לספר מחדש- להחזיר את המאגיה לבלוג.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-08-02

האל הקלטי הצעיר אנגוס אוג פגש פעם אישה-חלום, מארץ הפיות. כל לילה במשך שנה היא באה אל חלומותיו וניגנה עבורו מעדנות בנבל. אנגוס אוג התאהב בה מיד.

כל לילה הייתה שבה ומנגנת, וכל לילה היה אנגוס מתפתה לשינה העמוקה והשקטה ביותר.

כמה לפגוש ולהיות עם האישה המיסתורית מארץ הפיות ביום, הפך לחולה אהבה, כיוון שאינו ידע לאן היא הולכת בבוקר ואיבד כל עיניין במזון או בחיים.

לבסוף אנגוס חקר וגילה שהאישה המיסתורית הופכת לברבור כל שנה שניה. בליל של ה31 באוקטובר (סאווין, ראש השנה של המכשפות והזמן הקסום ביותר בשנה) הוא הלך לאגם שבו היא ועוד מאה חמישים ברבורים חיו. הוא קרא לה והיא באה אליו, ברבור יפיפה, ובכוח אהבתם גם הוא הפך לברבור. שניהם עפו יחד, ושירתם הצלולה גרמה לכל השומע אותם להרדם לשינה קסומה ומלאת חלומות יפים במשך שלושה ימים תמימים.

(סיפור קלטי מסורתי- מסופר מחדש.)

לבלוג שלי היו מספר מטרות שונות, שאחת מהן הייתה לכתוב את הקורה לי, ואחרת הייתה להוות השראה לקוראים. את המטרה הראשונה, אני חייב לעצמי, אבל המטרה השניה… אני מקווה שהסיפור הקצר הזה יהיה תקרובת לאלו שלהם אני חייב מעט השראה.

ארדן,

של הגן.

כמו חור ברשת חיי.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-07-28

היו לנו חילוקי דעות- ורבנו הרבה, אבל מעולם לא הפסקנו להיות חברים, ועכשיו אתה נסעת לך- ברחת מג`ונגל הזכוכית והמתכת והבטון למקום של חיפוש ויופי.

זה לא שאני לא שמח שאתה (סוף כל סוף!) נוסע לחיפוש האמיתי שלך. זה שגם כשלא דיברנו, *היית שם* והיום? אתה נוסע לך לאירלנד ואני לא יודע מתי ואיך אוכל למצוא אותך. אתה נעלם- ואתה הולך למצוא את תמצית חייך.

ועכשיו יש חור ברשת חיי.

ארדן.

קטיושות, ואוכל גורמה.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-07-16

זה היה אמור להיות סופ”ש נעים.

החבר הגיע, הכנתי עבור ארוחת צהריים קלילה ביום שישי עוף בבלילה ברוטב חריף-מתוק וגם מוקפץ סיני רענן עם זנגוויל טרי. ציפיתי לשבת שבה אימי נמצאת עם אחותי בחיפה, ואני עם בן זוגי היקר נדבר, נשתעשע ובעיקר נחווה את השלווה שאין לנו ביום יום.

בן זוגי לומד ממני בנוסף גם מאגיה- השיעור של היום היה אמור לכלול יחס של כבוד למתים, ויצירת דיאלוג עמם.

בדיוק כאשר ראינו סרט במחשב- היה בום. הבית שלי רעד.

לא חששתי. “בומים” לא מפחידים אותי. לחשי ההגנה שהטלתי על ביתי מלמדים אותי שהכול שלם. אני גם יודע מתי אני אמות, וזה לא עכשיו.

אחותי עם שני הילדים המדדים שלה באה אלינו כי היא חפצה לברוח מחיפה- עירה, ולגור פה עד שההפצצות תיפסקנה, אבל בעצם היא הביאה איתה את האימה והמלחמה.

זה יגמר בסופו של דבר, כמו הכול. אני רק תמה כמה נאלצו לברוח למקלטים בכל העיתים בגלל המצאת הטיל. אבא שלי, שועל מלחמות עתיק- אומר שהקטיושה לא נועדה ליצור נזק, אלא רק בעיקר רעש. החבר שלי לא מבין, ומנסה להבין למה.

“מה המטרה האמיתית של הטרור?”

התשובה של רוב תושבי ישראל העייפים מפיגועים ומלחימה בשטחים תהיה “להרוג מה שיותר אנשים.” זו טעות. הטרור נועד לגרום לאנשים להפסיק לבטוח בממשל. זה אמור לגרום כאוס, אנדרלמוסיה ופירוד. זה לא עבד פה. אולי בגלל שישראל בין כה וכה מפורדת כ”כ, כל האנשים בה כה שונים וכה אחרים אחד מהשני (מי מדבר, המכשף באמת…) אז דבר קטן כמו פיגוע לא מפרד בינינו, אלא מקשר. מי לא איבד קרוב במלחמה? קרוב בפיגועים, קרוב בהפצצות?

בן זוגי לא שש לעזוב את ביתי וללכת ברחובות בניגוד להמלצת כוחות הביטחון. הוא מרגיש מחויב לנסוע מחר עם גיסי לחיפה ומשם לביתו. כמעין פיצוי אני מכין ארוחת ערב נעימה וטעימה- תפוחי אדמה קטנטנים בתנור עם חומץ בלסמי לבן, שמן זית טוב ורוזמרין, בתוספת שום ותבלינים ואספרגוס ברוטב שמנת בסגנון צרפתי. הוא אוהב את זה,

הוא מנשק אותי ללילה טוב,

אני כבר מרגיש בחיסרון שלו- כשהוא נוסע היום.

אחותי מבקשת ממני להישאר ער במידה ויהיו עוד פיצוצים ונצטרך לעבור למרחב המוגן.

אני מסכים ומפזר אבקה שיש לה יכולות הגנה מסביב לבית.

שקט לפני הסערה…

הפכת לבלתי נסבל, אתה יודע?

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-05-25

אתה מתלונן שהבלוג שלך הוא כולו עליך. הימים שבהם הבאת בו תובנות רוחניות לאחרים פגו ומתו. עתה שאין עדת מעריצות מטורפת שבאה לקרוא כל רשומה של תכול העין, יש בבלוג שלך איזה טעם נפגם הלא כן?

אתה הפכת לבלתי נסבל. אתה יודע?

במקום להביא השראה לאנשים ולחפש ולחקור את הדרך שלך,

במקום לשנות את המציאות כדי שתשרת אותך, אתה בעצמך התמסרת למציאות. הפכת ליציב ולא משתנה כמו נציב מלח בשממה החיצונית של העולמות.

אולי המציאות באמת אשמה, אולי אין לך את ההשראה המתאימה לשנות אותה. אפילו זאת שאהבה אותך וויתרה. האהוב שלה מת. מה שנותר זה קליפה שנראית כזזה, בגלל שהחרקים אוכלים אותה מבפנים.

הפליאה הראשונית של לחש שעובד. התחושה של המציאות שנפרדת מהיצירה שלך, נגיעה באבן שכוחה מפעם בתוכך…

איבדת את זה. שכחת מה זה להתפלא.

שכחת מה זה למצוא את הפליאה במים, ולהרגיש את הניצוצות של הסילאפיות באוויר…

התמסרת לשיגרה, ודחית את הטבע.

זה קל נכון? טעות. אולי דחית את הטבע אבל הטבע לא דחה אותך. ענף של כוח פוגם בביצת החיים המשעממת שלך ומעורר משהו בקירבתך. בך הזרעים לכל שתרצה- אתה האדמה. בחר מה יגדל בך ויעשה אותך שלם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

יש לי הרבה ספרים. קניתי המון מהמשכורת הראשונה שלי. זה כמו טקס בעצם, הכסף הראשון שאי פעם הרווחתי הלך לספרים של מאגיה וכישוף. קניתי גם את`מה חדש. הישן שלי כבר לא עובד איתי וכבד מאנרגיה. ופמוטי נחשים. הם הטוטם שלי. הם ישבו לצד פסל הקטה וינוחו. פעם העיסוק שלי במאגיה הספיק. כל התשוקה לנושא כילתה אותי באישה החמה. כיום אני גם שמח להיות נאהב

אבל היחסים עם החבר מורכבים (מידי?)

העתיד יבוא לספר את האמת.

ארדן.

המצב קשה.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-05-21

אחרי חשיבה ארוכה, וזמן שבו לא טיפלתי באנשים, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן שאתחיל בכך שנית.

שמי ארדן, אני מעניק ייעוץ רוחני ושירותים מאגיים שונים. אני גר באיזור הצפון, ואם יש לכם רצון לקבוע פגישת טיפולית ניתן לקבוע איתי במסרים אישיים או באיי מייל hearden@gmail.com כמובן שחשאיות מובטחת.

חיים קסומים.

ארדן.

The magic and mysticism of Queen Arden Keren of Ile Baalat Teva.