פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-06-20
אני לא אשאר במכללה הזאת. עשיתי בה מכינה כדי להתקבל לפסיכולוגיה, והיא קרובה יחסית לביתי אבל הם דורשים ממני לקחת שישה קורסים ביהדות כדי להשלים את התואר. חשבתי שזה לא יפריע לי. אבל זה מפריע לי. עמוקות. אני נכנס לקארוון הזעיר, מעניק לפקידת המכינה את הספרים שהייתי צריך עבור בחינת הבגרות בהיסטוריה, ומתיישב. המזגן הקריר משחרר את אדי החום שהצטברו בתוכי. הבטחתי לכל צוות המכינה פריסה בטארוט. אני נותן את הפריסה. בעיני הפקידה זהב, והיא מציינת שעליתי על הכל מלבד דבר אחד. אני לא אדע מה הדבר הזה.
“פונצ`ו…” יועצת המכינה קוראת לי בקול פעמון- סוציאליסטי (ממתי רון זה פונצ`ו?! cowanes…) “אני בדיוק עושה חפיפה למחליפה שלי, ואני לא אוכל לקבל פריסה היום” אני שאול מתי היא מסיימת. היא אומרת שרק בשתיים וחצי. אני אומר שאני אחכה לה. אני לא אתן לדבר חסר משמעות כמו זמן למנוע ממני את הבטחתי או את תפקידי בפני האלה. אני הולך ברגל, השמש חורצת סימנים של אור בעורי- הרוח חמה, מעניקה ריחות של קרדמון, אדמה יבשה וחרולים. אני הולך לקומפלקס מסחרי חדש שנפתח ליד (עם תנאי מזג האוויר, נראה כמו מרחק קילומטרים רבים…) שבו יש צומת ספרים. אני נכנס פנימה אינסטיקטיבית ניגש למדף הניו אייג`.
שטויות- כל כך הרבה שטויות… לואיז היי מחייכת ממרכז המדף, כל ספריה יושבים כמו חיילים כאילו היא אומרת “שלום ארדן, הנה אני, רצית לראות מי אני קודם והרי אני כאן…” כותרים כמו “למד לאהוב את עצמך” עושים לי בחילה. אני פותח ומעלעל. רוחניות בשקל 90 שעולה שמונים שקל ספר. אני סוגר את הספר בגועל. מחזיר למדף. אני מאתר את יצירת המעגל טקסי נשים של דיאן שטיין, סופרת רוחניות נשים ידועה. אני פותח בדף אקראי, והמילה הקטה מופיעה שם. “הקטה היא הרחם הגדול של היקום…” מישהו התבלבל בינה לבין גאיה. הקטה עומדת ברחם, וחותכת את חבל הטבור- כמו שהיא חותכת את חבל החיים כשהאדם מת, ובאותה אדישות וקבלה אינסופית. מדף המדיטציה קטן בצורה משמעותית. חבל, רציתי להעשיר את הספריה שלי בספרות מדדיטטיבית, וגם מה שיש זה ספרות קיצונית, מהרישי, או ספרות מאוד אינסטנט- “מדיטציה, כל אחד יכול!” ושטויות כאלו. הדבר היחיד שמושך את עיני זה “אור מדיטציות להורה ולילד” האחיין היקר שלי ישמח לקבל פידבקים חיוביים כדי להסיר את רגישות היתר שלו שגורמת לפרצי אלימות. אני מדבר עם אחותי על זה. היא מסכימה. היא קונה את הספר לאחר שיחת פלאפון קצרה- אבל ברשת, בהרבה יותר זול.
הספר של קסנדרה איזון- המדריך השלם לכישוף וטקסים מסורס. היא כתבה הקדמה נפלאה בגירסא האנגלית שלא מופיעה כאן, והספר שלה מלווה באמונות תפלות, לא כישוף. עד שמגיעים לחלק של הכישוף תיקשורת מתורגמת כתיקשור. בא לי להקיא. אני מתקשה להאמין, ואני מנסה לקחת את הספר שוב כדי לראות שזה לא חלום אלא מציאות הסירוס הזה… ספרי הקריסטלים איומים גם הם, חוברת דקיקה שנכתבה על קריסטלים מאת שני תודר, ועודכנה והפכה בסופו של דבר לספר סוד הקריסטלים, כשסוד הקריסטלים נעדר, ורק חוברת מיושנת ונטולת מידע יושבת במקומו. וגם עוד ספר צבעוני שאיני מכיר– שעולה כמאה שקלים על חוברת צבעונית ברמה נמוכה ודקיקה! על מה ולמה?!
לעומת זאת- רצות עם זאבים משך את עיני…. וגם שיח בעלי חיים של טד אנדרוז, שאני מכיר כאיכותיים, אבל גם הם היו יקרים בצורה יוצאת דופן. אני מוציא כרך של “גשר הציפורים” ונותן למוכרת. זה ספר פנטזיה, לא ניו אייג`. אבל אני לא מתפלא, סביר להניח שזה מה שמדף הניו אייג` יכול להעניק- פנטזיה חלולה של אהבה עצמית, כוח והגשמה. גם מה שמתורגם או באיכות נמוכה או מסורס. איפה התיאור המקסים של קסנדרה איזון על הקבר של מרלין? למה זה הוחלף בגירסא מסורסת על הריגת עכבישים?!
תודה לאלה על דרך הקסם, אחרת גם ספרות איכותית בעברית לא הייתה! כמובן שלא דיברתי על הדברים היותר מזעזעים כמו קסטנדה או 21 השיעורים של מרלין… 
וזה היה מדף הניו אייג` תחת העין הבוחנת של ארדן. אם מישהו עדיין רוצה לקנות לי מתנת יומולדת מאוחרת אני אשמח לקבל את “תרגילים במדיטציה” של דיווד פונטנה. אני עובד כבר על המדיטציה שלי בשנה הקרובה.
אני חוזר למכללה, תופס המבורגר בדרך, חוזה את העתיד, קוטף זר לוונדר משיח צדדי, אוסף עלי דפנה, ומקבל נוצת טווס. בדרך החוצה יש “יום ירוק” שבמהלכו עבדו על צרכנות נכונה. ומצאתי ספר NLP עבור ידיד שחיפש חומר על הנושא בארץ ונתקל בכישלון צורב, והיה חייב לקנות דברים מחו”ל. זה עלה לי חינם, וזה יינתן באותו מחיר.
יעל יקירתי! ברוכה השבה ארצה! התגעגעתי!
ארדן,
של הגן.
