פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-10-28
אחותי מתלוננת- יש דירה שהיא בדיוק מה שהיא רוצה (כמובן שלא בדיוק, אבל קרובה מספיק ויפה- אבל אחותי פרפקציוניסטית) “אבל הם דורשים סכום בשמיים עליה!” ואני כמובן כמו אח טוב (נגיד שלא לפני כמה חודשים רציתי “לברך” את הבת הטרייה שלה בחוסר צייתנות) רציתי לעזור. הלכתי לספרים שלי, התייעצתי בכלי חיזוי שונים ומשונים וקיבלתי Go מהיקום לטקס. ערכתי טקס, נר סגול משעוות דבורים אמיתית כמובן, שמן שליטה וכבילה, תחינה להקטה ולקורניפיכה- ו…? כלום. לא שציפיתי שמשהו יקרה, אבל כל יום טרחו לציין שכלום לא קרה. עד שאתמול *בום* זה עבד. ברגעים אלו בהם הרשומה הזאת נכתבת אני מדבר עם גיסי. מסתבר שהם לא רוצים את הדירה יותר בתנאים הקיימים. ומדוע? המחיר ירד לסכום שציון בלחש, אבל האנשים שהם הבעלים של הדירה כרגע, רוצים לוותר על שיפוץ ועל יצירת מעקה בטיחותי וגם דורשים שהחוזה ייחתם עד מחר. לפיכך נראה כי הדירה עצמה שוב מחוץ להישג יד. גיסי מדבר איתי על הנושא ומציין שלחש שלי “התפקשש” בלשון המעטה.
ציינתי כמובן שלחשים הם לא ישות חכמה שחושבת. לחשים לא חושבים, הם עובדים, הם הכלי ולא המחשבה שמאחוריו. הצורך של הירידה במחיר הושג, אבל ההשלכות לא נצפו מראש.
מאוד קל לבקש הר של זהב, זה נשמע נהדר בפוטנציה אבל במציאות אף אחד לא רוצה להתעורר בוקר אחד ולגלות שהוא נמחץ תחת חמישים טונות של מטילי זהב 24 קארט.
אולי זו הסיבה שהקסם שמור רק ליחידי סגולה? אולי זה לא רק היכולת לבקש ולדרוש שחשובה- אלא גם להתמודד עם התוצאות של אותה Wishful thinking?
גיסי הביע באותה שיחה משאלה נוספת לעברי- הוא ביקש בריאות- יש לגיסי בעיות שונות שלא אפרט כאן, והוא אמר שזו משאלתו הגדולה באמת. האמנם? הוא התעקש שזה רצונו האמיתי. אז שאלתי אותו מדוע הוא לא שומר על בריאותו יותר, למשל אוכל מזון בריא או נוקט בפעילות ספורטיבית. הוא ציין שהוא מתעב בצורה מאוד עמוקה ספורט, ומנסה לפצוח בדיאטה.
“אז כנראה שזה לא חשוב כמו הנוחות שלך הא?” ולזה הוא ענה,
“מה זה שווה לחיות עד 120 אם מאה שנים מזה סובלים?” הוא צודק כמובן. הוא רוצה בריאות פלאית וזוהרת מהקסם אבל לא מוכן לעבוד עבור זה בעצמו. חתיכת משאלה הא? ועוד החשובה ביותר- אחת שהוא לא מוכן לזוז ימינה או שמאלה כדי להגשים. בקיצור, השאלה חשובה יותר מהתשובה. הבקשה חשובה יותר מההגשמה. וזו הסיבה שמכשפות לעולם לא יקחו משאלה פשוטה כביכול ופשוט יטילו לחש להשיג אותה. התוצאות. מה שווה מיליון יורו בבנק אם כל המאפיה הסיציליאנית רודפת אחריך? מה שווה אהבת אמת כשהבחור אובססיבי ולא סומך עליך כשאת יוצאת מהדלת?
ירדנו על המשאלות די טוב הא? האמת שיש דבר אחד טוב במשאלות וגם במשאלות שווא. הם מלמדות אותנו היטב על טבע האנשים מסביב. גיסי הוא רופא. סביר להניח שבריאות תהיה משאלתו. אם אנחנו מכירים את משאלת ליבו העמוקה של אדם, משאלה אמיתית- סביר להניח שנכיר גם אותו בתהליך.
יום שני- ה24 לאוקטובר:
ירדתי מהאוטובוס. הגעתי לביתו של ל` (שם מלא שמור במערכת) בשביל שלושה ימים של הנאה וקירבה. היו תיכנונים להכות כמה חנויות ומקומות- פתחו ספריה מאגית חדשה באיזו חנות, היה תיכנון להמשיך בשלווה את הטיול בסטונאייג`- שניקטע באכזריות על ידי סגירה של החנות בפעם הקודמת- אולי לפגוש מספר חברים שלו (ל` משופע בחברים ויש לו חיי חברה מ-א-ו-ד עשירים מסיבה כלשהי) כדי להשוויץ בי קצת וזהו בערך. כשנסעתי באוטובוס הקשר שלנו היה בסימן שאלה. ל` לא ידע כיצד הוא מרגיש. הסוגיה הזו נפתרה כמעט מיד כשהגעתי. אחרי שהסכמנו להיות חברים הוא קפץ עלי וכיסה אותי בנשיקות. ל` מנשק מעולה- זה די סגר את הנושא חושבני.
יום לאחר מכן, התחבורה הציבורית הייתה סגורה. אבל הלכנו למסעדה איטלקית מהממת- אנוכי אכלתי רביולי בטטה ברוטב שמנת וסינטה שהייתה מהממת. בן זוגי אכל סלט אוריינטלי מוקפץ. הכי כיף היה להאכיל אחד את השני. לקינוח בחרתי במקפא שקדים קפוא במרק שוקולד חם. היה מאוד מספק, ל` בחר בפאי תפוחים. כשישבנו לאכול הסברתי לו את האסטרטגיה שלי לבחירת אוכל (מיץ בננה בסיסי לסתור את החומצה שתיווצר מהסינטה למשל) הוא פשוט שמח להיות בחברתי. וגם אני שמחתי להיות בחברתו. זה ממש כיף לבחור את הבגדים שלי לפי הצבע שהוא הכי אוהב וכדומה. ל` באותו הערב השאיר עלי סימן היקי נחמד ואדמומי בצוואר. תהיתי איך להסביר את זה להורי שלא יודעים שאני בכלל בקשר רומנטי, או אבי שבכלל לא מכיר את נטיותי.
למחרת ל` הלך לעבוד. (רואים? בניגוד אלי יש אנשים שאשכרה עושים משהו בחיים האלו חוץ ממאגיה והירהור פנימי. וואו.) אז ביקרתי את ידידתי הטובה אבוני בנס ציונה. הכלבה החדשה שלה וונוס בירכה אותי ואחרי שיחה טלפתית קצרה הסתבר שהיא די מחבבת את חן ולפיכך עושה לה מעשי קונדס. דקות לאחר מכן הלכנו לקניונים. לפני שיצאנו עלתה בראשי תוכנית גאונית: אני אספר להורי שוונוס הכלבה של חן קפצה עלי ועשתה לי כחול. אבל לעזאזל, זה נראה כמו היקי, זה במקום של היקי… אז זה היקי! מסתבר שההורים שלי כ”כ לא רוצים לדעת את האמת שהם בלעו את השקר הזה כמו סוכריית מנטה לפני דייט. בין כה וכה הם ידעו שחן מארחת אותי (היא כן, רק לשעות שבהן ל` עובד. שקר טוב מכיל בתוכו קצת אמת) אז אחרי שהלכתי לקניון לקנות מקל ווניל ללחש שאני עובד עליו לסאווין, (אחד זהה לחמישה שיש לאבוני בבית- אבל הלכנו לשם בין כה וכה רק כדי לארוב לזכר מסויים שאבוני רוצה ללכוד ברשתה המרושעת) ולמרות שהזכר לא היה שם קניתי פוסטר חמוד לחלוטין של עץ החיים ומתנה לאהוב ליבי- חולצה שכתוב עליה “I like you, I kill U last” בצבע האהוב עליו כמובן- כחול. קלישאי אני יודע אבל מה לעשות. לבסוף אחרי הRaid על הקניון השני בראשון נסעתי לתל אביב לפגוש את ל`. הלכנו להלפרס, שם מצאתי ספרים משומשים מעניינים. אחד עם חיזוי עתידות שפשוט היה ממש חמוד, ואחד על מאגיה שנכתב על ידי Gerina Dunwich שפשוט אי אפשר למצוא את הספרים שלה בארץ… אחד על רעלים ונוגדנים ואחרון חביב ספר של מריון צימר בריידלי. בן זוגי החליט שלא לרכוש ספרים בעת זו.
המשכנו משם לחנות “אבן דרך” שם בן זוגי קנה ספרים שיעזרו לו בעבודתו המאגית, אני קניתי קופסא יפיפיה מגולפת מעץ ועותק של “סוד הקריסטלים”. המהדורה שלי הייתה ישנה ונועדה לעבור לבן זוגי עם הקדשה חיננית בהזדמנות הראשונה. משם אכלנו, קצת אוכל רחוב- אנמי במידה מסויימת אבל היינו רעבים להחריד. הודיעו על פיגוע ואבוני יקירתי התקשרה להודיע לי לעלות על האוטובוס האחרון לטבריה בגלל שיהיו שיבושים בתנועה. זה היה לטובה מכיוון שהספקנו לראות את השקיעה המקסימה מעל חוף הים של תל אביב (יותר צבעונית בגלל הזיהום כמובן). נכנסנו לקניון “האופרה” ומשם פשוט הלכנו קצת… בחרתי ללכת לתחנה המרכזית כי הייתי גמור מעייפות- היו בהחלט שיבושים באוטובוס והנסיעה חזרה הייתה מעייפת- החברה שלי הייתה כמובן מספר ענק של ערסים ופאקצות.
ואם זה לא הספיק אז היה לי ריב נוראי עם אימא שלי כשחזרתי- יצאתי עם ידי עליונה- אבל זה לא הסיפור.
היום עשיתי קניות. עוד מעט סאווין מגיע ול`, אבוני וידיד נוסף באים לחגוג את חג המתים… החג שבו הקירות בין העולמות מתמוססים מיד- רק כדי לגלות את האמיתות הנחבאות. היום גם קניתי בגדים חדשים להחליף את הישנים שנתבלו.
היום הזה הביא בהחלט הפתעות… חלק נעימות יותר, וחלק פחות אבל על זה אדבר בפעם אחרת.
ארדן.