פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-01-17
“
היום ראיתי אהבה מקולקלת. אפלה, מפלצתית. בני הזוג התאמנו לקראת ג’ם סשן. מראש אמרתי להם ששירה ביחד תעורר דיס-הרמוניה לפי התחושה שלי ואכן זה קרה: השירה שלהם לא רק הייתה לא מאורגנת אלא הפוכה. ללא סימטריה. השיר נמשך שעתיים, שלוש אל תוך הלילה, האנרגיה נגמרה לבחורה אבל היא המשיכה לשיר עוד ועוד כמו ברבור גוסס, זה היה יפה וקורע את הלב – לראות את האנרגיה זולגת ממנה כמו מפצע בלב עד שנגמר. היא לא סימנה לבחור שאיתה שהיא עייפה. הבחור שאיתה הוא גבר פצוע לכשעצמו, וככזה הוא לא מבין את הממברנה העדינה שבין אהבה לטירוף, בין עונג לגסיסה, ובין אביונה למוות. הוא גם לא הטיפוס שמקשיב. אז הוא שר איתה, במקצבים מדודים כשהוא שומר על האנרגיה שלו. כאשר אני כועס ולא מראה זאת לפעמים מתרחשת תופעה של טלקניזיס לא רצוני. ערמת עיתונים נפלה ברקע עם חבטה סופית ואלימה. בסופו של דבר ההצגה נגמרה. הבחורה עם כאב ראש ועייפות נוראה. הם נסעו הבייתה. אמרתי לא פעם שאהבה היא תערובת של טירוף והתמכרות לסמים. אני מרחם עליה מאוד. הלוואי שיהיה מישהו אמיתי שיציל אותה מהגיהנום הזה שלה.
אני קורא סידרה בהמשכים: חמישה עשר ספרים לנוער, שהומלצו על ידי ת’ורן מוריי, שבלוגה מקושר כאן ויש לה ערוץ יוטיוב מקסים משלה. אני מאוד אוהב להתייחס להמלצות של פגאנים ומכשפות אחרים לספרות יפה וגם וספרות מקצועית. הסידרה נקראת “Circle of Three” מעתה אתרגם את כותרתה- מעגל השלוש. זוהי סידרה על שלוש בנות אמריקאיות, שונות מאוד אחת מהשנייה: אנני היא ילדה חנונית מדע, הוריה מתו בשריפה. קופר היא מוסיקאית פאנקיסטית צמחונית דגים, וקייט היא ילדה פופולארית שאוהבת לשחק כדור-עף. שלושתן המגלות את הכישוף. הן הולכות לחנות כישוף ושם הן נרשמות לשיעור וויקה. השיעורים, הכלים והשימוש בהם הופך להיות שיעורים דידקטיים לנוער שקורא את הספרות הזו. מדובר כמובן בסוגה הדידקטית העקיפה. הנה כאן למשל, קייט עשתה את הטעות הזאת אז אתה לא חייב. והן עושות טעויות! הן עושות את כל הטעויות האפשריות. מלהשתמש בקלפי טארוט ללא הבחנה, ועד הטלת קללות, כשפי אהבה ועוד. כמובן שיש את הדמויות הויקאניות הבוגרות שעוזרות להן לצאת מהמצבים הקשים שאליהן הן נכנסו. הסידרה מקסימה ומתאימה לבני נוער, אבל יש לי כמה הסתייגויות. ההסתייגות הכללית שלי תהיה מאוד מובנת: הסידרה נכתבה בשנת 2001. זה היה העידן שוויקה וכישוף הפכו להיות מילה אחת במילון האמריקאי- ולפיכך בכל ארצות הלווין של אמריקה כולל כאן בישראל. בספר העשירי- בית החורף, יש דמות שמשתמשת במאגיה כדי לגנוב את כוחותיה של אחותה. “זהו לא כישוף!” טוענת קייט. למה? כי זה לא וויקה? כי זה לא מאגיה נחמדה? היום אנחנו יודעים שיש כשפים שהם לא מתוך וויקה, וזה כבר לא אופנתי לבוא ולומר- “הפגאניזם שלי הוא בדיוק כמו וויקה מלבד…” כפי שהיה בשנים המדוברות. בספר החמישי, המכשפות הבוגרות מזמנות את הפיות למעגל במיד-סאמר, מבלי להכין את הבנות וכך הן נחשפו לסכנה. בכלל הספר החמישי היה מפגע כתוב על נייר: תואר שם המאבק של מלך האלון עם מלך הצינית על השליטה בשנה: מלך האלון שולט במחצית האפלה של השנה, ומלך הצינית במחצית המוארת. כאשר אנני שואלת מדוע מלך האלון היה צריך למות ומלך הצינית לפרוח. מסבירים לה ש”בעבר אנשים לא ידעו יותר טוב, והם חשבו כדי שגלגל השנה יתקדם הם צריכים להקריב אנשים, והמלך היה האדם החשוב ביותר לאדם ולפיכך הם היו מקריבים אותו.” אני מקבל את זה שקורבן אדם כמו פעם כבר לא אופנתי, אבל לרמוז שהאנשים השבטיים של פעם לא ידעו שמעגל השנה ימשיך גם אם הם לא יקריבו מישהו, זה פארסה. זה חוסר כבוד לתרבויות קדומות. ואם כבר על הנושא הזה, זה ש”כל האלות הן אלה אחת”, לא נותן לאנשים רשות לעשות התאמות תרבותיות לא מכבדות למסורות חיות או מתות. סוגדת לפנים מסויימות של האלה? תקראי כל מה שאפשר עליה. תני את המנחות המדוייקות, ועליהן תוסיפי את המנחות שאת חושבת שהיא רוצה, ולא להפך. הביקורות שלי אולי קצת חריפות, אבל הסידרה סך הכל בסדר. אני מתכוון להשאיר אותה אצלי עד שהאחיינים שלי יגדלו מספיק בשבילה. אני כרגע בכרך 13 מתוך 15.
אם אני כבר מדבר על ספרים- אחד מהנדירים הצטרף לספריה שלי, חתום: “The Jackdaw and the Witch” של סיביל ליק. מה עוד, הוא חתום. “לג’ולין, עבור פגישה נעימה ובלתי צפויה באוויר, סיביל ליק.” סיביל ליק היא מכשפה מוכרת ומוערכת מאוד בזמנה. היא גם נקראה- המכשפה המפורסמת ביותר בעולם. הספר הזה נכתב ב-1966. האם היא נפגשה עם ג’ולין ופיתחה איתה שיחה בזמן שהיא טסה מניו פורסט ללונדון? לא, זו היא הגירסא האמריקאית של הספר. בסופו של דבר סיביל עזבה את אנגליה לאמריקה בשל חוסר סובלנות דתית. עשור אחד בלבד עבר מאז שהחוקים של אליזבת הראשונה נגד כישוף בוטלו באנגליה, אבל סיביל עדיין חוותה רדיפה. היא הרגישה שרק בארצות הברית חופש הדת שלה יכובד, אז היא נטלה את בעלה ושני ילדיה וטסה לשם. באמריקה כיבדו מאוד את כישוריה האסטרולוגיים ומהר מאוד היא התפרסמה מחדש. היא לא הסתדרה עם וויקאנים: היא לא אהבה עירום טקסי, היא לא קיבלה שימוש בחומרים משני תודעה (אלו היו שנות השישים, והמתחרה העיקרית של הוויקה היה ה”מאגיה המסורתית” של רוברט קוקריין, והוא משתמש סמים במאגיה שלו), ולא רק זאת, היא גם בריש גלי הכריזה את תמיכתה בסוגת הקללות של המאגיה, היא גם פרסמה ספר פרקטי על הנושא. זה היה רק ספר אחד משישים שהיא כתבה. היא הייתה סופרת פורה מאוד, אבל הספרים שלה איבדו את עניין הציבור בשל סגנון כתיבתה המיושן, ובשל פריחה של ספרות מאגיה מסוג אחר, כזו שהייתה נעימה יותר ומתאימה לשנות השישים.
![]()
עוד על ספרים נדירים: אחד הנדירים והרצויים ביותר, במיוחד בהודו (Hoodoo) הוא ספרו של הפולקלוריסט הארי מידלטון האייט: Hoodoo, Conjuration, Rootwork, Witchcraft. הספר הזה הנדיר הזה שיצא בהוצאה מוגבלת, הוא אחד הגאוות והיכולת של מכשף ההודו להראות שהוא מרוויח היטב ממחייתו. הספר הזה על חמשת כרכיו ואלפי עמודיו מכיל 13,458 כשפים שנאספו מדרום ארצות הברית על ידי אינפורמטורים מאגיים שונים. כאשר אחד קורא ספרות הודו עכשיויות, הוא לא יכול שלא להתרשם מהלחש הזה או האחר שגלש מספריו של האייט והועתק על ידי הסופר הזהיר. הלחשים הללו גאוניים, מושלמים ובוהקים בפשטות ובאפקטיביות שלהם. כמה עולה להשיג את כל החמישה? בסביבות ארבעים אלף שקל, אם תמצאו עותק זמין למכירה. ביום שני זה, גיליתי היכן טמון עותק אחד (והיחיד בישראל)- אוניברסיטת חיפה במדור הנדירים. עליכם ליצור קשר עם הספרנית של הנדירים ולקבוע פגישה לעלעל בספרים שלו. ספריית אוניברסיטת חיפה יכולה להתגאות באוסף ספרי מאגיה מרשים ביותר, אבל זו פנינת הכתר הלא מעורערת. הספרנית בנדירים טענה כי מעולם איש לא ביקש לעלעל בכרכים הללו. הספרים גם סומנו כעיזבון של פרופסור שעסק בתרבותה של אמריקה השחורה. בזמן שהספרים הללו יכולים להוות חלק חשוב מהמאגיה שלה, אני לא מבין מדוע דווקא הספרים הללו יהיו בבעלותו. עוד תעלומה כמו שאלת “מי היא ג’ולין?” ולהיסטוריה פתרונים.
מכשפה שאני אוהב ומחבב עוזבת את הארץ. עבורי, היא אחד הקולות השפויים בקהילה המאגית והפגאנית בישראל. ביקרתי אותה בדירתה, קיבלתי מהצמחים ומהכלים שהיא לא רצתה להשאיר מאחור: זה חשוב לה שהם יקבלו שימוש ולא ירקבו בחביון אפלולי. יצאתי עם אוצרות בשני תיקים נוספים- פקעות וורדים, ענפי אלון, עץ הסנדל, כלי חומר ועוד דברים מופלאים. המתנו בקור עד האוטובוס יקח אותי מהמקום השכוח אל שבו היא גרה. (יותר שכוח אל מטבריה, אם זה בכלל אפשרי). הפרידה הנוספת הזו גורמת לי להביט לאחור: אני מתגעגע למכשפות של העבר. מה קורה איתן? אני חושש שאני לא יודע ולא אדע. מאגיה ופגאניזם הן דרכים שדורשות השקעה, הקרבה של חיים שלמים. חלק מהמכשפות עזברו לחו”ל. חלק מהן הפסיקו לעסוק באמנויות הדורשניות כל כך. את חלקן הכרתי כי הן היו שייכות ל”ווב 2.” של הפורומים הקשים לשימוש של תפוז, פיצוץ ומיסטיק-לנד. אבל זה היה כל כך אינטימי לחפש מידע עימן, למצוא איתן,וזה כמעט בלתי אפשרי ליצור דיאלוג מחודש… הדבר הזה גם גורם לי להרהר על חומריות וכישוף. לאחרונה יצא גם ספר אקדמאי על הנושא. בלי קשר, לא ניתן לתאר כמה נהניתי לעבור על כלים וחומרים של מכשפה אחרת ולקבל הסברים מלומדים על הדרך שלה, על השימוש שלה באוצרות הללו. זה היה אינטימי מאוד. וכמה שיעשע אותי להיזכר, שהיא מעולם לא השיבה את העותק שלי של “קפקא על החוף”.
ארדן
של הגן
“
