פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-01-01
יש בי חלק או צד שזרים מכירים יותר טוב מהקרובים אלי. כשאני מטפל באדם לעיתים קרובות נוצר קשר, שבמהלכו אני מתחיל לגור במחשבותיו. הוא קריא עבורי. קריאת מחשבות אינה דורשת ריכוז או מאמץ, אלא הסרה של התחושות האישיות שלי וקשב רוחני לאחר. לעיתים, כשהקשר חזק מאוד- אני כמו פרח זהב שנפתח בתודעה של האחר, חולק עימו כוח מאגי וחכמה שנרכשה מהשכלה תיאורטית או שנים של עזרה לאחר. לעיתים זה אפילו לא אני, אלא היכולת שלי לקשר אדם עמוק יותר לעצמו.
ולפעמים- דחיפה, זה כל מה שצריך והכל מסתדר. מחסום אחד שבור והחלומות שלכם מתגשמים- סתם ככה, כי ניסחתם אותם נכון בשביל היקום- בגלל שהמזל עמד לצידכם- או אני, מחזיק שרביט גביש עטוי אבני אודם. ככה אני ניצוקתי אל התבנית הזאת- המכשפה, הפיה הטובה לעיתים, זה שקורא את מה שליבכם חפץ, אבל זה יוצר חרא של חבר ובן אדם. כן בטח שאני יודע טוב יותר מה טוב עבורכם- בלי שיהיה לכם את החופש להחליט אני שולח אתכם לדרך הטובה והנעימה. אבל גם אני יכול לטעות, ולפעמים המניפולציה- יכולת המלכים והנשים המרעילות הזו- לעיתים אינה מודעת. אז אני עורך עסקים עם חבריי- אם פגעתי, תגידו, שאלמד, שאשכיל ואבין חלקים שבי שכבר פועלים ממזמן באופן מוכני, ללא מחשבה כמו עיפעוף או נשימה.
מטופל שלי מנסה להסיר את המניפולציות בחייו. הן כמובן גסות יותר, חסרות סגנון ועידון ובמשך שנים הכניסו אותו לצרות. “למד אותי מניפולציה.” אני אומר בזמן שאני שוכב על מזרן רך מבושם בקטורת עץ מבושמת. הוא שואף מהסיגריה ומסביר- “אם תפעל להשיג את המטרות של האחרים, הם בשימחה יעזרו לך להשיג את שלך.” אני נאנח. המניפולציה הזו אינה מניפולציה מבחינתי. אני מנסח מחדש: “הבנה של יחיד את המערכת השלמה, מאפשרת לו לשלוט באותה מערכת.” המטופל במעבר לקו נהנה מן ההגדרה הכוללנית החדשה שלי למשפט שהיה תמים פעם כמו “ידע הוא כוח.”
עטלפי פירות עפים סביב עצי איזדרכת עירומים ופבלוניה שפרחים גדולים וסגולים מעטרים אותה: הם קרובים מאוד, דואים נמוך כדי לברך אותי לשלום. חיפה הייתה עיר זרה עבורי פעם, עיר של מכשפות אחרות. עיר שצעדה בדממה של אדם זקן, עטויה במעיל חום מרופט. הטבע שלה היה אדיש אלי. היום, כל הצמחים, כל בעלי החיים נושקים לשפתי, מניקים אותי בחלב נוכחותם השמימית. נשמות עתיקות של חלזונות פונים אלי ברחוב. בצבע גופם הדהה, אני רואה מלניום של הארה. הירוק בוהק, מלטף, מענג.
והרוח במסדרון המדרגות הרחב, חזקה, מעיפה אותי משם והלאה בין הבניינים הכחולים לבנים.
ארדן