פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-08-25
יש מכשפות, שעובדות עם שמות קדושים ומילים. יש מכשפות שעובדות עם מסעות שאמניים לעולם אחר- וטראנס דאנס במדבר. יש מכשפות שיושבות במטבח, עושות לחש מתבלינים ומה שבא-ליד. יש מכשפות שיושבות ליד הים, דמעותיהן בדולח מלוח ומושלם. יש מכשפות שיושבות וקוראות כל היום- הידע רב, כוח הוא דבר שהן לא טעמו בשפתיהן, אבל הן מסופקות מהספרות שלהן. יש מכשפות ששולחות קורי אור לאנשים, מטפלות בבעלי חיים חולים- וגרות רחוק רחוק. הן חשות כאב על כל גור חתולים או גוזל שמת- למרות שזה גורלם של גוזלים וגורים צעירים רבים- אבל גם אחרי שנים אובדן התמימות הזה גורם להן להזיל דמעה-כל מוות מחדש.
ויש אותי. יש לי משהו במשותף עם המכשפות האחרות אבל גם משהו שונה. אני מכשפה של מקלות ואבנים שורשים ועצמות. צמחים, גבישים, עצמות ומילים שהן כמו נהר של רגש. אני שמכיר את שמותיהם הסודיים של שורשים קסומים, צמחים שנאספים לפני עלות השמש- טיפות הטל כסופות וקסומות- כממלכת פיות. כטירת השמיים שנוצרת מהכוכבים סביב גופי בזמן הטלת מעגל.
אך יש בעיה אחת אצלי. אני לא יוצא לטבע לעיתים קרובות. אני מגדל את רוב הצמחים בעצמי- את הגבישים והמגוון הדרוש לי אני רוכש. לא יוצא לי להסתובב ביער או לצאת לטיולים, ופעם אחת יצא לי לחגוג את הלקטים המטיילים בתקופת החורף (ששבה סוף סוף- אני מריח את הסתיו!) או לצאת עם אנבל המכונפת ליער אודם המעטיר ביופיו. בשני האירועים הללו, מצאתי שלל רב ועצום: נשלים, עצמות, קרניים, ועוד. אבל מאז שקרני השמש הלוחכת שרוב השנה נמצאת בשיאה מלטפת את האדמה ואונסות אותה להניב תנובה ולמות מהר, אני לא יוצא מהבית. יציאה לקניית מצרכים או אפילו לדואר (שלא לדבר על האוניברסיטה) הפכה סיוט מתמשך. זה נגמר. סוף כל סוף.
ידידתי אלה, מדריכת טיולים. כל זוועה קטנה שהיא מוצאת שמתה מוות טבעי היא שואלת אם אני רוצה. השלל? כנפי עטלף, לטאה בגון כחול חשמל מדהים, שתי גולגולת ועצמות לרוב. אבל הפרס הגדול ביותר, הנכסף ביותר הוא עורב- או עקעק. ציפור שחורה לחלוטין עבור שרביט הריפוי שלי. אני מתקשר לשאמנית- היא נותנת הוראות- ליישר את כנפי הציפור בעדינות כדי לא לשבור עצמות. לחתוך אותן בבסיס. זהו תהליך החייאה של הציפור (שאלתי אם אני יכול לגונן על אפי מן הריח, באמצעות טיפה במקום הנכון של שמן מנטה חריפה- היא אמרה שזה גורע מן החוויה) לאחר מכן לשטח את כנפי הציפור בקופסת נעליים ישנה שיש בה מלח גס. ולשים מעל הכנפיים עוד מלח גס. לבדוק אחרי שבועיים שלושה. לאחר מכן היא תלמד אותי איך למתוח את הכנפיים במסגרת עץ הולמת.
המכשפה סיקורקס שאינה מופיעה במחזה של שייקספיר: “הסערה” אלא בנה המפלצת קליבן מספר עליה:
“אימי מתיזה טללי צללים ממניפות כנפי עורב- כדי לגרום לאנשים חולי ושלפוחיות של כוויות.”
מה שמקלל, יכול לרפא. מה שמרפא יכול לקלל. מה שהכל ביחד הוא כוח- וזה המסע שלי- יצירת השרביט הזה. הוא יעבור דרך אש חישול הרצון ולבסוף? יגיע למקום שאליו אני שולח את קרני האור של הקסם. זה עוד חלק ממני.
ארדן.