All posts by Lobo On Behalf of Arden Keren

קורבנו של פרומתאוס – שרשרת מחשבות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-02-24

סיפורו של פרומתיאוס גורם לי לחשוב מחדש על כשפי נרות. פרומתיאוס היה טיטן שסירב להילחם נגד זאוס והאלים האחרים כאשר ההפיכה האלימה התרחשה. את אלי הפרא והטבע החליפו אלי הציוויליזציה והתרבות. גאיה תתחיל את הקרב שנית ותנסה לנקום אחר כך באמצעות ענקים, אבל כרגע מדובר על הניצחון הראשון של האלים האולימפיים. זאוס נתן לפרומתיאוס את הזכות לברוא במו ידיו את בני האדם (אחרי האכזבה שבשני דורות האדם הקודמים שבקעו מביצת זהב וכסף). אבל ההיבריס של פרומתיאוס היה נעוץ באהבתו לבני האדם. הוא נתן להם מתנה שהוא לא היה אמור לתת- את יכולת השליטה באש.

הוא נענש עד עצם היום הזה על מתנת האהבה הקטנה הזו. הנשר קורע בכבדו, והכבד שלו צומח כל יום מחדש. המתנה הזו, כפי שידוע לנו אינה קטנה או חסרת חשיבות. השליטה באש לעתיקים הייתה היכולת לבשל, להאיר ולחמם. עבורנו היא גם היכולת להשתמש בחשמל, כמו שאני עושה עכשיו כאשר אני מקליד במחשב זה. למכשפה מתנת הלהבה היא אחרת. אנחנו זוכרים את המתנה הזו- ומבינים שהיא משותפת לנו ולאלים. וכמו שלאלים יש את הכוח לשנות את המציאות, דרך המתנה הזו, היסוד הזה אנחנו גם משנים את המציאות.

וכאן אני מגיע לכישוף הנרות: הנר הוא מכשיר, מתקן, ששולט באש. גרסאות שלו קיימות כבר מתקופות פרה-היסטוריות, אבל העתיקות ביותר הן מסין מ-200 לפני הספירה, והם היו עשויים משומן לוויתן. יש לנו תיעוד מאגי על שימוש בנרות ממצרים העתיקה- שם צפייה בלהבה שימשה לחיזוי עתידות. עצם היותו מכשיר הוא מסמל את האנושיות והתרבות- אבל עצם החזקתו כוח טבע, עושה אותו בעצם אוסף של ניגודים לימינאלי שבסופו של דבר מעניק ללחש כוח.

וכמובן אי אפשר שלא לציין את נוכחתם של ארבעת היסודות ומצבי הצבירה השונים שלו: אדמה- מוצקות השעווה, מים הם שעווה במצבה הנוזל, אוויר, זה שעווה במצבה המאודה- שכמובן נצרכים על ידי אש. שעווה היא חומר מאגי רב עוצמה גם בגלל שהיא סופחת ומשנה את טבעה, צבעה וניחוחה על ידי מה שמוסיפים לה. כך כשפי נרות הפכו להיות כל כך פופולאריים- כי יש המון סמליות ועוצמה במעט מאמץ יחסית, הכול בשל קורבנו המתמשך של פרומתאוס.

תובנה נוספת שיש לי היא בנוגע לקערות מכוסות אריג: זה מסוג הדברים שלא מבינים עד שיש לכם מורה שעושה עבודה מאגית עצמאית. לפעמים מרוב דיבור עם תיאוריה ופרקטיקה- התלמיד שאינו חי את החיים המאגיים נהנה לראות משהו חדש, “מומצא” או אפילו משהו בנאלי שכבר הרבה מאוד זמן קיים אצל המורה ו”ככה דברים נעשים” באופן נורמלי, ולא ברור למורה התמה איך דברים יכולים להיעשות אחרת.

דבר כזה הוא הקערה המכוסה. ראיתי קערה מכוסה אריג על המזבח, ותהיתי מה בתוכה. המזבח המדובר הוא המזבח הקהילתי שמורתי מחזיקה, ולכן לא היה לי שום בעיה לחשוף מה שמתחת לאריג. לו היה זה המזבח הפרטי שלה, הייתי עושה זאת תוך סיכון. היא כוהנת אויה ורק האלים יודעים איזה כאוס היא רוקחת שם. זו הייתה קטורת חזיונות שהייתה צריכה “להתבשל” קצת. איזה דימוי מושלם, חשבתי, להריון. הדימוי של קערות כרחם או פות הוא ישן נושן. אבל האם האריג הוא לא השליה? הוא דו צדדי, כמו שליה אנושית, צד כלפי חוץ וצד כלפי פנים. הוא מגן מפני חדירת אבק, אבל נותן לאוויר, לחום, לאור השמש במידת מה לחדור בצורה רכה, וכזו שמאפשרת את הטרנספורמציה הרצויה לחומר המאגי המכוסה- אבקה מאגית, מלחי הגנה, או חומר צמחי לתה שצריך לקבל אנרגיה מאגית נכונה.

כשקוראים את ספרי הכישוף הבסיסיים לא מצפה לזה. לא לניקיון של לפני, לא לשמירת המלאי של צמחים, גבישים, חלקים ומתנות מן הטבע תוך כדי סיווגן, חלוקתן ושימושן. ואז לקלל, שנגמר לך האוניקס השחור בדיוק כשאתה צריך להטיל כישוף גירוש והרחקה, לא לניקיון של אחרי- אין מתכון של הסרת שעווה מבד המזבח, וניקוי שמן שנשפך. פשוט לא מדברים על זה.

ארדן,

של הגן

קמיע למציאת עבודה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-02-02

הכלכלה בצרות, והצלחה במציאת עבודה מכניסה, במיוחד באזורים הקרתניים בישראל, הכרחית כדי לאפשר הישרדות כאן. אני מציע לחש הודו מסורתי שכבר פורסם בכמה ספרים ובהרבה גירסאות ומעולם לא נכשל לי- הנוסח שלי קצת שונה, ובניתי אותו כדי שבעצם יהיה קל לישראלי לעשותו.  ועם זאת יש כאן אתגרים: אחד החומרים הוא ייחודי מבחינה תרבותית ולדעתי לא ניתן להחליפו. מדובר בשורש ג’ון הכובש. ג’ון הכובש הוא תעלולן אפרו-אמריקאי (כנראה מסיכה של פאפא לגבה) שסיפורים על איך הוא התגבר על קשיים ועל בעיות בתקופת העבדות ולאחריה מילאו את המסורת העממית. שורש ג’ון הכובש היה ניתן לאנשים כדי לחזק אותם או כדי למנוע מהם להיות מוכים על ידי הנוגשים שלהם. מהו השורש המקורי? הידע הזה אבד. היום נהוג לייחס אותו לצמח הלפופית (משפחת Ipomoea) ששלושה מינים שלה צומחים בר בארץ. אם יש קושי  לאסוף את השורש מהבר, ניתן לקנות צמח מן המשתלה, או פשוט להזמין את השורש מארצות הברית, אנגליה או אוסטרליה (שם ההודו כבר מבוסס). הקמיע המדובר הוא קמיע מסוג שני בסיווג הקמיעות שיצרתי: משמע, זהו קמיע שמכינים פעם אחת ו”מפעילים” כאשר יש צורך למצוא עבודה. לאחר שהעבודה נמצאה, הקמיע מפסיק לעבוד ויכול לחזור למגירה עד שיהיה צורך להפעילו מחדש.

 

לקמיע:

שורש ג’ון הכובש מיובש

חוט ירוק או בצבע זהב

מקל קינמון קטן

שקיק ירוק או אדום (רצוי שתפרנו לבד).

 

לשמן שלושת המלכים:

בקבוקון של חמישה מ”ל

שמן אתרי של לבונה

שמן אתרי של מור

שמן אתרי של קינמון

שמן נושא חוחובה

 

הוראות הכנה: יש להדליק קטורת לפותח השערים ולהכין מנחות קטנות בהתאם לתקציב הקיים ולהעניק אותן. להעביר את כל הרכיבים של הקמיע בעשן הקטורת. יש לקשור את השורש למקל הקינמון בחוט הירוק או הזהוב ולהכניס לשקיק. את השקיק יש לקשור שלוש פעמים. את הבקבוקון יש להעביר גם בקטורת לפותח השערים, לשים בו שבע טיפות מכל שמן אתרי, ולמלא עד שפתו בשמן חוחובה.

הוראות שימוש: הלחש הזה פועל ב”פעימות” של תשעה ימים. כדי להפעיל את השקיק, יש למרוח אותו בטיפה של שמן שלושת המלכים- המאפשר הזדמנויות מזל, אנרגיה טובה ועוד. מהרגע שבו משחנו את הקמיע, במשך תשעה ימים יש לשאת את הקמיע ולחפש עבודה בתחום שאנחנו מעוניינים בו. אם עבודה לא נמצאה תוך תשעה ימים, ולא קיבלנו הצעות אטרקטיביות יש להרחיב את החיפוש, ולהתחיל עוד מחזור של תשעה ימים עם הקמיע עד שעבודה מתאימה תימצא.

בהצלחה,

ארדן,

של הגן.

שמן כתר הצלחה בבחינות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-01-22

את השמן הזה הכנתי לפני הבחינה שלי בקיטלוג. גררתי שתי ידידות לערוך טקס לאלת הזיכרון מנמוזין, כדי שהיא תעזור לנו בעצם לעבור את הבחינה יפה. הציון שלי- ראוי לציין היה מעל ומעבר למצופה.

רכיבים:

 

בקבוק של שלושים מ”ל- רצוי רפואי בצבע ענבר לשימור השמן.

שלושה פולי קפה

חתיכת אלמוג לבן קטנה

קווארץ שקוף- רצוי יהלום הרקימר

חתיכת שורש חותם שלמה

שמן אתרי של פלפל אנגלי (או פלפל אנגלי אם נכין את הגירסא המושרית ולא הגירסא המהירה)

שמן אתרי של עלה דפנה

שמן אתרי של ווטיבר

שמן אתרי מליסה

שמן אתרי רוזמרין

שמן אתרי של לבונה (את כל השמנים ניתן להחליף ברכיבים עצמם- אבל אז צריך לחכות שלושה חודשים. לפיכך צריך להכין את זה בתחילת הסמסטר מראש).

שמן נושא של חוחובה או חמניות.

 

הוראות הכנה לגירסא האתרית המהירה:

להכין את הבקבוק: להעביר אותו בקטורת לפותח השערים כדי שהוא יכיל תמצית קדושה ומשומרת. להכניס לפי הסדר את שלושת פולי הקפה, חתיכת האלמוג, הקווארץ, השורש, ושבע טיפות מכל אחד מהשמנים האתריים. למלא את שאר הבקבוק בשמן נושא, ולסגור אותו. לטעון, ולהעביר בקטורת ולשים ליד מנחות של אלי זיכרון, למידה או ידע, כמו מנמוזין, תחות, או אורונמילה.

הוראות הכנה לגירסא המושרית האיטית: מלבד שורש חותם שלמה, לשים בין כף לחופן של הצמחים היבשים במקום השמנים האתריים, לכסות בשמן חמניות ולתת לזה לעמוד שלושה חודשים, לאחר קידוש כפי שתואר. זו יכולה להיות מתנה מאגית נהדרת לבן או בת זוג שמתחילים עיסוק אקדמי.

 

ארדן, של הגן.

 

מחשבות של מכשפה לאחר חצות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-01-17

היום ראיתי אהבה מקולקלת. אפלה, מפלצתית. בני הזוג התאמנו לקראת ג’ם סשן. מראש אמרתי להם ששירה ביחד תעורר דיס-הרמוניה לפי התחושה שלי ואכן זה קרה: השירה שלהם לא רק הייתה לא מאורגנת אלא הפוכה. ללא סימטריה. השיר נמשך שעתיים, שלוש אל תוך הלילה, האנרגיה נגמרה לבחורה אבל היא המשיכה לשיר עוד ועוד כמו ברבור גוסס, זה היה יפה וקורע את הלב – לראות את האנרגיה זולגת ממנה כמו מפצע בלב עד שנגמר. היא לא סימנה לבחור שאיתה שהיא עייפה. הבחור שאיתה הוא גבר פצוע לכשעצמו, וככזה הוא לא מבין את הממברנה העדינה שבין אהבה לטירוף, בין עונג לגסיסה, ובין אביונה למוות. הוא גם לא הטיפוס שמקשיב. אז הוא שר איתה, במקצבים מדודים כשהוא שומר על האנרגיה שלו. כאשר אני כועס ולא מראה זאת לפעמים מתרחשת תופעה של טלקניזיס לא רצוני. ערמת עיתונים נפלה ברקע עם חבטה סופית ואלימה. בסופו של דבר ההצגה נגמרה. הבחורה עם כאב ראש ועייפות נוראה. הם נסעו הבייתה. אמרתי לא פעם שאהבה היא תערובת של טירוף והתמכרות לסמים. אני מרחם עליה מאוד. הלוואי שיהיה מישהו אמיתי שיציל אותה מהגיהנום הזה שלה.

אני קורא סידרה בהמשכים: חמישה עשר ספרים לנוער, שהומלצו על ידי ת’ורן מוריי, שבלוגה מקושר כאן ויש לה ערוץ יוטיוב מקסים משלה. אני מאוד אוהב להתייחס להמלצות של פגאנים ומכשפות אחרים לספרות יפה וגם וספרות מקצועית. הסידרה נקראת “Circle of Three” מעתה אתרגם את כותרתה- מעגל השלוש. זוהי סידרה על שלוש בנות אמריקאיות, שונות מאוד אחת מהשנייה: אנני היא ילדה חנונית מדע, הוריה מתו בשריפה. קופר היא מוסיקאית פאנקיסטית צמחונית דגים, וקייט היא ילדה פופולארית שאוהבת לשחק כדור-עף. שלושתן המגלות את הכישוף. הן הולכות לחנות כישוף ושם הן נרשמות לשיעור וויקה. השיעורים, הכלים והשימוש בהם הופך להיות שיעורים דידקטיים לנוער שקורא את הספרות הזו. מדובר כמובן בסוגה הדידקטית העקיפה. הנה כאן למשל, קייט עשתה את הטעות הזאת אז אתה לא חייב. והן עושות טעויות! הן עושות את כל הטעויות האפשריות. מלהשתמש בקלפי טארוט ללא הבחנה, ועד הטלת קללות, כשפי אהבה ועוד. כמובן שיש את הדמויות הויקאניות הבוגרות שעוזרות להן לצאת מהמצבים הקשים שאליהן הן נכנסו. הסידרה מקסימה ומתאימה לבני נוער, אבל יש לי כמה הסתייגויות. ההסתייגות הכללית שלי תהיה מאוד מובנת: הסידרה נכתבה בשנת 2001. זה היה העידן שוויקה וכישוף הפכו להיות מילה אחת במילון האמריקאי- ולפיכך בכל ארצות הלווין של אמריקה כולל כאן בישראל. בספר העשירי- בית החורף, יש דמות שמשתמשת במאגיה כדי לגנוב את כוחותיה של אחותה. “זהו לא כישוף!” טוענת קייט. למה? כי זה לא וויקה? כי זה לא מאגיה נחמדה? היום אנחנו יודעים שיש כשפים שהם לא מתוך וויקה, וזה כבר לא אופנתי לבוא ולומר- “הפגאניזם שלי הוא בדיוק כמו וויקה מלבד…” כפי שהיה בשנים המדוברות. בספר החמישי, המכשפות הבוגרות מזמנות את הפיות למעגל במיד-סאמר, מבלי להכין את הבנות וכך הן נחשפו לסכנה. בכלל הספר החמישי היה מפגע כתוב על נייר: תואר שם המאבק של מלך האלון עם מלך הצינית על השליטה בשנה: מלך האלון שולט במחצית האפלה של השנה, ומלך הצינית במחצית המוארת. כאשר אנני שואלת מדוע מלך האלון היה צריך למות ומלך הצינית לפרוח. מסבירים לה ש”בעבר אנשים לא ידעו יותר טוב, והם חשבו כדי שגלגל השנה יתקדם הם צריכים להקריב אנשים, והמלך היה האדם החשוב ביותר לאדם ולפיכך הם היו מקריבים אותו.” אני מקבל את זה שקורבן אדם כמו פעם כבר לא אופנתי, אבל לרמוז שהאנשים השבטיים של פעם לא ידעו שמעגל השנה ימשיך גם אם הם לא יקריבו מישהו, זה פארסה. זה חוסר כבוד לתרבויות קדומות. ואם כבר על הנושא הזה, זה ש”כל האלות הן אלה אחת”, לא נותן לאנשים רשות לעשות התאמות תרבותיות לא מכבדות למסורות חיות או מתות. סוגדת לפנים מסויימות של האלה? תקראי כל מה שאפשר עליה. תני את המנחות המדוייקות, ועליהן תוסיפי את המנחות שאת חושבת שהיא רוצה, ולא להפך. הביקורות שלי אולי קצת חריפות, אבל הסידרה סך הכל בסדר. אני מתכוון להשאיר אותה אצלי עד שהאחיינים שלי יגדלו מספיק בשבילה. אני כרגע בכרך 13 מתוך 15.

אם אני כבר מדבר על ספרים- אחד מהנדירים הצטרף לספריה שלי, חתום: “The Jackdaw and the Witch” של סיביל ליק. מה עוד, הוא חתום. “לג’ולין, עבור פגישה נעימה ובלתי צפויה באוויר, סיביל ליק.” סיביל ליק היא מכשפה מוכרת ומוערכת מאוד בזמנה.  היא גם נקראה- המכשפה המפורסמת ביותר בעולם. הספר הזה נכתב ב-1966. האם היא נפגשה עם ג’ולין ופיתחה איתה שיחה בזמן שהיא טסה מניו פורסט ללונדון? לא, זו היא הגירסא האמריקאית של הספר. בסופו של דבר סיביל עזבה את אנגליה לאמריקה בשל חוסר סובלנות דתית. עשור אחד בלבד עבר מאז שהחוקים של אליזבת הראשונה נגד כישוף בוטלו באנגליה, אבל סיביל עדיין חוותה רדיפה. היא הרגישה שרק בארצות הברית חופש הדת שלה יכובד, אז היא נטלה את בעלה ושני ילדיה וטסה לשם. באמריקה כיבדו מאוד את כישוריה האסטרולוגיים ומהר מאוד היא התפרסמה מחדש. היא לא הסתדרה עם וויקאנים: היא לא אהבה עירום טקסי, היא לא קיבלה שימוש בחומרים משני תודעה (אלו היו שנות השישים, והמתחרה העיקרית של הוויקה היה ה”מאגיה המסורתית” של רוברט קוקריין, והוא משתמש סמים במאגיה שלו), ולא רק זאת, היא גם בריש גלי הכריזה את תמיכתה בסוגת הקללות של המאגיה, היא גם פרסמה ספר פרקטי על הנושא. זה היה רק ספר אחד משישים שהיא כתבה. היא הייתה סופרת פורה מאוד, אבל הספרים שלה איבדו את עניין הציבור בשל סגנון כתיבתה המיושן, ובשל פריחה של ספרות מאגיה מסוג אחר, כזו שהייתה נעימה יותר ומתאימה לשנות השישים.

עוד על ספרים נדירים: אחד הנדירים והרצויים ביותר, במיוחד בהודו (Hoodoo) הוא ספרו של הפולקלוריסט הארי מידלטון האייט: Hoodoo, Conjuration, Rootwork, Witchcraft. הספר הזה הנדיר הזה שיצא בהוצאה מוגבלת, הוא אחד הגאוות והיכולת של מכשף ההודו להראות שהוא מרוויח היטב ממחייתו. הספר הזה על חמשת כרכיו ואלפי עמודיו מכיל 13,458 כשפים שנאספו מדרום ארצות הברית על ידי אינפורמטורים מאגיים שונים. כאשר אחד קורא ספרות הודו עכשיויות, הוא לא יכול שלא להתרשם מהלחש הזה או האחר שגלש מספריו של האייט והועתק על ידי הסופר הזהיר. הלחשים הללו גאוניים, מושלמים ובוהקים בפשטות ובאפקטיביות שלהם. כמה עולה להשיג את כל החמישה? בסביבות ארבעים אלף שקל, אם תמצאו עותק זמין למכירה. ביום שני זה, גיליתי היכן טמון עותק אחד (והיחיד בישראל)- אוניברסיטת חיפה במדור הנדירים. עליכם ליצור קשר עם הספרנית של הנדירים ולקבוע פגישה לעלעל בספרים שלו. ספריית אוניברסיטת חיפה יכולה להתגאות באוסף ספרי מאגיה מרשים ביותר, אבל זו פנינת הכתר הלא מעורערת. הספרנית בנדירים טענה כי מעולם איש לא ביקש לעלעל בכרכים הללו. הספרים גם סומנו כעיזבון של פרופסור שעסק בתרבותה של אמריקה השחורה. בזמן שהספרים הללו יכולים להוות חלק חשוב מהמאגיה שלה, אני לא מבין מדוע דווקא הספרים הללו יהיו בבעלותו. עוד תעלומה כמו שאלת “מי היא ג’ולין?” ולהיסטוריה פתרונים.

מכשפה שאני אוהב ומחבב עוזבת את הארץ. עבורי, היא אחד הקולות השפויים בקהילה המאגית והפגאנית בישראל. ביקרתי אותה בדירתה, קיבלתי מהצמחים ומהכלים שהיא לא רצתה להשאיר מאחור: זה חשוב לה שהם יקבלו שימוש ולא ירקבו בחביון אפלולי. יצאתי עם אוצרות בשני תיקים נוספים- פקעות וורדים, ענפי אלון, עץ הסנדל, כלי חומר ועוד דברים מופלאים. המתנו בקור עד האוטובוס יקח אותי מהמקום השכוח אל שבו היא גרה. (יותר שכוח אל מטבריה, אם זה בכלל אפשרי). הפרידה הנוספת הזו גורמת לי להביט לאחור: אני מתגעגע למכשפות של העבר. מה קורה איתן? אני חושש שאני לא יודע ולא אדע. מאגיה ופגאניזם הן דרכים שדורשות השקעה, הקרבה של חיים שלמים. חלק מהמכשפות עזברו לחו”ל. חלק מהן הפסיקו לעסוק באמנויות הדורשניות כל כך.  את חלקן הכרתי כי הן היו שייכות ל”ווב 2.” של הפורומים הקשים לשימוש של תפוז, פיצוץ ומיסטיק-לנד. אבל זה היה כל כך אינטימי לחפש מידע עימן, למצוא איתן,וזה כמעט בלתי אפשרי ליצור דיאלוג מחודש… הדבר הזה גם גורם לי להרהר על חומריות וכישוף. לאחרונה יצא גם ספר אקדמאי על הנושא. בלי קשר, לא ניתן לתאר כמה נהניתי לעבור על כלים וחומרים של מכשפה אחרת ולקבל הסברים מלומדים על הדרך שלה, על השימוש שלה באוצרות הללו. זה היה אינטימי מאוד. וכמה שיעשע אותי להיזכר, שהיא מעולם לא השיבה את העותק שלי של “קפקא על החוף”.

ארדן

של הגן

 

המכשפה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-12-21

מכשפה אחת הירבתה לעסוק בלחשים ובמעשי-כישוף, שיש שבהם כדי לשכך את חמת האלים, והתפרנסה מזה שלא בצימצום. אולם יום אחד הביאוה לבית-המשפט והעמידוה לדין על שהיא מחדשת חידושים בעבודת האלים. שם יצא דינה לחובה וגזרו עליה עונש מוות. אדם אחד, שראה אותה כשהוליכוה מבית-המשפט אמר: ‘הו, אישה, את שהבטחת להעביר מהאנשים את כעסם של האלים, כיצד שלא יכולת להטות אליך את ליבם של בני-האדם?’

*במשל זה אפשר להשתמש כלפי אישה פותה, המבטיחה גדולות ואין בידה לקיים אף אחת הדברים הרגילים.

 

שפאן,שלמה, משלי איסופוס, ירושלים: מוסד ביאליק, 2012, עמ’ 148 משל ש”ו.