על הזאבה, ציד הדודאים והנחל.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-04-26

אני מכשפת צמחים. ויש לי ידע, אף אחד לא יכחיש. אבל את רוב הצמחים ניתן לגדל, או לקנות- או אפילו לשלח משרתות אליהם. אבל לא הדודאים. לא… להם יש סיפור אחר לגמרי. שנים שאני רוצה להשיג שורש דודא, מלך הצמחים המאגיים שגדל דווקא בישראל (הפתעה!) מנעו ממני להשיגו שני דברים עיקריים. האחד- אני לא סובל טיולי טבע. מופתעים? אני לא. יש שמש חזקה מידי, צריך לעשות פעילות גופנית מאומצת- ושלא לדבר על הקוצים שנוטים לעשות לי חיים קשים במיוחד.

בכל אופן, טיול תוכנן. היו בו שלושה משתתפים.

1. אנוכי- הרגיש והעדין ששכח להביא מים או כלי חפירה- אבל שינן כמה לחשי יציאה קלילים לפני היציאה מהבית וקיווה שנמצא את הדודא מה שיותר מהר כדי שנוכל לברוח משם מה שיותר מהר.

2. מישהי עם טוטם זאב שחזק יותר ממנה, ואוהב לתת לי נשיכות אהבה קטנות, והיא גם במקרה התלמידה שלי שהצטרפה יותר עבור הכיף ופחות עבור השלל- למרות שהיא השיגה שלל משל עצמה.

>3. ומישהו שכבר תיכנן איתי את הטיול הזה זמן רב שזקוק לדודאים עבור ההתפתחות הרוחנית שלו, ובא כמייצג לקבוצה גדולה יותר.

קצת על הדודא לפני הסיפור עצמו. הדודא הוא מלך הצמחים המאגיים. הוא ידוע בשם מנדרגורה, ManDrake (איש- דרקון) אשכי- השטן ועוד כמה שמות נחמדים. הערבים קוראים לו “תפוח המשוגעים”. משום מה אני לא מופתע. בכל אופן, הצמח הזה גדל בכל החבל הים תיכוני של הארץ, יש לו עלים מסודרים בשושנת עלים, פרחים סגולים ופירות שהם ענבה ירוקה שהופכת לצהובה בתחילת הקיץ. הצמח מקושר ליסוד האש ומרקורי- חשיבה ותעוזה. התכונות הכי יפות בגזע האנושי (והכי בעייתיות אבל זה כבר סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת) ברפואה המערבית משתמשים בשורש לנטרל ארס נחשים ובפרי לרפא כאבים- הצמח עצמו ממשפחת הסולניים וקרוב לתפוח אדמה ועגבניה. עד פה לתיאור בוטני יבש. השורש עצמו בצורה של אדם. ולפיכך לפי דוקטרינת החתימות, דומה בדומה ירפא. כוחו להשפיע על האדם. לפי האגדות הקדומות הצמח כאשר הוא נעקר צורח צווחה חזקה שקטלנית לבני האנוש וכמוה כקללת מוות. לפיכך בזמן עקירת דודא קושרים כלב אל הצמח החפור למחצה וזה לאחר שעקר את הצמח, נהרג במקום העוקרים. כבר בתנ”ך רחל משתמשת בדודאים כדי להביא לעצמה פיריון. הצמח עצמו רעיל ויכול להיות קטלני לשימוש לאנשים שלא נזהרים.

"כי לאדמה יש סודות
ואם תלעג לעושרה,
היא תעניק לך קבר עמוק,
עטוף בשממה."

אז נסענו במונית לצומת יהודיה. מקור ללא אכזב כיוון אותי ואמר שבנחל יהודיה יש המון דודאים. אז לבשתי מכנס קצר, נתתי לתלמידה שלי סל וכיוונתי לכיוון הנכון. זה היה באמת יום משוגע, כאילו כל העולם אכל מפירות הדודא הזוהרים במחשך, כל הכספומטים לא עבדו, העיר שלי הייתה מלאה באנשים והיה יותר מידי רעש. לא משנה. הגענו למקום. שממה ועזובה ושאריות של כפר ערבי עתיק. הראייה המאגית שלי נתנה לי חזיונות של נשים שוטפות בגדים בנהר, ובתים שלמים במקום שיש בו רק ערמת אבנים. חצינו את הנחל שהיה מקסים ונקי, עם אבנים בולטות ופריחת הרדוף שמילאה את המים בשלל פרחים וורודים ויפים. היה חם.

אני נורא סובל מחום אבל שריעת פשוט לבשה את דמות הטווס שלה ועשתה לי רוח. היה יותר טוב. הגענו לקבוצת עצי אקליפטוס ונחנו שם. כל הדרך לאותו קלסטר עצים מריאנה מצאה עצמות שונות. הצד הזאבי שלה עובד חשבתי. טוב שהיא באה, היא צריכה לחדד שיניים. היינו צריכים לגבש אסטרטגיה. רוב הדודאים מחביאים את עצמם עם מקסמים שונים. למרות שהם אמורים להיות ירוקים באמצע העזובה הצהובה, לחשים יכולים לפתור הכל. אני עשיתי לחש מציאה ולחידוד חושים למרות שחשתי כיוון בטוח. המכשף הנוסף שהצטרף אלינו התחיל לנסות לחפש כיוונים גם הוא. אני והתלמידה שלי שאבנו כוח בשביל הלחש הזה שבמהלכו סיחררתי רונות ולחשים באוויר. וחלק כתבתי על עץ.

הכיוון היה ברור, והלכנו בו. חרשנו כל גבעה וכל עץ, וכל סנטימטר של נחל, ולא. כלום. נדה נישט. שעה שלמה של חיפושים לא הובילה לדבר. אני נכנעתי פעמיים. המכשף הנלווה אמר שהיינו צריכים לחפש דודאים בגבול של סוריה. הוא גם צדק אני חושב.

ישבנו מול הנחל. רעש המים הרגיע אותי. כמה תפרחות וורודות וצחורות ניקדו את הנחל בחינניות. שתינו מים צוננים. הנחל בטח לא היה הכי נקי בעולם, אבל האלכימיה הלא מודעת ניקתה את הכל עבורינו. נחנו ולא דיברנו יותר מידי על דברים. והמכשף הנוסף ביקש עזרה מאגית מידידים אחרים בקבוצת הלימוד שלו. הוא גם היה מאוד יעיל. עזר לי לעבור חלקים קשים וכדומה.

הלכנו עוד ועוד ונחנו פעם נוספת תחת קבוצת עצים. הייתה לנו תחושה שאנחנו מתקרבים, אבל העובדה שלא מצאנו דודא אחד ייאשה אותי. החום, השריטות של הקוצים, חוסר המים- כל זה גרם לי לרצות לוותר וללכת הבייתה. והייתי גם עושה זאת לולא החברה הנחמדה. דיברנו על טכניקות מאגיות- ועל כל מיני דברים מצחיקים אחרים. התיישבנו בקיבוץ אחר של עצים. ישבתי תחת עץ עם שורשים וגזע פעורים ושאלתי אותו היכן יש עוד דודאים. הוא נתן לי חיזיון ערני וחד של שלושה מתחת סלע.

אספתי מעט עלים של שיח אברהם מצוי. מריאנה מצאה קרני אייל (אנחנו מתחלקים :-)) וכדומה. אבל אז היא מצאה דבר אחר, עלה נבול ומקומט- כמעט בלתי נראה בכר העשב היבש. היא הביאה אותו אלי. זה היה דודא. ליבי צהל מאושר.

אני מצאתי כמה נוספים באזור, אבל היא מצאה את הראשון. הכישורים הטבעיים שלה היו טובים כרגיל. לקח לנו זמן רב לאסוף את כל שאר הדודאים- ועבור המכשף הנוסף לסמן דודא אחד לפעם הבאה שהוא יגיע. לקח זמן רב להוציא את השורש. שורש אחד לי, ושורש אחד לזאבה, ושורשים נוספים שלא נעקרו עבור אותו מכשף.

חזרנו לביתי. צילמתי עבור המכשף שמעדיף לא להשתמש בספרים כל מיני פיסקאות מידע על הדודא שהיו רלוונטיות ורשימה של חנויות להשגה של חומר שיש לי והוא צריך. בסופו של דבר ניקיתי שורשים במי וורדים, והתחלתי תהליך של חניטה עם שרפי לבונה ובנוזיאין. ואני בסוף אמשך אותם במושק משמר.

הכנתי לעצמי משחה מאלוורה, קמומיל כחול ולוונדר. עבור החתכים שלי ועבור זה שנשרפתי. הכאב נעלם לחלוטין ובבוקר גם הפצעים החווירו. מחר גם הם יתדאו אל תהום הנשייה.

אבל לא הדודאים שנחנטים באבקה מאגית. בסוף כוחם של חיים ומוות יהיה שלי.

ארדן- של הדודאים.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.