נחמה המכשפה הסגולה- עמי ותמי מסופר מחדש

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-02-06

נחמה המכשפה הסגולה- כמו רוב המכשפות היא אקופמיניסטית- אבל עיקר דאגתה הוא לרעבים בעולם. “אנחנו חיים באמצע גרמניה הקרירה- גשם יורד והעצים מלבלבים- אבל מה עם הרעבים באוגנדה ואפריקה? אי אפשר לאנוס את האדמה ולשנות אקולוגיה של כוכב שלם רק כדי להאכיל אותם!” אמרה.

נחמה החליטה לבצע ניסויים באמצע העיר- להפוך אבן למשהו אכיל. אחרי ניסויים של שנים היא הצליחה להפוך סלע לעוגיית זנגביל- אבל ניסוייה לא צלחו בעיר.

“אני חייבת לעבור ליער- שם אני בחיבור עמוק עם הכוחות שלי ואוכל כנראה לעשות יותר!”

אחרי מכירת הקוטג` היקר שלה בברלין היא עברה למקום מבודד ביער השחור ליד כפר של חוטבי עצים ואנשים פשוטים יותר. נחמה נהנתה מהשקט- ויכלה לחזור לעבודתה בשלווה- היער סיפק לה כוח רב והיא אפילו הצליחה להפוך את כל ביקתתה לעוגת זנגביל ענקית. היא עמדה לפתוח קבוצת יאהו! ולהפיץ את המתכון בעולם- אך הלחש הפך לא רק את מחשבה לעוגייה אלא גם את כל קווי הטלפון של הכפר. “אוה נו, לאלה יש עדיין מה ללמד אותי בטרנספורמציה.” והיא המשיכה בעבודתה- חיה מפירות היער- באושר יחסי שזה מה שאנשים באמת יכולים לקוות לו.

באותו הכפר היו צמד אחים- עמי ותמי. הם לא היו ילדים רעים, הם פשוט היו משועממים להחריד. השיגרה של העונות והצרכים הפשוטים של אותו כפר ממש לא עיניינו אותם. הערכים של אהבת האדמה ממש פסחו על ראשיהם- לא בגלל שהוריהם לא אהבו אותם, אלא בגלל שאימם מתה כשתמי הייתה מאוד צעירה, והצער של האב לא הותיר פנאי ריגשי לילדיו, זה לא תירוץ, אבל בחיים שבהם יש עונות של קציר וזריעה, אין הרבה זמן להירהור עצמי.

לאחר שעברו כמה שנים, הוא נישא מחדש לאישה נחמדה יחסית- שהייתה עסוקה בעבודות הבית יותר מאשר להוות דמות הורה הולמת ולכן, כדי לנסות לקבל תשומת לב הם בצורה נואשת ביותר ניסו לעשות מעשי קונדס שונים. אביהם תמיד אמר להם “עשו רצונכם, ובלבד שלא תעצבנו מכשפות ודרקונים- כי אתם פריכים וטעימים עם קטשופ.” או משהו בסיגנון. הם מעולם לא הקשיבו.

אחרי שניסו לדוג ללא הצלחה הם הלכו להרפתקתם הבאה- הטרדה של תיירים שבאים לכפר שלהם להרגע. כמובן שמבין הצימרים והקוטג`ים הראוי לציון ביותר היה של נחמה המכשפה הסגולה- עוגה פריכה ומתוקה הזורחת באור השמש. מיד תמי חשבה “איזה מעדן זה יכול להיות” ועמי ציין שזה כנראה בית מכושף וצריך להזהר מהקטשופ- או משהו כזה. (והרי לכם שיעור בחוק השלושה! הא!) ולבסוף תמי החליטה שהיא מספקת לעצמה שומן תינוקי נוסף שהיה בוודאי חמוד יותר אם הייתה צעירה בשלוש שנים, ולנגוס מהבית. אזעקה מנטלית נשמעה בראשה של נחמה. מי נוגס בבית האקולוגי-שומר איכות סביבה שלי?! מיד היא החליטה שזה בטח איזה איש רעב מאוגנדה ששמע על הניסוי שלה באורח פלא- בוודאי שאמן שחש את קץ הסבל מתקרב- ויצאה עם צלחת עמוסה בברוקולי מאודה ובריא הרבה יותר מעוגות אליו. לצערה הם היו ילדים מן הכפר שלא שמעו להורים שלהם שלא להטריד מכשפות.

“ילדים נחמדים- במקום לאכול סוכרים ופחמימות שיועצת התזונה שלכם חושבת שלא טובים להתפתחות שלכם, למה שלא תאכלו צלחת ברוקלי מאודה מלאה בוויטמינים וברזל בריא?”

עמי חרץ את לשונו והמשיך לאכול את הבית. נחמה לקחה נשימה ארוכה ונרגעה, היא חזרה הבייתה- בוודאי יש דבר נוסף שהם יאכלו מעבר לניסוי שלה.

“ילדים מתוקים- אולי במקום לאכול חומרי צבע מאכל מסרטנים ושאר דברים שעשויים לגרום להסתיידות עורקים בגיל צעיר, אולי תעדיפו טופו מוקפץ ברוטב סויה ושומשום שחור שהרגע העתקתי מ *לאישה* ומלא בחלבונים וחומצות אמינו חיוניות?”

תמי זרקה עליה כדור בוץ, והמשיכה לנגוס בקוטג`. נחמה נשמה שנית. אז מה אם זה הכתים את שימלת המשי שהיא קנתה בבומבמלה- ומרח את דוגמת הוורדים-וקורי עכביש האטרקטיביים שהיא לבשה? היא לא נכנעת עדיין. בתולה ציידת- עזרי לי! היא חשבה.

זה ידרוש יותר מסתם מאכלים בריאים- זה ידרוש מאכלים בריאים וטעימים! היא החליטה.

“ילדים… צעירים, אולי אתם מעדיפים לאכול צימוקים מתוקים ואורגניים שמכילים סוכרים בריאים וויטמינים במקום הדבר שגידלתי שהערך התזונתי הגבוה שלו נובע מהעובדה שאנשים באוגנדה סובלים מתת משקל קריטי וצריכים שכבת שומן על העצמות החשופות שלהם?!” היה ניצוץ בוער בעיניים שלה בזמן שהיא אמרה את המילה עצמות.

הפעם הם התעלמו ממנה לחלוטין. זה כאב יותר מהבוץ אפילו.

אחרי שהיא נאנחה ונכנסה לביתה תמי אמרה לעמי “הזקנה הזאת מפריעה לנו לאכול כמו שצריך ומסיחה את הדעת שלנו מהממתק. כשהיא תצא לאפות לעצמה פת אורז אורגנית בתנור הבוץ שבחצר- אני אדחוף אותה פנימה, והבית יהיה שלנו!”

כמובן שנחמה יכלה לראות את העתיד- חיזוי זו טכניקה בסיסית לכל מכשפה. והיא במקרה ראתה את העתיד בכוס מאטה שהיא שתתה באותו רגע. כמובן שהיא לא תתן לשני ילדים לפגוע בה. ולכן עמי ותמי הפכו לזוג קרפדות באופן מידי- ועד היום מלקקים אותם במסיבות אסיד.

* יש מגזין לאישה בכל מקום ובכל זמן ביקום.*

**יש כתבה על רינה קסם בכל מגזין לאישה בכל זמן ובכל זמן ביקום.

גירסאות מצונזרות פחות סופרו לאחיינים שלי במהלך השנים. הם אוהבים אותן יותר מהסיפור המקורי- כמובן.

השתקפות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-02-03

‎GiltyGear-Testament (12:51 AM) : ‎
אגב האם החלומות הפסיקו?
‎Arden (12:52 AM) : ‎
אילו?
‎GiltyGear-Testament (12:52 AM) : ‎
חלומות בהם אתה מרגיש כי אסון מתקרב ואינך יודע מה הוא
‎Arden (12:53 AM) : ‎
לא שיש לי כאלה
‎Arden (12:53 AM) : ‎
יש לי צללים, אולי
‎Arden (12:53 AM) : ‎
ולא הדברים האלו לא נעלמים כי את מצווה עליהם
‎Arden (12:53 AM) : ‎
אבל אני מתמודד
‎GiltyGear-Testament (12:54 AM) : ‎
חשושני שאנני מבינה לגמרי
‎GiltyGear-Testament (12:55 AM) : ‎
אתה מצווה עליהם להשאר?
‎Arden (12:55 AM) : ‎
לא. אני מצווה על עצמי להתמודד איתם
‎GiltyGear-Testament (12:56 AM) : ‎
ובכן בהצלחה אם כך
‎Arden (12:56 AM) : ‎
תודה.
‎Arden (12:56 AM) : ‎
תמיד מעניין אותי למה הבלוג שלי כזה לא פופלארי
‎GiltyGear-Testament (12:57 AM) : ‎
XD
‎GiltyGear-Testament (12:57 AM) : ‎
האדם נמשך למה שלא מבין ופוחד ממנו בדיוק באותה המידה
‎Arden (12:58 AM) : ‎
מה זה אומר?
‎GiltyGear-Testament (12:58 AM) : ‎
שהאירונה כאן
‎Arden (12:58 AM) : ‎
כן?
‎GiltyGear-Testament (12:59 AM) : ‎
אכן
‎GiltyGear-Testament (12:59 AM) : ‎
אבל הפעם זה נאמר בקשר לשאלה שלך על הבלוג
‎Arden (12:59 AM) : ‎
אז הבלוג שלי מפחיד אנשים
‎Arden (12:59 AM) : ‎
ומושך אותם
‎GiltyGear-Testament (01:00 AM) : ‎
בדיוק
אתה אולי מרגיש לא פופלארי אבל בטח לא מעט מסתכלים עליו
‎Arden (01:00 AM) : ‎
40 ביום. אולי
‎Arden (01:00 AM) : ‎
לא אחד מהבלוגים הגדולים
‎GiltyGear-Testament (01:01 AM) : ‎
כן אבל יש מספיק שלא מקבלים גם 10 וגם 2 צפיות ביום
‎Arden (01:01 AM) : ‎
באמת?
‎GiltyGear-Testament (01:02 AM) : ‎
אני בהחלט סבורה שכך פני הדברים אבל תמיד אתה מוזמן לשאול לדעת אחרים
‎Arden (01:02 AM) : ‎
אוקיי.
‎Arden (01:02 AM) : ‎
תודה.
‎Arden (01:03 AM) : ‎
וזה לא שלא ניסית לעשות את הבלוג שלי מעניין.
שמתי בו לינקים מצחיקים, לינקים שימושיים מאוד- אימרות חכמות,
כתבתי דברים שגם לא קשורים ישירות למאגיה ועדיין…
‎GiltyGear-Testament (01:05 AM) : ‎
תראה אני אישית מציצה בבלוג שלך פעם בה ואכן הוא מופתח יש בו המון כישורים וכיף לקרוא בו
‎Arden (01:05 AM) : ‎
ויש גם מאמר על גמבו 🙂
‎GiltyGear-Testament (01:06 AM) : ‎
אני יודעת שבלוג זה דבר מסובך לעשות
‎GiltyGear-Testament (01:06 AM) : ‎
גמבו…kora wa nan desho?
‎GiltyGear-Testament (01:06 AM) : ‎
אממ מה זה?
‎Arden (01:06 AM) : ‎
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=895672
‎Arden (01:06 AM) : ‎
הרשומה שאחרי הסיוטים
‎GiltyGear-Testament (01:11 AM) : ‎
האמת…שנעשתי רעב
‎GiltyGear-Testament (01:11 AM) : ‎
שאלה לי אלייך מדוע חשובה לך כמות הצופים בבלוג?
‎Arden (01:11 AM) : ‎
אני אקסהביסיוניסט
‎Arden (01:12 AM) : ‎
אני אוהב לחשוב, שאני כותב יוצר וכדומה, וזה משנה משהו למישהו
‎GiltyGear-Testament (01:13 AM) : ‎
זה משנה ל40 אנשים ביום זה 12000 אנשים בחודש וזה עדיין לא מספיק אנשים
מהו אם כך כמות האנשים אליה אתה שואף?
‎Arden (01:14 AM) : ‎
היו פעם תקופות שאפילו מאה או יותר אנשים ביום היו קוראים בבלוג שלי
‎GiltyGear-Testament (01:15 AM) : ‎
תראה אין לי מושג למה הכמות ירדה אולי בתפוז זה הפוך מישרא והכמות יורדת עם הותק אבל
‎GiltyGear-Testament (01:15 AM) : ‎
הבלוג שלך לדעתי מקסים
‎GiltyGear-Testament (01:15 AM) : ‎
אתה צריך להנות ממנו להרגיש שאתה שם משהו ממך ואז לדעתי מי שצריך לבוא יבוא
‎Arden (01:16 AM) : ‎

גמבו- מאכל והיסטוריה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-01-28

הצרפתים שלטו בניו אורליאנז, המשרתים היו שחורים וכל מה שעשו כל היום היה נשפים ושמלות משי ומלמלה עבור העשירים, ושאריות עבור העניים, ואפילו פחות עבור ה”לא אנשים” אותם שדים שחורים. דת אפריקאית נאסרה לחלוטין- רק הנצרות הקתולית מותרת. אבל אפילו זה לא הספיק כדי לשבור את הנפש האפריקאית, לא הקדושים שהופיעו בפניהם, ולא העובדה שנאסר עליהם כל סוג של חינוך- כולל כתיבה וקריאה. העונש הוא 49 הצלפות על מי שלומד לכתוב, העונש על המלמד הוא מוות.

האוכל? שאריות ממה שיש ללבנים. ירקות שאף אחד לא רוצה, מעט בשר “שבור” או לא אסתטי מספיק עבור סעודות המופת הצרפתיות שמסביב, כמה רכיכות מהנחל שאפשר לתפוס בקלות יחסית עם מעט האנרגיה שאין לאנשים אחרי הלחימה היום יומית לשרידה… וזהו. אבל מה? תבלינים גדלים אפילו בביצה הזאת. אז לוקחים את מה שאין, והופכים את זה למה שיש.

הדת? וודון. הרוח האלוהית שיש לה שמות רבים ופנים רבים. אבא לגבה- מלך ההסתברויות והדרכים הפטרון שאליו קוראים בכל טקס וטקס- דומה מאוד לסיינט פיטר- דומה מידי. הנצרות מותרת, אז סוגדים לאבא לגבה. ריקוד מותר, אז אפשר לשיר לסיינט פיטר שינחה את דרכינו לחופש, כי חופש אמיתי הוא לא שייכות או חוסר שייכות למקום או לאדם מסויים. חופש אמיתי הוא החופש שהאדם לוקח לעצמו- קודם במחשבתו ואחר כך במעשים.

אני רואה את החופש בצבעים שבגמבו. צהוב של גינג`ר, אדום של פפריקה חריפה, חום של בשר, ירוק של פלפל, כתום של גזר, וירקרק של סלרי. רואים את ההיתוך של הצרפתי, והאפריקאי. התבלינים צובעים את המאכל בקשת של חריפות אפריקאית שאין לצרפתים. כל דבר מתחיל איפשהוא. האם החופש מתחיל בתבשיל הזה? היופי של הנפש האפריקאית שלא נופלת מול עוני של רכיבים ויוצרת מזון שלא רק מזין, אלא גם טעים, שתוך שבריר שניה של טעימה משחרר את האדם מצרות היום? מעלים את כאב ההצלפות, את צער אובדן הזהות הדתית, הסבל בקור אחרי זיכרון של נופים צחיחים שטופי שמש של חוף השנהב?

מפה גם מתחיל הקסם, מהכמיהה לחופש, בעולם לא חופשי.

נו בסדר, אבל למה זה לא יודע להפסיק?

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-01-23

יום חמישי שעבר, היה מפגש עם הצל. רינה מגדירה את הצל בתור דברים שמונעים מאיתנו את ההתקדמות בדרך הרוחנית שלנו. התמודדתי עם דבר קטן יחסית, לא הבאתי את כל התסביכים שלי לתוך המעגל. החוסר עצמאות שלי ומאיפה הוא נובע. גיליתי את התשובה פחות או יותר, הצל *ההוא* התפוגג לו בו במקום, יש שרידים, אבל אני עכשיו אדון לעצמי פחות או יותר בנושא. והלילה הם חזרו.

אתם לא יודעים, אבל לא הייתי מסוגל לישון לבד עד שנתי ה12. החשיכה איימה לבלוע אותי. זו לא החשכה הנוחה והנעימה והיבשה שאני צועד בה כמכשפה היום, זו חשיכה שהיא ביצה מלוכלכת, מלאה בגורמים מאיימים- אבות מכים, חייזרים וכל היצורים המבחילים של הלילה. זה היה מהסוג של החלומות האיומים ביותר- לא היה צריך הרבה, לא קרה שם שום דבר מפחיד במיוחד וחלק מהמראות בחלום היו אפילו פסטורליים, אלו החלומות שמה שקורה בהם בסדר- אבל יש תחושת אימה עמוקה שמלווה את הכל, והידיעה- *הידיעה* שעוד רגע, עוד שנייה הכל הולך להשתבש. אתה לא רואה את המפלצת, אבל אתה יודע שהיא שם, על סף ההכרה- הצל בקצה המדרגות. שנים שלא סבלתי מחלום כזה.

ואולי זה בגלל ששנים לא חשתי חסר כוח באמת. שנים לא עמדתי עירום מול הפרא בלי כלים להתמודד.

אבל כנראה זו העבודה עם הצל. אני אקבל מה שיבוא.

ארדן,

של הגן

התפקיד החשוב ביותר של המכשפות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-01-15

עד היום יש שאלה שמטרידה אותי.

למה עכשיו? מדוע המכשפות והמכשפים, המאגים והמיסטיקאים פורחים בימים אלו? בתקופת ההורים שלנו זו הייתה תופעה מצומצמת, בעיקר בישראל. היו דברים, מסדרים וכדומה, אבל התפוצה הייתה מצומצמת להחריד. היום למשל, וויקה, דת שבה כלים מאגיים הם נפוצים עד מאוד גדלה בקצת של 400 אחוז לשנה (!) בוודאי, שתמיד היו התלחשויות על כשפים, עין רעה וכדומה, אבל עכשיו ממש ניתן למצוא מכשפות- ידועות ומפורסמות.. הייתה מכשפה אחת בעירי שמתה בגיל 102 לפני שלוש שנים לערך. החרטה היחידה שלה הייתה שלא נותרו לה יורשים. כאשר היא מתה היא הותירה לי מעט מהידע שלה, לחשים עממיים, קללות פשוטות…

לעולם לא תהיה לי תשובה אחת ברורה או נכונה- ואני לא בטוח שיש כזאת.

אבל מה שאני כן בטוח בו, שהמכשפות פה להזכיר לנו שלכל אדם יש את הירח והכוכבים בידיים שלו.

“יש לטחון את היקום לאבקה הדקה ביותר, ואז להעביר את האבקה בכברה הצפופה ביותר- ואז, תראי לי אטום אחד של צדק, אטום אחד של יופי או שררה…”

טרי פרצ`ט, Hogfather

המכשפות והמאגיה מעניקות לנו את הידע שהשינוי בידיים שלנו- אנו כמו האדמה הפוריה מכילים זרעים של יופי, הרס, כאב ועונג. לנו היכולת לבחור מה יגדל בנו- איזו עוצמה חבויה בידע הזה! ואזו אחריות איומה- מצד שני

ארדן

של הגן.

The magic and mysticism of Queen Arden Keren of Ile Baalat Teva.