פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-10-21
העולם האסטראלי- אורת` שאנדלר.
“בוקר טוב.” אמרתי. המיטה הרחבה שבחדרי בטירת מלכת העלפים הייתה תפוסה על ידי שתי דמויות. אחת נשית ועדינה. גופי עם עור השמנת הבהיר, שיערי שהיה בעצם גלים של תלתלים חומים בהירים ועדינים. ולידו הגוף החסון של יד ימינה של המלכה. שרירו היו רפויים וכהים, והוא ישן ונשם בקצב קבוע, רגוע.
קצב נשימותיו הרגיע אותי מאוד. לילה שלם הבטתי בו. במקום מסויים חשתי חרטה עמוקה כי אהבתי את עידן, אבל זה היה תחליף, וסביר להניח שיהרגו אותי לפני שאראה אותו שנית. הייתי זקוקה למזור, למגע גופני. רעבתי לזה כמו לביאה המשחרת לטרף. אני בטוחה שבמקום מסויים הוא מרגיש רע שהוא ששכל את אישתו עכשיו שוכב איתי. יש בזה נחמה מסויימת.
העברתי את אצבעותי בשיערו הרך. הוא חזר לעולם הערנות בעדינות, תפס את ידי המלטפת ונישק אותה. ואז הוא נטל את גופי וחבק אותו בזמן שהוא מניח אותי בעדינות קרוב לגופו כדי שאני אהנה מהחום שלו. “אפשר להשאר במיטה כל היום?” שאלתי. הוא נישק ללחי בעיניים עצומות ואמר שהוא היה רוצה בזה מאוד, אבל הוא ממונה היום על סיור סביב חומותיה של אורת` שנדלר. “רגע… אתה יוצא מעבר לחומות העיר?” הוא הנהנן ואמר שכן. הסרתי את זרועו מגופי ונתתי לו לנמנם עוד קצת. הלכתי לשידה שלי והוצאתי את האבן שרכשתי. האבן נראתה כמו דמעה תכולה, זוהרת בכסף. ניסיתי להטיל את הלחש עליה. ונכשלתי. ניסיתי שנית ושלישית… ורק בפעם הרביעית הצלחתי.
-חצי שעה מאוחר יותר-
לורד אורת`לין לבש במהירות את שריונו וחגר את חרבו המגולפת על ידי מיטב האמנים העלפיים. “עליך לקחת את זה.” נתתי לו את האבן הכחולה “ולשחרר אותה באוויר מחוץ לאורת` שאנדלר.” הלורד הנהן בחינניות ונימוס נטל את האבן ועלה על סוסו הלבן.
דירה -רעננה 22:11 בערב.
עידן התעורר. הוא ישן רק שתי דקות והחלום היה מוזר ומטריד. “אני צריך להמעיט בכמות הקפאין שאני צורך.” הוא קם מעט מטושטש והחל ללכת לכיוון השירותים. הוא שמע צעקה חנוקה מכיוון הסלון של דירתו. הוא מיהר לשם, הוא ראה את השותף שלו רוכן מעל אישה הוא לא מכיר בשימלה קצרה חושפנית ואדומה. הוא עמד למהר לעיסוקיו כשהוא ראה את היד של הבחורה נרעדת ומנסה להוריד את האיש הצעיר ממנה. הוא היה רזה וגבוה, לבוש בחולצת T ובג`ינס ושיערו היה מרוקזל וקצר- זה היה בהחלט אדם… אבל מי זאת הבחורה? הוא הביט אל האישה הבלונדינית. הוא חש וויברציות רעות ממנה. “תעזור לי כאן!” אדם סינן בקול רם.
הופיעה בידו של עידן קשת עץ פשוטה למראה. חץ אחד. הוא יכול לפגוע באדם, או לפגוע בנערה. הנערה שינתה את צבע עיניה לאש זהובה. איום. חייב להרוס את האיום על הבית הזה…
קול רועם יותר במהותו זעק לא. עידן השליך את הקשת הצידה והפריד בניהם. אדם נעלם וגם העלמה השטנית. הדירה התמוססה סביבו והוא עמד מול המסכה המתכתית של שומר החרבות. שומר החרבות הפנה את ידו הצידה שם הופיעה העלמה בשימלה הקצרה ולצידה דמותו של אדם. שניהם פתחו את פיותיהם ואמרו בקול אחד- “הרשע והטוב הם אחד בפני הצדק.” שומר החרבות אמר בקול ניחר: “קשת הצדק היא שלך!” הקשת הייתה עשויה מאור לבן בוהק, ויצרה בעצמה חצים של אש לכיוון מטרתה. עידן הכיר לפתע את כל מהותה ודרך עבודתה. מרוצה ועם חיוך חתולי הוא הסתובב לכיוונה של דיינהיר ולפתע הרגיש משהו מושך אותו לתוך עצמו… תחושה מוזרה ומלהיבה.
*היבהוב*
העולם האסטראלי- חומות אורת` שאנדלר.
לורד אורת`לין היה מרוצה מהסיור, כמה גובלינים נתקלו בהם, אבל נקטלו עד מהרה בלי שום נזק למשלחת הסיור. מזג האוויר היה בהיר ופריך כמו לאחר סופה וטיפות הטל ניקדו את הדשאים והשמיים התכולים של הממלכה הסליפיאנית לשעבר. הוא זכר את ליל אמש והיה נדמה לו שהוא יכול להריח את הניחוח של מדיאה בפרחים של הממלכה סביבו. הוא שלח את ידו אל כיסו והוציא משם את אבן החן שניתנה לו. אבן יפה ונפוצה במאגיה. איולייט שמשמשת מלחים בים למצוא את הצפון… האבן זרחה בלבן והפכה לציפור שיר תכולה וענוגה. היא הביטה לרגע בלורד אורת`לין ועפה לשמיים.
העולם האסטראלי- השדות שליד טירת העגור הלבן.
אנבל הייתה מרוצה מאוד. השימלה הכחולה החדשה שלה הייתה נוחה הרבה יותר מהאדומה שאיבדה. בדרך היא פגשה מכשפה עלפית שאיימה עליה להפסיק להתעסק לבחוש בעיניינים של אורת` שאנדלר, ואנבל שמחה מאוד לעוף עם כנפיה החדשות ולקרוע את בשרה של המכשפה לרצועות. שום לחש מוכן היא לא הצליחה להטיל לפני שהיא נפלה בחרבה הבוערת של אנבל. העלפית נשאה קסדה יפה עם פיתוחים ואבני ספיר שתאמו לשימלה ואנבל שלא חשה בקסדה בשום כוח זדוני או מאגי חבשה אותה. היא הייתה קלה ונוחה להפליא. שריעת פשוט ציקצקה בלשונה וצחקה- כשלפתע היא הרגישה משיכה בביטנה.
*היבהוב*
העולם האסטראלי- אורת` שאנדלר.
רחצתי עצמי באמבט עשוי אלמוג בהיר עם שמנים ובשמים בעלי ניחוח עמוק ואדמתי. המשרתים הכינו אותו עבורי בזמן ששילחתי מעלי את דניר אורת`לין. המים החמימים עשו פלאות לתחושת המלנכוליה הכללית שלי, וגם הערב הקודם איתו היה קסום למדי. פשוט החלקתי לתחושת הרוגע שהאמבט הציע לי. חם ומענג. לפתע חשתי תחושה כאילו מנסים להעביר אותי למקום אחר- אבל עד מהרה התחושה התפוגגה. מישהו בעל כוח מאגי ניכר ניסה לקחת אותי אליו. כנראה שיש באמת מישהו שמנסה להציל אותי מלבד עידן. זה היה לחש בסיסי של מכשפים- אבל רב עוצמה אם באמת הצלחתי לחוש אותו מעבר לחומות. קראתי למראה השחורה והמרחפת שהייתה באזור. ביקשתי לראות את זאת שהטילה את הלחש. המראה השחורה הראתה לי לרגע את פניה של אישה יפה ונמוכה בעלת שיער שחור ושרשרת עם שמש שחורה. “אני לא מכירה אותה. בטח שאמנית ששילמו לה לנסות או משהו.” במחוות יד סילקתי את המראה. “תאלצו לעשות הרבה יותר מזה.” הרבה, הרבה יותר מזה… אם אתם מתכוונים להציל אותי.
העולם האסטראלי- פונדק העץ הישנוני- חמש דקות לפני כן.
החדר נוקה במהרה מארגזים. באבא יגה ציירה את המעגל עם הסיג`ילים של השיגור על הריצפה ביד מאומנת ובמהירות. אבוני ואלזבת` עבדו על מיון וסידור החומרים ללחש על גבי חבית ישנה וחלולה שנשמרה בפונדק כשולחן. סינטדריה ישבה בחוסר מעש כשהיא מחזיקה בשלשלת של שי בפינת החדר. העבדים האחרים כולל איגא-רול פונו לכלובים שלהם.
“אני חושבת,” אמרה אלזבת` “שכל הלחש הזה לא היה ניתן להטלה בלעדי המאמצים של אבוני כאן. אני מצביעה שהיא תסיים את הלחש ותאמר את החלק האחרון.” אבוני הסמיקה. “אבל אין לי ניסיון יותר מידי עם מאגיה והכל… כשהייתי צעירה היה את הדבר הקטן הזה עם הלחש יופי אבל!…” באבא יגה נחרה בהסכמה, סיטדריה החוותה שזה בסדר ולא משנה ושי פשוט שתק. סינטדריה הייתה טובה עם השוט.
אבוני המשיכה להתנגד אבל אף אחד לא הגיב. לבסוף באבא יגה אמרה: “זהו, הכל מוכן, הגיע הזמן!” סינטדריה משחה את המעגל בדם הגובלינים ודם הפרות ואלזבת` פיזרה את הדודא החרמשי בתוכו.
כששתי המכשפות התקרבו למעגל הוא התחיל לזהור רק בתגובה לאנרגיה שלהן.
“יותר מידי דודא חרמשי?” שאלה סינטדריה באבא יגה עשתה תנועת ביטול חריפה. “עדיף יותר מידי מאשר מעט מידי ואנחנו לא יודעים את המספר המדוייק של אלו שאנחנו מביאים לכאן.”
בצפון עמדה אבוני, לימינה עמדה אלזבת, ולימנה של אלזבת עמדה סינטדריה שלימינה שי. וסגרה את המעגל באבא יגה שהתחילה לומר את הלחש בשפה הישנה. הקול של באבא יגה נשמע צעיר יותר לפתע והמילים כמו רקדו באוויר סביבה והיא זרחה כמו להבה באור יקרות. כולם הבינו למה היא הייתה טוות הלחשים החזקה ביותר באזורה. הקסם נדף ממנה כמו דבש מכוורת. ואז מולה אלזבת` אמרה את המילים וריח של אדמה קרירה מילא את האוויר. גם היא זרחה.
ואז שי אמר את המילים ורוח קרירה ונעימה אפפה את המעגל בניחוח לוונדר ויסמין. כמעט אחרונה אמרה את המילים סינטדריה ובשפתה המילים נשמעו כמו גלים של אוקיינוס אפל ועתיק. גם היא ושי זרחו. רק אבוני נותרה.
הלחש הזה היה צלול בקול השירה שלה ובא ממעמקי נפשה כמו כמיהה אבודה שנלכדת בצלילו של החליל. אור סגול מילא אותה והתפשט לאגד את כל היסודות ביחד. אש, אדמה, אוויר מים ונפש. הלחש הפך לסופה רבת עוצמה ונבע ממעמקי כוחו של כל אחד ואחת מהם. במרכז המעגל הדודא החרמשי המפורר התחיל לבעור בסגול.
לפתע דמויות החלו להתממש במרכז המעגל. עידן, דיינהיר וארגוט, שריעת, אנבל וארמיס- הופיעו במעגל. לכולם הייתה הבעה המומה על הפנים. אנבל צעקה “שי?! מה אתה עושה פה?” היא חצתה את המעגל וחיבקה את שיוס ההמום. ארמיס ראה את אבוני ונבח “אויבים שנועדו להתל בנו!” הוא זינק על אבוני שהייתה בהלם מוחלט, הפיל אותה על גבה ונשך את פניה. יש לה טעם של המבורגר חשב. אבוני הוציאה שנית את הגרזן ורצה אחריו כשהוא ברח. “אני מקווה שאתה יודע לרוץ ילד, כי אתה הולך להריח את הפרחים מהשורש הלילה!” אלזבת` מיהרה ללחוש מילים שהעלימו את הפצע על פניה של אבוני במהירות כדי לשכך את זעמה. “מה אתה עושה כאן?” שריעת זעמה ושאלה את ארגוט- זוכרת את הסבל שהוא גרם לגבירתה. דיינהיר מיהרה להסביר שזה בסדר והוא כאן לעזור. אחרי שאנבל הבינה ששיוס לא בדיוק שי היא פנתה אל עידן. “היי.” הוא השיב ב”היי” משל עצמו. “נדמה לי שדיברנו פעם בטלפון כשארדן נתן לי אותו. היינו על רציף בכינרת.” עידן נזכר. “הא. כן. את מריא..” אנבל מהירה להסביר שפה היא אנבל.
אלזבת` מיהרה להביא את כולם לחדר הראשי בפונדק העץ הישנוני. אנחנו נצטרך הרבה שיכר כדי לסדר את זה…
לפתע נשמעה נקישה חזקה על דלת הפונדק….
המשך יבוא….