פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-09-12

לפעמים אני צריך לקום ולצאת מהבית לפני שאני מפוצץ איזה אדם או משהו אחר שבטעות נקלע לטווח הכעס שלי- שלא נובע נגיד מסתם גחמה או טיפשות. הוא נובע מחוסר אמיתי. חוסר בחברה, חוסר בלהיות מי שאני וכדומה. אני לא יכול להיות מי שאני כי אבא יקירנו שלמרות שנמצא תחת מקלחת תמידית שמנקזת כעסים ושולטת בו- לא מודע לזהות המינית שלי לדוגמא. בכל אופן, הכנתי שיקוי גירוש חזק (לחיות הקטנות ששורצות אצל יעל וגם אצל מתן. בעע. שדים פיכסה.) ובזמן שהתערובת עם הצמחים והגבישים על הגז, אני פשוט אורז בגדים פשוטים ובגדים חגיגיים ליציאה שלי ל”מולי בלומס”- פאב אירי שהיה בו מפגש פאגני. השארתי הוראות לאימי לקנות לי “בת אורן” לאמבט ונרות תה. ואז הסתכלתי על ערמת הבגדים שעל המיטה שלי. שחור. יאפ, זה הצבע. אז ארזתי דברים ועברתי לילה ללא שינה שהביא אותי לבוקר חסר מהות ונסיעה אפורה וקפואה לתל אביב. הגעתי לתחנה המרכזית. שם יעל חיכתה לי עם שימלת באטיק נחמדה והדוב שלה. היא מצאה אותי לפני שמצאתי אותה כי בדיוק בחנתי את גופו השרירי של איזה תל אביבי עם מוח של עגל- ורצונות גולמיים. די לקרוא את המחשבות שלהם! ידעתי שהייתי צריך להטיל לחש כובל לפני שיצאתי מהבית כמו פעם קודמת- כל האנשים האלו והמחשבות שלהם משגעות אותי

אז פגשתי את יעל, ואז חן הצטרפה. ישבנו באיזה ספסל וניסינו לתכנן את הביקור שלנו בתל אביב. החלטנו לחפש עבורי נרות שחורים איכותיים- יעל רצתה לבקר חנות ספרים משומשים, וחן רצתה להעביר סיבוב בשוק הפישפשים- ובסוף החלטנו שאנחנו עורכים סיבוב באלנבי ושנקין- ואז הולכים ל”סטונאייג`” האגדית ומשם- לשוק הפישפשים היפואי. אז בטיול באלנבי הגענו לחנות ספרים משומשים. חגגתי. קניתי ספר צמחי מרפא באנגלית, ספר מדהים של אגדות אלף לילה ולילה (הוצאה ראשונה) ושני ספרים של ג`ון מילטון- כולל Paradise Lost האגדי שלו. חן קצת השתעממה אבל יעל מצאה ספרים על השואה (שזו סוג של אובססיה אצלה) הדוב חיכה מחוץ לחנות. החמודון לא אוהב כנראה אנרגיה של ספרים. לאחר מכן חן מצאה חנות יד שנייה עם כלבי קטנים מארד שנראו פשוט מתוקים ואימא שלה אוספת אותם, אז היא קנתה זוג מקסים שלהם. בדרך לשם ידיד שלי מהצבא שנראה כמו שחר האנושות עבורי, קרא בשמי. הקול היה מוכר אבל מרוחק, זה היה מישהו שעזרתי לו עם כמה מהמשברים שלו אז. בחנות מצאנו ספר עתיק שחיפשתי שנים: “טבעת הזהב של ניקודימה”- ספר שבנה עבורי את הילדות. ויעל מצאה את “והילד הזה הוא אני” שהיא חיפשה, אבל מה שהיה הכי כייפי זה לפגוש את אותו ידיד ולהזכר בזמן שבו יצאתי לחיים האמיתיים. עברנו את דיזינגוף סנטר, יעל קנתה שם ביער הפיות תליון חד-קרן מהמם- וחן לפני כן קנתה שם עוד חמישה כלבים מינייטורים חמודים. היינו באוזן השלישית ויעל קנתה עוד שני דיסקים, אחד של guns & roses והשני של The Gathering.

בחנות מיסטיקה במרכז מצאתי רעשן וודון מקסים, שנמכר כפריט עיצובי. אהבתי. קניתי. בדרך הבן שלי (כפרע עליו) התקשר ושאל כמה עולה להעביר משאית נפץ. (המנחה המעצבן שלו לא אישר לו ציון יותר גבוה.) שאלתי בהפגנתיות את חן, ודאגתי להכניס את כל החנות לחרדות. כשסיימנו את כ-ל זה נסענו לסטונאייג`. בעיקרון חן ויעל איבדו את הסבלנות שלהן מאוד מהר, ואחרי סיבוב קצר פשוט סיימו. אני לעומת זאת התחדשתי באבן דנבורייט מהממת, אבנים שנגמרות לי מהר כי הן חומרים לשיקויים וכאלה, וביסמוט. בערב אני ויעל נסענו אליה. חן נסעה הבייתה. אני ויעל עשינו קניות בטיב טעם. אכלנו צלעות חזיר מעולות (שנינו לא הצלחנו לסיים מהצלחת) יחד עם צ`יפס וסלט. היה מדהים. קנינו גם גבינות ונקניקים- שנאכלו בארוחת בוקר. מזכר לעצמי- ברי עם פטריות ואגוזים זה טעים.

הגענו לדירה של יעל, ראיתי את שני החתולים המתוקים שאיין וסטיבי. שאיין דקיק ומרושע כמו איזה פאקאצה שבאה לעשות שופינג בפוקס וסטיבי הולך כמו נמר בג`ונגל. הם חמודים, אני כבר עכשיו מתגעגע אליהם. באמצע הערב לפני שהחלטנו מה לאכול הוצאתי בהפגנתיות את הרעשן הוודאני שלי ואת השיקוי-גירוש שלי. השדים החליטו שהם משחקים במערכת החשמל. זבלים. לא היה לי מזגן כל הלילה כי הוא קיצר. מיד יצרתי מעגל מלח סביב יעל, מצאתי את ה”נקודות החמות.” שהן השערים של הבית, טיהרתי את הבית וסגרתי את השערים. את יעל טיהרתי בלחש, ובמהלך לילה שלם חשתי כיצד השליליות מתפוגגת. הבוקר המיס את קורי הרוע האחרונים שהיו בדירה. באו לתקן את המחשב של יעל, ואני כבר ניקרתי כי היום היה מאוד מעייף עבורי. אז אחר כך הלכנו לאכול וכשחזרנו ניסינו לראות “ווילו והנסיכה” אבל עייפתי. נרדמתי ישר אחר כך. קמתי בשבע בבוקר ככה- והערתי את יעל שחטפה הלם. דיברנו והיא התכוננה לטיול נחמד שיש לה בעבודה, אבל רצתה לנוח שעה נוספת. ראיתי את הסרט שפיספסתי בערב, והערתי אותה אחרי שעתיים. היא נבהלה (שוב) וכאשר היא יצאה נסענו לצומת חולון, שם נסעתי לידידתי חן.

אז הגעתי לנס ציונה. המקום לא מזעזע כמו שציפיתי, אבל מזעזע מספיק. ניסיון ליצור כפר שמריהו תל אביבי כזה. ראיתי את אוסף הכלבים של אימא של חן, וישבתי בחדר שלה. אם לא הייתי מכיר אותה יותר טוב, הייתי חושב שהיא מטאליסטית מתוסכלת שלא סיימה את גיל ההתבגרות. כל החדר מלא בתמונות של רוק, ערפדים, פיות ומכשפופות. היה שעון פרווה סגול על הקיר- ובלגן אטומי. היא כנראה המטפלת ההוליסטית הגותית ביותר בעולם אבל בסדר. ראיתי את הקליניקה שלה והכל, מקום מקסים. בחמש בערב ככה מתן הואיל בטובו להופיע, ואחרי מטר של התזות וציניות מצידי הלכנו לקראת הכביש הראשי ואפילו האיפור שלי נמרח (רק קצת נצנצים, תרגעו.) שם תפסנו מונית לתל אביב, ומשם ל”מולי בלומס.” האלמותי שיש בו את המפגש. היינו שם, הראיתי את הקניות שלי לכולם, הזמנתי מנטלי פנטכל חדש שהוא בעצם מתנה… וחן שהייתה איתי הזמינה גם משהו. אכלתי פיש אנד צ`יפס, לא שתיתי שום דבר כי לא היו שם שום קוקטיילים לכוסיות כמוני שלא נוגעות ביום יום באלכוהול, ובירה זה מסריח להן, וכמובן שג`סטין המטיר עלי את ברכותיו (קרע את השרשרת של האמטיסט שלי) ואלון צעק שאני לא מסיים את הקורס על ההרבליזם המאגי שכתבתי לקמפוס שלו (סיפרתי לו גם למה… שיחכה בסבלנות.) שיא הערב זה שיכולתי לענות לטל ובת זוגתו ששמה פרח מזכרוני כרגע על כמה שאלות חשובות בנוגע למאגיה עצמה. אנשים אמרו לי שאני משקל נוגד חיובי לג`סטין. זו הייתה מחמאה מאוד רצינית מהם. נהניתי לראות את גרסיאלה ורינה שאני מאוד מעריך ושאר הפאגנים. לשימחתי ג`סטין הלך להזיל ריר על הבת של דנה- הגר. ובא אלינו מישהו שפותח בכף היד לשולחן. אתם קולטים? הוא בא לשולחן שיש בו רק מכשפות. זה כמו לנסות למכור קרח לאסקימוסים. אלון תיעד את השיחה הזאת בצורה משעשעת, ואני מצטט:

אלון:

האיש: בואו אני אקרא לכם בכף היד, אני מבטיח שזה יהיה טוב.

ארדן מסתכל עלי. אני מתפוצץ מצחוק ומנסה ללא הצלחה לא להראות את זה.

ארדן: תראה, אני מכשפה כבר 11 שנים. אלון (מצביע עלי) הוא בעל אחד האתרים הגדולים בארץ בנושא כישוף. חן (מצביע על חן) היא כוהנת גאיה. מתן הוא קצת טירון, אז כאן אולי יתמזל מזלך. ושני אלה (מצביע על טל וחברתו) הם חדשים.

ארדן מתחיל לדבר עם טל תוך התעלמות מוחלטת מהאיש ואני עדיין מנסה לא להראות שאני מתפוצץ מצחוק.

האיש הולך וארדן דופק לי חיוך.

ב-11 בערך זזנו לכיוון התחנה המרכזית. בחצות עליתי על אוטובוס לטבריה והגעתי לביתי ב02:30 בערך, סידרתי את הקניות שלי, עשיתי אמבטיה מרגיעה עם ה “בת אורן” שאימא שלי קנתה, והלכתי לישון.

ואלו חוויותי מתל אביב האי נראית. עד השנה הבאה לפחות. אני מתעב את המרכז.

ארדן.