All posts by Lobo On Behalf of Arden Keren

מתכונים לשמן שליטה: מסורתי ומהיר

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-11-29

את המתכונים הללו קשה למצוא בשלמותם במקומות אחרים. הם גם אלו המתכונים שנותנים למאגיה את השם הרע שלה: לא קללות איומות או זימוני שדים- אלא רק מתכונים שגורמים לאחרים לכפוף את עצמם לשליטתכם. מדוע? מכיוון שאין שלום או צדק בעולם, אין מקום שבו באמת אלו שאוחזים בכוח מסוגלים לנופף בו מבלי לרמוס את אלו שמתחתיהם ובשביל אלה המתכונים הללו נוצרו. השמנים הללו הם גם רכיבים שונים בלחשים כמו שיחזירו לכם כסף שנילווה מכם ולא הוחזר, ויורידו את הבוס מהגב שלכם, אלו המתכונים שיתנו לכם כוח בבית שלכם- אבל זיכרו- “זה הנמשך לכוח נמשך לשחיתות, זה הנמשך לכוח מוחלט נמשך לשחיתות מוחלטת”. את השימוש בשמנים הללו מומלץ לשקול פעמיים. או שלוש, או יותר. הרכיב המככב במתכונים הללו הוא קומרין. קומרין נמצא בצמחים רבים והוא משמש לשליטה בצמחים אחרים. הוא מפוזר באדמה ומלמד צמחים אחרים לא לגדול שם. הוא יכול לעצב את צמיחתם של צמחים בטבע, אבל המכשפה יכולה לכופף את הכוח הטבעי הזה ולהפוך אותו זמין ואפקטיבי גם לבני אדם. יש כאן שני מתכונים, הראשון הוא המתכון הנכון והמדוייק ביותר. אני ממליץ להשתמש בו, אבל מכיוון שלעיתים צריך שליטה מהירה והמצב הוא מצב חירום, אני משחרר לאוויר העולם גם מתכון מהיר וקצר יותר. זכרו, כשפי שליטה יכולים להיות ממכרים ומסוכנים. מניעים של אנשים יכולים להיות מורכבים מאוד והתוצאה הפכפכה. לפני שימוש- ערכו חיזוי עם עצמכם או עם מכשפה מנוסה בלבד!

 

מתכון לשמן הישן והטוב:

שלושה פולי טונקה

חצי החופן זרעי כוסבר

כף שבבי שורש שוש קירח (ליקוריץ)

כף שורש אקורוס קלמוס (Acorus Calamus)

שלוש כפות עלי Woodruff

שורש שלם של Master wort

וכפית זרעי פרג

 

הוראות: לחטא ולקדש צנצנת להכנת השמן, למלא אותה ברכיבים ולכסות בשמן חמניות (אם אפשר אז בלתי מזוקק, יש במעדניות רוסיות). להמתין שלושה חודשים, לתת מנחה לפותח השערים ולאלות או מלאכי האהבה השונים והשמן מוכן. ברור לי שהשמן הזה לא רק דורש סבלנות אלא גם שולח אותנו לקניות און-ליין, אבל התוצאה ממש שווה את זה. אני מציע למכשפות שעושות שימוש תדיר בכשפים לשמור על המתכון הזה תמיד באמתחתן לכל מקרה שלא יהיה. זה בהחלט משהו נהדר בערכת החירום.

 

מתכון לשמן מהיר וזמין יותר:

לתוך 25 מיליליטר שמן שקדים,

פול טונקה כתוש אחד

3 טיפות שמן קינמון

20 טיפות שמן לבנדר

4 טיפות שמן עשב לימון

טיפה של שמן מרווה מרושתת

כמה גרגרי זרעי כוסבר

 

כאמור, לקדש, לתת מנחות וזה מוכן לשימוש: כיצד משתמשים? מורחים על נרות סגולים לשליטה, עם שם האדם שאותו תרצו לשעבד לרצונכם, או מטפטים כמה טיפות על ידית הדלת בחדר שבו תרצו לקבל שליטה מלאה, או על מושב הכיסא שבו האדם לבחירתכם ישב. השימושים הם אין סופיים, ומוגבלים על ידי יד הדימיון הטובה עליכם.

 

ארדן,

של הגן

 

 

 

 

בובת הוודו שהופיעה ב”ישראל היום!”

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-11-22

בן של משפטנים הכין בובת וודו .הבובה הונחה בקופסא שחורה מנוקדת בלבן, עם מכתב שמתאר את הקללות והמארות שיפלו על יעל. שמה לא צוין בכתבה אבל נרקם על הבובה ביד מיומנת. העיניים של הבובה כפתורים כחולים. האם גם עיניה של יעל? שיער הבובה הוא סוג מאוד מסוים של בלונד חום. האם גם שיערה של יעל? בבלוג הזה כתבתי מתכון מפורט על איך להכין ולקדש בובת וודו המתכון זכה באופן כללי להתעלמות. האם אחד מחמישה עשר האנשים שקרא אותו הכין את הבובה? נשאלתי גם, האם אני הכנתי את הבובה? התשובה לאחרונה היא, לא. הכישרון והאמנות הדרושים לתפירה של בובה כזו אינם זמינים לי. אבל כיצד אני “קוראאת הבובה הזו? והאם זה מטופש לשלוח את הבובה לקורבן הכישוף?

ובכן כמו שאמרתי במקומות אחרים, הקישור בין מאגיה סימפתטית לוודו הוא מאוד קלוש. בכל תרבות יש מאגיה (מאגיות!) ובכל תרבות מאגית יש שימוש בבובות. במסופוטמיה, כנען, מצרים, יוון, רומא וגם כן, בקבלה היהודית. אחד המתכונים העתיקים ביותר בעולם ממסופוטמיה הוא קללת מוות לאויבים שלך- משהו כמו “אתה לוקח חומר מגדות שלושה נהרות ועושה ממנו בובה, אתה מכין קשת וחץ מכפות דקלים ואתה יורה בבובה שלושה חצים. אם פגעת בבובה, אז האויב שלך ימות.” את הנוסח המדויק ניתן למצוא בכרך הראשון של האנציקלופדיה למאגיה וכישוף באירופה. הבובות שימושו לריפוי, אהבה וגם פגיעה. בובת וודו לכשעצמה אינה דבר רע או אפל. אבל הוא מעניק כוח למכשף לערוך שינויים בגופו ונפשו של הקורבן”. ומה בנוגע לבובה של יעל?

הבובה של יעל מהוקצעת, נוצרה על ידי בן של משפטנים. הקופסא מהקרטון בה היא הייתה  )בצבעים של פאפא לגבה, שחור ולבן) הייתה שווה כסף. הייתה גישה לאדם למחשב ומדפסת והבובה נעשתה לבקשתו על ידי אשת מקצוע בעלת ידיים מדויקות מאוד. האם הבובה מכילה שיער מראשה של יעל? דוגמית כתב יד, ציפורן או סתם תמונה ?אין לדעת- למרות שזה ישפיע מאוד על היכולת של הבובה להשפיע על הקורבן. נשאלה השאלה: מדוע לשלוח את הבובה לקורבן, האם זה לא דבר מטופש? התשובה היא מורכבת. מחד, לבובה יש יכולת להפעיל לחץ על תת המודע של הקורבן, ולפעול יותר מהר. מכיוון שהקורבן היא אישה כנראה שזה לא הכי אפקטיבי להאיץ בזה, הרי המחזור החודשי מחבר אישה מהר יותר לאנרגיות חדשות מאשר גברים, וזה היה גם עובד מרחוק. עם זאת ישנן מסורות של מסירת הבובה לקורבן או הנחה שלהן ליד הקורבן .למשל, בניו אורלינס היו משחירים פניה של בובת קללה, גם אם זו בובת ברבי פשוטה, וכורתים את ידה ורגליה ומניחים אותה ליד קורבן הקללה, אולי אפילו בדרך לביתו. הבובה אינה בסגנון ניו אורלינס, או האיטי ובטח שלא אפריקה. הבובה הזו דווקא מזכירה יותר בובת הודו (Hoodoo) שיטה מאגית שהתפתחה בארצות הברית ב-200 השנים האחרונות. לפעמים לבובה היה צד לבן וצד ושחור כדי לבחור איזה קסם עושים על הקורבן, אפל או חיובי, אבל בעיקרון כל הבובות התפורות והממולאות, אלו שיש להן כפתורים כעיניים או איקסים של רקמת מחט הגיעו מההודו.

ומדוע הפתק אחד יכול לשאול? הפתק כאן רלוונטי לסמיוטיקה המאגית ומשמש כמגשר. יש ניתוק תרבותי וזמני בין העידנים בהם בובות מאגיות שכאלו היו זמינות והיום. הפתק מעביר בעצם את כוונת המחבר: הוא מעוניין בצרות, בכאבי גב וסרטן ברחם. הוא לא יכול להעביר את המסר הזה על ידי הבובה לבדה, ולפיכך נוצר הצורך בטקסט שכזה. הטקסט הזה הוא גם פלט שמרמז על רגשות יוצר הבובה יותר מהבובה עצמה- יוצר הטקסט מאוהב ואוהב את המקוללת. הקללה היא לא המטרה של הבובה הזו, קיום הפתק מראה לנו שהרגש שהוא חש כלפי יעל הוא הרלוונטי. הוא אוהב את יעל, ורוצה שיעל תחזור אליו,  האיום הוא לא יותר מלהראות שריר- הנה הכוח שלי. אני יכול לחסל אותך כמו שאני יכול לאהוב אותך. הוא לא היה יכול לוותר על הפתק שיותר מכל חשף אותו.

והאם יש רמזים שמדובר במכשף מקצועי או חובב, למרות הכסף שהושקע בובה הזו? למרות שאיני יכול להריח את הקופסא והבובה, אני בהחלט רואה שהבובה אינה ספוגה בשמנים מאגיים, אין סימני חריכה או חלב נרות, והסיכות שהשתמשו בה הן פשוטות ולא בעלות ראש שחור כדרוש לפי המסורות השונות. כל הבובה הזו נקייה מידי, מהוקצעת מידי ולפיכך מראה סימנים של רשלנות בפרטים הקטנים. לדעתי המקצועית מדובר בבובה חובבנית למרות העבודה שהושקעה בה. הבחירות הסופיות של הבובה מראות על אוזלת יד, ובנוסף, לא היה ליוצר שלה מספיק כוח מאגי או מספיק ביטחון עצמי לשמור את הבובה בקופסא, אצלו בבית, בזמן שהוא מפעיל באמצעותה את אותה עבודה לטווח ארוך שהיא מבטיחה. ניתן להטיל קללות גם ללא בובות. האם לא היה מספיק לעשות מאגיה סימפתטית על לב של תרנגול הודו שיסמל את ליבה ולבשלו בחומץ, ולמלא אותו בסיכות ומחטים? האם לא היה מספיק לפזר אדמת בית קברות בדרך בה היא צועדת? השימוש כאן בבובה הוא ראוותני ולא נחוץ, הוא זנב הטווס הארוך שמאפשר לטיגריס לאכול אותו במהירות ובחוסר זהירות.

לא לפני הרבה זמן, פורסמה כתבה דומה בה אישה שרצתה לעשות שלום במשרד פיזרה תערובת רעילה על הרצפה של מקום העבודה. חלק מהתערובת הכילה תחמוצת כספית ארסית, והיא נעצרה בעוון ניסיון הרעלה של הבוסית שלה. כספית היא המתכת של כוכב הלכת מרקורי שאחראי על תקשורת. נראה הדבר שהכספית נועדה לפתוח תקשורת בין הבוסית לעובדת, אבל למרבית הצער החומר הרעיל יכול להוביל להזיות, פרכוסים ומוות. עדיף להשתמש בחומר שמקושר למרקורי אבל אינו מכיל כספית למשל, צמח האזוביון- לבנדר. אין אפילו צורך לשפוך אותו על הרצפה אלא לאחר קידוש מתאים, ניתן ללכת עם השמן הזה על העור כדי ליצור דיאלוג ושלום בית. לעניינים חמורים יותר ניתן להכין קמיע יותר אגרסיבי עם רכיבים קלאסיים לנוסחאות “תיקון בוס” הוודאניות, אבל על כך ברשומה אחרת. מה שאני מנסה לומר שלכל פעולה מאגית, יש ספר מתכונים שלם מאחוריה שמספק גמישות. חוסר גמישות ויצירתיות במאגיה, מוביל בסופו של דבר לכשלים ונזק למטיל הלחש כמו במקרה של הבובה של יעל.

אז מה עושים כאשר מישהו הכין בובה מקוללת שלכם? דבר ראשון אל תילחצו. פנו לעזרה מקצועית, מכשף או מכשפה שיודעים איך להתעסק בזה ולהסיר קללות. אבל במידה וכזה לא זמין, מתחילים בתפילה להסרת רוע, ומבקשים לנתק את הבובה מהאדם שמיועד עליה. אם יש פותח או סוג שערים במסורת, יש לבקש שהשערים בין הבובה לאדם ייסגרו. לאחר מכן יש לשים כפפות חד פעמיות כאשר נוגעים בבובה, ולהשתדל שלא לשאוף אדים או אבק ממנה. יש להשתמש בכלי לפרימת או הסרת השם שעליה. לאחר מכן, להסיר את התכים בזהירות, ולהוציא את תוכן הבובה החוצה על צלחת חד פעמית כדי לוודא שאינה מכילה חפץ אישי, שיכול להיות שיער, ציפורניים, תמונה, דוגמית כתב יד, או אריג ספוג בזרע, דם או זיעה. יש לשרוף את תוכן הבובה עם צמחים מטהרים כמו רוזמרין, מרווה, וורדים לבנים ולבונה.  את שאר הרכיבים יש לשים בשקית עם ממתקים ולהשליך לפח רחוק מהבית של קורבן הקללה. לאחר מכן יש להיטהר במקווה מים טהורים או בים. יש לתרום משהו לצדקה. זה יקנה מספיק זמן לאדם לגשת למכשף או מכשפה מקצועיים במידה וכאלה לא זמינים באופן מידי.

יש לי מסקנות בנוגע לכתבה הזו, הראשונה היא שבתקופה קשה זו מבחינה מדינית ואישית יש רצון וצורך אמת במאגיה החוזרת ומופיעה. כאן זה מגיע ממקום גבוה חברתית יחסית, בן של משפטנים. מקום משכיל ובעל אמצעים אבל לא מיומן במאגיה, או אחד שקיבל עצות אחיתופל.  האם מאגיה סימפתטית מקבלת עדנה חדשה וחוזרת לאופנה? לא בהכרח. בעידן מחשבה פוסט מודרני, שבה הסמכות מפורקת מכוחה, הצורך והרצון להיות אחראי לחיים ולגוף של אדם אחר אינו פופולארי. צורות קללה פופולאריות אחרות הופכות להיות המרכז והבובה? לרוב מזור דרמטי של אלו שרוצים תשומת לב, או אלו שמשתמשים בה לריפוי לטווח ארוך. בובות עבור קללה יוותרו, לשמחת החברה הסובבת, סוג של מאובן חי, מנהג שמזכיר ימים שהלכו ולא שבו יותר.

ארדן,

של הגן.

בקבוק מכשפות למתחילים

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-11-04

כמכשפה אני נהנה מאוד מלשחק עם מיכלים. רק תיתנו לי בקבוק למלא, או קופסה נאה לאיחסון ואני אודה לכם מאוד. לפיכך אין פלא אפוא, שמצאתי עניין רב בבקבוקי מכשפות. יש גירסאות רבות לבקבוקים כאלו בספרי לחשים, מודרנים ועתיקים, אך כפי שציינתי ברשומה קודמת, גירסא שאני אוהב עוד לא מצאתי בשום ספר. מעט היסטוריה אם יורשה שלי: את בקבוק המכשפות הראשון תיאר ג’וסף גלנוויל, בספרו: “עדויות בקשר למכשפות ורוחות”, במאה ה-17. בקבוק מכשפות נועד בעצם להגן על בית או אסם או מקום עסקים מפני כישוף שלילי או נזק כלשהו. לרוב נבחרו בקבוקים מחימר ששמם, בלארמין או בארטמן,  עליהם היו טבועים פנים של איש זקן. הם מולאו בסכינים שבורות, סיכות, צמחים שונים, רוק ושתן. כלי הנשק המוסתרים בבקבוק עצמו נועדו בעצם לתת לרוח האיש הזקן את הכוח להילחם באויב המתקרב לבית. דבר זה מקסים בעיני מכיוון שבמסורות כמו וודון ניתנים “הלוחמים” משמע, פטישים של רוחות לוחמים כמו אשו, אוגון, אוסו, אוצ’וסי ואוסניין לחניכים חדשים כדי לשמור על דלת ביתם, ואני יכול למצוא דמיון בין מאגיה בריטית למאגיה אפריקאית. בנוסף כאן יש שילוב מקסים של גם של בובת וודו בצורת בקבוק שמכיל מאגיה סימפטטית, וגם בעצם מיכל שניתן למלאו בכל טוב. אם כך, מה המתכון שלי?

1. מיכל מתאים- יש כאן כמה ווריאציות, ניתן עדיין להשיג בקבוקי בלאמרין מהמאה ה-17 במחיר של אלף ומשהו שקלים. פחות מתאים למכשפה עם תקציב מוגבל, אבל אולי שווה למכשפה בעלת רצון להתחבר למאגיה בריטית עממית; בהעדר בקבוק שכזה, אפשר לייצר אחד מחימר ולפסל עליו תבליט של איש זקן. בהיעדר כישורים אמנותיים וסטודיו חימר, אפשר לקנות צנצנת תבלינים זולה במספר שקלים ולצייר עליה פני איש זקן עם צבע זכוכית עמיד (שזמין בחנויות יצירה).

2. מספר זרעי אברוס.

3. מסמרים.

4. סיכות ומחטים ישנות.

5. עלי קיסוס.

6. שברי מראה או מראות קישוט קטנות שעוברות דרך צוואר הבקבוק או הצנצנת.

7. זרעי שמיר.

8. חתיכת אוניקס שחור.

9. מעט שתן או רוק מבעל הבית או מדייר שגר בבית שנרצה להגן עליו.

 

הוראות: הכינו את המיכל: טהרו אותו במי מלח וקטורת- ורפדו אותו בחומר שנועד בעצם לשמור עליו מבפנים. במסורת שלי מפזרים מעט אבקת שורש חץ (Arrowroot powder) כחלק מההכנה, אבל זה לא לחלוטין נחוץ. קדשו את הבקבוק- לכו לפותח או פותחת השערים, בקשו שהבקבוק יהפוך לפטיש מאגי, העבירו אותו בעשן הקטורת של יוצר הכלים מכיוון שהמיכל הוא כלי שצריך לעבוד ולשרוד, והעבירו אותו בעשן של היוצר או היוצרת של הגופים, כדי שהמיכל יהפוך גוף לרוח שרוצה לגור בו ולהגן עליכם. הכניסו פנימה את זרעי האברוס והחומרים האחרים: אלו כלי הנשק והמאגיה של הישות, ולסיכום שימו מעט רוק או שתן כדי לחבר את הבקבוק אליכם או אל בעל הבית- כדי שתהיה תקשורת עם הישות גם לאחר שהיא קבורה. תנו מנחות לישויות הרלוונטיות ותכניסו את האנרגיה לבקבוק. קברו אותו באדמה לי דלת הבית.

 

ארדן,

של הגן.

 

לחש גירוש לאדם לא רצוי

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-10-11

בלחש הזה, אנחנו משתמשים בחומץ ארבעת הגנבים וגביש אוניקס שחור. חומץ הוא חומר משמר נפלא, אבל מכיוון שהוא מחמיץ דברים, בעצם יש לו התכונה להפוך דברים לאחרים ממה שהם- לפעמים לטובה ולפעמים לרעה. דברים חמוצים משמשים באופן כללי לגירוש ושבירה. חומץ ארבעת הגנבים הוא בעצם מתכון מהתקופה של המגיפה השחורה. השם האמיתי שלו היה חומץ “פורפאב” אבל אחרי שנים רבות של שימוש, הוא הפך לחומץ ארבעת הגנבים, והאגדה שנתקשרה בו קשורה לארבעה גנבים, אשר שדדו את החולים הגוססים מאבעבועות שחורות  את הרכוש שלהם מבלי להידבק בעצמם. כדי להימלט מאימת הגרדום הם מכרו את מתכון החומץ הזה. המתכון המקורי שונה מאוד ומורכב מהמתכון הזמין היום. החומץ המתובל משמש לגירוש דברים ואנשים לא רצויים, ללחשי ריפוי וגם קללות. כל מכשפה צריכה שיהיה לה בקבוק מוכן לכל מקרה שלא יהיה.

חלק אחד של פרחי אזוביון (לבנדר).

חלק אחד של מרווה רפואית

חלק אחד של קורנית (טימין)

חלק אחד של רוזמרין

ושני חלקים של חומץ תפוחים או חומץ בן יין.

להכניס את כל הרכיבים לבקבוק, לקדש, לחכות שבועיים והחומץ מוכן.

ולחש הגירוש עצמו: אידיאלית יש לחכות לירח מתמעט, אבל אם מדובר במישהו רציני רצוי לעשות את זה מיד. לתת מנחות לאלי פתיחת השערים והשינויים(אשו למשל ואויה בוודו) – לקדש בקבוקון בקטורת לאלים ולמלא אותו עד החצי בחומץ ארבעת הגנבים. יש לקחת פיסת נייר ולכתוב עליה את השם המלא של האדם שאותו נרצה לגרש, עם סמלי גירוש וסמלי אלי פתיחת השערים והשינוי. להכניס את פיסת הנייר לבקבוק. לאטום את הבקבוק, להעביר בקטורת הבוערת ולחתום אותו עם שעווה, תוך כדי בקשה שהבקבוק לא יישבר וישא מכאן את האנרגיה והאדם הלאה. לאחר מכן, לקחת חתיכת אוניקס (חלוק נחל) גדול יחסית בגודל של חמישה ס”מ או יותר, לטהר אותו, ולהחזיק אותו תוך כדי שאנחנו רואים את דמות האדם שאנחנו רוצים לגרש בתוכו. לקבע את האנרגיה הזו להעביר את הגביש בקטורת, ולהניח אותו בצד. לקחת את הבקבוקון למים זורמים כמו נחל או אגם ולהשליך אותו לתוכם. אם מדובר במאהב או בן זוג לשעבר, יש לשמור את הגביש בחדר השינה לשלושה ימים, ואז להעביר אותו לסלון. אם אדם אחר, אז פשוט להניח אותו בסלון מראש- הגביש מכיל הגנה מן האדם שנרצה לגרש.

תוצאות בקרוב!

ארדן

של הגן.

… ועצת הויקאנים נותרה מיותמת- מחשבות על פסטיבל מאבון האחרון

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-09-27

עבורי הפסטיבל התחיל עוד לפני הפגישה הראשונה שלו. שתי שקיות עמוסות לעייפה של דברים למסירה, הועמסו לתא מטען של ידיד, מכילים גבישים, פמוטים, ספרים ועוד דברים. הארון שלי הכיל חפצים שלא יכולתי להשתמש בהם גם אם רציתי. חמישה מבערי שמנים למשל. נתתי גם תיק, וגם סומבררו, שהיה ברשותי עוד מגיל מאוד צעיר ומעולם לא חבשתי אותו. בפסטיבל הזה קיבלתי עידוד להשתתף בארגון עצמו, והצטרפתי לצוות הטקסים והתנדבתי להכין ארוחה. שמחתי על תפקידי ויכולתי לתרום לקהילה הגדלה והמתפתחת של הפגאניזם בישראל. הרעיונות שלי ברוב המקרים, התקבלו בהתלהבות בעיקר, ועם הסתייגות קלה מצד אחד האנשים הקרובים אלי. המרכזים השתנו, ושינוי תמיד קשה לקבלה, אבל אחרי שעברתי את הקשיים והלחץ, נוצר משהו חדש ומופלא- משהו קסום ומהוקצע, טקסטים שמצאו ביטוי נכון ואסתטי בטקס המרכזי, אבל גם טקס הפתיחה והסיום הכילו את קסמם שלהם- נלקחו בחשבון האלמנטים המאגיים של ההגנה המחזיקה סביב מכללת פרמה כבועה שקופה ובלתי חדירה, בזמן שהטבע סביבנו שר.

אך לא הכל היה שליו ורגוע בפסטיבל. הרגשתי כי חדרו אלינו גם אנשים עם אג’נדה מסחרית- מאחד מזרמי ה”שאמניזם” המקובלים בארץ. אנשים שמטרתם למכור את הרוחניות שלהם למרבה במחיר- תלמידים של המורה טווילה ניטץ’. אותה אישה שגורשה משבט הסנקה מכיוון שהיא מכרה את הרוחניות שלה ללבנים ששילמו לה. אני חש זעזוע שתלמידים של טווילה מככבים בארץ בפילוסופיה הרוחנית שלה, עדיין, אחרי כל השנים הללו. לא קל להתקבל ולהתחבר לשבטים הילידים האמריקאים. זה מאוד קשה ואפילו בלתי אפשרי בגלל פער התודעה והתפיסה כי האדם אינו נצר הבריאה, אלא סך הכל יצור אחד שבה (ובשבט הזוני למשל, היצור ההכי נחות שבה). אין דבר כזה “חכמה אינדיאנית”. השבטים נפוצו על יבשת שלמה, והתפתחו אוטונומית במשך אלפי שנים. זה כמו להשוות את התרבות הצ’כית לזאת הישראלית. מה שפילוסוף או שאמאן טקסי אחד אמר, יהיה שונה לחלוטין בשבט אחר- גם אם הוא שכן, והתרבות הילידית האמריקאית סבלה מספיק מהרס האדמה והגזל שלה על ידי האדם הלבן, אנחנו לא צריכים להוסיף אונס תרבותי. התעמתתי עימם ואני מבטיח לכם שרוחות שבט הסנקה תנשבנה נגדם בכל מובן ומובן מעתה.

אני חוזר לנושא של שוק הקח-תן שהיה. השנה השוק היה מלא בדברים יפים- בגדים, ספרים ושאר חפצים- אפילו ספר צללים סוריאליסטי שכב בין הדברים השונים, יחד עם הארגז הגדול שהבאתי. אני עצמי לקחתי סט מהמם של שש כוסות תה עם צלוחיות בצבעים של לבן וכסף.במרכז ערבוביית החפצים שכבה ממוסגרת “עצת הויקנים” כפי שנקנתה ב-אזורגרין, לפני שנים, וראיתי אותה תלויה בשתי דירות של מורים פגאניים שאני מכיר, ולבסוף נמסרה לתלמידה שלהם. אבל התלמידה התרחקה מויקה, והותירה את חתיכת ההיסטוריה הזאת במרכז שוק הקח תן, גלמודה. איש לא לקח אותה, עד ממש הסוף. אני שאלתי את עצמי לגבי זה- מאז סוף שנות התשעים, עד ממש אמצע שנות האלפיים, להיות מכשפה חדשה בארצות הבית זה להיות ויקאנית. באקלנד וקנינגהם ממש עזרו לקדם את התפיסה הזו, והיה רעב אדיר בשוק לספרים הללו. אבל מתישהו זה נשבר. אולי זה נשבר בגלל שהתפיסה השגויה על ויקה נהרסה לאחר שספרים שונים ואקדמאיים פורסמו על הנושא, אולי בגלל סיבות אחרות, אבל בכל זאת, את אותו מבנה הטקס המפושט שהויקה הפופולארית הציעה- מעגל, ארבעה יסודות, לקרוא לאל ולאלה, עדיין אומצו, ועדיין בשימוש. לא משנה באיזה מסורת את או אתה, הם עדיין מבנה הטקס הבסיסי שמאפשר את הקשר עם האלוהי ועם המאגיה. אבל הנה כאן יושבת לה כאן עצת הויקאנים. בכתב גותי, עם עדיין האמירה שמדובר בכך שהכותב לא ידוע (וזו דורין וליאנטה). מן הויקה שהיה לנו נדמה שהכרנו. לקחנו הכל, שדדנו אותה. האם נותר משהו שלא לקחנו? כן, את המוסר שלה. הטקסט הממוסגר חיכה עד סוף הפסטיבל, באותה ערמה. לבסוף את עצת הויקנים לקחה אישה נפלאה ומבוגרת שהעריכה את ההיסטוריה של החפץ, והיותו שייך למורים הללו, כמזכרת. לא בגלל תוכנו. כמו ברומטר דומם, שכיית החמדה הזו הראתה כיצד הפגאניזם הפופולארי פנה לריקליימינג וזרמים אחרים והפנה את גבו לויקה. האם זה עצוב? לא לויקה המסורתית שמעולם לא רצתה להיות דת המונים. האם זה עצוב לויקה החדשה והפופולארית? אולי- יש לה את הנציגים שלה בארץ. אבל יותר מכל, אני חושב שזה מסמל את השינוי שבאוויר, את הדחייה של הפילוסופיה המתקתקה שאפשר להתקיים בעולם הזה מבלי לפגוע בדבר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הייתה גם כמות גדולה יחסית של אנשים חדשים בפסטיבל הזה. אנשים שלא ידעו מה הם, מי הם, אבל כנראה מתחברים לדת אלה כלשהו בעתיד. גם אנשים ש”לא אוהבים להגדיר”, אבל ההגדרות תיפולנה עליהם בקרוב בין אם ירצו ובין אם לא. האלים אינם סבלניים לאלו שלא מוכנים ליצור שינוי ולקבל את מקומם הספציפי. היו גם מסקנות מסחריות עבורי בשוק הפגאני- יש רוויה מתכשיטים וסמלים פגאניים- בין אם כי אנשים מתמסרים למספר פריטים בודדים שכבר ברשותם, או בגלל שהפסטיבל באמת הכיל כמות גדולה של גברים שאינם עונדים תכשיטים או שפשוט האנשים בארון המטאטאים ולא רוצים לענוד סמל ספציפי. היה עניין יותר גדול בקטורות, ושמנים וחומרי בסיס שאני חושב שימכרו בפסטיבלים הבאים בכמות יותר גדולה.

סך הכל היה פסטיבל מרגש, מהנה ונפלא, ותודה לכל צוות הארגון ומארגני הסדנאות והבאים!

 

ארדן,

של הגן.