ארדן פוגש את המיסיונר הנוצרי.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2004-12-22

*בום*

או לפחות לזה ציפיתם, כי אני מכשפה פאנטית למדי. אבל, לא. למה לפוצץ אותו (או לפחות לגרום למקרה קומי של טחורים מדממים אם אני יכול לספר לכם על זה וזה יהיה משעשע באותה מידה?) אבל קודם הקדמה על מה שאני. אני נאו-פאגני. פאגני פירושו ריבוי אלים (לא אלילים, זו הנמכה דרגטורית של היהדות) זאת אומרת שאני סוגד לפנתיאון. נאו, זאת אומרת חדש פירושו בניגוד לעובדה שפעם אימא אדמה דרשה דם כדי שהאדמה תפרח שוב באביב, היום הגישה שלי לאלהות היא די גמישה. אני לא סוגד לאלה מסויימת כישות נפרדת אלא כפנים מסויימות של האלוהות שאותה אני לא יכול לתפוש בתור משהו בעל צורה אחרת. דוגמא, אני רוצה אהבה? אני מתפלל לוונוס או ארזולי. ועד כאן אני. ועכשיו לנצרות (שאליה אין לי קשר) היה בחורון נחמד שקראו לו יהושוע. (אפילו את השם הם לא קלעו.) שהטיף לאהבת האדם ומוסר והיו לו כמה כלים מאגיים שהוא למד מאיפה שהוא. אנחנו מדברים על ישראל שעל דרך המשי, מרכז מסחרי של העולם העתיק, מי יודע על איזה קלף או פפירוס הוא שם את כפות ידו, והמצרים העתיקים ידעו את המאגיה שלהם. אני מטיל ספק שבתקופה זו ליהדות היו כתבים מיסטיים כלשהם כי הקבלה הופיעה פעם ראשונה במאה ה14. לפני כן היה מיסטיקת “מרכבה” שנותרו ממנה כלכך מעט שרידים עד שאין להבינה היום. בכול אופן הנצרות הייתה דת נחמדה מאוד, עד שהשליחים החליטו כל אחד לומר את דבריו דרכה. מה הסוף? אלף זרמים אלף כנסיות, מסעות צלב, רצח, אונס וסחיטה כלכלית ותרבותית שנמשכה אלף שנה. לפחות בחלק מהנצרות. לא כל הנוצרים רעים, אבל לעזאזל, אני אמור לומר דברים חיוביים שהם עדיין מאמינים שצריך לשרוף אותי? ולא על תענו על זה.<

*אנגלית*

מ: שלום, אתה במקרה מדבר אנגלית?

אני: כן, איך אני יכול לעזור ל-ך? *ארדן קולט שמדובר במיסיונר לא לפי הופעה אלא על ידי אינטואיציה.*

מ: אתה מאמין באלוהים? (בשם האלה זה מתחיל)

אני: כן. אני מאמין באלוהים. (זה לא שקר, פשוט אני מאמין בצורה אחרת)

מ: אתה יהודי?

אני: אנשים מסויימים יגידו שכן.

מ: אני גם יהודי (רק שיהודים לא יקבלו את זה) אתה יודע שאתה יכול לקבל חיי נצח בגן עדן?

אני: כן, איפה אתה חושב שאתה?אתה יוצר לעצמך את גן העדן או הגיהינום.

מ:… אתה חושב שפה זה גן עדן?

אני: תראה את העצים, האנשים, התנועה והאור והצבע, מה עוד יכול להיות בגן עדן שאין פה?

מ:(מתאושש מהר.) אתה מודע לזה שישו הקריב את חייו למען חטאי האנושות?

אני: בטח, זה קורה המון. אני שמעתי על אישה שנתנה את כל הכסף שלה לנכדים שלה שרקדו בTLV בזמן שהיא לא שילמה חשמל והיא קפאה מקור בדירה שלה. היא מתה עבור חטאי אנשים אחרים.

מ: לא שמעתי על זה.

אני: ברור שלא. מה שהיית שומע זה “אישה קפאה למוות בדירה שלה.” בעיתונים לא משהו אחר.

מ: אבל אתה יכול לזכות בחיי נצח…

אני: כבר יש לי כאלו. יש לך נעורי נצח עם זה? אתה יודע מה אני עונד?

מ: זה לא מגן דויד.

אני: לא זה לא. זה פנאכל.

מ:*מרים גבה.*

אני: זה אומר שאני מכשפה.

מ: כמה אנשים מהכנסייה שלי שרפו מכשפות פעם.

אני: אתה יודע, ביום כיפור נסעה בכביש בטבריה אישה בהריון על סף לידה, וחרדים זרקו על האוטו אבנים, ואני לא יודע מה קרה לאישה, אבל אמבולנס היה פה והרבה צרמוניה.

מ: גם על זה לא שמעתי…

אני: פה אנחנו שנינו מסכימים, שאנשים טיפשים

מ: כן. בכול אופן, אני אוהב את ישראל אני עובר לגור פה שנה הבאה.

אני: אני מברך שהאדמה תהיה פוריה עבור מעשיך.

ואז הלכתי הלאה מעולמו, הלאה מהשפעתו וקיוויתי שאף אחד מהחרדים לא יודע אנגלית אחרת זה יהיה יום כיפור שחוזר על עצמו…

בשעשוע רב,

   ארדן

מראה מראה שעל הקיר… חלק ב`, השיקוי.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2004-12-21

אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול למרות שזה היה לפני שנים.

“את יכולה בגלל התכונות הנשיות ומקבלות של המים להכניס לתוכם כל אנרגיה שהיא, שיקוי ולחש לכל מטרה. יופי, חיים, צער, אהבה ואסון…”

אבל אני היום יודע שלא צריך ללכת לבית קברות בלילה כדי להביא אסון בשיקוי. אני שומע את הקדמונים לועגים לי ואת המילה שיקול דעת נזרקת שוב ושוב אל תודעתי. אבל הוא לא צפוי, אני אומר להגנתי, ויאמר לי בחזרה שזה מה שיפה בו. העולם אינו שחור ולבן, טוב ורע, כי האדם הוא היחיד שיש בו את המושגים האלו. בטבע הכל מעורב ביחד, יופי וכיעור, אהבה ואכזריות מעורבות ביחד. אז מה אם יש לי ניקיון כפיים, אז מה לא התכוונתי. נתתי הכל, וקיבלתי סטירה.

והבעיה שלי היא שאני לא אוותר. כי זה הגורל שלי, הקרמה שלי, ומבחינתי באהבה ובמלחמה, זה לא נגמר עד שהגברת השמנה תשיר. הסחלבים יפרחו שנית ועונות השנה זורמות הלאה לכיוון הקיץ. לאיזו מציאות אני הולך ממש עכשיו, ברגע שכל מה שחשבתי לנכון נזרק לפח האשפה?

האם אני יכול לפתור לכולם את הבעיות ולא את שלי?

האם עלי ליטול רעל בעצמי? לחסל את ההשפעות שגרמתי? שיר המוות שלי נכתב והוא לא יוצג פה.

אני לא טוב לב במיוחד, זה נכון. ולא יפה, ולא פעיל. אז? לא מגיע לי לשמוע את גזר הדין שלי וסיבותיו?

שלכם,

בצלילים בין הרוחות,  

ארדן

עוד מלאך.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2004-11-13

בערב. יום שלישי:

עורב מנקר על החלון שלוש פעמים. שיח הגרניום האדום זחל בדממה וכיסה את החלונות שלי. שכחתי לשים את המכסה על הקדירה הטקסית. ועוד סימן עתידי אחד כזה ומישהו חוטף מכות. ולמונדיינים, הפירוש הוא אורחים. ולפני שאני מספיק להכין כוס תה שניה יש דפיקה בדלת.

אני:”שלום.”

היא: “שלום, אני זיוה ואני מוכרת ציורים שלי, תהיה מעוניין…”

אני: “די! התירוץ של אמנית נודדת מת לפני זמני. את פה כדי למסור מידע, אז קדימה, תכנסי תשתי כוס תה ונדבר.”

היא מרכינה את ראשה, מהנהנת ונכנסת. היא שמה לב לשתי כוסות התה שפרוסות על השולחן בסלון.

אני: “את חדשה אני רואה. מה את מחפשת?”

היא: “את יודעת שמכשפות מקבלות מעיין מלאך שומר. ואני שלך, מעין דרך לתקשר עם הנעלה.”

אני: “אז מסדרי המלאכים האלו לא יצאו מן האופנה אני רואה. נו. מה יש לך לעזור לי?החלטתם שעם כוח כמו שלי אני צריך לעשות קצת יותר מלשבת בבית ולהכין פוטופרי נכון?”

היא:”ובכן…”

אני:”כן. בכל אופן מה הכוחות שהינם מעדיפים? שוב את מרכבת השמש? את תסתכלי אלי במבוכה, אני זוכר. שאשמיד את כל מי שלא אוהב את השיער שלי? או יותר גרוע, שארפא ואעניש ואשלוט? אני מצטער. יש לי חיים. ועכשיו אם לא איכפת לך…”

היא: “ארדן תקשיב לי. הידע שלך מתפרס על גבי דורות, הכוח לבד… רבים מתאווים אליו.”

אני:”כוח? מה את יודעת על כוח? בעצמך היה לך כזה שחיית ומה עשית איתו? זה שמחפש כוח מבלי להיות מודע לפעולות העדינות שלו ולדרכי ההשפעה הכי בסיסיות שלו על האני, הוא טיפש. הוא בור. החיים האלו, ניתנו לחמלה, ואני מרחם עליך. אבל תמיד הם נותנים למלאכים החדשים את המשימות הכי מלוכלות. אני מבטיח לך שהבא בתור יהיה יותר… חברתי. להתראות.”

מלאכים. מי צריך אותם לעזאזל? האלה לא עוזרת לאלו שלא עוזרים לעצמם.

ארדן.

ארזולי שלי.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז:2004-10-23

לפני הרבה הרבה שנים…. בלי מלודרמה יותר מידי, עבדתי על שיקוי אהבה.

ואז השיקוי נתקע. ההרמוניה הייתה נהרסת בגלל שמרכיב שאמור לקשר את כל האחרים היה חסר. לא משנה מה היה הולך לקדירה זה היה נגמר כמו תה צמחים מושקע ולא שיקוי אהבה.

זה לא שלא ידעתי לרקוח שיקויי אהבה, וזה לא שלא רשמתי דברים כמו שעשיתי פעם אלא שפשוט הייתה זו התנסות, שלא עבדה יותר מידי טוב. ואז סביבי הייתה רוח חזקה אך שקטה. וניחוח של היביסקוס וריח של אוקיינוס פראי וטרופי, ואז קול עמוק ועשיר שהתאים לאווירה הזו אמר: “פלפלת אדומה. תנסה לשים פלפלת אדומה חריפה.” וזה עבד. השיקוי הולחם אנרגטית ביחד והשיקוי היה חזק יותר ממה שאי פעם רקחתי. מידי פעם הישות המיסתורית הופיעה ונעלמה כשהטלתי מקסמי אהבה.

ואז כמובן שאלתי את הקטה מי זאת (ע”ע רשומה קודמת) התשובה הייתה ארזולי. דבר שהפתיע אותי למדי. ארזולי היא לואה (Loa -רוח אלוהית) מדת הוודו ההיאיטית. מסתבר שהלחשים שלי מזכירים את לחשי האהבה הוודאניים ולכן היא שומרת ומברכת אותם. אבל אפילו לארזולי ולכוחה יש גבול. ולאחרונה בדקתי אותו. אז הנה מצטרפת לפנתאון שלי גם ארזולי.

ולכל חסידי הכישוף “הלבן” שלא קיים כי מאגיה היא כלי, וככלי היא נייטרלית מלבד הגחמות של המשתמש: אני לא משתמש בדם המחזור בשיקויים שלי בניגוד לשחור הארץ ישראלי כלכך.

ארזולי דאגה לזה כבר.

ארדן.

הקטה שלי.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2004-10-23

והפטרונית, המלכה של המכשפות.

היא זו המנחה את חיי ונתנת לי במתנה מאגיה טבעית שלקח לי זמן רב להבין מהן המתנות שלה. אני סוגד אותה באמת בגלל שאני מבין שהיא חלק ממני.

היא מסמלת גם משהו שמרוחק ממני כה… הזיקנה והמוות. למדתי בגיל כה צעיר שיעורים של זיקנה ומוות עד שחברת הנעורים הייתה זרה לי. הקטה היא אלה נוקשה. אבל חכמה. ואני והיא אחת הן. היא מלמדת אותי לטפל בחולים, ולגדוע ולהרוג כשצריך. החיים והמוות הינם שני צדדים של אותו המטבע היא אומרת. וצודקת. היא זאת שמחזיקה את המפתחות ללידה ולמוות וללידה מחדש.

היא הייתה טיטנית במקור. לא אלה כמו זאוס, אך זאוס העריך אותה. היא גרה בשאול, לצד האדס ופספוני. היא הולכת עם כלבי רפאים ששומרים עליה, (ואכן יש לי כלבי רפאים בחיי). במקור היא קדומה מהקט, אלת הצפרדע של מצרים (האחראית על הלידה ולפיכך אחד המקורות של הקטה הרומית והיוונית) עד לנוביה, שהייתה קדומה ממצרים. היא הייתה שם תמיד. מעולם לא עזבה. ריחפה בשלווה והופיעה כשדה בזמן שלא היה מקום לאלות. (מקבת` לדוגמא).

הצמחים שלה, ובסוף הכל שלה. זה הניצחון המריר על כל שחי. היא המיילדת הזקנה שמנחמת את האם היולדת, היא זו המחזיקה את הילד שנולד, והיא זו שגודעת את חוט חייו בסוף, אבל כולם ילדים, וכל החיים הם מיקסם. לפיכך היא הפטרונית שלי. שלימדה אותי כה הרבה על דברים שונים. ואני הכוהן שלה.

Aquila Qa Hekate

>ארדן.