פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-12-29
בסין המסורתית היה מקובל לכפות את רגליי הנשים בגילאים צעירים, להשרות אותן בתמיסת צמחי מרפא ודם בעלי חיים, ולעצב אותן בדמות רגליים זעירות- קטנות. נשים בכל גיל נראו כאילו רגלייהן הן של בנות ארבע. הרגליים הקטנות ביותר נקראו “לוטוס זהב”. האצבעות סובבו ונמעכו לתוך כף הרגל- רק האגודל נשאר ישר. העקב גדל לגובה- הרגליים עוותו, העצמות נשברו- ולפעמים האצבעות גם קיבלו נמק ונשרו. בשביל מה? בשביל אפקט לוטוס הזהב הנחשק עד מאוד: זה היה שיא היופי וגם אישור נישואין. שדכן לא שאל “האם פניה של אישה יפים?” הוא שאל “כמה קטנות הרגליים שלה?”
הזמן עבר והמנהג המשעבד שמנע מנשים יכולת תנועה במרחב ועשה מהן נכות למחצה או לחלוטין נעלם- אבל זה מדהים כמה אנשים בוחרים נכות מבחירה היום- ומדוע? בשביל נוחות, בשביל קבלה לחברה. הומוסקסואלים מתחתנים עם נשים ומביאים ילדים לעולם כדי לספק את משפחותיהם- אמנים בוחרים לעבוד בעבודות משפילות במקום שתהיה להם האפשרות לפרסם את עבודתם באירופה, והכל בגלל שאנחנו בוחרים בתחבושות העטויות דם שהחברה מעניקה לנו, אנחנו מכפיפים את ראשנו לערכים ומוסר שאנחנו לומדים לציית לו, ולא לשקול אותו.
חשבו באמת- מה מעניקה צינעה למישהו?
יש לי תלמידה חדשה. יש לה רצון חזק, וכישרון בינוני ולשון חדה. אני מעוניין מאוד ללמד אותה בשיא הקצב- נראה.
היום באוניברסיטת חיפה היו הפגנות. ובמקביל שתי נשים שהן אחיותי מן המגזר, נכנסו חמש דקות לפני סוף השיעור לאולם ההרצאות שבו התקיים השיעור “מבוא להודו המודרנית.” הן השאירו את התיקים שלהן שם ויצאו מן הכיתה. שומע חופשי שקלט את זה הסב את תשומת ליבנו- וחיש מהר המרצה וכל חמישים האנשים באולם התפנו החוצה. שכחתי את מעילי בתור האולם עצמו. לאחר מספר דקות, האבטחה הגיעה, עשתה רעש, מצאה את הבנות ומסתבר שהנ”ל הלכו לשירותים גרידא ושום חומר נפץ לא הוצפן בחפציהן.
המקרה הזה חסר חשיבות ומשעשע לכשעצמו- אבל הלקח הטמון בו הוא לקח הגדרות שנמצא בין החברה הערבית לישראלית. אין אמון, אי אפשר לסמוך על איש. ויש חשש מהתוצאות של הגשרים המעטים שכן נבנים למפרע בין התרבויות השונות.
אני תוהה, האם באמת אי פעם שני העמים יגיעו לאיחוד? זה לא משנה. בנתיים אני מקבל הזמנות ללחשי הגנה עבור בתים שנמצאים בטווח האש, אני מרגיש את האנשים, שולח להבות דרקון כחולות ירוקות ומפריד את הבתים מן המציאות אשר מכילה פגיעה. אני רושם זאת ביומן, אם המלחמה תימשך מעל לשלושה חודשים, עלי לחזק את הלחשים שהטלתי.
פתחתי קבוצה לאנשי רוח בפייסבוק, שמה אני מתכנן פעילות מיסטית למען ריפוי המצב בעזה. הקבוצה נקראית “תורת הניסתר והעולמות שמעבר.” אתם מוזמנים להצטרף.
אני עייף. את ימי האחרונים ביליתי בשינה ומאבק ריק עם חברת אינטרנט.
אחזור עם עידכונים ותיעודים בהמשך השבוע.
ארדן.