הגן בין העולמות פרק ארבעה עשר: הציפור הכחולה.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-11-22

העולם האסטראלי- אורת` שאנדלר.

“אז היא שלחה מסר מחוץ לעיר אני מבינה?” המלכה הניחה הספר הדקיק שבידיה. הוא היה עשוי עלים שגודלו לכך במיוחד. לורד וויר לבש היום בגדים ירוקים בוהקים וצעקניים שאבני אחלמה סגולות מעטרים את חולצתו. “ולא רק זה הוד מעלתך, אלא גם יד ימינך התאהב בה מסתבר.” המלכה חייכה חיוך קטן ומלא סיפוק. רוח קלילה הניפה במעט את ווילאות הטול הצח שסביב הבמה העגולה שעליה המלכה ישבה. פעמוני רוח מוזהבים ניגנו מנגינה יפה וענוגה. היא העבירה את ידה על כתפיית השמלה הלילכית שהיא לבשה. “תמיד אמרתי שלדרואלה יש טעם… ייחודי בזכרים. כל מה שאמרת לנו היום היה לטובתנו. אנחנו רוצים שידידיה יבואו לעיר. אנחנו רוצים שהם ימותו מול החומות. הצער יעביר את מדיאה על דעתה ואז להשתמש בה כדי להגיע לגן תהיה פעולה קלה להפליא.” הלורד וויר שינה תנוחה בחוסר נוחות. “אבל אנחנו בטוחים שהם ימותו? העיר מבוצרת היטב בפלדה וקסם, זה נכון אבל מה יקרה אם…” חיוכה של המלכה גבר ונעשה הרבה יותר עשיר. “החומות בלתי עבירות. יש לנו דרקון ששומר על השערים, ושלא לדבר על כל המיקסמים ששומרים על העיר. ואם בכל זאת חבריה מוכשרים לאין שיעור- ויצליחו לעבור את החומות יש את כל הצבא העלפי שימנע מהם להגיע בחיים לאורת` שנדאלר.” הלורד וויר שקל את זה בסבר פנים חתום. “ואם כולם ימותו… האדם היחיד שהיא תאהב יהיה דניר אורת`לין… ואז נוכל לשלוט בה!” הוא צחק בעדינות. המלכה והיועץ שלה ישבו בשתיקה מהורהרת לזמן מה.

“אני חייבת לשאול…” המלכה אמרה אחרי זמן השתיקה הממושך. “הכל עבור הוד מעלתך.” חייך זלדרין וויר. “איך אתה בדיוק מרגל אחרי מדיאה? שום לחש חיזוי לא עובד עליה, במיוחד עכשיו שחלק מהכוחות שלה חזרו.” הלורד וויר המשיך לחייך בצורה אנמית ומחא בכפיו. אבני חן זהרוריות ריחפו סביבו לפתע. כולן תכולות בוהקות. “אלו העיניים שלי- המשך של הגוף שלי אם תרצי. הן מרחפות בכל העיר ומשקפות את האמת חזרה אלי.” המלכה מחאה כף בצורה מעודנת. ” אני שמחה שאדם כה… חכם וערום הפך להיות יועץ עבורי ולא עובד כנגדי.”

העולם האסטראלי- פונדק העץ הישנוני.

“אז תנו לי להבין,” אמרה אלזבת`, “את התלמידה של מדיאה?” אנבל הנהנה. “לשעבר. אולי ההכי גרועה שלו.” “הנה מה שאני לא מבינה-” פצחה סינטדריה, “למה מתייחסים למדיאה כזכר? האם בעולם הפיסי היא לובשת גוף זכרי?” עידן הנהן. “שם הוא זכר. בהחלט.”

“רגע.” ארגוט הפסיק לשתות את השיכר שלו. “אם אתה זכר, והיא זכר בעולם הפיסי ואתה האהבה שלה כרגע- אז זה עושה אותך…” המילה הבאה נבלעה כשההבנה נפלה על אבוני והיא ירקה את השיכר שלה בהלם.

ברק פילח את השולחן סביבו הם ישבו.

“אלזבת`, תרשמי את השולחן בחשבון שלי.” בבא יאגה אמרה בקול צרוד.

“מדיאה בסכנה, וכל מה שיש לכם לדבר עליו הוא זה?! מה עם תוכניות קרב? מה עם להגן על מי שהיא? פעם לפני שנים רבות הייתי בגן שלה- מקום יפיפה. האיזון שלט שם. היא חלק מכל מה שהיא יצרה, זהו ליבה- וכל מה שאתם עושים כרגע זה לדבר על אם היא זכר או נקבה? במהותה היא תמיד מה שהיא, חיה. ויותר מזה לא צריך לשנות, וכרגע היא חיה בכלא ובמקום שעשוי להרוג אותה. אם אנחנו רוצים שהיא תישאר בחיים אנחנו זקוקים לתוכנית ולא לבידור.”

אנבל סיימה את כוס שיכר הפיטריות שלה. הייתה נקישה חזקה מאוד בדלת הפונדק. “יש מישהו בדלת.” היא ציינה את המובן מאליו.

אלזבת` עקפה את הדלפק והלכה לכיוון הדלת. היה רעש נקישה כאשר היא סובבה את הבריח וחריקה כשהדלת נפתחה לרווחה. אף אחד לא היה שם. לפתע, ציפור שיר כחולה נכנסה לחדר. הציפור שרה כמה תווים ואור כחול בקע ממנה. הציפור שינתה צורה לדמותה של מדיאה, וזו זהרה בהילה תכולה. “או, תראו מי שלחה מסר.” ציינה סינטדריה בצחוק מתגלגל.

“אני מתנצלת שאני מופיעה ככה ולא בדמותי הפיסית, אבל המגבלות של השבי בו אני נמצאת מקשות עלי.

כל מי שבא לעזרתי יראה את הלחש הזה, ואלו שלא קשורים לדבר, משוחררים מהמיקסם לאלתר.

עידן שלי… חיכיתי זמן רב לראותך. חבל שהפגישה הנוכחית שלנו היא מוכתמת בנסיבות הקיימות. כדי להגיע לאן שהגעת אני בטוחה שהשגת.. אמצעים להתקדם ולעזור. הידע שלך יהיה חיוני למשפט שאני הולכת להשפט בו. אם אדם אחד מכולכם יגיע לעיר, אם אדם אחד בלבד יבקע את החומות אני מתפללת לכל האלים שזה יהיה אתה.

אנבל… הקטה סיפרה לי על בואך. את תהיי שימושית מאוד לקירבה לעיר ואלי. אבל את פה בעיקר כדי להציל את עצמך, ללמד את עצמך ולהתקדם דרך המילים ודרך הקסמים של העולם הזה.

כל השאר שבאים בעזרי… אני מודה לכם עתה, ומקווה להודות לכם בעתיד בצורה פיסית… ולהעניק לכם כל עושר שקסמי יכולים לתת.

ועכשיו לעיקר. מהרגע שבו אחד מכם יגיע לעיר, יהיה משפט. במשפט יאשימו אותי ברצח…”

כל האנשים בפונדק הקשיבו. ההקלטה המאגית נסתיימה ועל השולחן נחה דמעת האיולייט שהטלתי עליה את הלחש.

“היא רצחה עלפית? מתי?” שאלה אנבל. “אני חושב ששמעתי על זה משהו… ” ענה עידן. “הוא סיפר לי על זה בעולם הפיסי- משהו שקשור לגמד ולטווה חלומות, או משהו כזה.”

“טווה לחשים” אמרה אלזבת` בשקט. “בגן שלה יש טווה לחשים.”

לאבוני נמאס מכל הסיפור הזה. היא הדליקה סיגריה שחורה ויצאה מחוץ לפונדק לעשן.

“אבל אני לא מבינה…” אמרה סינטדריה בזמן שאבוני סגרה את הדלת מאחוריה.

אבוני נשפה את העשן, ואז ראתה נוכחות חשוכה בפניה.

באימה היא ניסתה לנוס לתוך הפונדק כשהיא זיהתה את הפנים מעברה…

העולם האסטראלי- מישור הסלדרין- מושב האלה דורנא.

אלת הכשפים העלפית הייתה דורנא. הקסם העלפי היה שונה מהלחשים האנושיים. הלחשים של בני האנוש עזרו להם ביום יום, לשנות את המציאות שנכפתה עליהם. הלחשים של בני האנוש קירבו אותם אט-אט לאלוהות עצמה. הלחשים העלפיים היו סוג של כיף יצרני, ולא קירבו אותם לשום מקום בעצם. האלים נשארו אלים ובעולם שלהם מה ששלט היה השררה האפלה מסביב. במרכז מושב האלה היה אגם, ושם עגורים שנהנו להשתכשך במים. האלה דורנא הייתה זקנה מאוד ושמנה מאוד. העלפים שלה הרעיפו עליה חיבה והיא הרשתה לעצמה להזניח את צורתה החיצונית בזמן שהיא נהנתה מהשקיעה היפה מעל שדות הקסם. שום רבב לא היה בשמים… שום בעיה לא נצפתה בעתיד. רק כתם קטן ושחור שהתקרב יותר ויותר… והכתם הדאיג את דורנא. עם כל מה שמתרחש בארצות העלפים והכל- המדינה במצב רגיש.

היה רעש נוראי וכל העגורים המקודשים מתו.

המשך בפרק הבא….

ארדן.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.