פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-08-09

אני אוהב לעשות את זה לפעמים. להפריח רעיון באוויר, לגרום לו לנצנץ לכמה שניות ולעבור הלאה. אז יש לי כמה רעיונות בשבילכם. כמה דברים לתמוה על קנקנם. דבר ראשון מושג העבדות.

אני תמיד ראיתי את זה בצורה מאוד משעשעת. עבדים באמריקה- כל אחד מהם שני מטר גובה כמעט חורשים בשדות כאשר בעל מטעים לבן שמן עם רובה ציד- שומר עליהם. במחשך, היה אפשר להתגנב, להוציא ממנו את רובה הציד ולשחרר את כולם. עד אחד. אבל זה לא ממש היה עוזר נכון? אם הייתי נותן לכולם את החופש הם לא היו יודעים מה לעשות איתו. זו לא רק הנורמה של החברה, זה הסיפור של האמונה העצמית והרעיון של ככה זה צריך להיות. שמנע מהם את החופש שהגיע להם. מי שחורש שדה, יכול לשבור גולגולת עם אותו כלי חרישה. אבל העבדות האמיתית נמצאת במוח, לא בשלשלאות או שוטים. לא מאמינים לי? אפילו הלבנים ידעו את זה ומנעו חינוך מהשחורים. ידע הוא כוח, כוח הוא חופש. יש סיפור אפריקאי שאומר שבעבר באפריקה לכולם היו כנפיים, אבל כאשר העלו את העבדים על האוניות חתכו להם את הכנפיים- כאשר הכנפיים באופן מובן הוא סמל לחופש. מעולם לא לקחו לשחורים את החופש, פשוט המנטליות של העבד, עשתה אותו בדיוק זה- עבד. חלק מהמיסים שהממשלה האפריקאית שילמה דאז היה באנשים- זה שימש גם כתירוץ של כוח פוליטי להפטר מיריבים. סוחרי העבדים האמיתיים היו בגון שחור.העבדות הייתה בחירה. כמה משעשע.

עכשיו בואו נחשוב למה אנחנו עבדים? כמה פעמים לא עשיתם דבר שרציתם כי הייתם עבדים למערכת חשיבה שקיימת בכם? כמה פעמים מנעתם מאנשים דברים שהם רצו מכל מיני סיבות (ולא משנה איזה)- הדיון פה הוא לא על מה לגיטימי למנוע, ואיזו מערכת ערכים צודקת, כי אין באמת צדק. יש את התפיסה האנושית לצדק, כזו שאני מבטל. כמה דברים עשיתם כעבדים לנורמה? תחשבו על זה.

*~סוף רעיון אחד~*

שיעורים של שינוי. לאחרונה הכל משתנה סביבי. אני רואה שחנויות נפתחות, חנויות נסגרות והכל עובר שינוי. זה התחיל כמובן מדבר אישי- ראיתי חנות מיסטיקה שממנה אני קונה ממנה קטורות וגבישים שנים רבות משם, וגם חפצים אחרים. הביאו לשם בטעות שרביט קווארץ ואבני רובי שקניתי. לאחרונה הבעלים שחזר בתשובה בהדרגה (כיפה סרוגה יאמר לזכותו) פשוט מביא בגדים במקום קריסטלים וקטורות. הגיע סוף עידן המיסטיקה של החנות ועכשיו היא מוכנת בגדים סטייל שאנטי. המוכר כמובן הפטיר שבית מרקחת ליד מוכר כל מיני דברים כמו גבישים וקטורות ואני הפטרתי שזה לא משנה, כי השינוי האמיתי- פנימי.

הלכתי לבית המרקחת. אני שונא בתי מרקחת- התחושה הסטרילית דוחה אותי. קניתי שמנים אתריים של מנדרינה וקורנית אדומה ויצאתי משם. לא מצאתי שום דבר בסטימצקי אז קניתי את השוקולד שאני קונה פעם בחודש והמשכתי הלאה. אני שונא שהכל משתנה ונסגר סביבי. למשל יש את החנות קיטארו. זו חנות שמוכרת ספרים של הוצאה שמייצרת ספרי מאגיה- אישית תמיד מצאתי מה שאני רוצה באמזון- וכך חסכתי לעצמי את התיווך של החנות וקניתי כמות גדולה של ספרים- יחסית בזול. כשמישהו היה מיילל שאין ספרי מאגיה בארץ למכירה שלחתי אותו לקיטארו. ועכשיו החנות נסגרת. מספר ספרים תורגם לעברית והיה בלתי מספק. הספרים היחידים ששווים אולי משהו זה “עוצמת האדמה”- של סקוט קנינגהם ואפשר להשיג מסטימצקי, ואת “כישוף וקסם”. של אמבר ק. הראשון באיכות טובה אבל אסור שיעמוד לבד בשום פנים ואופן. וכישוף וקסם זה ספר פלאף. פשוט ככה. אבל עכשיו המאגיה יצאה מהאופנה שוב, אז לא יהיו יותר. בהתחלה שהמאגיה נכנסה לאופנה והייתה בסדרות טלוויזיה ודוגמאות נוספות דברים אחרים- פשוט הינהנתי שכולם עכשיו רוצים ללמוד מאגיה ודברים כאלו. פשוט צנפתי על כמות הזבל שיש שם. רוב הידע היה ארכאי או פשוט סחורה שיש למכור (כמו רוב הספרות הישראלית המקצועית, אבל את זה אנשים אחרים אומרים הרבה יותר טוב ממני…) ועכשיו קיטארו נסגרת. אולי המכירות לא היו טובות מספיק, אבל עכשיו אני יודע שהידע הרציני יהיה רק של אלו שראויים לו. אבל זו תחושת ניצחון מרירה ובדידות נוראה עוד יותר

*~סוף רעיון שני~*

Maia Enchanted- מישהו ראה את הסרט “הקסם של אלה.”? או תירגום יותר נכון “אלה המכושפת.”? אם לא, אז הסיפור הולך בערך ככה, יש ילדה שהפיה הטובה (הגרועה ביותר בעולם) נתנה לה את מתנת הצייתנות. זאת אומרת שכל מה שאומרים לה היא חייבת לעשות- שאר הסיפור זה עלילת סינדרלה- האחיות החורגות אומרות לה לגנוב דברים וכדומה, והיא עושה את זה. אין לה ברירה. ואני ישבתי וצחקתי כל הסרט. הרי היא פועלת לפי כל פקודה שאומרים לה לא? אז צריך לומר לה “אלה, תעשי מה שליבך חפץ.” או “אלה, אל תקבלי פקודות מאף אחד חוץ מעצמך.” וכאשר הקסם שבתוכה יהיה בפרדוקס מספק, הקללה תשבר.

אבל לא, אף אחד לא באמת חושב בסרט הזה, כנראה.

ואז אני חשבתי על משהו. עדיין לא ערכתי את טקס הברכה לאחיינית שלי. לא נתתי לה מתנה מאגית. ואני יודע בדיוק מה המתנה הזאת תהיה *grin* וכמובן שהיא לא תקבל משהו מזעזע כמתנת הצייתנות… מה עם מתנת… חוסר הצייתנות? מה שיגידו לה היא חייבת לעשות ההפך?! מושלם. גיסי אומר שאני סתם מרושע, אבונית אומרת לי שאני לא אעיז, ומאיה לא נכנסת לחדר שלי יותר. ואני אומר להם “מה?!” אני בסך הכל שובב. לא ממש רע. לאנשים אין חוש הומור. אבל זה בסדר, אני בטוח שיש למאיה את מתנת חוסר הצייתנות. היא חתיכת בנדיטית קטנה.

*~סוף רעיון שלישי~*

תחת הלחש של דמטר- היום הלכתי לקניות. יש לי נסיעות והרבה דברים לקנות ולעשות ומעט כסף. אז באופן טבעי התפללתי לדמטר שיהיה לי שפע ומספיק כסף עבור המטרות שלי. כמובן שזה לא עבד כמו שציפיתי כמו רוב הלחשים שלא ערכתי להם דיוונציה קודם. דבר ראשון היה לי קצת יותר כסף ממה שציפיתי, ובחנות שעמדתי לשלם בה עם וויזה המכונה של הוויזה התקלקלה והסכימו שאני אבוא בחודש הבא לשלם, את שאר הדברים שרציתי פשוט לא מצאתי. היה לי די והותר כסף בסוף. רציתי מסכת פנים של ג`יג`י לוטוס, אבל לא בסופר פארם, לא במשביר, בשום מקום לא היה. לא נורא, כשאימא שלי תקבע עם הקוסמטיקאית שלה היא תביא לי כנראה אחת. בקיצור, ביום חמישי אני צריך להגיע לחיפה- יש מפגש ואני גם צריך לבוא לאחותי לראות את האחיינים שלי קצת

וזהו להיום עם רצף המחשבות שלי.

ארדן.