחת. ראו הוזהרתם. התיקון של הנזק הדורסני יכול להיות קשה עד בלתי אפשרי.
 
רינה קסם, ממליצה בספרה “דרך הקסם” טקס לקבלת הגוף כמו שהוא- זה צעד חיוני גם להבאת שינויים בגוף וגם לקבל ביטחון עצמי שמגביר את היופי והקסם האישי. הספר נגיש בארץ, ולפיכך אני מפנה אתכם אליו. או, אני ממליץ שתכתבו אחד לבד. רצוי כולל עירום מול מראה- כדוגמת הטקס של רינה, ואולי מתנה קטנה עבור עצמכם כדי לקבל אתכם, כמו שאתם. ועוד משהו, לאלו שלא גולשים בפורום אמנות המאגיה, יש אמבט העצמה אישי לחורף– שאולי יעניין אתכם.
 
לקריאה נוספת:
דרך הקסם- רינה קסם, עמוד 150- כישופים.
Witchcraft: Theory and Practice-  Ly de Angeles part 3-Spellcasting (sorcery) p.155
ספר המוקדש כולו למאגיה קוסמטית    Enchantments-Edain McCoy
 Pure Magic: a complete course in spell casting- Judika Illes 
היו יפים ואהבו עצמכם.
ארדן.

פאתי בלטיין

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-05-02

פעם שנאתי את בלטיין. זה היה היום שבו האלה מעניקה את השליטה לאל- כן, אותו זכר קשה עורף שעשה את חיי מתובלים בצער- ברוב גילגוליו. “למה את צריכה לתת את השליטה?” שאלתי לתוך החשכה. “כל דבר בעיתו” הייתה התשובה, ואני קיבלתי אותה בהרכנת ראש ובמרירות.

גלגל השנה מחולק לשניים. החצי האפל- של החורף והאביב ששיכים לאלה, והחצי המואר של הקיץ והסתיו ששייכים לאל. החג החשוב ביותר, וראש השנה למכשפות הוא סאווין ב31 לאוקטובר- שבו האל נותן לאלה את שרביט השליטה והולך לנוח מתחת לאדמה. בראשון ובשני למאי, השרביט חוזר לאל. הוא נולד מחדש מן האדמה ומקבל את השליטה. זה הזמן שבו האלה והאל מתנים אהבים. הקלטים הקדומים הדליקו מדורות ביום הזה- כדי לסמל את האש שנולדת מחדש- כמו האל.

דווקא בלטיין הזה, דווקא שהגוף שלי רעב למגע של גבר, בירכתי את האל. במקום להדליק נר כדי לסמל את המדורות הסוערות ולמצוא מין מזדמן, כמו שעשיתי בעבר כדי לצאת מידי חובה, פשוט סגדתי עם כל הדר המכשפה שלי. מפת מזבח ירוקה מקטיפה בצבע טחב, כל הכלים טוהרו וקודשו מחדש (הגביע נשבר, לא נורא, בלאי לכלים מאגיים זה דבר ידוע- ובחרתי גביע מאוניקס ירוק שקיבלתי במתנה בתור תחליף), טיהרתי את החדר עם מטאטא זרדים, עם צלילי רעשן דלעת וחיזקתי את לחשי ההגנה השומרים על החדר ומתמירים אנרגיה שלילית לחיובית והדלקתי נרות בכל פינה בשביל לעזור לזרימת האנרגיה. שמתי מוסיקה של נבל קלטי שקניתי מחו”ל, ומבער שמנים עם מרווה מרושתת היפנוטית, קלמנטינה מוארת שמחה- בשביל האל, ולוונדר- הפרח של הקטה- בשביל האלה.

הכנתי שיקוי לטיהור- מים עם מונסטון כדי לסמל את האלה וההשפעה הירחית, סאנסטון כדי לסמל את האל וההשפעה השימשית. ענבר כדי לסמל את המים והרגש של האלה, ואגת אש בוהקת כדי לסמל את האינטלקט של האל. הוספתי מושק אמיתי- טיפות מספר, וערער.

הכנתי גם “שמן אישי” זהו נוזל שנועד לברך את הכלים ולעשות אותם אישיים כמו יד או רגל, ככה גם הכלי המקודש הוא חלק מהמכשף. מעט מהבושם שלי עם טיפה מדמי ומים.

טיהרתי, ובירכתי- ואז הגעתי למשימה המרכזית- לחש שפע. הכסף אינו זורם בכיווני, ואני זקוק בצורה נואשת לעושר נוסף. סידרתי על הדיסקה- חמישה צמחי כסף- קינמון, ציפורן, ריחן, גלנגל (קרוב משפחה של הזנגביל- רק חרדלי יותר בטעם, משמש במסורת הוודון ללחשי טיהור, כסף והימורים) וזרעי אניס. הדלקתי קטורת מושקית וכבדה, ומשחתי נר ירוק בשמן אישי. ביקשתי מהאל והאלה והיסודות בצורה יפה שיביאו את הקרניים הירוקות של העושר אל תוך חיי.

ועכשיו נשאר לטהר את הפמוטים ולסדר.

תובנות העונה:

* האינטואיציה שלי השתפרה ואני צריך להקשיב לה יותר.

* השיקויים שלי נעשו טעימים לאחרונה. זה מטריד.

* לזכור לנסות להסתיר את הכלים המאגיים המקודשים שלי כמו בהמלצות הרבות בספרות, האחיינים נוגעים בהכל.

* עוגות ויין *אחרי הטקס* ולא לפני.

בלטיין שמח ומיני לכולם!