פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-09-18
“
כל מכשפה יודעת, שהכישוף בעולם האמיתי שונה מזה מהכישוף של עולם הקולנוע. אי הזמנה למסיבה לא באמת גוררת קללה על העולל, ומישהי יפה יותר ממני והיא “חייבת למות!” קיימת רק בשלגיה. דברים כאלו, לרוב לא באמת גורמים למכשפות אמיתיות לפתוח את תיבת הרשע שלהן. בעולם האמיתי המכשפות האמיתיות סובלות סבל אמיתי- זה הרבה יותר חשוב מכל השטויות של הוליווד ודיסני. מכשפות נאנסות, מכשפות סובלות מעוני, מכשפות נרמסות מבעיות חוקיות ואחרות, והחשוב מכל, מכשפות יכולות לעבור כל סבל שאדם נורמלי עובר, רק שיש מימד נוסף לחייהן, שבדרך כלל נסתר מעולמם של אחרים, ומביא עמו תענוגות וסבל נוספים. באותו עולם המתקיים עם חוקים של עצמו, יש קשר ייחודי עם הטבע האלוהי. הקשר יכול להוביל לריפוי, ויופי וגם לדברים- פחות טובים. מדוע שמכשפה תרצה ללכת לשם? אז קודם כל, דיסקליימר. לא כל מכשפה חייבת להטיל קללות. אבל קללות מוטלות פעמים רבות גם כשמכשפה לא פותחת ספר ולא אומרת מילות קסם. כמו שיש את הכוח הבלתי נראה שממלא את ניבי הצפע בארס, כך אלי ואלות הרס מסויימים ממלאים את “בלוטות הארס” של המכשפה באנרגיה מסויימת. האנרגיה הזו מוצאת מימוש כאשר המכשפה מותקפת, או כאשר היא חשה רגש שלילי (קיצוני או בכלל). דברים כאלה מתחזקים מבלי שהמכשפה תמיד מודעת אליהם כאשר היא מטילה לחשי הגנה. גם כאשר ישות מגינה עליך, לפעמים ההגנה שאותה ישות מפעילה עשוייה לפגוע בתוקף.
כביכול, חלק מהמכשפות תגידנה, שכדי להגן על עצמן הן מטילות כישוף הגנה: במערב, היסודות העיקריים משמשים להגנה מתוך ארבעת היסודות האמפדוקליים, הם יסוד האדמה ויסוד האש. החלוקה המתוחכמת שעוזרת להבין את זה, מכילה אלמנטים פלנטריים. אדמה היא אדמה אוורירית כמו של כוכב וונוס, כמו שניתן להכיר בכשפי שפע, או כדור הארץ לפיריון. אבל לחשי הגנה דורשים אנרגיה של כוכב הלכת של המגבלה, הזיקנה והקירות- כוכב הלכת סטוראן, שכוחו נקרא גם לקלל. אותה בועת הגנה יפה שמחזיקה מעמד, מכילה את הכוח לשאוב את החיים ואת האוויר מאלה שאינם רצויים בה. ההגנה של יסוד האש, אינה מכילה את הכריזמה של השמש, או התקשורת של מרקיורי, אלא את כוחו של מארס, כוכב המלחמה, שגם כוחו משמש לקללות והורג אויבים.(המוכשרות שבמכשפות מצליחות גם לגייס את פלוטו, שאשו קטלנית פי שלושה משל מארס) רובין ארטיסון עושה את ההבחנה בין שני סוגי הקללות, בגרימואר שלו, ומפריד בין קללות שחורות לאדומות (סטורן ומארס בהתאמה). לפיכך לחשי הגנה הופכים להיות מאוד בקלות לחשי קללה. משהו שהוכשל באמצעות מארס וסטורן, הוא בדרך כלל דבר שנפגע בגלל הקללות. רוב המכשפות מקבלות את זה מכיוון שהן שמות את שלומן ושלום משפחתן מעל לשלומם של אלו בעולם החומר או הרוח שרוצים לתקוף אותן.
לטעמי הלחש שהוויקה אימצה פעמים רבות, “בקבוק המכשפות” אינו מסובר כראוי. בקבוקי מכשפות שונים נמצאו קבורים ברחבי אנגליה והם מכילים סיכות, שברי מראה, חתיכות של קיסוס ושתן. הבקבוקים נקברים ליד בתים שעליהם יש רצון להגן. אבל להבנתי ה”קסם” לא נמצא בחומרים של הבקבוק אלא בבקבוק עצמו. לבקבוק יש פנים של גבר מזוקן. מדוע זה? בעצם הגבר המזוקן הוא הרוח השומרת על הבית. הוא מחליט מתי האויב מתקרב ומשתמש בחומרים הרעילים והפוצעים שבבקבוק להזיק לאויבים של הבית. כן, שמעתם נכון- מדובר במוקש רגל מאגי. (וזו לא הדוגמא היחידה). גירסאות מודרניות של הלחש הזה מגוונות וריקות, הן כוללות מכשפות שמכניסות דברי ברכה, ופרחים לצנצנות ומסתירות אותן בכניסה לבית. תחליף זול ועלוב לטקס ההחייאה העוצמתי שמעניק שם וכוח לבקבוק שמכיל את כל כלי הנשק כולם ומגדיר מרחב בטוח- ואלימות שנשארת מחוצה לו.
ומה עם עצת הוויקאנים- עשה כרצונך כל עוד לא תפגע באיש? או חוק השלושה או קרמה? הוויקאן ריד היא עצה והיא טקסט מאוחר שלא מקובל בהכרח על כל הוויקנים. בעיקר לא הוויקנים הגראנדריאנים. אבל כמו כל עצה, שווה להקשיב לה ולראות מתי מתאים או לא מתאים להשתמש בה. מה עם חוק השלושה- מה שאתה שולח חוזר אליך פי שלושה- ובכן אם זה היה נכון, כל אגורה שהיינו מוצאים הייתה חוזרת אלינו פי שלושה והיינו נורא עשירים לא? לטעמי זהו קונספט אילוסטרטיבי שהומצא על ידי מכשפות סופרות פופולאריות כדי לייצר סוג של מנגנון הגנה חזק שמונע מאנשים לגשת לאמנות המאגיה עם הצורך להעניש את המורה שלהם לספרות על ציון נכשל. אם מישהו מאמין בזה, הוא אכן ייזמן או תזמן את העונש לעצמה-או לעצמו. ומה עם קרמה? הפירוש של המילה קרמה היא פעולה או מעשה, אבל מדובר בקונספט רוחני הודי, שכתות ודתות שונות עוסקות בו ומתיידנות בו בתוך הודו:
“….”חוק הקארמה” הוא עיקרון תאולוגי מרכזי בדתות ההינדואיזם, בודהיזם, סיקהיזם וג’ייניזם (כולן נוסדו בהודו). מקור המונח בפולחן ודי עתיק ימים – שבו שימש לציון פעולה טקסית שהיוותה חלק משמעותי מטקס הקורבן (כגון הדלקת האש, שפיכת הנסך, או הגשת הבשר למזבח). השימוש במונח לתיאור סיבתיות החל, ככל הנראה, עם פיתוח תורות הסמסרה – שרשרת הלידה-מחדש אשר כובלת את האדם – והמוקשה – ה”שחרור” ממעגל הסמסרה (שהשגתו נקבעת על פי קארמה). שינוי זה ברעיון הקארמה הוצג לראשונה באופנישדות….”
אז האם אני טוען שמכשפה יכולה לקלל סתם ככה בלי תוצאות ובלי בעיות? שאין כוח צדק ביקום שיעניש אותה על המעשים הללו? זה לא מדוייק. קודם כל, לא כל המכשפות נועדו לקלל בעולם הזה. ואלו שצריכות טוהר תמידי תסבולנה אם הן תעשה זאת. וגם כדי לעצב אנרגיה פוגענית, יש צורך להתעסק בה. חלק מהכאב יגיע אל המכשפה, זה חלק מהלחש. כמו שאם מכשפה מטילה מקסם יופי היופי אופף אותה. אנחנו זה מה שאנחנו עושים. בסוף הדבר הגרוע ביותר שמכשפה שבחרה לקלל הוא להתחרט או לנסות לעצור את הכישוף שהוא הטילה. האלים מתייחסים לסבל האנושי כקורבן ומנחה והם יענישו את המכשפה שמנסה להסיר את הקללה שהיא עצמה הטילה. לפיכך הבחירה לקלל תמיד צריכה להיות מלווה בהחלטיות שלא ניתן לשבור אותה. מקללים אנסים, רוצחים, גנבים- אנשים שבאמת מסכנים אותנו ואת אלו שאנחנו אוהבים. אנחנו מקללים אותם, ולא מסתכלים אחורה. אנחנו מקללים אותם וצוחקים בזמן שלהבה שורפת את גופם ונפשם.
לואישה טיש, בספרה המדהים ג’מבליה, מתארת בספרה בפרק שנקרא “כשלקלל זה מוצדק” סיטואציה שבה היא ישבה במעגל נשים, כאשר היה אנס סדרתי שפרץ לבתים ואנס נערות מתבגרות, והיא שמעה מאישה מסויימת שהיא שלחה לאנס “אור לבן” כדי שהוא יראה את האור ויפסיק לאנוס. היא הזדעזעה. אור לבן נועד בעצם להגן על אנשים. היא כתבה בספר את הקללה שהיא עצמה חיברה לאנס “השובב” הזה: “הו מאמן ביג’יד, אני רוצה שהאיש הזה יפסיק לאנוס נשים מיד, אם לא מוקדם יותר. אני מתפללת שאם וכאשר הוא יזחל לחלון של אישה כלשהי כדי לשדוד את כבודה, שרגלו תחליק, אני מתפללת! שברי את רגלו! שהאישה שאת כבודה הוא ניסה לחלל תשפוך סולת רותחת במורד גבו, ותדחוף אותו מהחלון! מי ייתן שתהיינה שלוש שוטרות זועמות שעומדות ליד שיח הוורדים שלתוכו הוא יפול! שיודה בדמעות של פחד ואשמה על כל פשעיו! מי ייתן שהוא יפגוש בכל מי שהוא פגע! מי ייתן שיקראו לו בשמות ויירקו בעיניו! מי ייתן והוא יפול על ברכיו וייתחנן לסליחה! מי ייתן והוא יישפט על ידי 13 מושבעות ששרדו אונס בבית משפט של בתולה – אימא נוצריה פונדמנטליסטית זקנה! שיקבל עונש של עשרים ואחת שנים של עבודה קשה ושוברת גב! שיהיה לו זמן לשקול ולחשוב על פשעיו המחליאים! שסירנות הלילה תפלושנה לחלומותיו! שהוא ינוע ויזוז במיטתו ללא מנוחה 365 ימים על כל אישה שעשה לה נזק! שהגברים בכלא יאיימו עליו, יפחידו אותו ויגרמו לבושה למלא אותו. שהוא ירוץ למקלחות כדי לקרצף את עצמו עד זוב דם כמו הנשים שבהם התעלל!
בוודאי שלא כולם יסכימי עמי. לורי קבוט, המכשפה הרשמית של סיילם טוענת ש”אם יש לכם לחשי הגנה, אין צורך בקללות” בספרה החדש והבעייתי. בנוסף היא גורסת- שאנרגיה שלילית צריך לנטרל- והיא נותנת כלי ניטרול, לכל מחשבה שלילית שעוברת לך בראש. התפר הגס הזה, שמנסה להסיר את אמנות הקללה מאמנות הכישוף מיושן וכמעט נטול תקנה. כבר הכברתי מילים על הנושא, בביקורת ספר של חצי שעה בערוץ היוטיוב שלי. מה שהיא לא רואה, כיצד הטקסט הזה מקבל סוג של דה-בולוציה רעילה. הניו אייג’ יראה את זה כאשרור, ולאחר מכן, הם יוותרו גם על כשפי ההגנה ויבנו לעצמם בועה מקסימה וורודה של “אם לא תזמן רע, לא תקבל רע”. ובה כל אישה שנאנסה ונרצחה, במקרה הרע זימנה את זה לעצמה, ובמקרה הטוב, זה “שיעור”. מדוע פשוט לא להצהיר שכמכשפה היא מכירה בזכות ובצורך בסיטואציות מסויימות לקלל, אבל מכיוון שהיא אינה שולטת בתפוצת הספר היא לא תבאר את הדרך לעשות זאת? מדוע לא פשוט להסביר לאנשים שהם צריכים להתקרב לאלוהות כדי לקבל עזרה ברמה הפשוטה ביותר?
בזמן שאני גם מסכים שלא צריך לקלל מישהו רק כי הוא התעטש במקום הלא נכון, קללות משרתות גם מנגנונים חברתיים חשובים: למשל בחברה שלנו, שבה האדם חוזר למצב של חוסר כוח למרות האשליה של דמוקרטיה, לפעמים מאגיה אפלה יכולה לשרת ככלי שמגביל את כוח השלטון. אני לא צריך לדבר על השימוש של הרבנים בפולסא דנורא- ואני לא מבין למה מכשפות ממסורות אחרות כאן לא עושות שימוש דומה במאגיה כזו. באפריקה בוודאי שזה חלק מאותם מנגנונים חברתיים- ובטח שבחברות מסורתיות אחרות. לפעמים למכשפה אין את הפריוולגיה של להתעלם מהרס עולמה והיא חייבת להשתמש במאגיה ההרסנית כדי להפיל את אויביה ארצה.
עשו טובה,
תהיו אמיתיים.
ארדן של הגן.
“