פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-01-07

לא דיברתי על זה בבלוג שלי, אבל אני מנהל פורום אמנות המאגיה 122 עכשיו. זה מדהים כמה הקהילה המאגית והפאגנית מפוצלת- כן, אני מודה גם לי היה חלק בפיצול הזה, אבל אני משתדל לתקון. החורף עושה לי טוב, הוא מאחר! אבל הוא מספק בכל מקרה, הוא יצר בצורת חקלאית מזעזעת והחיטה שלנו כולה תגיע מאמריקה השנה.

הרוח נושבת. חברים מתקרבים, חברים מתרחקים. שואלים אותי על הסיפור שלי ומה הולך להיות איתו. אין לי תשובה. אולי יהיה המשך מחר, או המשך עוד כמה שנים, או בכלל הוא יקטע.

אני מבלה את ימי בלהעביר את הזמן, לדבר עם מעט החברים שעוד נותרו לי- מידי פעם לקבל על עצמי להסיר קללה פה, להטיל לחש הגנה או שפע שם…

אני מרגיש זקן, מכוער ומרושע עד עמקי נשמתי. עברה עלי שנה מדהימה, אבל כנראה שזה לא נועד להמשך, או לפחות לא להמשך ככה

אני קורא את הידע החדש והעתיק של המאגיה. מתרגל, לומד- קורא את ההיסטוריה. מי זאת? מי היא האישה שגרמה לכל אירופה לחשוש ולהתרגש עד שמושג “ציד המכשפות” הפך למטבע לשון? מי היא באמת הייתה אחרי כל המיתוסים של הכנסייה הנוצרית?

היה ציד דודאים- נגמר ציד הדודאים.

הלב הרבה פעמים כואב לי כשמזכירים את שמו של זה שהיחסים בינינו לא נגמרו יפה איתו- אבל אמרו לי לשמור על החוקים ולא לשבור אותם. אני אעשה בדיוק את זה. אני אהיה סבלני. עם הזמן הכאב יעבור, עוד חברים יופיעו על מפתן דלתי, ואני אתקדם, לאט או מהר יותר.

האופרה ברקע.

ארדן

של הגן.