העמקה בכישוף, טקס, תמונות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-08-16

 

כשהתחלתי ללמוד כישוף, נחשפתי לספרים שונים במהלך דרכי. חלקם היו זבל מוחלט, חלקם היו כמעט בלתי קריאים ובאופן כללי לא מובנים, וחלקם היו בדיוק מה שהייתי צריך. אני טיפוס ספרותי וזה עומד לזכותי ובעוכרי- אבל מבחינת ידע כידע, יש לי לא מעט. את המיסתורין של המאגיה שהיה לטבע להציע עבורי אני מאמין שחוויתי. הרעב שלי לטכניקות חדשות, ספרות מתקדמת של מאגיה וכדומה יצר לי אכזבה לא קטנה. מסתבר שספרי הכישוף הטובים שאיתם התחלתי הכילו את הטכניקות המתקדמות- ומעט הספרים המתקדמים שיש בשוק באמת מתעסקים במשהו חדש שעדיין לא חוויתי. אבל מסתבר שזה שם- ספר בסיסי חלק שלישי- שינויי צורה, גלמור, יצירת ישויות. הכל בבסיס.
 
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
 
אבל זה לא משנה- השירות לאנשים לא נעשה קל יותר. כל אחד מגיב למאגיה קצת אחרת, וגיליתי שמילים הן המאגיות ביותר. מילים מסבירות, מילים חזקות- ולכן קשה לי להתמודד עם דממה. אני הכי התקשתי עם הכוח הזה של המאגוס, השתיקה- עכשיו אני גורר את עצמותי, מתיישב על כרית משי בישיבה בורמזית היעילה לאלו שיש להם בעיית גמישות ואני יכולים לשבת לוטוס או ישיבה מזרחית. לעיתים מתרגל גם תנועה, את כל הספורט שהייתי גרוע בו בבית הספר (ואפילו עתה איני מתמחה בדבר) אני מנסה לתרגל, להגמיש, לכופף לזוז- והכל בדממה שעד לאחרונה לא הבנתי.
 
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
 
והאוגררי מדברים (אוגררי זה חיזוי בדברים שנמצאו בטבע) יהלומים מזוייפים, נחשי צפע שהחתולים שלי הרגו, נוצות של עורבים ועורבנים- סכנות שבאות וחולפות והצליל של הפלך, הגורל, גולות בצבע זהב ושחור- והרוח מדברת, קוראת בשמי. הוודאנים מדברים על זה, שככל שהטבע מדבר יותר, יותר צרות ובעיות באות לתקוף אותנו. אני לא בטוח שזה זה- אני מקבל סמלים של שמחה וצער מעורבים. אבל האם זה לא החיים שלנו, שמחה וצער? ואולי זה חניכה- או צורך בטקס חניכה אחרי כל השנים האלו לבד שבהם הקדשתי את עצמי לאמנות המאגית.
 
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
 
האנרגיה הכאוטית משתוללת- אנשים מרגישים כמו גולים, ואריס עומדת בין חברים ואין הקשבה או יכולת הכלה. אין לי מושג למה זה קורה עכשיו, אני לוקח איתי את הסיג`יל של מארס כדי לבטל את ההשפעות הללו. כרגע אני נמשך לסוג של מאגיה ישנה- לא כזאת של עירום ופרחים שנולדה מחדש בשנות השישים, אלא מאגיה עכבישית יותר, עתיקה יותר. מאגיה של כפרים גרמניים ישנים מלפני מאוד שנים- מאגיה של חורפים שלא נגמרו, פעיית גדיים שמופסקת בגלל ברק המפלח. מאגיה של קדירות, ושל דברים מתים- כמו התמונות של הטקס שמשולבות כאן: מאגיה לנתק אהבה ישנה, כדי שחדשה תחזור לפרוח בליבה של נערה צעירה שפנתה אלי. עבודת התנדבות מתוך כהונה בלבד. דברים מתים מסביב לקלחת שבה בוער גחל, ועליו קטורה יקרה ונדירה שמפסיקה את האהבה הזאת- שמייבשת את המיצים שלה ומבעירה עור ובשר של רגש.
 
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA

הבובות עשויות מאפר של תמונה זוגית, שורש וולריאן, חרדל שחור, וממכתב אהבה שרוף מעורב עם קמח ומים- והפך לבובות אפויות- הן נקשרו יחד כשבליבותיהן אטד, והן קשורות בסרט משי שחור וחוט צמר שחור אדום- כבלי משי שהפכו לזפת ופלדה רותחת. עתה מתים. המילים ושאר הפעולות הן סודיות ופרטיות ובין כה וכה לא יעזרו לאחר מלבדי והאדם עבורו הטקס נוצר. אם כך, אפוא, אוותר על תיאור.

אחרי הטקס, הקדירה הייתה מטונפת וראיתי זאת ממש מטלה לנקות ולקרצף אותה. מלח לימון ומסיר שומנים לא הקלו על המשימה וחשתי כאילו ניקוי הקדירה הוא הניקוי של העצמי שלי. שלוש שעות כמעט קרצפתי (עם הפסקות) תוך כדי שהשיחות בפלאפון ובטלפון פשוט לא הפסיקו לרגע. במרכז הקדירה היה לא פחות מסוג של ירוקת שאני חושד שהייתה אצות- או טחב. חלק מהמרכז של הקדירה פשוט נחרך בגלל הגחל של הקטורת, וסירב לרדת. וויתרתי לבסוף. אי אפשר הכל בבת אחת ולגרום לקדירה להבריק זה בין כה וכה הישג לא קטן. הכתם הזעיר נשאר, כמעט בלתי נראה על תחתית הקדירה.

זה מצחיק, אבל אני חושב שעכשיו בזמן שאני ב”חופשה” (חופש לעשות כשבע עבודות אקדמאיות) אני קורא ולומד יותר ממה שאני בלימודים עצמם- אם כי הלימודים האקדמאים שלי חופפים משהו ללימודי המאגיים. לדוגמא, מאמר שלמדתי “טראנס וטראנספורמציה” כחלק מקורס פרקטי על שימוש במסיכות בתיאטרון ובפולחן. ואולי עכשיו אני פשוט יותר “סופג” בגלל שאין לי שעות של ספיגה באוניברסיטה פרופר. בכל מקרה, אני קראתי ספר שנקרא Deepning Witchcraft של Gray Cat שהיא כוהנת גדולה בארצות הברית. הספר נקנה ויודע לרתק אותי מהבחינה המאגית (ראו את אכזבתי מחוסר חומר מתקדם בתחילת הרשומה) אבל קראתי אותו בשביל משהו אחר, משהו רוחני יותר. אני חושב שאני יכול לומר בבירור שאחרי שלב מסויים, מכשפות ומכשפים קוראים ספרים רק כדי לראות אם יש משהו חדש בנושא שלהם. כן, גם ספרי 101, בהם לעיתים יש מציאות- כי מי יודע, אולי איזה גראנד מסטר בטעות מדליף אם הוא עשה את הטקס שלו עם המסננת והאפונים, ואנחנו שזה הקהל הצמא להשראה בצורה כמעט חסרת חן מקפלים את המידע יפה לתוך התודעה המאומנת שלנו וממשיכים הלאה עם כל העושר התרבותי שזה מכיל.

הספר הזה נתן לי משהו קצת אחר. הגדרה לכבוד אחד יכול לומר. כבוד הוא הידיעה איך להתנהג בצורה נכונה במצבים מסויימים. אני מקבל את ההנחה הזאת. סוף סוף מישהו שעלה על השאלה הנכונה “מה זה כבוד?” ועד מצא תשובה נכונה לזה. בהקשר הזה, כן, אני מלא כבוד, אני זורם כמו תה מקומקום בצורה דקיקה אך מלודית לתוך ספל א-צורני שנעשה במיטב מסורת התה היפנית.

פשוט אני יודע להשתמש במצב לטובתי. הספר מומלץ אגב, לכוהנים הגדולים של הקהילה. אולי אחרוג ממנהגי ואשאיל אותו לרינה…

ארדן של הגן.

נ.ב הטקסט הבא?

A History of Witchcraft Jeffry B. Russell

ואז מתחשק לי משהו שחר זהבניק. או בארדוני. נראה.

העיקר לא הלנה בבלצקי. איכס.

 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.