פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-12-24

הם תמיד ריתקו אותי למרות שאלו הלחשים שבגללם יצא לכישוף השם הרע האמיתי שלו. לא קללות, לא לחשי אהבה מדממים, אלא לחשים של שליטה- לחשים שאנשים הטילו על אחרים כדי לשלוט בפעולותיהם וברצונם. בכל ספר רציני של מאגיה (שאינו וויקאני או שוחר שלום במיוחד) בין כישופי הנזק לכישופי היופי יש לפחות איזה שניים כאלו “מתחבאים” בין המילים. למה מתחבאים? הם צריכים. חוץ מזה שהם הלחשים היותר בזויים בעולם המאגיה הם מעידים על אמת היסטורית. אבל לזה אגיע מאוחר יותר.

בעיירה נרלוק בפורבאנס שעטה חיה נוראה. זה היה הטאראסק הטאראסק הוא כמו דרקון, עם שש רגלי דוב איימתניות, גוף בגודל של שור גדול שמכוסה בשריון דומה לזה של צב עם דורבנות. השריון מכסה את כל גופו וזנבו מסתיים בעוקץ של עקרב. ראשו הוא ראש אריה, אוזניו אוזני סוס, ופניו- איש זקן וממורמר. איבדתם את הקשר לדימיון? גלריית התמונות שאספתי לשירותיכם.

אותו “דרקון” זרע הרס באוכלוסיית פרובאנס. המלך של נרלוק שלח את אביריו להרוג את החיה הנוראה שאכלה כל מה שנראה לעין. כולם נכשלו, עד שנערה בשם מרתה (יותר מאוחר מרתה הקדושה) הצליחה על ידי מזמורים ותפילות לאלף את החיה האיימתנית. תושבי נרלוק הנרגשים התקיפו את החיה שנרצחה ללא כל התנגדות. רק אחרי מותה הם התחרטו, ורבים מהם נמשחו לנצרות על ידי מרתה עצמה.

כמכשפה זה מעניין אותי כקליפת השום מאין מרתה שלפה את המקור לכוח לאלף את החיה הנוראה. זה יכול להיות אמונתה בצלוב, במוחמד, ביהוה או אפילו בקרישנה. אין כוח עדיף על פני האחר. על ידי כוחה האישי היא הצליחה לשלוט בחיה שהטילה טרור על כל חבל פרובאנס. כמה כוח יהיה ללחש דומה על אדם אחד במשק בית שמסרב להפסיק לשתות או להכות את אישתו? כמה כוח נוסף כדי לשלוט בפוליטיקאים, רופאים או אפילו בעלי ממון? לא הרבה. מרתה הייתה אישה אחת עם אמונה. אני מכשפה. אני יכול לעשות הרבה יותר מזה. ועשיתי…

הייתה תקופה שהמאגיה שלטה בחיי. כל מי שלא הסכים כושף להסכים. כל מי שהיה רע אלי נישק את רגלי. החלטתי לסדר את העולם לשביעות רצוני. התקופה הזאת מאחורי ממזמן- כבר שנים רבות, אבל את הכוח של לחשי השליטה מאוד קל לנצל אותו למטרות אנוכיות ושליליות. גיליתי באותה תקופה שאין באמת דבר שלילי או אנוכי. יש רק כוח והאנשים שמשתמשים בו. אבל גם גיליתי שנתינה של דבר מבלי רצון אמיתי של הנותן היא חלולה. היום לפני שאני מטיל לחש שליטה קל שבקלים אני חושב אלף פעם אם זה המקום המתאים. האם אני מרפא או משאיר חלל במקום שפעם היה רצון.

אני חייב להודות שהפגישה הראשונה שלי עם הטאראסק הייתה בעולם משחקי התפקידים. שי סיפר לי עליו, אבל אני קראתי עליו לעומק. הדמות שם מאוד שונה מהדבר שמרתה הקדושה הייתה צריכה להתמודד איתו. הטאראסק של משחקי התפקידים היה עונש מהאלים הקדמונים על כל מה שטבעי. הטאראסק של מרתה היה ילדם של האלים הישנים. ילדם של ליוויתן או ים או תיאמת ביחד עם הפיניקס. עד היום החיה המיתולוגית, הדרקון של נארלוק נמצא בסימלה של העיר טארסקון.

אז למה לחשי השליטה כה מתחבאים ומתביישים? למה דווקא במאגיה ה”גבוהה” והקבלית קשה (עד בלתי אפשרי) למצוא אותם? התשובה לזאת טמונה גם באגדה של מרתה- מרתה הייתה רק אישה. לחשי השליטה נוצרו בעבר על ידי החלשים: הנשים, העבדים, אלו שבמעמד הנמוך- אלו שכל מילה מהאדון שלהם חרצה את גורלם. הלחשים נוצרו מתוך צורך ולא מתוך גחמת שווא ילדותית. עד היום בוודון, לחשי השליטה הקלאסיים קוראים למרתה הקדושה. נר מיוחד מודלק עבורה כדי לבסס לחשי שליטה.

כן כן, יקירי שמעתם את האמת. לאנשים בעלי כוח אין צורך בלחשי שליטה. למה לשחק עם שורש קאלאמוס שאתה יכול לקנות את ההשפעה הדרושה על האנשים המסויימים? למה להדליק נר למרתה כשאתה עצמאי וגורלך בידך? ייתכן שלחשי שליטה נמצאים לגמרי מחוץ לפילוסופיה הקבלית- ייתכן שבגלל החיבור עם האלוהות אותם אנשים לא נזקקים יותר ללחשים של שליטה- ייתכן שהם בעצם האליטה הרוחנית והשליטה באה בקלות יחסית ולכן רק נגיעה של הלחשים האלו נכנסו פנימה- למשל לחשים שמגבירים כריזמה ויכולת דיבור מול אנשים.

לעומת זאת יש את הדתות האחרות עם המאגיה שלהן, לדוגמה, המאגיה של הוודון: כוח ושליטה היו חסרים בגלל מסורות העבדות. בתקופות בהן אימך יכולה להמכר כרכוש לשכן, או אחותך כזונה למאהב לבן, הייתה חולשה. ועכשיו? יש כוח. השמנים והצמחים בהם השתמשו בוודון בעלי תיעוד ומקור שמאפשר למקם אותם עד תקופת מצרים העתיקה- שם הם מופיעים בפאפירוסים שמתעדים שימוש זהה. נכון, לא כל מה שישן טוב, אבל הצמחים האלו הוכיחו את עצמם שוב ושוב.

שורש של שוש או ליקוריץ (Glycyrrhiza glabra) ושל קאלאמוס (Acorus calamus) שימשו עם רוב המרקחות הבסיסיות. אומרים שכל אחד מהצמחים הוא אידיאלי לכישופי שליטה אבל תערובת של שניהם מגבירה את כוח התערובת פי עשרה(לפי מארי לאבו- מייסדת דת הוודון). צמחים נוספים שמשמשים כנלווים לאלו, הם ברגמוט, שנותן ניחוח כלכלי לשליטה- ווטיבר שמעניק יותר שליטה מינית לגבר או שורש ג`ון הכובש שעוזר בהצלחה הכללית של אותם צמחים. מעבר לזה מתואר שיש להשרות את הצמחים בשמן: שמן תינוקות או קיק למטרות “שליליות” ושמן שקדים או חוחובה למטרות יותר חיוביות. לפעמים מספיק למשוח תמונה של אדם בשמן, או להתיז כמה טיפות על נעליו, או אפילו למרוח על ידית של דלת שאותו אדם יסובב. הכל מספיק כדי לקבל שליטה מלאה עליו. כמובן שהכנת התירכובות לא יעזור לאלו שאין להם הכשרה מאגית. לעיתים וויסטריה נוספת עבור כוח נוסף לאישה- וגם מור עבור ניחוח של קדושה מרוחקת…

יש לחש נוסף שעוזר ליצור רושם טוב ושיכנוע באנשים- בצבע בד כחול אינדיגו להשרות מעט זרעי כוסבר, קאלאמוס ושוש. אחרי שבוע לצבוע פריט לבוש שילבש רק עבור המטרות הנ”ל.

בקיצור, שליטה זה כוח, אבל גם כוח יכול להיות החולשה העיקרית של האדם. הטאראסק היה רב עוצמה- ובמה היה כוחו כאשר אנשי נארלוק הרגו אותו?

ארדן,

של הגן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-12-11

אחרי המקלחת. ענני הלחות מסדרים את שיערי בתלתלים למרות שלא חפפתי. הם אפילו לא תלתלים אלא בקבוקים מסודרים. אני רואה אותם מתהווים. ואחר כך שואלים אותי אם הם טבעיים או לא. הכל טבעי.

אני נזכר בחיוך שלך. זה חיוך אמיתי. אין בו זדון, או רוע… אלא תאורה של שמש, שמרחיקה את כל הרע, את כל הפוגע…

ואני נח בעננה של הניחוח החי והפראי שלך. כן, זו התאהבות חוששני. אהבה רודפת אותי לאחרונה משום מה. לא רק שלי אישית, אלא של אחרים ומטופלים שלי.

מטופלת אחת לא מגיבה טוב לטיפול. היא קיבלה את מה שהיא רצתה רק כדי לגלות שזה לא מה שהיא רוצה. היקום ידע אותי שהשיעור שלה הוא להתמודד ולהמשיך הלאה. היא פשוט לא ממשיכה הלאה אחרי שנתיים של אהבה אובססיבית. שלבו את זה עם ביטחון עצמי נמוך ושינאה עצמית ותקבלו אותה. היא רבה עם כולם ואין לה בעיה להטריד אותי בטלפון- רק כדי לשמוע שוב ושוב שאין לה מה לעשות אלא להמשיך הלאה. אני מתעב לחזור על עצמי. כמכשפה יש לי את התפקיד לעזור לאנשים והכל, אבל אין לי כבר סבלנות למקרה שלה. אהבה באה והולכת. היא כמו עונות של השנה. פעמים היא שמחה ופורחת, לפעמים היא תחת מעטה קרח ולעיתים היא פשוט מתה. והניסיון של המאגיה להחיות אותה עוזר אך במעט. אבל היא תתגבר בסופו של דבר- כי אם היא לא תשתנה היא תתנוון, ומה שמתנוון מת. ככה הטבע פועל. אני תוהה אם אני צריך להאשים את עצמי בכך שנתתי לה ניצוץ של תיקווה. רוב העבודה המאגית שלי איתה נועדה לחזק את הביטחון שלה, לעזור לה לעבור הלאה בשקט ולמצוא את עצמה בצורה אחרת. היא אפילו כבר לא מכירה את הבחור, אלא מאוהבת במה שנדמה לה שהוא. מעניין כמה עוד שנים היא תחגוג עם האשליה הזאת. היא מחוץ לידי עכשיו.

וכמובן יש את טריסטן ואיזולדה (שמות בדויים)- אתם מכירים את אלו שנראים כמו זוגות מושלמים? היא עם רעמה זהובה והוא עם קוביות בבטן מגולפות בבהט? והקשר שלהם לא רק חמים ומלא אהבה אלא ממש מלא תשוקה- וכל צד וצעד בקשר הזה מושלם? כשהם נפרדו זו הייתה טרגדיה, מהסוג הגרוע שכולם מתים בסוף. אז כמובן שטריסטן מאוד אהב את איזולדה. איזולדה הייתה נפש חופשיה ואוהבת חיים. אבל טריסטן החליט שהיא צריכה גבולות. הוא יצר חוקים שגרמו לאיזולדה מצד אחד להתייצב רגשית, ומצד שני להזדקק לו. כאשר איזולודה שברה חלק מהחוקים הוא כמובן השליך אותה. אז היום היא שוב עירומה מאמיתות שיבנו את עולמה. כמובן שהיא מאיימת להתאבד והכל. היא פשוט תתמודד עם התוצאות של הבחירות שלה. אני יודע שטריסטן יסבול אפילו יותר.

מה למדתי משני המקרים הכביכול כושלים האלו? אחד הדברים שלמדתי זה ששום דבר זה לא מה שזה נראה. (קצת מובן מאליו, אבל חשוב מספיק) והגבול בין אהבה לאובססיה הוא מאוד דק. כן, אני אמרתי לא פעם “אהבה שאינה טירוף אינה אהבה” אבל בכל זאת… זה כבר מעורר רחמים כמה אנשים הופכים להיות עבדים של אותו הרגש. לאחרונה אני מבין את זה על בשרי, אבל אני מקבל את הדין של הגורל. אנשים משתנים עם הזמן. לפעמים המאגיה יכולה לעזור בתחומים האלה, אבל לרוב לא.

בנוסף ידיד שלי היה צריך להתמודד עם המוות. (שוב) מעניין איזה שיעור הדבר הזה טומן בחובו. ולאותו חייל, שלא הכרתי אני יכול רק לומר- “כשלג על פסגות ההרים- מצא שלווה.” (הייקו יפאני)

החבר לשעבר- עבר מסיבה גרועה במיוחד. אבל הוא התגבר על זה מהר- אני שמח שהמערכות שלו מתנערות מהשלג של הדיכאון וההפשרה תביא אותו לאביב. אז כן, יש תיקווה מחודשת לעתיד חיובי יותר. אנבל הייתה זוועתית אלי אתמול. אני פחות מראה את זה כי אני מנסה לשמור על יציבות, אבל זה מאוד כואב, למרות שזה מצב רוח שאני יודע שישתנה לאחר מכן… אני גם יודע שזו אמת. אמת שנכונה לאותו הרגע, אבל אמת בכל מקרה.

אני לא אומלל, אז האמנות שלי נדחית קצת. כתבתי שיר השבוע, ואשים אותו פה-

סין בלהבות.
 
ליבי רוחש, כקן נמלים-
כמו תמרות אדומות.
סין בלהבות.
 
ארמון הקיסר,
לשווא נוצר- היכן היכלות,
מגדל ומבצר? ללהבות
לוחכות,
כי כל זה עבר-
והקדמה? לשם נלך.
מעבר.
 
השלכנה תרבות! שרופנה ספרים!
קסם שטויות, דת המונים!
היכן המוזיקה? מחול שדים!
 
ואז?
זה מה שכולם שואלים.
מה שנותר נכנס לספרים עבשים.
היסטוריה. סיפור-
להתל בעיוורים.
 
ליבי רחש, אובדן.
וסין מולי פרקדן-
מעבר גבעה והר ירוק,
אדע העצב- צליל מתוק,
כי אהבה שורדת גם
את ההיסטוריה.

אבל מבחינת סיפורת אני לא במצברוח. אולי יותר מאוחר השבוע.

שבוע מכושף לכולם,

ארדן

של הגן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-11-30

עיצוב חדש- פינה חדשה. מפעם לפעם אני אכתוב את דעותי על המרכיבים של הקהילה הפאגנית בארץ. אולי בדברי תהיינה ביקורת או שבחים, או סתם איך שאני רואה את האדם. מאיפה זה הגיע? כשקראתי את ספרו של פרצ`ט “A hat full of sky” היה איזכור לנערה שעשתה מעשה מרשים וקיבלה את כובעה של המכשפה המוצלחת ביותר בעולם הדיסק. בסוף הספר הנערה מחזירה את הכובע, כובע שכל מכשפה אחרת הייתה שומרת כפרס היקר ביותר, בהודעה שהנערה צריכה למצוא את הכובע שלה. כדי למצוא את הנישה שלי אני מרגיש צורך לחקור את ההכרות שלי עם מקומם של אחרים.

היום אני רוצה לדבר על כרמית- בעלת האתר www.witchcraft.co.il. כרמית עבורי היא קרן אור בקהילה הפאגנית. היא הורידה את מחרוזת הענבר והשחרון ונטלה את האת והאקליפטוסים ויצרה אתר. היא ניהלה בזמנו את הפורום בוואלה, והפנינים שלה עדיין מתנוססות על דפיו. דיפדוף אחורנית בפורום מגלה את אוצר דעותיה. היא עברה ביקורת קשה(http://www.witchcraft.co.il/sixteen.htm) והיוותה בשר תותחים ראשוני לקבלה של הפאגניזם בארץ. היא עמדה בפרצים של השינאה, הבורות ובעיקר הדרישות לכישופים ושטויות אחרות שאחרים ניסו להטיח בה. אני והיא לא תמיד ראינו עין בעין (מי שזוכר את המקרה בפורום “יעוץ פסיכולוגי”- חיפשתי קישור בפורום פאגניזם לדיון שלנו אבל הייתה בעיה בחיפוש המתקדם). אבל בכל זאת אני חייב לה הרבה. היא זאת במאמר אחד גילתה לי את שמה של הזקנה שביקרה אותי לילה לילה כאשר הייתי ילד חולה (חפשו את מאמרה המצויין על הקטה). היא זאת שנטעה בי מוטיבציה ללמוד ולקרוא ולחקור… להטיל ספק. אחד מאמריה המפורסמים- http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=337&msgid=18087148 כאן. בסך הכל אם יש לי דבר אחד שלילי לומר… זה שהכתיבה שלה- המאמרים שלה באתר שלה אקדמאים. קשה לי לראות את התשוקה שלה לנושא בין כל מראי המקום המילים הגבוהות. המאמר על האל בעל לדוגמא מלא עובדות מפורשות וברורות לקורא- זה נהדר ושייך לטקסט אקדמאי מקצועי, אבל חסרים לי הפרשנות *שלה* לנושא. התחושות *שלה* לגבי משמעות אותם טקסטים ומידע לגבי איך זה מתקשר לחיינו בזמן זה ועכשיו. בזמנו כאשר עזרתי לאימי להבין את “יוסף ואחיו” של תומס מאן, הייתי צריך ללמוד קצת על המיתולוגיה הבבלית והכנענית. תומס מאן עשה מזה שירה הוא נתן לי את התחושה של שורשי העצים דרך המילים שלו. אולי הוא לא סיפר בדיוק מתי ענת עטתה על חגורתה כפות ידיים וקרקפות, אבל יכולתי להרגיש את אותה קדמוניות פרועה מפעמת דרך המילים והדם של התיאורים. אני חושש ש חלק מן המאמרים המדעיים כמו שכרמית כותבת ניתן למצוא במקומות אחרים (ומי שיחפש ימצא) ובאמת מה שחסר לי אלו תובנותיה והרגש שאחרי הכתיבה שלה.

אתרה שופע באמנות פאגנית- שירה ותמונות. גם מראי מקום לאותה אמנות- ואני שמח על כך, זה הרחיב את אופקיי. דבר אחד שהייתי “קונה” מכרמית כל יום הוא הסבלנות שלה והאנרגיה שלה. ברור לחלוטין שהקריאה והמחקר שלה היה מעמיק. אני לא מוצא את האנרגיה לקרוא דברים כמוה, אני שרואה את הכרך העבה של three books of occult philosophy (אגריפה, קורניליוס) ונכנס לחרדה שמונעת ממני אפילו לקרוא את הספר. היא לעומת זאת מראה תושיה גדולה הרבה יותר ממני- היא קראה כתבים קלאסיים שנמנעתי מהם מחשש שאאבד את שפיותי.

אני חש גאווה שהיא אחות לאמונה בהקטה, ואחת הוויקאנים הרציניים שפגשתי ברחבי הרשת בימי חיי. למרות שלא פגשתי אותה פנים מול פנים (ג`סטין אנג`ל טען שפגש אותה אבל אני מתקשה להאמין לו) אני אשמח לראותה בעתיד. אני חושב שבמקום מסויים שהיא מסתגרת ונמנעת מהקהילה הפאגנית, אבל כמו זקנת שבט חכמה שגרה בקצה היער, היא תמיד פה, מבלי להיות פה- נוכחותה תמיד מורגשת.

ארדן

של הגן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-11-27

מה מכשפה צריכה שרביט תגידו לי? פיה טובה נעשיתי פתאום? מילא מטאטא, מילא מטה מעץ לוליני ומלא בליטות אבל שרביט? נו מילא. אז נספר לכם שלוש עובדות שלא ידעתם עלי.

במהלך סוף השבוע הזה נזרקתי על ידי ידידי החדש (החבר לשעבר) ל`.

כשאימי הייתה עימי בהריון, היה לה חשק רק לפיצה. בטבריה לא הייתה פיצה אבל אבי נסע שעות לתל אביב להביא אחת. עד היום פיצה היא המאכל האהוב… עלי. בעתיד תזכירו לי לספר את הסיפור המביך עם השליח פיצה…

כל החברים ההכי טובים (בלי קשר לידידים ומכרים אחרים) שלי בלי יוצא מן הכלל גרים במרכז או בדרום. אין לי רע באזור מגורי בצפון. (חיפה והקריות לא נחשב לצפון.)

מספיק לכם ילדודס. חכו לעידכון הבא שבו יהיה לי משהו מעניין לספר…

ארדן של הגן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-11-23

כבר שיניתי עיצוב בעבר. כל פעם אני משנה את המראה של הבלוג, מסיר ממנו דברים שלא מתאימים לי יותר כמו קליפה ישנה וריקה. ועשיתי אחר בגלל שינוי דרך חשיבה חדש שצץ בי. היום זה נראה מתאים. הגן המרחף משנה צורה כמו הבעלים שלו. הוספתי המון אתרים מעניינים ברשימה. חלק על קריסטלים ושימושם הרפואי/ מאגי, חלק על צמחי מרפא והמון פשוט אוספים של כתבים מאגיים ומאמרים. מומלץ לקפוץ לבקר שם. רק שני אתרים העיזו לא להכנס פנימה (משום מה הלינק קופץ תמיד לתפוז) ואני רוצה לנצל את הרשומה הזאת לתקון.

האחד הוא האתר של כרמית: http://www.witchcraft.co.il אתר שמכיל בתוכו מידע על פאגניזם- עתיק ומתחדש, על הכנעניות, ביקורות ספרים ומאגיה- והפנינה? הכל בעברית לאלו שמתקשים באנגלית.

אתר נוסף הוא אתר כלבו כזה. יש בו מידע רב על מאגיה טבעית, פאגניות ואפילו שיעורי מאגיה. הוא מאוד חביב עלי ומומלץ בעיקר למתחילים אבל גם אנשים שמתקדמים באמנות המאגית ימצאו בו מידע חביב. http://www.witch-crafted.com

לגבי הסיפור בהמשכים- לפעמים נחה עלי הרוח לכתוב, ולפעמים לא. המוזה תגיע כאשר תגיע ואני מקווה שלא תתאחר. אני מקווה שאתם נהנים מהגן שלי (גן של מידע?) וכל מטייל עייף, שמחפש מידע או סתם שירה ובידור מוזמן לקפוץ לבקר.

במהלך היום אני אשנה חלק מהרשימות הישנות שלא רלוונטיות.

אגב, חלק ממהתחדשות של הגן זה שחזרתי לדבר עם שי. מי שקרא את הבלוג שלי לפני הרבה זמן, יודע שהפסקתי לדבר עימו ועדיין מפורסם בבלוג המכתב, ברשומה הזאת: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=301899

ועכשיו אני גאה לומר שהוא חזר להיות אחד הידידים שלי. מי ייתן והשנה הזאת תביא עימה רק אושר ועושר לכולם!

בין זלזל לעלה,

כותר ואבקן-

ארדן של הגן.