פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-07-27

מאגיה for dummies.

קמת, ציחצחת שיניים, שתית קפה של בוקר- הלכת לבית הספר/עבודה וגילית שמשהו חסר. משהו בוער בעצמות שלך שנים, משהו שתקוע כמו שביב עץ במוח שלך. ויום אחד רפרפת ברשת, וראית שרשור נבחר בתפוז. פורום מאגיה וכישוף. פתאום את מרגישה את המחבת הכבד של ההארה נוחת על ראשך. “מאגיה וכישוף?! כאילו… זה לא שאני מאמינה בדברים כאלה… אבל סבתא שלי תמיד דיברה על שחור, ופעם כשאימא שלי חשדה שאבא שלי בוגד היא הלכה להיא, מה שמה מעכו.” ופתאום חשת צמא. צמא שכל תשובה שיענו לך על הנושא רק תפציץ במוח שלך עוד אלף שאלות. אולי את מבוגרת ואת יודעת שאם את רוצה ללמוד את זה את צריכה להשקיע זמן, סבלנות ולברור ספרים וחומרי לימוד. את יודעת שיש הרבה זבל בשוק. ואז ההודעה תהיה “יש ספרים טובים על הנושא?!” שזו שאלה שכמובן ענו עליה חמישים אלף פעם. ושוב מפנים אותך למאמרים ואת במקום מסויים מאוכזבת כי ציפית ליחס יותר אישי. אולי את בת עשרה ואז כמובן את תשאלי הרבה שאלות למשל אם אפשר לתת לך כישוף לגרום לצבע העיניים שלך להפוך לכחול במקום החום המשעמם שהגנים (ואבא) נתנו לך- או אם אפשר להחזיר את האקס המיתולוגי שכל סיפור על היחסים שלך איתו הופך להיות יותר מיתי עם כל סיפור… ועדיין, הפנייה למאמרים והערה צינית על כישופי אהבה שגורמת לך להרגיש כאילו זו או זה שכתב אותה הוא: אבא/סבתא/אימא/בוסית/רופא/ או איזה דום בדנג`ן- מחקי את המיותר.

סביר להניח שהיחס פשוט יגרום לך לשנוא את האנשים שעוסקים בנושא ברצינות ולעבור הלאה. ייתכן שתחפשי עזרה מאגית מקצועית על ידי אותה זקנה בעכו, שמבטיחה שכל הקמטים שנוצרו בפנייך בגלל הצער של החיים יעלמו- במחיר הנכון.

וייתכן שפשוט נשארת בפורום, גומעת כל טיפה של מידע או מושג מעורפל שהדיונים מופנים אליהם מידי פעם- כי המאגיה מעניינת אותך ולא פתרונות לדברים שבין כה וכה פותרים את עצמים ככל שהחיים משתנים סביבך. ייתכן שידעת שאת תמיד מיוחדת. ייתכן שהחברה מסביב גרמה לך להבין את זה. ייתכן שבעצם את נזכרת בקולות ששמעת בילדות שלך, בחלומות שדחקת הצידה על סף ההכרה… וייתכן שאת רואה כבר עכשיו את המאגיה בחיים שלך בדרך של צירופי מקרים בלתי מוסברים. אם התיאור של הפיסקה האחרונה נכון- אז מה שכתבתי פה בשבילך. אם לא, אז אין פתרונות קלים, גם לא במאגיה. אנא, אני מאחל בהצלחה במציאת ריפוי אמיתי לכל תחלואי הגוף והנפש, כי המאגיה היא דרך רוחנית, ובהחלט לא מתכון לעוגה. (מתכונים לעוגות אני מפנה לפורום מתכונים פה בתפוז, או ליעל שפשוט אוהבת לאפות).

הרבה פילוסופים ויצורים שמשעמם להם בחיים ניסו להגדיר מה זה מאגיה. אני כתבתי מאמר על זה, ואת מוזמנת לחפש אותו במאמרי פורום מאגיה או בבלוג שלי. (רואים תבנית? ) אבל זה לא משנה בעצם מה זה מאגיה, או מה ההגדרה הפורמלית שלה. מאגיה זה כלי שיכול לתת לך הרבה, אם רק תבחרי בזה. אבל בתמורה את תצטרכי להשקיע שעות על גבי שעות במדיטציה, תרגילים ושלא לדבר על הימים השלמים בהם את תשבי מהורהרת ותשאלי את עצמך אני באמת צריכה טלקניזיס? מצד אחד… זה מגניב… מצד שני… מה זה כבר ייתן לי? או שאלות יותר קריטיות כמו גלימה סגולה או שחורה? מה יותר סקסי עלי? הרי… אהבת חיי יכולה להיות בטקס הבא! לזו אני יכול לענות בקלות אגב. שחורה- גם כי זה צבע נייטרלי וגם כי היא מרזה ותתן לך אווירה של מיסתורין. את רואה? גם אני עברתי שאלות קריטיות כאלו. ואת כבר יודעת- פייג` ממכושפות את לא תהיי, וספר הצללים שלך יהיה לכל היותר קלסר מקושט עם מדבקות זוהרות ומצוייר עם לורדים. אם את אישה בוגרת, אז יומן עור אלגנטי. מקסימום. ואם את שרי אריסון את יכולה להזמין עיצוב מיוחד ומקושקש שלא תוכלי לראות אחרי יומיים מאיזה אתר פופולארי אבל יקרן לחלוטין באנגליה. ואם את רוצה להסתיר מההורים שלך את העיסוק המאגי, אז יומן וורוד וזעיר של Hello Kitty יסדר את העניין. ועכשיו את תחפשי מישהו שילמד אותך את זה לא? הרי זה לא שיש תוכניות כישוף שאפשר ללמוד מהם לכשף כמו תוכניות בישול שאפשר לפקשש איזה פוקצ`ה שרופה למחצה במקום הערמה המסודרת של צחי בוקששתר. אז מה שמפריד בינך לערמת ספרים זה מורה. אם את ילדה, זה רחוק ממך. למה? כי זה לא חוקי שאיזה מורה שכרגע אין לך שום יכולת שיפוט בוגרת בנוגע אליו יקריב אותך לאיזה אלה אפלה או לכת השטן, או שפשוט ילמד אותך את המאגיה. אי אפשר לדעת, והעולם של היום רחוק מנחמד. ואם את בוגרת, את תדעי שאין שום סיכוי שהמורה יכניס את ערמת הספרים הענקית שמול עינייך (והיא רק הבסיס חמודה, חכי שתצטרכי להתמקצע בנושאים מסויימים במאגיה!) ל12 שיעורים מסודרים. אם את בוגרת את מתחילה לקבל דז`ה וו מטורף מהבגרויות והפסיכומטרי (בעיקר הפסיכומטרי שפתרו איזה תרגיל קל על הלוח ונתנו לך חמישים הבייתה ברמת קושי עולה). אז את יכולה להחליט ללמוד אצלו ואז להכות בספרים או לעשות את זה במקביל, אבל גם, *הפתעה*- קשה למצוא מורה. בלי קשר למורה טוב או רע. חשבת שזה גרוע? בסופו של דבר אחרי הלבטים הללו את מוצאת את עצמך לבד- בחדר שלך עם ערמה של ספרי מאגיה, מחברת לתיעוד חלומות, קלפי טארוט עם ציורים מאיימים ספר צללים ריק והר של חומר להשלים כולל מדיטציה הודית מוזרה שאת לא מבינה, וערמה של צמחי מרפא שלא ייבשת כמו שצריך ועכשיו הם נרקבו והפיצו ריח של זבל בכל החדר.

פתאום המאגיה לא כלכך מושכת הא? איפה הנצנצים- איפה הטלקניזס?! וזה ה-שלב שבו כולם נכנעים, אורזים את הספרים וחוזרים לפרוייקטים של החיים שלהם. המאגיה כנראה נועדה למישהו שיש לו זמן סבלנות ותחת לשבת על הספרים וללמוד אותם. בטח, יש לך ידידות שאשכרה הקדישו זמן ועכשיו הם מרפאות במגע יד והחיים שלהם מלאים באור ובשמחה בגלל המאגיה, אבל את? יש לך הר של דברים לעשות גם בלי זה. ואז אני חושבת על מה שמשך אותך במאגיה בהתחלה ומהרהרת במשפט הקלאסי: הדרך הארוכה ביותר מתחילה בצעד אחד… ואז את עושה מדיטציה כל יום. חמש דקות, זה הכל. לאט לאט את נזכרת בחלומות שלך ומידי פעם רושמת כמה משפטים במחברת תיעוד החלומות שלך. פתאום את שמה לב לקו הדק שיש מעל כל דבר חי, לפעמים טיפה של צבע. הכל מתחדד פתאום… פתאום את מבקשת משהו, והמשהו הזה מתגשם מיד מולך! צירוף מקרים.. זה חייב להיות צירוף מקרים… אני רוצה להאמין אבל… ואז עוד אחד, ועוד אחד ולפני שאת יודעת החיים שלך מוצפים בצירופי מקרים. חלק מופלאים ושמחים, וחלק לא כלכך. את לומדת דרך ריטואלים לשלוט בהם. לאט לאט את אוגרת עוד תובנות רוחניות. תובנות שלמדת ממזמן שאי אפשר להכניס בספרים. ספר הצללים שלך מתמלא בפיסות מידע חשובות: אבן רובי מעלה לחץ דם וחום- יש להסיר מאנשים שיש להם תסמינים כאלו או מרווה זה צמח מטהר ושריפה שלה יכולה להביא לטיהור אנרגטי של מקום או סביבה… ידע שעכשיו באנלי עבורך הוא אקזוטי ונדיר עבור אחרים. פתאום כולם שואלים אם רזית, אם שינית תיספורת, ולא עשית כלום בעצם. את אותו אדם.. כן? כן?? את עוברת משברי אמונה, את עוברת כישופים שעבדו בצורה עקומה, חוטפת סטירות לחי מהמשאלות שלך- אבל אחרי שאת עוברת את כל התקופות הקשות את סופרת על אצבעותיך מה באמת רכשת פה- משמעת עצמית, ביטחון עצמי- הבנה של היקום ודרך הפעולה שלו… המון דברים. יופי פנימי ואפילו חיצוני! וואו….

ואז לרגע, הדמות שהיית את לפני אותו שרשור גורלי לתפוז מופיעה לרגע להזכיר לך מה שהיית… ונעלמת. לנצח. פעם היית סתם אחת מהקהל, ועכשיו את עומדת מול העולם עם כוח.

את מכשפה.

ארדן.