פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-08-02
אני הולך בהליכה היומית שלי במסלול מעגלי. ואני חש אוויר קר עוטף אותי- זה לא הקור המנחם ששובר את פעימת הדם של הקיץ, אלא משהו אחר מקפיא, מנתץ. על הריצפה מולי מונחת נוצה שחורה שבקצה שלה לבן. עבור אלו שקוראים את השמיים והאדמה- שעוסקים בחיזוי- הדבר אומר דבר אחד: סכנה שחלפה. אני מרים את הנוצה. היא שקופה, כמעט אתרית- ומתפוררת מתוך חזיוני. הסכנה עבורי הייתה קטנה הפעם, אבל זה מצביע על סיכונים בעתיד. אני מסיים את המסלול וחוזר הבייתה- אני תמיד נמנע לשמוע חדשות או כל מיני דברים שכאלו, הרי זה כבר לא דיווח אובייקטיבי אלא סתם דעתנות חסרת תוכלת- הרי פתרונות פשוטים לא ייתכנו לבעיות מורכבות…
אני יושב על יד המחשב, ופותח את האינטרנט.