פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-06-26
חרגתי יותר מדי זמן מאמירה הזאת. סמכתי יותר מידי על אנשים. והנה זה. המשפט שהופיע מול עיני בבירור. אין אנשים טובים. טוב זה מילה. גם אלו שטוענים שהם טובים או חיוביים הם בעצם אנשים שמלטפים את עצמם באלטרואיזים חסר מהות או אור. הנה- דוגמא קלאסית. אישה נחמדה אהובה על כולם (ובעלת קריזות אבל לא ניכנס לזה) שטוענת שהיא מאמינה במושג ה”טוב”. בשנייה שהיא מתקדמת קצת במסלול הרוחני שלה, אין יותר כלום.
אין יותר אנשים שטרחו לנסח את התשובות שלהם, אין יותר אנשים שהיו חברים שלה לעת צרה. אין אנשים שהיא הקפיצה מהמיטה כדי לקבל עבורה חזיונות של העתיד. או שקנו לה שוקולד. וכשמרימים אליה טלפון לשאול מה לא בסדר היא אפילו לא טורחת לענות למה היא שמה אותך בהתעלמות בכל דבר שהוא באינטרנט. ואני סיימתי להתנצל על מה שאני ועל מי שאני. אני זה אני ואם זה לא מקובל, תתרחקו ממני.
אני רוצה לצטט את דבריו של הכומר לגברת סוליס מ”עקרות בית נואשות”:
“מה את רוצה?” הוא שואל.
“להיות מאושרת.” גבריאל סוליס עונה.
“זו אמירה של ילדה מפונקת” הכומר אומר.
“אני יודעת.” היא עונה בחזרה.
אם להיות מאושר זה רצון של ילד מפונק אז תרשו לי להתאבד עכשיו כי אני לא אמור בכלל לחיות בעולם של מבוגרים. רק ליצור לעצמי עוד בועות. אז מה אני אשם אם אין לי אשליות של אור או טוב? אני יודע שהרע קיים בדיוק באותה רמה שבו הטוב קיים (זאת אומרת שלא קיים). האם בעצם גם אני דמות בספר? בהצגה בלי צופים? לפעמים אני מאבד את האשליות שלי וזה יותר גרוע מלאבד את המציאות, כי אין מציאות אמיתית. באדונית התבלינים מתואר הקשר בין האדונית למטופלים שלה, הקשר הזה הוא כמו קווים של אור, וכשמתקרבים יותר מידי הם הופכים לקווים של מתכת ופלדה וזפת. אולי אני לא אמור באמת להתקרב לאנשים בעולם הזה. מי יודע. אולי היפאנים צדקו כשהם אמרו שיש שמונה חומות בין אדם לבין הסביבה שלו והאנשים האחרים.
אני יודע שאני יכול לבחור להחזיר את חומת הקרח ביני לבין האחרים. אני לא אפגע ככה. אני מרגיש את הצינה של לב הכפור מדברת אלי להחזיר את הים ביני לבין האחרים. אבל אז אני אאבד כל סיכוי לגדול וכמו שושנה עטופה בכפור אוכל למצוא רק קמילה ולא גדילה או חיים. אני לא אמצא אהבה ככה, או חום או בכלל שום דבר אחר.
אז מה קרה השבוע? הספרים האחרונים מאמזון נשלחו (ההזמנה מאפריל [!!])
אירחתי שני מכשפים שצדו דודאים והיו צריכים להתקשר למריאנה קודם אם הם רצו למצוא בכלל את המקום. אנבל יצאה למסע… היא תחזור בדיוק במפגש הבית שאני מתכנן לכל המכשפות בשביעי, אימא נסעה לחיפה לשמור על האחיינים המושלמים שלי, מאיה גדלה נורא. קניתי ספרים ועוד ספרים ועוד ספרים. גרמתי לאימא שלי לקרוא את האלכימאי שזה נס. השגתי את פס הקול של המאטריקס השלישי- עבדתי על קמיע מסוג חדש. הספקתי לריב עם ידיד, ולא לריב עם ידידה שאני לא יודע אם לקרוא לה ידידה בכלל יותר. וכתבתי שיר בסיגנון מודרני לשם שינוי שמוקדש לכל אלו שקוראים לי פלצן בגלל שאני משתמש בשפה ארכאית.
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=255&msgid=55633027
הנה לכם. מתנה.
ראיתי את העיצוב החדש של הבלוגים ולא מצא חן בעיני. בכלל. הוא יפה ואלגנטי אבל חסר אופי ואישיות בטירוף. זה ישאר עבור אנשים אחרים. אבל תודה על האופציה בכל מקרה תפוז! ועוד איש הומופוב וטיפש שנתתי לו באבי אביו. זהו זה בערך. אה, ואני שמח להכריז שאבונית בת הדודה שלי מטפלת בבעיה שלה השבוע. נכון שאתם מאושרים? אני מאושר. לגמרי. ולאריה שלי יש חופש…. *מזיל ריר*
למרות שאין לי הרבה תיקוות.
זהו, סיימתי לבכות לכם. לכו הבייתה.http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/images/Emo11.gif