פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-09-09
זוהי תחילת הסתיו. הרגשתי אותו מגיע מוקדם, מלטף את גופי החיוור ברוחות עשירות בבשמים אפלים, מפתים, ואילו ניחוח הקיץ, המוץ הזהוב- רעמת האריה מלאת המושק הזוהר, בורח לו, מותיר אותי על צוקים אפלים ונשכחים, לועגים לצורות הענן המתפוגגות. איברי זכרות לבנים מתחילים לצוץ. אני יודע והאדמה יודעת. החצבים באים. כשהחורף בא, הוא מרענן אותי, משקה אותי כמו שגשם מרווה את האדמה. אני אוהב את עצמי יותר בחורף.
מבחינתי את הסתיו המלכולי והאהוב עלי פותח המחזה איפיגניה באאוליס שנעשה בצורה מופלאה על ידי תיאטרון הרצליה. איפיגניה היא ביתו של המלך אגממנון שנשבע לצאת למלחמת טרויה כדי להשיב את הלנה שנלקחה על ידי פריס בסיפור התפוח הידוע לשימצה. אגממנון מקבל נבואה על ידי הנביא קלכס: איפיגניה צריכה למות כדי שיהיו רוחות שיובילו את הספינות לטרויה. כדי להביא את איפיגניה הוא משקר ואומר שהיא מיועדת להינשא לחצי האל אכילס. היא מגיעה שזרי כלה על ראשה, יחד עם אימה קליטמנסטרה. כאשר מסתבר שאיפיגינאה הולכת למות, זר הכלולות מוחלף בזר קורבן. כדי להציל את מעמדה את אביה ולהביא להרמוניה איפיגניה בוחרת במוות. דבר זה מתחיל מעגל דמים הקרוי “קללת אטראוס” גם האם הורגת את האב שהקריב את ביתה. האם סיפורה של איפיגניה הוא לא סיפורם של כל חיילי צה”ל? מות התמימים עבור מלחמות חסרות משמעות? קולה הרודף של מקהלת הנשים הנוכריות מלווה אותי עד עכשיו: “זרים על ראשך איפיגניה…” שיר הלל למלחמה.
ואולי מה שהיה יותר רב משמעות זה שהצלחתי להביא איתי קבוצה של חברים מקסימים, שלושה אנשים שאני אוהב ומחבב מאוד לתיאטרון הזה, עטיתי מחצלות שחורות ושיחקתי את התפקיד הבורגני בבית קפה מושלם על קרפצ`יו עגל. זו הייתה הנאה צרופה עבורי. בעבר החוויה של לשבת עם אנשים שעוסקים במאגיה ובפאגניזם (ושאמניזם, ההבדלות מבחינתי לא קיימות כמעט) היה תענוג נדיר. היום כל אלו במרחק טלפון אחד, ועדיין מבחינתי אין כמו האושר הזה- להיות עם אנשים שיש להם תודעה דומה לשלי. כיום אני אפילו משליך לבקבוקון שמריח כמו יער, אוונטורין גלילית ומחוטבת, ענבר עם צמח מאובן וגביש קווארץ צעיר לכבוד שוויון הסתיו שיהווה פגישה ביער עם פאגנים אחרים. אני שמח שהתנדבתי לרקוח את השמנים והקטורות לאירוע. התחושה שלי היא שכישורי מתחדדים באמצעות המגע עם התמציות והצמחים.
חשבתי לכתוב רשומת כשפים לסתיו, דברים שאני צריך או לא צריך לעשות, אבל אלו מסתכמים בשלוש עבודות שכרגע אין לי סבלנות או אנרגיה להתחיל. אני חושב שהאושר של הטבע שמציף אותי (לא בצהריים, תודה) ואני נהנה מהאוויר הטוב. אני צריך לשתול פקעות של דליות ושלגיות וכרכומים, אני צריך לסיים שלוש עבודות גדולות לאקדמיה, לבוא לחג פאגני מאורגן בצפון ולייעץ בצללים ולעזור באופן כללי עם דברים לא צפויים שעשויים לעלות כמו לקרקע את אלו שלא עשו טקס פאגני מעולם אל האדמה ולעזור להם לתעל את האנרגיה חזרה לאדמה עצמה.
האמת שאני קצת מצפה לתחילת השנה האקדמאית: אני נהנה מאוד ללמוד וגם ללמד, השנה אתחיל כנראה לעבוד בבית הספר של אימא שלי. אני במקום טוב.
ארדן.
