פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-12-11

אחרי המקלחת. ענני הלחות מסדרים את שיערי בתלתלים למרות שלא חפפתי. הם אפילו לא תלתלים אלא בקבוקים מסודרים. אני רואה אותם מתהווים. ואחר כך שואלים אותי אם הם טבעיים או לא. הכל טבעי.

אני נזכר בחיוך שלך. זה חיוך אמיתי. אין בו זדון, או רוע… אלא תאורה של שמש, שמרחיקה את כל הרע, את כל הפוגע…

ואני נח בעננה של הניחוח החי והפראי שלך. כן, זו התאהבות חוששני. אהבה רודפת אותי לאחרונה משום מה. לא רק שלי אישית, אלא של אחרים ומטופלים שלי.

מטופלת אחת לא מגיבה טוב לטיפול. היא קיבלה את מה שהיא רצתה רק כדי לגלות שזה לא מה שהיא רוצה. היקום ידע אותי שהשיעור שלה הוא להתמודד ולהמשיך הלאה. היא פשוט לא ממשיכה הלאה אחרי שנתיים של אהבה אובססיבית. שלבו את זה עם ביטחון עצמי נמוך ושינאה עצמית ותקבלו אותה. היא רבה עם כולם ואין לה בעיה להטריד אותי בטלפון- רק כדי לשמוע שוב ושוב שאין לה מה לעשות אלא להמשיך הלאה. אני מתעב לחזור על עצמי. כמכשפה יש לי את התפקיד לעזור לאנשים והכל, אבל אין לי כבר סבלנות למקרה שלה. אהבה באה והולכת. היא כמו עונות של השנה. פעמים היא שמחה ופורחת, לפעמים היא תחת מעטה קרח ולעיתים היא פשוט מתה. והניסיון של המאגיה להחיות אותה עוזר אך במעט. אבל היא תתגבר בסופו של דבר- כי אם היא לא תשתנה היא תתנוון, ומה שמתנוון מת. ככה הטבע פועל. אני תוהה אם אני צריך להאשים את עצמי בכך שנתתי לה ניצוץ של תיקווה. רוב העבודה המאגית שלי איתה נועדה לחזק את הביטחון שלה, לעזור לה לעבור הלאה בשקט ולמצוא את עצמה בצורה אחרת. היא אפילו כבר לא מכירה את הבחור, אלא מאוהבת במה שנדמה לה שהוא. מעניין כמה עוד שנים היא תחגוג עם האשליה הזאת. היא מחוץ לידי עכשיו.

וכמובן יש את טריסטן ואיזולדה (שמות בדויים)- אתם מכירים את אלו שנראים כמו זוגות מושלמים? היא עם רעמה זהובה והוא עם קוביות בבטן מגולפות בבהט? והקשר שלהם לא רק חמים ומלא אהבה אלא ממש מלא תשוקה- וכל צד וצעד בקשר הזה מושלם? כשהם נפרדו זו הייתה טרגדיה, מהסוג הגרוע שכולם מתים בסוף. אז כמובן שטריסטן מאוד אהב את איזולדה. איזולדה הייתה נפש חופשיה ואוהבת חיים. אבל טריסטן החליט שהיא צריכה גבולות. הוא יצר חוקים שגרמו לאיזולדה מצד אחד להתייצב רגשית, ומצד שני להזדקק לו. כאשר איזולודה שברה חלק מהחוקים הוא כמובן השליך אותה. אז היום היא שוב עירומה מאמיתות שיבנו את עולמה. כמובן שהיא מאיימת להתאבד והכל. היא פשוט תתמודד עם התוצאות של הבחירות שלה. אני יודע שטריסטן יסבול אפילו יותר.

מה למדתי משני המקרים הכביכול כושלים האלו? אחד הדברים שלמדתי זה ששום דבר זה לא מה שזה נראה. (קצת מובן מאליו, אבל חשוב מספיק) והגבול בין אהבה לאובססיה הוא מאוד דק. כן, אני אמרתי לא פעם “אהבה שאינה טירוף אינה אהבה” אבל בכל זאת… זה כבר מעורר רחמים כמה אנשים הופכים להיות עבדים של אותו הרגש. לאחרונה אני מבין את זה על בשרי, אבל אני מקבל את הדין של הגורל. אנשים משתנים עם הזמן. לפעמים המאגיה יכולה לעזור בתחומים האלה, אבל לרוב לא.

בנוסף ידיד שלי היה צריך להתמודד עם המוות. (שוב) מעניין איזה שיעור הדבר הזה טומן בחובו. ולאותו חייל, שלא הכרתי אני יכול רק לומר- “כשלג על פסגות ההרים- מצא שלווה.” (הייקו יפאני)

החבר לשעבר- עבר מסיבה גרועה במיוחד. אבל הוא התגבר על זה מהר- אני שמח שהמערכות שלו מתנערות מהשלג של הדיכאון וההפשרה תביא אותו לאביב. אז כן, יש תיקווה מחודשת לעתיד חיובי יותר. אנבל הייתה זוועתית אלי אתמול. אני פחות מראה את זה כי אני מנסה לשמור על יציבות, אבל זה מאוד כואב, למרות שזה מצב רוח שאני יודע שישתנה לאחר מכן… אני גם יודע שזו אמת. אמת שנכונה לאותו הרגע, אבל אמת בכל מקרה.

אני לא אומלל, אז האמנות שלי נדחית קצת. כתבתי שיר השבוע, ואשים אותו פה-

סין בלהבות.
 
ליבי רוחש, כקן נמלים-
כמו תמרות אדומות.
סין בלהבות.
 
ארמון הקיסר,
לשווא נוצר- היכן היכלות,
מגדל ומבצר? ללהבות
לוחכות,
כי כל זה עבר-
והקדמה? לשם נלך.
מעבר.
 
השלכנה תרבות! שרופנה ספרים!
קסם שטויות, דת המונים!
היכן המוזיקה? מחול שדים!
 
ואז?
זה מה שכולם שואלים.
מה שנותר נכנס לספרים עבשים.
היסטוריה. סיפור-
להתל בעיוורים.
 
ליבי רחש, אובדן.
וסין מולי פרקדן-
מעבר גבעה והר ירוק,
אדע העצב- צליל מתוק,
כי אהבה שורדת גם
את ההיסטוריה.

אבל מבחינת סיפורת אני לא במצברוח. אולי יותר מאוחר השבוע.

שבוע מכושף לכולם,

ארדן

של הגן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-11-30

עיצוב חדש- פינה חדשה. מפעם לפעם אני אכתוב את דעותי על המרכיבים של הקהילה הפאגנית בארץ. אולי בדברי תהיינה ביקורת או שבחים, או סתם איך שאני רואה את האדם. מאיפה זה הגיע? כשקראתי את ספרו של פרצ`ט “A hat full of sky” היה איזכור לנערה שעשתה מעשה מרשים וקיבלה את כובעה של המכשפה המוצלחת ביותר בעולם הדיסק. בסוף הספר הנערה מחזירה את הכובע, כובע שכל מכשפה אחרת הייתה שומרת כפרס היקר ביותר, בהודעה שהנערה צריכה למצוא את הכובע שלה. כדי למצוא את הנישה שלי אני מרגיש צורך לחקור את ההכרות שלי עם מקומם של אחרים.

היום אני רוצה לדבר על כרמית- בעלת האתר www.witchcraft.co.il. כרמית עבורי היא קרן אור בקהילה הפאגנית. היא הורידה את מחרוזת הענבר והשחרון ונטלה את האת והאקליפטוסים ויצרה אתר. היא ניהלה בזמנו את הפורום בוואלה, והפנינים שלה עדיין מתנוססות על דפיו. דיפדוף אחורנית בפורום מגלה את אוצר דעותיה. היא עברה ביקורת קשה(http://www.witchcraft.co.il/sixteen.htm) והיוותה בשר תותחים ראשוני לקבלה של הפאגניזם בארץ. היא עמדה בפרצים של השינאה, הבורות ובעיקר הדרישות לכישופים ושטויות אחרות שאחרים ניסו להטיח בה. אני והיא לא תמיד ראינו עין בעין (מי שזוכר את המקרה בפורום “יעוץ פסיכולוגי”- חיפשתי קישור בפורום פאגניזם לדיון שלנו אבל הייתה בעיה בחיפוש המתקדם). אבל בכל זאת אני חייב לה הרבה. היא זאת במאמר אחד גילתה לי את שמה של הזקנה שביקרה אותי לילה לילה כאשר הייתי ילד חולה (חפשו את מאמרה המצויין על הקטה). היא זאת שנטעה בי מוטיבציה ללמוד ולקרוא ולחקור… להטיל ספק. אחד מאמריה המפורסמים- http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=337&msgid=18087148 כאן. בסך הכל אם יש לי דבר אחד שלילי לומר… זה שהכתיבה שלה- המאמרים שלה באתר שלה אקדמאים. קשה לי לראות את התשוקה שלה לנושא בין כל מראי המקום המילים הגבוהות. המאמר על האל בעל לדוגמא מלא עובדות מפורשות וברורות לקורא- זה נהדר ושייך לטקסט אקדמאי מקצועי, אבל חסרים לי הפרשנות *שלה* לנושא. התחושות *שלה* לגבי משמעות אותם טקסטים ומידע לגבי איך זה מתקשר לחיינו בזמן זה ועכשיו. בזמנו כאשר עזרתי לאימי להבין את “יוסף ואחיו” של תומס מאן, הייתי צריך ללמוד קצת על המיתולוגיה הבבלית והכנענית. תומס מאן עשה מזה שירה הוא נתן לי את התחושה של שורשי העצים דרך המילים שלו. אולי הוא לא סיפר בדיוק מתי ענת עטתה על חגורתה כפות ידיים וקרקפות, אבל יכולתי להרגיש את אותה קדמוניות פרועה מפעמת דרך המילים והדם של התיאורים. אני חושש ש חלק מן המאמרים המדעיים כמו שכרמית כותבת ניתן למצוא במקומות אחרים (ומי שיחפש ימצא) ובאמת מה שחסר לי אלו תובנותיה והרגש שאחרי הכתיבה שלה.

אתרה שופע באמנות פאגנית- שירה ותמונות. גם מראי מקום לאותה אמנות- ואני שמח על כך, זה הרחיב את אופקיי. דבר אחד שהייתי “קונה” מכרמית כל יום הוא הסבלנות שלה והאנרגיה שלה. ברור לחלוטין שהקריאה והמחקר שלה היה מעמיק. אני לא מוצא את האנרגיה לקרוא דברים כמוה, אני שרואה את הכרך העבה של three books of occult philosophy (אגריפה, קורניליוס) ונכנס לחרדה שמונעת ממני אפילו לקרוא את הספר. היא לעומת זאת מראה תושיה גדולה הרבה יותר ממני- היא קראה כתבים קלאסיים שנמנעתי מהם מחשש שאאבד את שפיותי.

אני חש גאווה שהיא אחות לאמונה בהקטה, ואחת הוויקאנים הרציניים שפגשתי ברחבי הרשת בימי חיי. למרות שלא פגשתי אותה פנים מול פנים (ג`סטין אנג`ל טען שפגש אותה אבל אני מתקשה להאמין לו) אני אשמח לראותה בעתיד. אני חושב שבמקום מסויים שהיא מסתגרת ונמנעת מהקהילה הפאגנית, אבל כמו זקנת שבט חכמה שגרה בקצה היער, היא תמיד פה, מבלי להיות פה- נוכחותה תמיד מורגשת.

ארדן

של הגן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-11-27

מה מכשפה צריכה שרביט תגידו לי? פיה טובה נעשיתי פתאום? מילא מטאטא, מילא מטה מעץ לוליני ומלא בליטות אבל שרביט? נו מילא. אז נספר לכם שלוש עובדות שלא ידעתם עלי.

במהלך סוף השבוע הזה נזרקתי על ידי ידידי החדש (החבר לשעבר) ל`.

כשאימי הייתה עימי בהריון, היה לה חשק רק לפיצה. בטבריה לא הייתה פיצה אבל אבי נסע שעות לתל אביב להביא אחת. עד היום פיצה היא המאכל האהוב… עלי. בעתיד תזכירו לי לספר את הסיפור המביך עם השליח פיצה…

כל החברים ההכי טובים (בלי קשר לידידים ומכרים אחרים) שלי בלי יוצא מן הכלל גרים במרכז או בדרום. אין לי רע באזור מגורי בצפון. (חיפה והקריות לא נחשב לצפון.)

מספיק לכם ילדודס. חכו לעידכון הבא שבו יהיה לי משהו מעניין לספר…

ארדן של הגן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-11-23

כבר שיניתי עיצוב בעבר. כל פעם אני משנה את המראה של הבלוג, מסיר ממנו דברים שלא מתאימים לי יותר כמו קליפה ישנה וריקה. ועשיתי אחר בגלל שינוי דרך חשיבה חדש שצץ בי. היום זה נראה מתאים. הגן המרחף משנה צורה כמו הבעלים שלו. הוספתי המון אתרים מעניינים ברשימה. חלק על קריסטלים ושימושם הרפואי/ מאגי, חלק על צמחי מרפא והמון פשוט אוספים של כתבים מאגיים ומאמרים. מומלץ לקפוץ לבקר שם. רק שני אתרים העיזו לא להכנס פנימה (משום מה הלינק קופץ תמיד לתפוז) ואני רוצה לנצל את הרשומה הזאת לתקון.

האחד הוא האתר של כרמית: http://www.witchcraft.co.il אתר שמכיל בתוכו מידע על פאגניזם- עתיק ומתחדש, על הכנעניות, ביקורות ספרים ומאגיה- והפנינה? הכל בעברית לאלו שמתקשים באנגלית.

אתר נוסף הוא אתר כלבו כזה. יש בו מידע רב על מאגיה טבעית, פאגניות ואפילו שיעורי מאגיה. הוא מאוד חביב עלי ומומלץ בעיקר למתחילים אבל גם אנשים שמתקדמים באמנות המאגית ימצאו בו מידע חביב. http://www.witch-crafted.com

לגבי הסיפור בהמשכים- לפעמים נחה עלי הרוח לכתוב, ולפעמים לא. המוזה תגיע כאשר תגיע ואני מקווה שלא תתאחר. אני מקווה שאתם נהנים מהגן שלי (גן של מידע?) וכל מטייל עייף, שמחפש מידע או סתם שירה ובידור מוזמן לקפוץ לבקר.

במהלך היום אני אשנה חלק מהרשימות הישנות שלא רלוונטיות.

אגב, חלק ממהתחדשות של הגן זה שחזרתי לדבר עם שי. מי שקרא את הבלוג שלי לפני הרבה זמן, יודע שהפסקתי לדבר עימו ועדיין מפורסם בבלוג המכתב, ברשומה הזאת: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=301899

ועכשיו אני גאה לומר שהוא חזר להיות אחד הידידים שלי. מי ייתן והשנה הזאת תביא עימה רק אושר ועושר לכולם!

בין זלזל לעלה,

כותר ואבקן-

ארדן של הגן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-11-22

העולם האסטראלי- אורת` שאנדלר.

“אז היא שלחה מסר מחוץ לעיר אני מבינה?” המלכה הניחה הספר הדקיק שבידיה. הוא היה עשוי עלים שגודלו לכך במיוחד. לורד וויר לבש היום בגדים ירוקים בוהקים וצעקניים שאבני אחלמה סגולות מעטרים את חולצתו. “ולא רק זה הוד מעלתך, אלא גם יד ימינך התאהב בה מסתבר.” המלכה חייכה חיוך קטן ומלא סיפוק. רוח קלילה הניפה במעט את ווילאות הטול הצח שסביב הבמה העגולה שעליה המלכה ישבה. פעמוני רוח מוזהבים ניגנו מנגינה יפה וענוגה. היא העבירה את ידה על כתפיית השמלה הלילכית שהיא לבשה. “תמיד אמרתי שלדרואלה יש טעם… ייחודי בזכרים. כל מה שאמרת לנו היום היה לטובתנו. אנחנו רוצים שידידיה יבואו לעיר. אנחנו רוצים שהם ימותו מול החומות. הצער יעביר את מדיאה על דעתה ואז להשתמש בה כדי להגיע לגן תהיה פעולה קלה להפליא.” הלורד וויר שינה תנוחה בחוסר נוחות. “אבל אנחנו בטוחים שהם ימותו? העיר מבוצרת היטב בפלדה וקסם, זה נכון אבל מה יקרה אם…” חיוכה של המלכה גבר ונעשה הרבה יותר עשיר. “החומות בלתי עבירות. יש לנו דרקון ששומר על השערים, ושלא לדבר על כל המיקסמים ששומרים על העיר. ואם בכל זאת חבריה מוכשרים לאין שיעור- ויצליחו לעבור את החומות יש את כל הצבא העלפי שימנע מהם להגיע בחיים לאורת` שנדאלר.” הלורד וויר שקל את זה בסבר פנים חתום. “ואם כולם ימותו… האדם היחיד שהיא תאהב יהיה דניר אורת`לין… ואז נוכל לשלוט בה!” הוא צחק בעדינות. המלכה והיועץ שלה ישבו בשתיקה מהורהרת לזמן מה.

“אני חייבת לשאול…” המלכה אמרה אחרי זמן השתיקה הממושך. “הכל עבור הוד מעלתך.” חייך זלדרין וויר. “איך אתה בדיוק מרגל אחרי מדיאה? שום לחש חיזוי לא עובד עליה, במיוחד עכשיו שחלק מהכוחות שלה חזרו.” הלורד וויר המשיך לחייך בצורה אנמית ומחא בכפיו. אבני חן זהרוריות ריחפו סביבו לפתע. כולן תכולות בוהקות. “אלו העיניים שלי- המשך של הגוף שלי אם תרצי. הן מרחפות בכל העיר ומשקפות את האמת חזרה אלי.” המלכה מחאה כף בצורה מעודנת. ” אני שמחה שאדם כה… חכם וערום הפך להיות יועץ עבורי ולא עובד כנגדי.”

העולם האסטראלי- פונדק העץ הישנוני.

“אז תנו לי להבין,” אמרה אלזבת`, “את התלמידה של מדיאה?” אנבל הנהנה. “לשעבר. אולי ההכי גרועה שלו.” “הנה מה שאני לא מבינה-” פצחה סינטדריה, “למה מתייחסים למדיאה כזכר? האם בעולם הפיסי היא לובשת גוף זכרי?” עידן הנהן. “שם הוא זכר. בהחלט.”

“רגע.” ארגוט הפסיק לשתות את השיכר שלו. “אם אתה זכר, והיא זכר בעולם הפיסי ואתה האהבה שלה כרגע- אז זה עושה אותך…” המילה הבאה נבלעה כשההבנה נפלה על אבוני והיא ירקה את השיכר שלה בהלם.

ברק פילח את השולחן סביבו הם ישבו.

“אלזבת`, תרשמי את השולחן בחשבון שלי.” בבא יאגה אמרה בקול צרוד.

“מדיאה בסכנה, וכל מה שיש לכם לדבר עליו הוא זה?! מה עם תוכניות קרב? מה עם להגן על מי שהיא? פעם לפני שנים רבות הייתי בגן שלה- מקום יפיפה. האיזון שלט שם. היא חלק מכל מה שהיא יצרה, זהו ליבה- וכל מה שאתם עושים כרגע זה לדבר על אם היא זכר או נקבה? במהותה היא תמיד מה שהיא, חיה. ויותר מזה לא צריך לשנות, וכרגע היא חיה בכלא ובמקום שעשוי להרוג אותה. אם אנחנו רוצים שהיא תישאר בחיים אנחנו זקוקים לתוכנית ולא לבידור.”

אנבל סיימה את כוס שיכר הפיטריות שלה. הייתה נקישה חזקה מאוד בדלת הפונדק. “יש מישהו בדלת.” היא ציינה את המובן מאליו.

אלזבת` עקפה את הדלפק והלכה לכיוון הדלת. היה רעש נקישה כאשר היא סובבה את הבריח וחריקה כשהדלת נפתחה לרווחה. אף אחד לא היה שם. לפתע, ציפור שיר כחולה נכנסה לחדר. הציפור שרה כמה תווים ואור כחול בקע ממנה. הציפור שינתה צורה לדמותה של מדיאה, וזו זהרה בהילה תכולה. “או, תראו מי שלחה מסר.” ציינה סינטדריה בצחוק מתגלגל.

“אני מתנצלת שאני מופיעה ככה ולא בדמותי הפיסית, אבל המגבלות של השבי בו אני נמצאת מקשות עלי.

כל מי שבא לעזרתי יראה את הלחש הזה, ואלו שלא קשורים לדבר, משוחררים מהמיקסם לאלתר.

עידן שלי… חיכיתי זמן רב לראותך. חבל שהפגישה הנוכחית שלנו היא מוכתמת בנסיבות הקיימות. כדי להגיע לאן שהגעת אני בטוחה שהשגת.. אמצעים להתקדם ולעזור. הידע שלך יהיה חיוני למשפט שאני הולכת להשפט בו. אם אדם אחד מכולכם יגיע לעיר, אם אדם אחד בלבד יבקע את החומות אני מתפללת לכל האלים שזה יהיה אתה.

אנבל… הקטה סיפרה לי על בואך. את תהיי שימושית מאוד לקירבה לעיר ואלי. אבל את פה בעיקר כדי להציל את עצמך, ללמד את עצמך ולהתקדם דרך המילים ודרך הקסמים של העולם הזה.

כל השאר שבאים בעזרי… אני מודה לכם עתה, ומקווה להודות לכם בעתיד בצורה פיסית… ולהעניק לכם כל עושר שקסמי יכולים לתת.

ועכשיו לעיקר. מהרגע שבו אחד מכם יגיע לעיר, יהיה משפט. במשפט יאשימו אותי ברצח…”

כל האנשים בפונדק הקשיבו. ההקלטה המאגית נסתיימה ועל השולחן נחה דמעת האיולייט שהטלתי עליה את הלחש.

“היא רצחה עלפית? מתי?” שאלה אנבל. “אני חושב ששמעתי על זה משהו… ” ענה עידן. “הוא סיפר לי על זה בעולם הפיסי- משהו שקשור לגמד ולטווה חלומות, או משהו כזה.”

“טווה לחשים” אמרה אלזבת` בשקט. “בגן שלה יש טווה לחשים.”

לאבוני נמאס מכל הסיפור הזה. היא הדליקה סיגריה שחורה ויצאה מחוץ לפונדק לעשן.

“אבל אני לא מבינה…” אמרה סינטדריה בזמן שאבוני סגרה את הדלת מאחוריה.

אבוני נשפה את העשן, ואז ראתה נוכחות חשוכה בפניה.

באימה היא ניסתה לנוס לתוך הפונדק כשהיא זיהתה את הפנים מעברה…

העולם האסטראלי- מישור הסלדרין- מושב האלה דורנא.

אלת הכשפים העלפית הייתה דורנא. הקסם העלפי היה שונה מהלחשים האנושיים. הלחשים של בני האנוש עזרו להם ביום יום, לשנות את המציאות שנכפתה עליהם. הלחשים של בני האנוש קירבו אותם אט-אט לאלוהות עצמה. הלחשים העלפיים היו סוג של כיף יצרני, ולא קירבו אותם לשום מקום בעצם. האלים נשארו אלים ובעולם שלהם מה ששלט היה השררה האפלה מסביב. במרכז מושב האלה היה אגם, ושם עגורים שנהנו להשתכשך במים. האלה דורנא הייתה זקנה מאוד ושמנה מאוד. העלפים שלה הרעיפו עליה חיבה והיא הרשתה לעצמה להזניח את צורתה החיצונית בזמן שהיא נהנתה מהשקיעה היפה מעל שדות הקסם. שום רבב לא היה בשמים… שום בעיה לא נצפתה בעתיד. רק כתם קטן ושחור שהתקרב יותר ויותר… והכתם הדאיג את דורנא. עם כל מה שמתרחש בארצות העלפים והכל- המדינה במצב רגיש.

היה רעש נוראי וכל העגורים המקודשים מתו.

המשך בפרק הבא….

ארדן.